אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש העליון החמיר בעונשו של מורשע בעבירות מין ואלימות כלפי ילדיו ואשתו

בית המשפט העליון. צילום: שפרה לויתן

ביהמ"ש העליון החמיר בעונשו של מורשע בעבירות מין ואלימות כלפי ילדיו ואשתו


28.08.2014 | עו"ד לילך דניאל

השופט סלים ג'ובראן קבע כי בחירת בית המשפט המחוזי לקבוע מתחם ענישה משולב לאירועים שונים באופיים, כלפי קורבנות שונים ובתקופות שונות, היתה שגויה ופגעה בהלימה בין חומרת המעשים לבין העונש. בקביעת העונש הבהיר השופט כי אין לתת משקל לרצונם של הילדים בשובו של האב המכה והמתעלל לחיק המשפחה

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על מורשע בעבירות מין ואלימות כלפי בני משפחתו – אחייניו, אשתו וילדיו. השופט סלים ג'ובראן קבע כי בחירת בית המשפט המחוזי לקבוע מתחם ענישה "משולב" לאחר קביעת מתחמי הענישה הפרטניים הייתה שגויה ופגעה בהלימה בין חומרת המעשים לבין העונש. לפיכך, הועמד עונשו של המערער על 12 שנות מאסר במקום 7 שנים שנגזרו עליו במחוזי, עונש שגם הוא אינו מבטא, לדעת השופט, במלוא המובנים את החומרה היתרה במעשיו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בארבעה אישומים של עבירות מין אותן ביצע כלפי אחיינו, אחייניתו, אשתו ובתו, וכן באישום נוסף שכלל עבירות תקיפה ואיומים שביצע כלפי שלושה מילדיו הקטינים במספר רב של הזדמנויות. במסגרת גזר הדין, הושת על המערער עונש של שבע שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי.

המערער הגיש ערעור על חומרת העונש שהוטל עליו ואילו הפרקליטות טענה כי נקבעו מתחמי עונש נמוכים מדי. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל משמעותי יותר לעובדה שהוא נפגע מינית בעברו, כמו גם לשיקולים נוספים בהם שיתוף הפעולה שלו עם חוקריו, נטילת האחריות למעשיו, רצונו להשתקם לאורך כל הדרך, עמדת נפגעי העבירה המעוניינים בשובו הביתה והפגיעה הכלכלית והנפשית הקשה בהם בעקבות מאסרו. עוד ציין המערער כי אף שבית המשפט דרש משירות בתי הסוהר לשלבו לאלתר בטיפול ושיקום, עד היום לא שולב בהליכים כאמור ונמנעת ממנו האפשרות להשתקם.

המדינה מצידה טענה כי בית המשפט המחוזי קבע מתחמי עונש נמוכים מדי לכל אחד מהאישומים, אשר אינם הולמים את אמות המידה שהתווה תיקון 113 לחוק העונשין. באשר לעונש שנקבע בתוך המתחם, טענה המדינה כי הוא לא משקף את עצם ומידת הפגיעה בכל אחד מהקורבנות, ועמדה על כך שפסיקת בית המשפט העליון החמירה יותר במקרים אחרים שבהם נפגעו פחות קורבנות. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לקביעות הקשות שעלו מדו"ח הערכת המסוכנות ומתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. בהקשר זה הוסיפה המדינה כי נכונותו של המערער לעבור טיפול מוטלת בספק נוכח הדו"ח והתסקיר, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מכך ואימץ מסקנה מנוגדת.

השופט סלים ג'ובראן קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של המערער, תוך שקבע כי מתחמי העונש ההולמים שקבע בית המשפט המחוזי והעונש שנקבע היו מקלים יתר על המידה. השופט ציין כי כל אישום הוא אירוע נפרד שיש לקבוע לו מתחם עונש הולם נפרד, שכן אף שבשלושה מהאישומים יש עבירות זהות, כל אישום עוסק בקורבן אחר בזמנים שונים עם דפוס התנהגות שיש בו אולי קו משותף אך גם די מאפיינים שונים וצורות התנהגות שונות.

השופט ג'ובראן ציין כי יש להיות זהירים בשימוש בהפעלת שיקול הדעת ולצקת לכל מעשה עבירה את נסיבותיו הייחודיות, והדגיש כי קביעתו של בית המשפט המחוזי מתחם "משולב" לאחר קביעת מתחמי הענישה הפרטניים אינה תואמת את המתווה שנקבע בתיקון 113 ואף עשויה לפגוע בעיקרון ההלימה בין המעשים ומידת האשם של הנאשם לבין לעונש שהושת עליו. עוד הוסיף השופט כי הדבר בולט במיוחד במקרה הנוכחי, שבו האירועים נעברו כלפי קורבנות שונים בתקופות שונות והיו שונים באופיים, ולכן אין נימוק שמאפשר את האחדת המתחמים לכדי "מתחם משולב" מבלי שתיפגע ההלימה בין חומרת המעשים לבין העונש, שכפי שהתבטא בעונש המקל עד מאוד שנגזר על המערער.

השופט ג'ובראן סבר כי בעבירות מהסוג שביצע המערער, אשר פגעו במשפחתו, אין להתחשב בפגיעה הצפויה למשפחתו בקביעת העונש, או לתת משקל משמעותי לרצונם של הילדים הפגועים בשובו של האב המכה והמתעלל לחיק המשפחה, אלא יש לשים בראש את ההגנה עליהם. השופט ציין עוד כי ההתחשבות בכך שהמערער שיתף פעולה והיה זה שחשף את המעשים הייתה במידה יתרה ואין בכך כדי לאיין את אשמו במעשים, את חומרתם, משכם ואת הנזק שגרמו. עוד צוין כי המערער פנה לטיפול טרם חשיפת המעשים אך מכניסתו לבית הסוהר הוא סירב לקבל טיפול והתנה את השתתפותו במעבר לבית סוהר אחר וגם תסקירי שירות המבחן בעניינו היו שליליים.

השופט ג'ובראן הוסיף כי אין פגם בעצם החלטתו של בית המשפט המחוזי להשית על המערער עונש כולל, אך החלטה זו, כמו גם ההכרעה על חומרת העונש, לא נומקו כנדרש בסעיף 40יד(4) לחוק ובכך נפל פגם. בהקשר זה, נקבע כי ראוי שבית המשפט שקובע עונש כולל למספר אירועים יראה לנגד עיניו את כל המתחמים וימנע ממצב בו העונש הכולל אינו הולם את טיבו של כל אירוע לקולה או לחומרה.

 

ע"פ 1605/13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.