אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > מי אחראי לנזק שגורם גל הגניבות מאתרי הבנייה לרוכשי הדירות?

עו"ד צבי שטיין

מי אחראי לנזק שגורם גל הגניבות מאתרי הבנייה לרוכשי הדירות?


28.08.2014 | עו"ד צבי שטיין

גניבה מאתרי בנייה של ציוד ואביזרים המשמשים לשדרוג דירה חדשה, כגון שיש יקר, אמבטיות ומערכות תקשורת ומיזוג, הפכה לתופעה שכיחה. מי צריך לשלם על ההוצאה הלא מתוכננת והאם פיקוח על הבנייה פוטר את הקבלן מאחריות?

מרבית רוכשי הדירות או הבתים החדשים בישראל משדרגים את הבנייה של דירתם החדשה או הבית הפרטי, במהלך ותוך כדי הבנייה תוך שיתוף פעולה עם היזם או המוכר. השדרוג יכול להתבטא בריצוף או חיפוי יקרים ומיוחדים, שיש יקר ואיכותי, אמבטיות, ברזים וכלים סניטריים איכותיים ויקרים יותר, מטבח משודרג, מכשירי חשמל יקרים למטבח, קולטי אדים, כיריים ותנורים יוקרתיים, מערכות מיזוג אוויר משוכללות, מערכות תקשורת יקרות ומערכות "בית חכם".

ברור כי הזמן הנכון להתקין את כל אלה הוא במהלך הבנייה, כל עוד הקירות חשופים, לפני הוספת הטיח וצביעת הדירה. במצב זה פשוט ונוח יותר להשחיל בהם את הצנרת והחיווט הנדרשים, לפני קבלת הדירה כשהיא מושלמת על כל אביזריה וראויה למגורים.

רוכש הדירה מופנה לעיתים קרובות לספק שעמו עובד הקבלן, מזמין ממנו את המוצרים המשודרגים, והספק שולח את הסחורה לאתר הבנייה. אלא שגניבות מאתרי בנייה הם דבר שכיח ביותר במחוזותינו, כמעט עניין של יום ביומו. רוכש הדירה שאינו יכול להתאפק מגיע לראות את דירת חלומותיו ההולכת ונבנית וחושכות עיניו – הוא לא מוצא את הפריטים המשודרגים שרכש במיטב כספו. בירור קצר עם הקבלן מעלה כי אלו אינם נעולים ושמורים בשום מחסן אלא יד נעלמה גנבה אותם מאתר הבנייה.

באופן אינסטנקטיבי, דורש הרוכש מהקבלן לפצותו בגין הגניבה ולרכוש על חשבונו את כל האביזרים והמכשירים. סביר להניח כי הקבלן המוכר לא ישמח להיענות לדרישה זו ולהעמיס על עצמו הוצאה כספית נכבדה ולא מתוכננת, וינסה להתחמק מאחריותו לנושא.

האם הקבלן אחראי לתוצאות הגניבה?

סעיף 1 א' לחוק השומרים, תשי"ז-1967, מגדיר מהי שמירה בקובעו כי "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". סעיף 1 (ג) לחוק קובע מיהו שומר שכר: "השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר".

סעיף 2 (ב) לחוק השומרים מגדיר את אחריותו של שומר שכר בקובעו: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". סעיף 5(א) לחוק מסדיר את נושא פיצוי והשיפוי בקובעו: "היה השומר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה".

כאין חולק כי היזם/המוכר, אשר הדירה הנבנית נמצאת בחזקתו המלאה והבלעדית עד למסירתה לרוכש, הוא בבחינת "שומר" ונכנס להגדרת "שמירה" על פי החוק. הוא בוודאי אינו הבעלים של הציוד או האביזרים של רוכשי הדירות. הוא אינו מקבל "תמורה בעד השמירה", כלשון החוק, שכן ההתקשרות העיקרית בינו לבין רוכש הדירה אינה לשם שמירה אלא לשם מכירת הדירה, והוא נכנס להגדרת הסיפא של הסעיף הנוגעת לטובת הנאה שיש לו בשמירתו, ועל כן הוא נחשב ל"שומר שכר".

על מנת לצאת ידי חובה ולהיות פטור מאחריות חייב המוכר להוכיח כי "אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".  אלא שתופעת הגניבות של ציוד, חומרי ואביזרי בנייה מאתרי בניה בארצנו היא אחת הנפוצות ביותר ומתרחשות מדי יום ביומו, דבר השולל, מניה וביה, את יכולתו של הקבלן לטעון כי לא ידע על כך ולא יכול היה למנעה. יזם/מוכר אשר אינו מציב שמירה ראויה ומספקת באתר הבניה שלו אינו יכול לטען כי אבדן הנכס או נזקו נגרמו עקב סיבות שלא ניתן היה לחזותן מראש או למנוע את תוצאותיהן, כלשון החוק.

אי לכך, ולאור הוראות חוק השומרים, ניתן לקבוע כי הקבלן אחראי לשמירתם הטובה של כל  אביזרי הבניה והציוד של הרוכש שהובאו לאתר הבנייה הנמצא בשליטתו.

ההלכה הפסוקה בעניין אחריות שומר

בע"א 341/80 עלי נ' ששון, פ"ד לו (3) 281, הגדיר בית המשפט העליון את גבולות הרשלנות שבחוק השומרים: "הרשלנות שבחוק השומרים דומה ביסודה לרשלנות שבפקודת הנזיקין, מבלי שיהיה דמיון ביניהן לכל פרטיהן ודקדוקיהן. היחסים שקובע חוק השומרים בין השומר לבין בעל הנכס מטילים על השומר את החובה כלפיו שלא להתרשל. חובתו של השומר כלפי בעל הנכס נראית לי כחובתו של 'בעל משלח יד', כשהוא משתמש במשלח ידו. כשם ש'בעל משלח יד' היה צריך לנקוט 'מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט', כך חייב השומר לנקוט אותה מידת זהירות, שהיה נוקט שומר סביר ונבון".

בפרשת מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) נ' חברת השמירה פסק בית המשפט הנכבד: "הפסיקה פירשה את חוק השומרים וקבעה כי על המבקש להטיל על שומר אחריות בגין נזקו של הנכס נשוא השמירה או אובדנו, להוכיח קיומו של יסוד ההחזקה בנכס על פי 'מבחן השליטה' בנכס. אחריות מוגברת כשומר שכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת.

"לפי חוק השומרים, שומר שכר יהיה אחראי לכל נזק או אובדן של הנכס או לנזקו, זולת אם אלה נגרמו בנסיבות שלא היה  על השומר לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע אותן. על פי הוראה זו נהפך נטל הראיה ובענייני שומרים מוטלת על הנתבע החובה להוכיח קיומן של נסיבות שלא יכול היה לחזותן מראש ולא היה יכול למנוע אותן, על מנת לפטור אותו מאחריות".

בפרשת מלון גלרי נ' כנפי עטלף לשירותי אבטחה, פסק בית המשפט כי "שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.

"סעיף 2(ב) לחוק השומרים מבחין בין שני סוגים של שומר שכר. האחד, בו דנה הסיפא לסעיף 2(ב) הנ"ל, הוא שומר שכר ששמירת הנכס בידיו טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, והוא שומר שכר טפל. השני, בו דנה הרישא לסעיף 2(ב) הנ"ל, הוא שומר שכר ששמירת הנכס בידיו היא המטרה העיקרית של החזקתו, והוא שומר שכר עיקרי. לעניין רמת אחריותם של שומרי השכר לסוגיהם, שומר שכר טפל אחראי אפוא לאובדן הנכס או לנזקו, אלא אם כן הוכיח שלא התרשל. לעומתו, שומר שכר עיקרי אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, אפילו לא התרשל, אלא אם כן הוכיח שהאובדן או הנזק נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש והוא לא יכול היה למנוע את תוצאותיהן".

"הליך הבנייה לווה בפיקוח"

לאחרונה נפסק על ידי בית המשפט בעניין דומה, שבו נגנבו מאתר בנייה מרצפות יקרות שנרכשו על ידי הרוכשים, כי: "בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה התובעים לא הוכיחו כי נגנבו רצפות ... ומכל מקום – לא הוכיחו כי אלה נגנבו עקב התנהלות הנתבעת. גם לעניין היעדר פיקוח כנדרש יצוין כי מעדותו של נציג הנתבעת עולה כי הליך בניית הדירה לווה בפיקוחה של חברת ... די בכך כדי לכרסם בטענות התובעים באשר להתנהלות הנתבעת בעניין הפיקוח על הבנייה ולפיכך אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי כלשהו בגין רכיב זה".

במקרה זה רכשו התובעים ריצוף יקר אשר הובא לאתר ונגנב משם. בית המשפט הנכבד קבע במקרה זה, לאור עדותו של נציג הנתבעת כי הליך הבנייה לווה בפיקוח, אין לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי.

ראשית, ועם כל הכבוד לבית המשפט הנכבד, מה הקשר בין פיקוח על הבנייה ובין גניבת חומרים ואביזרים מאתר הבנייה? על מנת למנוע גניבות של ציוד ואביזרים יש צורך לקיים פיקוח על הבניין או אתר הבניה ולא על מהלך הבנייה.

נניח לרגע כי מוגשת תביעה נגד הקבלן ונגד המפקח על הבניה. נציג הנתבעת מעיד בבית המשפט כי "הליך בנייה הדירה לווה בפיקוח". האם אמירה סתמית זו הייתה פוטרת את המפקח מאחריות לכשלים בבנייה? למיטב הבנתי התשובה היא שלילית.

ונניח כי המפקח בכבודו ובעצמו היה מעיד כי "הליך בנייה הדירה לווה בפיקוח", והמומחה מטעם בית המשפט היה מגלה כי נמצאו ליקוי בנייה רבים. האם עדות סתמית זו הייתה פוטרת את המפקח מאחריות? אילו המפקח היה מעיד על פני מספר עמודים ומהלל ומשבח את אופן פיקוחו המקצועי – האם במקרה כזה הוא היה מצליח לפטור עצמו מאחריות כאשר היו מתגלים ליקויים רבים במהלך ביצוע הבנייה? למיטב הבנתי התשובה היא שלילית.

במקרה זה, אין עסקינן כלל וכלל בפיקוח על הבנייה. הגניבה בוצעה, קרוב לוודאי, לאחר שאחרון הפועלים הלך לביתו וגם המפקח סיים את יום עבודתו. קרוב לוודאי כי הגניבה בוצעה זמן רב לאחר שהמפקח הגיע לביתו.

גם אם הגניבה הייתה מתבצעת במהלך הבנייה, מתחת לאפו של המפקח ושל הקבלן ופועליו באתר, האם הקבלן יכול לפטור עצמו מאחריות בגין הגניבה? למיטב הבנתי התשובה היא שלילית. כיצד שלא נביט על זה, הקבלן אחראי לגניבה בין אם היא בוצעה במהלך העבודה ובין אם היא בוצעה בשעת ערב או לילה לאחר סיומו של יום העבודה ואין בין הגניבה ובין הפיקוח על הבנייה ולא כלום.

כדי למנוע  גניבות מהאתר, חייב הקבלן לבצע שמירה על האתר. כדי למנוע ליקויי בניה חייב הקבלן לפקח על מהלך הבנייה. אלו הן שתי פעולות שונות ונפרדות האחת מן השניה, אשר כל אחת מהן מגשימה מטרה שונה.

האחריות לציוד – עד שלב המסירה

על פי הוראות חוק השומרים, קמה ליזם אחריות לשמור על אביזרים, חומרי בנייה, ציוד ומכשירים של רוכשי הדירות המובאים לאתר. אלה מובאים לאתר בדרך כלל, בהסכמתו ובידיעתו של היזם.

כל יזם מתחיל מודע למצב העבריינות במדינה ולגל הגניבות הבלתי פוסק של ציוד ואביזרי בניה מאתרי הבניה השונים בכל רחבי הארץ. מכאן שעל כל יזם להיערך בהתאם, לנקוט באמצעים הדרושים, הנחוצים והמתאימים על מנת לשמור על הציוד שלו ובמיוחד על הציוד של רוכשי הדירות.

הדירות הן בחזקתו המלאה של היזם, עד לשלב המסירה. אין ספק כי ליזם יש אינטרס וטובת הנאה, שכן הוא מרוויח כסף מבניית הדירות וממכירתן, ובדרך כלל, הוא גם מרוויח מהשינויים והשדרוגים שמבצעים רוכשי הדירות. יזם/מוכר אשר ינסה למלט עצמו מאחריות לגניבת הציוד של רוכשי הדירות מאתר הבנייה ייתקל בקושי רב ביותר להצליח בטיעון זה, אם בכלל, אלא אם כן יצליח להוכיח סיטואציה נדירה ביותר שתשכנע את בית המשפט לפטור אותו מאחריות במקרה ספציפי כזה או אחר.

באופן כללי, ובהיעדר הוכחות כנ"ל, סביר להניח כי בתי המשפט יחייבו את היזם לפצות את רוכשי הדירות בגין גניבת ציוד ואביזרים מאתר הבנייה אשר נמצא בשליטתם המלאה והבלעדית.

לרוכשי הדירות אין כל שליטה על הציוד והאביזרים שלהם המובאים לאתר הבנייה וכל עוד אלה הובאו לאתר בהסכמתו ובידיעתו של היזם, ברור כי לא ניתן לייחס להם כל אחריות לגניבתם.

 

עו"ד צבי שטיין הוא עורך דין, נוטריון ומגשר המתמחה בתביעות של ליקויי בניה כשלים בבניה וירידת ערך במשך למעלה מ-35 שנים.

המידע המוצג במאמר הוא כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ או חוות דעת משפטית, והוא אינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. כל המסתמך על המידע הכלול במאמר זה בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות.

 

למאמר קודם של המחבר:

 

האם כדאי לתבוע קבלן על ליקויי בנייה ומה הסיכויים להצליח בה

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה