אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > אל על תפצה נוסעת שנתקעה שבוע בחו"ל בגלל ויכוח על תשלום בגין משקל עודף

מטוס אל על. צילום: יח"צ

אל על תפצה נוסעת שנתקעה שבוע בחו"ל בגלל ויכוח על תשלום בגין משקל עודף


10.09.2014 | עו"ד לילך דניאל

לאחר שסירבה לשלם על עודף משקל של 9 ק"ג, כרטיסה של התובעת נמסר לנוסע אחר ברשימת ההמתנה והיא נאלצה לשהות בבלארוס שבוע עד שעלה בידה למצוא טיסה אחרת לארץ. ביהמ"ש: חוסר העניין המוחלט של נציגי החברה בגורלה לאחר שלא הועלתה למטוס מהווה התרשלות וסטייה מנורמת התנהגות סבירה

 

בית משפט השלום בקרית גת קיבל חלקית תביעת נזקי גוף שהגישה נוסעת נגד חברת אל על, שטענה כי נמנע ממנה לעלות לטיסה מבלארוס לישראל בעקבות ויכוח על תשלום בגין משקל עודף, והיא נאלצה לשהות במדינה שבוע ימים עד שעלה בידה למצוא טיסה אחרת לארץ. השופטת נעם חת מקוב קבעה כי חוסר העניין המוחלט של נציגי החברה בגורלה של התובעת לאחר שלא הועלתה למטוס מהווה התרשלות וסטייה מנורמת התנהגות סבירה, אולם גם לתובעת יש אשם תורם בשיעור של 50%.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בספטמבר 2008 הייתה התובעת אמורה לטוס לישראל בטיסת אל על ממינסק, בירת בלארוס, אולם היא לא עלתה על הטיסה עקב מחלוקת שהתגלעה בינה לבין נציג אל על הנוגע לתשלום של 54 אירו בגין משקל כבודתה, שחרג מהמותר ב-9 ק"ג.

 קנוניה במטרה למכור את הכרטיס

 לטענת התובעת, היא ביקשה לשלם את הסכום באמצעות 100 דולר שהיו ברשותה, אולם הנציג סירב לקבל את התשלום בדולרים ודרש ממנה לשלם באירו בלבד, תוך שהוא נוהג בה בגסות ומעליב אותה. עוד הוסיפה התובעת כי משסירבה להצעת נציג אל על לבקש כסף מנוסעים אחרים, מכר את כרטיסה לנוסע אחר והותיר אותה לבדה מחוץ לשדה התעופה שנסגרת לאחר שהטיסה המריאה.

אל על, מצדה, טענה כי התובעת סירבה בכל תוקף לשלם בטענה כי אין לה כסף, ואף צעקה והקימה מהומה בשדה התעופה, ורק מפאת גילה לא הוזעקה משטרה למקום. עוד הוסיפה החברה כי רק כשהבינה התובעת שלא תעלה לטיסה ללא ביצוע התשלום היא הציע לשלם, אולם בשלב הזה הטיסה כבר נסגרה ומקומה ניתן לנוסע הראשון ברשימת ההמתנה. עוד נטען כי מדובר בשדה תעופה הפועל 24 שעות ביממה, וכי במרחק לא רב ממנו ניתן למצוא מלונות במחיר נמוך.

באל על טענו עוד כי יש לסלק את התביעה על הסף נוכח אמנת ורשה ("האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר הובלה בין לאומית באוויר") משנת 1929, שהוחלה בארץ באמצעות חוק התובלה האווירית. לטענת החברה, על פי סעיף 21 לאמנה, בית המשפט רשאי לפטור את המוביל מאחריות באופן מלא או חלקי אם מוכח שרשלנותו של האדם שניזוק גרמה לנזק או תרמה לו.

השופעת נעם חת מקוב קיבלה את התביעה אך קבעה עם זאת כי יש להעדיף את גרסת אל על ונציגה לפיה התובעת סירבה תחילה לשלם עבור המשקל העודף וניאותה לעשות כן רק לאחר שהטיסה כבר נסגרה ומקומה ניתן לנוסע מרשימת ההמתנה. לדברי השופטת, אין היגיון בטענה שנציגי אל על סירבו לקבל תשלום בדולרים, וגם טענת נציג החברה לפיה מערכת הכספים של אל על ערוכה לקבל תשלום בדולרים, באירו או ברובל בלארוסי לא נסתרה.

עוד ציינה השופטת חת מקוב כי גרסתה של התובעת בתצהירה הציגה "קנוניה" שלמה שנרקמה נגדה במטרה למכור את כרטיסה לאחר, וכי ההפרזה מצדה בנוגע לאירועים באה לידי ביטוי גם בטענתה שהטמפרטורה מחוץ לשדה התעופה עמדה על מתחת לאפס, בעוד שבעדותה הסכימה שלא היה כך.

השופטת ציינה את התרשמותה מהמתח הרב שבו היתה התובעת נתונה בעדותה, ולא שללה את האפשרות שבליל האירוע היתה התובעת בלחץ מעצם דרישת התשלום, עד שהתקשורת בינה לבין נציג אל על היתה לקויה. מנגד, קבעה השופטת, צודקת התובעת בכך שהנתבעים יכולים היו לעשות מאמץ ולזמן לעדות לפחות עובד אחד של אל על שנכח באירוע ויכול היה לתמוך בגרסתו של הנציג. בנוסף, התקבלה טענת התובעת כי לאחר שהטיסה המריאה בלעדיה שדה התעופה נסגר והיא נותרה בחוץ לבדה.

 סטייה מנורמת התנהגות סבירה

 השופטת חת מקוב דחתה את טענת אל על בנוגע לתחולתה של אמנת ורשה, מאחר שמדובר במקרה שבו חוזה ההובלה בין התובעת לאל על  בוטל. מעבר לצורך ציינה השופטת כי אילו היתה תחולה לאמנה במקרה זה, ייתכן שניתן היה לראותו כ"איחור בתובלה" ולפסוק לתובעת פיצויים לפי סעיף 19 לאמנה. לפיכך, בחנה השופטת את הדברים מנקודת מבטו של הדין הישראלי, על אף שהנתבעים כלל לא התייחסו לכך בכתב הגנתם.

השופטת קבעה כי אין להטיל אחריות אישית על נציג אל על, שפעל על פי הנחיות החברה. אשר לאל על עצמה, ציינה השופטת כי זו חבה חובת זהירות, הן מושגית והן קונקרטית, כלפי התובעת.

השופטת ציינה כי אמנם האירוע היה נמנע אילו היתה התובעת מסכימה לשלם מיד בגין עודף המשקל, אולם גם לאחר שהיא לא שילמה ומקומה במטוס ניתן לנוסע מרשימת ההמתנה, לא היה מקום להשאירה לבדה בשדה התעופה מבלי לבדוק כלל כי יש לה לאן ללכת, וראוי היה לגלות כלפיה מידה מסוימת של אחריות. זאת, בשים לב לכך שבליל האירוע שדה התעופה נסגר לאחר שטיסת אל על המריאה ונציגי אל על ידעו זאת. לדעת השופטת, חוסר העניין המוחלט של נציגי אל על בגורלה של התובעת לאחר שלא הועלתה למטוס יש בו משום התרשלות של החברה וסטייה מנורמת התנהגות סבירה.

עוד צוין כי גם המומחה מטעם הנתבעים לא שלל את השפעת ההתרחשויות על מצבה הנפשי של התובעת, וההבדלים בין המומחים נוגעים לשיעור הנכות שיש לייחס למצבה הקודם של התובעת. עם זאת, השופטת ייחסה לתובעת אשם תורם בשיעור של 50% נוכח הקביעה כי התנהלותה היא שהביאה אותה לכך שהיא לא עלתה לטיסה.

נוכח חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לעניין שיעור הנכות, ולאחר שדנה ברכיבי הנזק השונים, פסקה השופטת לתובעת פיצוי בסך של 64 אלף שקל, מתוכו 30 אלף שקל עבור נזק לא ממוני (כאב וסבל). לאחר ניכוי מחצית בגין אשם תורם, תפוצה התובעת בסך של 32 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 7,550 שקל.

  

ת״א 26092-06-10

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה