אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > מאמן הפועל ירושלים שייחס לשוער קבוצתו הפסד מכוון יפצה ב-40 אלף שקל

צילום: Getty images Israel

מאמן הפועל ירושלים שייחס לשוער קבוצתו הפסד מכוון יפצה ב-40 אלף שקל


29.07.2014 | עו"ד לילך דניאל

המאמן לשעבר שלמה עמר האשים את שוער הקבוצה בהפסד ואף איים לפנות למשטרה על מנת שתחקור את העניין. ביהמ"ש קבע כי הדברים שנאמרו הם לשון הרע ואינם יכולים להיחשב ביקורת מקצועית על שחקן, אך מתח ביקורת מנגד על השתתפותו של השוער בהימורים בטוטו על משחקים שבהם הוא משתתף

בית משפט השלום פסק פיצוי של 40 אלף שקל לאושרי לוי, שחקן קבוצת הפועל ירושלים לשעבר, בגין דברים שייחס לו מאמן הקבוצה לשעבר שלמה עמר לאחר הפסד קבוצתו מול קבוצת בני לוד בשנת 2010. בין היתר, טען עמר כי לוי ספג את השערים במשחק באופן מכוון וכי על המשטרה לחקור בעניין, כשאת דבריו אמר הן בחדר ההלבשה לאחר המשחק והן בשני ראיונות לתכניות פופולריות ברדיו ירושלים. השופטת תמר נסים שי קבעה כי הדברים הטילו דופי של ממש באופיו המוסרי והמקצועי של לוי, וכי לא עומדת לעמר הגנת אמת בפרסום או תום הלב משלא נוסחו כהבעת דעה או ביקורת אלא כעובדות של ממש.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בפברואר 2010, הפסידה הפועל ירושלים במשחק מול קבוצת בני לוד במשחק שבו ספג לוי שני שערים. לטענתו, בעקבות ההפסד נכנס שלמה עמר, מאמן הקבוצה, לחדר ההלבשה של השחקנים, שבו נכחו באותה עת שחקנים ואנשים מטעם הנהלת הקבוצה, והחל להטיח בתובע האשמות שונות תוך רמיזה לכך שגרם במזיד להפסד. כך, טען המאמן בין היתר כי לוי בא לקבוצה "בידיים לא נקיות", כי ספג שער "שלא קשור לכדורגל" ואף איים לפנות למשטרה כדי שתחקור את התובע. בהמשך, עם צאתו מחדר ההלבשה, פנה עמר להנהלת הקבוצה וביקש לזמן למקום את המשטרה על מנת שתחקור את לוי וכן דרש להגיש נגדו תלונה ולא להתיר לו לשחק יותר בקבוצה.

עוד נטען בתביעה כי עמר חזר על דבריו פעמים נוספים בתוכניות הספורט של רדיו ירושלים, גם לאחר שפוטר מתפקידו כמאמן הקבוצה.

לאור האמור, הגיש לוי תביעה לפיצוי בגין לשון הרע בסך של 100 אלף שקל, בטענה כי הדברים שאמר עמר נאמרו במזיד והסבו לו נזק רב. לטענת לוי, באותה תקופה הוא היה שוער בעל ניסיון עשיר הן בליגת העל והן בליגה הלאומית, אולם לאחר דבריו של עמר קבוצות בכירות וגם קבוצות מליגות נמוכות לא גילו בו עניין והוא נותר ללא עבודה למשך כחצי שנה, וכאשר חזר לשחק שכרו פחת. 

התנהלות לא ספורטיבית

עמר, מצדו, הכחיש את הטענה כי אמר בחדר ההלבשה שיש לערב את המשטרה, וטען כי הדבר היחיד שאמר בהתאם לדעתו המקצועית היה כי כל עוד הוא יהיה המאמן של הקבוצה, לוי לא יהיה חלק ממנה. עוד הוסיף כי חוות דעתו המקצועית כבעל ניסיון ארוך שנים כשחקן וכמאמן היתה ונשארה כי השערים שהתובע ספג באותו משחק לא היו מחויבי המציאות, כי כל שוער סביר היה מונע ספיגת שערים אלה וכי אין המדובר בטעות מקצועית של שוער כי אם ברשלנות של ממש, אם לא יותר מכך. לפיכך, אין מדובר בלשון הרע וכל מקום, עומדות לזכותו ההגנות שבחוק בדבר אמת בפרסום ותום הלב.

השופטת תמר נסים שי קיבלה את התביעה וקבעה כי הדברים שאמר הנתבע אינם מהווים רק ביקורת מקצועית של מאמן על שחקן, אלא מדובר בהטחת האשמה קשה ופוגענית המציירת בעיני המאזין הסביר תמונה לפיה התובע הגיע למשחק בידיים לא נקיות, פעל באופן לא אתי, לא מוסרי ולא ספורטיבי, עד כדי התנהגות פלילית שעל המשטרה לחקור אותה. הדברים מקבלים נופך נוסף של חומרה לנוכח הבמה ממנה הושמעו, שכן שני הצדדים הסכימו כי התכניות בהן התראיין עמר הן תכניות בעלות ערך שרבים מהמתעניינים בספורט מאזינים להן ונחשפו לדברים שנאמרו. לאור האמור, אין ספק שהדברים מהווים לשון הרע כלפי התובע.

באשר להגנת אמת בפרסום ציינה השופטת כי לא הובאה הוכחה כלשהי כי מדובר היה בשערים אשר אותם ספג התובע בכוונה, מתוך מטרה זדונית לגרום להפסד קבוצתו. כך, הנתבע או מי מטעם הנהלת הקבוצה לא פנה למשטרת ישראל שתחקור בפרשה, ולא הובא מי מטעם הנהלת הקבוצה להעיד על שהתרחש במשחק. יתרה מכך, אין חולק כי הקבוצה המשיכה להעסיק את לוי עד לתום עונת המשחקים ודווקא עמר נפרד ממנה באותם מועדים.

האשמות חסרות בסיס

השופטת התייחסה לדבריו של לוי בחקירתו בבית המשפט ובסיכומיו כי הוא מהמר בטוטו, בין היתר על משחקי קבוצתו, וציינה כי השתתפות שחקן כדורגל, על אחת כמה וכמה שוער, בהימורים על משחקים בהם הוא משתתף היא בעייתית בלשון המעטה ויש בה ניגוד עניינים מובהק. עם זאת, אין על כך איסור בדין ואין זה המקום לדון בסוגיה זו, אם כי ראוי שההתאחדות לכדורגל תתן דעתה לעניין זה. מלבד זאת, עמר לא הסתפק באמירה כי מדובר בניגוד עניינים, דבר שיכול להיחשב ביקורת לגיטימית, אלא האשים את לוי באופן ישיר בניסיון להטות את תוצאת המשחק מבלי שהוכיח את הדבר. השופטת הוסיפה כי ההנחה שלוי ימעל באמון קבוצתו ומעסיקיו ויסכן את מעמדו המקצועי על מנת להטות תוצאה של משחק אחד בלבד במטרה לזכות בטוטו, אינה נראית סבירה.

השופטת ציינה עוד כי הדברים שאמר עמר אינם יכולים להיחשב ביקורת מקצועית של מאמן על שחקן או "הבעת דעה", שכן מדובר בהטחת האשמות חסרות בסיס אשר נאמרו בהזדמנויות שונות, לרבות כאשר כבר חדל לאמן את הקבוצה. כמו כן, גם בהנחה שאכן היה בהם משום ביקורת מקצועית, קשה לומר שעמר עשה זאת תוך שמירה על כללי ההגינות, הזהירות והסבירות. בנסיבות אלה, שללה השופטת את הגנת תום הלב, וכן את הגנת "אמת בפרסום".

בפסיקת הפיצוי, ציינה השופטת כי למעט תלושי שכר, לוי לא הציג תמיכה לטענתו כי העסקתו נפגעה, ובניגוד לדבריו אף הוכח כי קבוצות מהליגה הלאומית גילו בו עניין ולא רק קבוצות מהליגות הנמוכות. מנגד, סברה השופטת כי הפרסום הסב לו נזק בדמות הפגיעה בשמו הטוב על ידי הפנית אצבע מאשימה באשר לביצוע מעשים בלתי חוקיים, בלתי מקצועיים ובלתי מוסריים. לנוכח חומרת הדברים, הבמה שמעליה נאמרו והנזק התדמיתי שנגרם ללוי כשחקן ותיק וידוע, פסקה לו השופטת פיצוי בסך של 40 אלף שקל והוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 8,000 שקל.

 

ת"א 13497-08-10

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.