אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > אמנת האג לא תחול על בנות שהוריהן נדדו איתן בעולם כדי לזכות ביתרונות מס

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

אמנת האג לא תחול על בנות שהוריהן נדדו איתן בעולם כדי לזכות ביתרונות מס


13.08.2014 | עו"ד רונן שיכמן

בצעד חריג וחסר תקדים סירב ביהמ"ש לבקשת האב להחיל את האמנה להחזרת ילדים חטופים על שתי בנותיו הקטינות ששהו עם אמן בישראל, וקיבל את טענת האם כי האב כפה על משפחתו חיי נדודים בין שלוש מדינות ללא כל עוגן, משיקולי מס, כשרווחת הילדים נמצאת בסדר עדיפות שני לצבירת הרכוש

חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) לא חל על שתי קטינות שהוריהן נדדו איתן בכל שנות חייהן בין שלוש יבשות במטרה להשיג יתרונות בתחום המס. כך קבע בית המשפט המחוזי, שדחה את בקשתו של האב להורות לאם להשיב אליו את הבנות על מנת שיוכל לטוס עמן לארצות הברית. בית המשפט אישר את קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי במועד הגעת הקטינות לישראל לא היה להן "מקום מגורים רגיל", ולכן האב לא יוכל לזכות בסעד המיידי של החזרת המצב לקדמותו טרם "החטיפה", אלא יהיה עליו לנהל הליך משמורת מלא לצורך החזרת הבנות למדינתו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

האב, אזרח הולנד, נישא לאזרחית ישראלית ונולדו להם שלושה ילדים, בהם שתי הקטינות. בשמונה השנים שבמהלכן נולדו הבנות, נדדה המשפחה בין ניו יורק, מיאמי, הולנד וישראל. בקיץ 2013, במהלך שהות בישראל, התגלע ויכוח בין בני הזוג, ומיד לאחריו עברה האם יחד עם הקטינות לבית הוריה ואילו האב והבן טסו חזרה להולנד.

האב הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה על פי אמנת האג, ובה ביקש להורות לאם להחזיר אליו להולנד את שתי הקטינות על מנת שיוכל לטוס עמן לארצות הברית. בית המשפט דחה את תביעתו וקבע כי במועד הגעת הקטינות לישראל לא היה להן "מקום מגורים רגיל", ולכן לא מתקיים תנאי מקדמי לתחולת האמנה בעניינן.

בית המשפט לענייני משפחה מתח ביקורת חריפה על התנהלותם של בני הזוג, שהעבירו את ילדיהם לעיתים תכופות ממקום מגורים אחר למקום מגורים אחר, בין יבשות, כשבכל פעם על הילדים להתרגל מחדש לסביבה חדשה ולשפה אחרת, לעבור מבית ספר אחד למשנהו ולהפסיד ימי לימודים – כל זאת מטעם כלכלי ומשיקולי מיסוי גרידא, כשרווחת הילדים מצויה מבחינת ההורים בסדר עדיפות שני לצבירת הרכוש. בית המשפט העיר כי גם התביעה הנוכחית להשבת הקטינות לארצות הברית אינה אלא כסות למלחמה הרכושית הנטושה בין ההורים, המתרחשת על גבם של הקטינים המשמשים בני ערובה במאבק זה.

בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי טען האב כי מקום מגוריהן הרגיל של הקטינות היה ועודנו בארצות הברית. לחילופין, טען כי לכל הפחות היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי לבנות שני מקומות מגורים רגילים – בארצות הברית ובהולנד. קביעה כזו, לטענת האב, היתה מעניקה להן הגנה מפני חטיפתן למדינה שלישית, במקרה זה ישראל, והיא עולה בקנה אחד עם נסיבות חייהן של הקטינות, שהתגוררו ולמדו פעם בארצות הברית ופעם בהולנד, רכשו חברות בשתי המדינות וראו בשתי המדינות מקומות מגורים רגילים אפשריים.

השופט משה סובל, שאליו הצטרפו השופטים יעקב צבן ומשה דרורי, דחה את הערעור וקיבל את גרסת האם כי האב כפה עליה ועל ילדיה החלטה מודעת ומושכלת, הנובעת בין היתר משיקולי מס, שלא להשתקע ולא לרכוש מעמד של תושבות קבע באף מדינה, גם לא בארצות הברית.

השופט ציין כי התוצאה לפיה אין לילדי הצדדים מקום מגורים רגיל בכל העולם היא חריגה ונדירה עד מאוד, וככל הנראה אין לה תקדים בפסיקת בתי המשפט בישראל. "יחד עם זאת, ולצד כל הזהירות והרתיעה הכרוכות בדבר, פעמים שבפני בית המשפט ניצבת משפחה שהתנהלותה במהלך השנים כה חריגה ויוצאת דופן עד שלא נותרת לשופט ברירה אלא לשבץ את המקרה שבפניו לתוך אותם מצבים נדירים-שבנדירים בהם משפחה חיה את חייה בנדודים וללא כל עוגן במקום מגורים רגיל", כתב השופט סובל.

השופט סובל הבהיר כי משמעות הקביעה כי לקטינות אין מקום מושב רגיל אינה כי ההורה הטוען לחטיפתן לא יוכל לזכות בסעד של השבת הקטין למדינה שבה שהה טרם החטיפה, אלא כי הוא לא יוכל לזכות בסעד מיידי טרם בירור סוגיית המשמורת ויהיה עליו לעבור את הדרך הארוכה יותר של ניהול הליך משמורת מלא לצורך החזרת הילד למדינתו. 

השופט ציין עוד כי ייחודו של המקרה, המתבטא בכוונה שהיתה לצדדים שלא להשתקע באף מדינה לצורך השגת יתרונות בתחום המס, הוא גם זה שאינו מאפשר לראות את הקטינות כמי שהחזיקו בשני מקומות מגורים רגילים, כפי שטען האב. השופט קבע כי מאחר שהבדיקה העובדתית שלובה ביסוד של כוונת ההורים, ושניהם יחד מגבשים את מקום המגורים הרגיל של הקטין, לא ניתן לבסס את ההכרעה אך ורק על המציאות הפיזית שבה הקטינות חילקו את חייהן בעיקרן בין ארצות הברית להולנד, ויש להתחשב גם במניע שהדריך את הוריהן בהתנהלות זו – הרצון שלא להיחשב לתושבי קבע באף לא אחת משתי המדינות לצורך השגת טובות הנאה כספיות.

השופט משה דרורי הוסיף כי בתיק זה התגלה חוסר תום לב קיצוני ויוצא דופן מצד המערער, שהותיר את האם ללא כל תשלום מזונות לשתי הבנות ועשה שימוש מניפולטיבי בכספו כדי להכניס את האם והבנות לתנאי לחץ, אשר מצדיק את דחיית בקשתו להפעלת אמנת האג גם בשל חוסר ניקיון כפיים. "מי שרוצה שבית המשפט יעניק לו סעד על פי אמנת האג בטענה שבנותיו נחטפו, ומוכח כי לאורך כל השנים לא התחשב כלל בבנותיו וגרם להן לעבור מארץ לארץ באמצע שנת לימודים, מתנהג בחוסר תום לב, ולא למענו יש להפעיל את הדין המיוחד של אמנת האג", קבע השופט דרורי.

 

עמ"ש 23688-07-14

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.