אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הסנגוריה הציבורית: המערכת מקשה על תיקון הרשעות וחפים מפשע יושבים בכלא

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

הסנגוריה הציבורית: המערכת מקשה על תיקון הרשעות וחפים מפשע יושבים בכלא


14.09.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2013 מתריע מפני בעיות מוסדיות המקשות על איתור ותיקון הרשעות שווא, הנלוות ליד הקמוצה של ביהמ"ש העליון בבקשות למשפט חוזר, ומצביע על מגמת עלייה במספר המעצרים וכרסום בזכויות הנתונות לעצורים על פי חוק

עלייה משמעותית בהליכי חקירה, מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים, הנובעת בעיקר מהמגמה של הגברת השימוש בכלי המעצר על ידי רשויות אכיפת החוק,מביאה לגידול משמעותי בהיקף העבודה של הסניגוריה הציבורית. עם זאת, בשנת 2013 חלה לראשונה ירידה במספר ההליכים לעומת השנה שקדמה לה, בסדר גודל של כ-500 הליכים.כך עולה מנתוני דו"ח הסניגוריה הציבורית לשנת 2013, שהוגש הבוקר (יום א', 14.9) לשרת המשפטים ולוועדת הסניגוריה הציבורית.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הדו"ח סוקר בהרחבה את פעילותה של הסניגוריה הציבורית בשנה החולפת בייצוג עשרות אלפי לקוחותיה, וכן מתאר בהרחבה את פעילותה המוסדית הענפה של הסניגוריה. בדו"ח שלובים נתונים רבים על שיטות עבודתה של הסניגוריה הציבורית, על היקפי הפעילות שלה, על חתכיה השונים, ועל עלויות הפעילות, ומתוארות מגמות והתפתחויות כלליות הנוגעות למשפט הפלילי בכלל, ולחירויות הפרט וזכויות חשודים, נאשמים ואסירים בפרט.

השנה נכלל בדו"ח הסניגוריה פרק מיוחד בנושא משפטים חוזרים ותיקון הרשעות שווא. הסניגוריה הציבורית מתריעה כי קיומן של בעיות מוסדיות המקשות על איתור ותיקון הרשעות שווא, בצירוף מדיניות היד הקמוצה שבה נוקט בית המשפט העליון בדונו בבקשות למשפט חוזר – מביאים לכך שקיימת תופעה, שאינה זניחה ואינה שולית, של אנשים חפים מפשע הנושאים במאסרים ממושכים. בדו"ח מתוארים קשיים מערכתיים המגבילים – ולעיתים אף מונעים – את האפשרות להגיש בקשות למשפט חוזר ולתקן הרשעות שווא בישראל:

א.   הגבלת העברתם של חומרי חקירה ומוצגים: במשך שנים הפרקליטות הגבילה את העברתם של חומרי חקירה ומוצגים לעיונה של הסניגוריה הציבורית וגרמה להימשכות בלתי נסבלת של ההליכים בעניין.

ב.   מניעת האפשרות לערוך בדיקות עצמאיות במוצגים: יכולתה של הסניגוריה הציבורית לבצע בדיקות עצמאיות במוצגים כגון בדיקות דנ"א מוגבלת ביותר. המניעה לערוך את הבדיקות נובעת לעיתים מסירובה של הפרקליטות להעביר לידי הסניגוריה את המוצגים, או מכך שהמוצגים בתיק אבדו או הושמדו.

ג.    הסדרה לקויה של נושא שמירת המוצגים: נושא שמירת המוצגים אינו זוכה להסדרה הולמת, והחובה לשמור מוצגים אינה מקוימת במקרים רבים על ידי הרשויות.

ד.    האצלת סמכותו של היועץ המשפטי להגיב לבקשות למשפט חוזר לממשלה לפרקליט המדינה: האצלה זו של סמכות היועץ המשפטי לממשלה מציבה את פרקליטות המדינה במצב של ניגוד עניינים מובנה, מאחר ומדובר בתיקים שהיו בטיפולה בשלב ניהול התיק והערעור.

ה.   חקיקה לא מספקת: החקיקה הקיימת בישראל לוקה בחסר בסוגיות מרכזיות ומהותיות בתחום של משפטים חוזרים ותיקון הרשעות שווא.

 

מעצרי שווא ופגיעה בזכויות

 

הדו"ח מציף בעיות מהותיות נוספות בהתנהלות מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, ובכלל זהמגמה מטרידה של גידול ניכר במספר המעצרים וכרסום בזכויות הנתונות לעצורים לפי החוק.על פי הדו"ח, מספר המעצרים במדינת ישראל לא רק שלא פחת מאז חקיקת חוק המעצרים, אלא הלך וגאה בעשור האחרון. בשנים האחרונות מתעורר החשש שמגמת הגידול במעצרים קיבלה רוח גבית מיעדיה המוצהרים של משטרת ישראל, שמצאו ביטוים ב"תכנית המפנה". מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 1998 היו בישראל 40,345 מעצרים. מספרם של אלה טיפס באופן הדרגתי והגיע ל-62,291 בשנת 2012 – מספר המעצרים הגבוה בעשור האחרון (בשנת 2013 חלה ירידה מינורית במספר המעצרים הכולל, שעמד על 61,049 מעצרים).

מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, ובעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, ואילו בשנת 2013 היו 20,082 מעצרים עד תום ההליכים. מנתוני המשטרה עולה כי מספר המעצרים לצרכי חקירה ("מעצרי ימים") אף הוא גדל בצורה משמעותית בעשור האחרון. בהקשר זה חשוב להדגיש כי ברוב הגדול של מעצרי הימים (כשני שלישים לפי ההערכות), כלל לא מוגש כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר מאוחר יותר.

לדעת הסניגוריה הציבורית, תכנית זו סותרת באופן חזיתי את העיקרון הבסיסי שהותווה בחוק המעצרים ופסיקת בית המשפט העליון, ולפיו המעצר אינו צריך להוות כלי להרתעה ואינו יכול לשמש כמעין "מקדמה" על חשבון העונש. במסגרת עבודתה השוטפת נתקלת הסניגוריה, לא אחת, במקרים חמורים של מעצרי שווא המבוצעים על ידי המשטרה גם במקרים שבהם אין לכך כל הצדקה. ברוב הגדול של מעצרי הימים, כלל לא מוגש בסופו של דבר כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר. הסניגוריה אף מזהה מגמה של הנמכת הרף להגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים, וזאת אף בעבירות קלות יחסית ואף במקרים של אנשים נעדרי עבר פלילי או כאלה המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות כגון אנשים עם מוגבלויות נפשיות. בשנים האחרונות חל כרסום נוסף בזכויות הנתונות לעצורים לפי החוק בשל לחצים מערכתיים והעומס המוטל על בתי המשפט.

עוד נטען בדו"ח כי מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסניגור לפני חקירתם במשטרה. למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון, ועל אף הוראות החוק והתקנות, לא מקפידה משטרת ישראל ליידע את כל העצורים על זכותם להיוועץ בסניגור בכלל, ובסניגור ציבורי בפרט, טרם חקירתם, ולאפשר להם היוועצות כזו. התוצאה היא כי הרוב המכריע של החשודים המובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעותיהם מבלי שקיימו את זכותם להיוועץ בעורך דין. רוב החשודים המובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעותיהם מבלי שנמסר להם כי הם זכאים להתייעץ עם סניגור טרם חקירתם או מבלי שמתאפשר להם לקיים זכות זו, הלכה למעשה. זכות ההיוועצות לפני חקירה שמורה אפוא רק לנחקרים מיוחסים אשר דבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים, או לנחקרים מנוסים המודעים לזכויותיהם. עם זאת, בשנת 2013 חל שיפור בהתנהלות המשטרה בהקשר זה, ושיעור ההודעות על בקשת עצורים לייצוג, שמעבירה המשטרה למשרדי הסניגוריה לפני תחילת החקירה, עלה מ-13.24% בשנת 2012 ל-17.83% בשנת 2013.

 

עורכי דין בעלי תחושת שליחות

 

בעיות נוספות המצוינות בדו"ח הן כבילת עצורים ואסירים בבתי חולים פסיכיאטריים, והיעדר מסגרות טיפוליות מתאימות לבעלי מוגבלויות. במקרים רבים שהגיעו לטיפול הסניגוריה, התברר כי עצורים שנשלחו לבדיקה פסיכיאטרית, במסגרת ההליך הפלילי, הוחזקו כשהם אזוקים למיטתם בידיהם וברגליהם, במשך ימים רבים, בתנאים בלתי אנושיים, העולים כדי פגיעה קשה בשלומם הפיזי והנפשי.עוברי חוק בעלי לקויות שכליות ונפשיות קשות נשלחים לתקופות מעצר ומאסר ארוכות, רק בשל היעדר מסגרות טיפוליות מתאימות בשירותי הרווחה.

בדו"ח מושם דגש גם על הישגי הסניגוריה הציבורית בשנים האחרונות, על החידושים השונים בעבודתה ועל היעדים שהציבה לעצמה לשנים הבאות, בהם זיכויים רבים ושמירה מוגברת על זכויות הפרט בהסתמך על "הלכת בן חיים", שעסקה בחוקיות חיפושים בהסכמה ובפסילת ראיות חפציות שהושגו שלא כדין; הרחבת שעות הפעילות של מחלקות המעצרים בסניגוריה הציבורית ל-24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע; קיום פרויקט הסברה נרחב בבתי הספר למניעת עבריינות נוער; קידום תיקוני חקיקה ומדיניות בנושא אסירים המוחזקים בתנאי הפרדה; קידום ופיתוח הליכים חלופיים להליך הפלילי; שילובם של אנשי טיפול (עובדות סוציאליות וקרימינולוגיות) במערך הסניגוריה הציבורית.

כן סוקר הדו"ח בהרחבה את האתגרים הארגוניים שעמדו ועומדים לפתחה של הסניגוריה הציבורית, כגון שינוי המבנה הארגוני של הסניגוריה הציבורית, פיצול מחוז תל אביב-מרכז והקמת מחוז חדש באזור המרכז, הגדלת הצוות המנהלי בסניגוריה הציבורית, פיתוח ושדרוג תחום המחשוב וניהול הידע בסניגוריה ועוד.

לדברי הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, "הדו"ח השנתי משקף את מחויבותה של הסניגוריה הציבורית לעשיית צדק ולתיקון עיוותי דין במשפט הישראלי. מאות עורכי הדין המייצגים מטעם הסניגוריה פועלים באופן יומיומי מתוך תחושה של שליחות חברתית ומעניקים ייצוג מקצועי ואיכותי לחשודים, נאשמים ואסירים הזכאים לכך לפי החוק. מעבר לעבודת הייצוג בתיקים הספציפיים, מעורבת הסניגוריה בהגשת עמדות עקרוניות לבתי המשפט ובהליכי חקיקה, במטרה ליצור איזון אל מול הרשויות האחרות, ולהבטיח שמירה על חירויות הפרט בכלל ועל זכויות אדם במשפט הפלילי בפרט. אני מקווה שהדו"ח יתרום לשיח הציבורי בישראל, ושהאמור בו יוביל לשיפורים נחוצים במערכת המשפט הפלילי הישראלית".

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה