אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > כך הפך חוק הספאם למקור פרנסה נוח עבור תובעים סדרתיים

עו"ד אברהם אלטלף

כך הפך חוק הספאם למקור פרנסה נוח עבור תובעים סדרתיים


14.08.2014 | עו"ד אברהם אלטלף

 

תיקון מס' 40 לחוק התקשורת הוביל לפריחתו של ענף משפטי ועסקי חדש המפרנס עורכי דין וממוטט עסקים קטנים המנסים להתקיים. האפשרות ולאגור עשרות מיילים במטרה להגיש תביעות מנופחות יוצרת עיוות מסחרי קשה, המצדיק בחינה מחדש של החוק ושל פסיקת הפיצויים בבתי המשפט

חוק הספאם, הידוע גם כתיקון מספר 40 לחוק התקשורת מ-2008, יצא כדי להגן על כולנו מפני מבול של פרסומות במייל. חוק זה קובע כי משלוח של דבר פרסום בדואר אלקטרוני, בטלפון הנייד או בכל דרך אחרת, ללא קבלת אישור מראש של הנמען לקבל דואר כזה, עלול לגרור אחריו פיצוי של עד 1,000 שקל לכל דבר דואר שנשלח.
אין ספק כי בבסיסו, התיקון לחוק היה נכון, שכן הוא מנע ועצר את שטף המיילים שכל אחד מאיתנו קיבל ישירות לתיבת המייל שלו, בלי כל אבחנה והבדל של גילאים, קהל מטרה וכו'. בפועל ,החוק יצר עיוותים מסחריים קשים אשר משביתים פעילויות עסקיות של חברות רבות, פוגעים בפרנסתם של עסקים, בעיקר הקטנים שבהם, ומעודדים ניהול הליכי משפט יקרים ומיותרים.
כמי שמלווה מבחינה משפטית מספר גופים עסקיים, בהם משרדי יחסי ציבור, חברות עסקיות ושיווקיות ניתן לראות בקלות כי הגיעה העת לעצור ולבחון מחדש את החוק והשלכתו על גורמים שונים ורבים.

עומס מיותר על בתי המשפט

מאז נחקק התיקון לחוק אנו עדים לפריחתו של ענף משפטי ועסקי חדש – הגשת תביעות בגין הפרת חוק הספאם. תביעות רבות מאוד מוגשות חדשות לבקרים, בעיקר לבית המשפט לתביעות קטנות, בגין טענות להפרת חוק הספאם ומשלוח "דואר זבל". התופעה מחמירה כאשר מדובר בתובעים שלא פונים אל השולח בבקשה שיסיר אותם מרשימת הדיוור שלו לאחר קבלת מייל אחד או שנים, אלא אוגרים ואוספים מיילים רבים, וכשאלה מגעים למספר "ראוי ומכובד" של כמה עשרות, הם מגשים תביעה על עשרות אלפי שקלים נגד חברה, שלא ידעה אפילו שדבר הדואר שנשלח על ידה מפריע לאותו תובע.
בלא מעט מקרים, אנו עדים לתובעים סדרתיים, המגישים חדשות לבקרים תביעות כאלה נגד גופים שונים, ומנסים בכל אחת מהן לשלשל לכיסם סכומי כסף נכבדים – אכן ענף פרנסה חדש וטוב, בחסות החוק ובתי המשפט.
יצוין כי מאחר שהתביעות הללו מוגשות בדרך דלל לבית המשפט לתביעות קטנות, לא מוגשים על פסקי הדין ערעורים ופסקי הדין לא נבחנים בערכאה גבוהה יותר, וממילא כמעט ואין חידושים או תקדימים מחייבים בעניין, הנחיות שיפוטיות או בחינה מעמיקה של פסקי הדין הללו.
עניין זה קיבל לאחרונה משמעות חמורה יותר, בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון, דבר נדיר כשלעצמו, שבו נקבע כי ראוי לחייב בעל עסק במלוא הסכום הקבוע בחוק – 1,000 שקל לכל מייל כזה, ולא להסתפק בסכום נמוך יותר כפי שהיה נהוג ומקובל עד כה ברוב בתי המשפט.
יתרה מזו, בית המשפט קובע גם כי חובת ההסרה מוטלת על השולח ולא ניתן לטעון כי הנמען יכול לצמצם את נזקו בהסרה עצמית שלו מרשימת התפוצה של השולח על ידי הקלקה על תיבת "הסר אותי" הקיימת ברוב המיילים הנשלחים ברשימות תפוצה.
אין צורך להכביר מילים על העומס המיותר שנוצר על בתי המשפט בצורך לדון בתביעות כאלה ועל העובדה שהחוק, במתכונתו הנוכחית ובפרשנות שניתנה לו על ידי בית המשפט, מעודד כל אזרח להגיש תביעות כאלה בכל יום ויום. אין ספק שלא זו היתה כוונת המחוקק ולא ראוי להשאיר מצב זה על כנו.

מידע אינפורמטיבי מוגדר כפרסומת

 החוק אומנם קובע כי האיסור חל על משלוח "דבר פרסומת", אולם לא מגדיר בצורה ברורה מה הוא אותו דבר פרסומת אסור ומה לא נכלל בהגדרה זו. בתי המשפט הלכו גם כאן צעד אחד רחוק מידי וכמעט כל מייל שנשלח מגוף מסחרי כלשהו נחשב לדבר פרסומת בלי בדיקה של התוכן הנכלל במייל. לעיתים גם משלוח מידע אינפורמטיבי כשירות לציבור ללא שיווק או ניסיון לגרם לאזרח להוציא כסף כתוצאה מקריאת המייל נחשב לדבר פרסומת ולמייל אסור הגורר אחריו חיוב בפיצוי כספי. גישה זו שוללת את חופש הביטוי, שוללת מהאזרח את האפשרות לקבל מידע מקצועי ואינפורמטיבי שיכול לעזור לו ולא מהווה בהכרח פרסום פוגע.
יתרה מזו. הוראות החוק יוצרות עיוות במציאות העסקית ומונעות מעסקים קטנים את האפשרות להתפתח ולנצל את יתרונות מהפכת האינטרנט. כידוע, הדרך לשווק כל עסק עוברת במספר ערוצים שונים. הדבר הבולט ביותר הוא פרסום כתבות בכלי התקשורת – טלוויזיה, רדיו, עיתונות. אולם אלה פרסומים יקרים מאוד, בהיקפים של עשרות ומאות אלפי שקלים ומעטים העסקים והחברות שיכולים לממן עלויות כאלה.
מהפכת האינטרנט יצרה את האפשרות לזמינות ולנגישות של כל אחד אל כל אחד, בעלות מינימלית ובהשקעה לא יקרה מידי.
כמובן, שאין הכוונה לפרוץ כל גדר או סכר, ואת זה עושה התיקון לחוק, אולם מניעת האפשרות מעסקים קטנים וחדשים שאינם יכולים לממן את עלויות הפרסום בתקשורת חוסמת בפניהם לחלוטין את הדרך להתקדם ולפרוץ החוצה אל הקהל הרחב ולהביא הרבה מאוד דברים טובים לידיעת הציבור.
הדרך שבה הלך המחוקק, ובעקבותיו בית המשפט, בהתייחס לתופעת הספאם ודואר הזבל, היא נכונה, אך רחוקה מידי וחמורה מידי. כמו בכל חוק, יש לעצור כעבור מספר שנים ולבחון כיצד הוא משפיע על הציבור, על יחסי המדיה והתקשורת, על האזרח ועל בעלי העסקים השונים ולייצר מדד של "איזונים ובלמים" שיאפשרו את קיומו של החוק ביחד עם הממשקים השונים הנוגעים אליו – בעלי עסקים, מערכת המשפט, האזרח הפשוט ושאר הגורמים הנוגעים בדבר.

יש ליצור תיקון ואיזון של החוק, בטרם ימיט אסון כלכלי על רבבות בעלי עסקים ויכביד על מערכת המשפט הכורעת תחת נטל התיקים המתנהלים בה, בניהול הליכים משפטיים מיותרים ומופרזים המסכלים את מטרות החוק ואת הרציונל האמיתי העומד מאחוריו.
 
עו"ד אברהם אלטלף הוא עורך דין ומגשר, מומחה בתחום האזרחי ובתביעות לפי חוק הבזק. האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

העליון הגדיל את סכום הפיצוי עבור דואר זבל: "אמצעי אפקטיבי להרתעת הרבים

 

גולשת שקיבלה עשרות הודעות פרסומיות בדואר האלקטרוני תפוצה ב-10,000 שקל 

 

הפיצוי בייצוגית בעניין "חוק הספאם": עוד דיוור ישיר של קמפיינים לכלל הציבור

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה