אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > אושרה הצעת החוק של ציפי לבני: דיונים של חייבי ההוצל"פ ייערכו בשיחת ווידאו

צילום: Getty images Israel

אושרה הצעת החוק של ציפי לבני: דיונים של חייבי ההוצל"פ ייערכו בשיחת ווידאו


29.07.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

החוק שאושר בכנסת לקריאה הראשונה יהיה בתחילה צו שעה שתוקפו שלוש שנים במטרה לבחון את יעילות המהלך. בנוסף, אישרה הכנסת את הצעת החוק המחייבת בני זוג המבקשים להתגרש לפנות להליך של משא ומתן מובנה, בביקורת ופיקוח המדינה, טרם הגשת התביעה

מליאת הכנסת אישרה אמש (יום ב', 28.7) בקריאה ראשונה את הצעת החוק של שרת המשפטים ציפי לבני, לקיים דיונים במספר הליכים של חייבים בהוצאה לפועל בדרך של היוועדות חזותית, במטרה לחסוך כסף וטרחה למעורבים ולמדינה, בכפוף לאישור בכתב מהחייב  כי הוא מבין מה משמעות התהליך. החוק יהיה בתחילה צו שעה שתוקפו שלוש שנים, כדי לבחון את יעילות המהלך.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

כמו כן, אושרה בקריאה ראשונה גם ההצעה שגיבש הצוות המיוחד בראשות השרה לבני, לפיו בני זוג המבקשים להתגרש יחויבו תחילה להגיש בקשה ליישוב סכסוך, ולא כתב תביעה מתלהם. רק בתום פגישת גישור, שתיערך ביחידות הסיוע שליד בית המשפט או בית הדין הרבני, יחליטו הצדדים אם ברצונם להגיש כתבי תביעה – וזאת כדי לנסות לאפשר לבני הזוג להשלים את הליך הגירושין ככל שניתן בהידברות ובהסכמות, ובטרם ימהרו להגיש תביעות זה כנגד זה.

לדברי השרה לבני, "מדובר בשתי הצעות העוסקות בייעול תהליכים: הליך גישור, מעבר להקלה הרגשית על התהליך הקשה הזה, גם הוכח ככזה שחוסך לעיתים קרובות את הצורך בדיונים מתמשכים בבתי משפט. גם ההיוועדות החזותית נועדה למנוע תיזוז מיותר של חייבים להוצאה לפועל, שכבר מוטל עליהם נטל כבד. הליכים פשוטים וקצרים יותר פירושם מערכת יעילה יותר, המשרתת את הציבור באופן טוב יותר".

למעשה, מדובר בהצעת חוק שהתגבשה ביחד עם הצעות החוק של חברת הכנסת שולי מועלם (הבית היהודי) והצעה נפרדת של חברי הכנסת יריב לוין (הליכוד) ומרב מיכאלי (העבודה). הצעות החוק מתבססות על המלצות צוות ההיגוי לעניין הגישור בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הדתיים, בראשותו של השופט יצחק שנהב – סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (כתוארו דאז) משנת 2005.

יישומם של ההמלצות הללו התעכב עד כה, בהיעדר יחידות סיוע ליד בתי הדין הרבניים. הודות לחקיקת חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א-2011, הוקמו בשנת 2013 יחידות סיוע הללו באופן שמאפשר את בחינת ההמלצות מחדש. ואולם, בשונה מתזכירי החוק, שהוגשו בשנת 2005 ובשנת 2006 על סמך המלצות ועדת שנהב, בהצעות החוק כעת הושם דגש על ההתפתחויות בתחום יישוב הסכסוכים בדרכים חלופיות (ADR) בעת האחרונה ולמנגנונים חדשניים בתחום זה.

מדברי ההסבר להצעת החוק של חה"כ לוין ומיכאלי, שנכתבה בסיועה של עו"ד מיכל פיין מעמותת "להתגרש בשלום", עולה כי ב-20 השנים האחרונות החלה להשתנות תפיסת הגירושין בכלל והליכי הגירושין בפרט. תפיסת הגירושין היא מגוונת ונעה בין שני קצוות, בקצה האחד – תפיסת הגירושין כאירוע טראומטי ובקצה השני – כמשבר חיים, אחד מיני רבים, המאפשר צמיחה והתחדשות. בתווך, תפיסה מערכתית גורסת כי הגירושין גורמים להפרת שיווי המשקל בתוך המערכת המשפחתית באופן שגורם להשלכות רגשיות שונות על ההורים ועל הילדים.

התמודדות עם גירושין דורשת ניתוב של משאבים פיזיים, כלכליים ונפשיים בנקודה משברית של המשפחה שבה, על פי רוב, המדינה נוהגת להתערב תוך הקצאת משאבים רבים, בעיקר בשלבי ההתדיינות המשפטית. זאת ועוד, העוינות והאלימות המתפתחת בין בני זוג במהלך מאבקי הגירושין לא רק מאריכה את המאבק ומסלימה אותו כי אם נמשכת פעמים רבות לאורך השנים שאחרי הגירושין וממשיכה להשפיע לרעה על ילדי בני הזוג.

מחקרים מצאו שההתדיינות המשפטית מעצימה את הנזקים הנגרמים לבני המשפחה על ידי הגירושין ומקשה עליהם להתגבר על המשבר, להחלים ולהשתקם. התובנה המקובלת כיום שמה את הדגש על התוצאות השליליות של המאבק המשפטי, וחוסר התאמה של ההליך המשפטי הלעומתי (אדברסרי) ליישוב סכסוכים משפחתיים. ההליך המשפטי יקר הן מבחינה כספית והן מבחינה רגשית ולרוב פוגע בכולם, בעיקר בילדים. כך שבמאבק המשפטי בגירושין אין מנצחים, כולם מפסידים. בכל הנוגע לילדי המתגרשים המדובר בסיכון גבוה במיוחד, בשל הסיטואציה השברירית שאליה נקלעו בעל כורחם.

כמו כן, נמצא שהליכים משפטיים המסתיימים בהחלטה שיפוטית המפעילה את כוח הכפייה של המדינה על המשפחה אינם אפקטיביים או מועילים לחיי המשפחה, הנמשכים לאחר ההחלטה השיפוטית בצורה דינאמית. כפועל יוצא מכך, ישנה תמימות דעים בקרב העוסקים בתחום כי המאבק המשפטי גורם להתבזות בני הזוג ולפגיעה קשה בילדיהם. מכאן, שעל המדינה לעודד את המתגרשים לפנות לדרכים חלופיות ליישוב הסכסוך תוך שימת דגש על מתגרשים שהם הורים לילדים משותפים. לגביהם, הגירושין אינם מסיימים את קשרי המשפחה אלא מחייבים מיסוד מחדש של קשרי הורות – הן מבחינת קשרי ההורים עם ילדיהם והן מבחינת התקשורת (הזוגית) ההורית  ויצירת "משפחה שלאחר הגירושין". מכאן, ההכרה בחשיבות סיוע המדינה בשלבים מוקדמים של הסכסוך המשפחתי ואף בחיוב הורים למצות אפיקים אחרים טרם פנייה להליך המשפטי, בין היתר: קבלת ייעוץ, טיפול והדרכה. הכרה זו עלתה בישראל כבר בשנת 1986, כחלק ממסקנות ועדת שינבוים, שבעקבותיה הוקמו בתי המשפט לענייני משפחה ויחידות הסיוע. ועדת שינבוים הציעה לחייב הורים לילדים קטינים בהליכי גירושין לקבל ייעוץ בגוף ציבורי שיוקם על ידי המדינה ויפעל בפיקוחה וכי מימון הייעוץ יתחלק בין ההורים לבין המדינה. 

הצעת החוק עולה בקנה עם המגמה ההולכת ומתחזקת של קיום חובת ניסיון ליישוב הסכסוך המשפחתי בדרכים חלופיות, בדומה לחקיקה באוסטרליה, בקנדה ובדנמרק. התפיסה המשותפת לחקיקה חדשנית זו היא שעל המדינה להעניק סיוע נרחב להורים בשלבים מוקדמים של הסכסוך הן כדי לאפשר להם ליצור בסיס להמשך הידברות ישירה ולכיבוד הסכמים, והן כדי לצמצם את הקצאת משאבי המדינה בשלבים מאוחרים יותר של סכסוך הגירושין – בין בקיום הליכי משפט מסועפים ובין באמצעים לאכיפת פסקי דין (כגון: תיאום הורי, מרכזי קשר, תסקירים ופעולות אכיפה וגבייה נוספות). מוצע לחייב את המתדיינים לפנות להליך של משא ומתן מובנה, בביקורת ופיקוח המדינה, טרם הגשת כתבי תביעה לוחמניים ופוגעניים שלאחר הגשתם, לרוב, היכולת להמשיך ולתקשר ולשתף פעולה כהורים, נפגעת באופן בלתי הפיך.       

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

פנייה ליישוב סכסוך בהסכמה תהיה תנאי להגשת כתב תביעה בענייני משפחה

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.