אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש: "הלשכה לא משתמשת במבחן ההסמכה ככלי לטיפול בבעיית הצפת המקצוע"

טקס הסמכת עורכי דין חדשים. צילום: יוסי זמיר

ביהמ"ש: "הלשכה לא משתמשת במבחן ההסמכה ככלי לטיפול בבעיית הצפת המקצוע"


27.07.2014 | עו"ד לילך דניאל

נבחנים שנכשלו בבחינת הלשכה שהתקיימה במאי 2014 עתרו נגד ועדת הבחינות בטענה כי היא מונעת משיקולים זרים וכי ריבוי השאלות הבעייתיות חותרת תחת תקפות המבחן כולו. ביהמ"ש דחה את הטענות וקבע כי מתכונת הבחינה מצויה בעיצומו של דיון ציבורי שאינו יכול לשמש תשתית לבירור העתירות

בית המשפט המחוזי דחה חמש עתירות שהגישו נכשלים במועד מאי 2014 של בחינת לשכת עורכי הדין בכתב. בנוסף לטענות נגד שאלות קונקרטיות שלשיטתם נוסחו באופן לקוי ומטעה, העלו העותרים טענות כלליות לפיהן ועדת הבחינות מונעת משיקולים זרים שתכליתם כביכול למנוע את "הצפת המקצוע", וכי ריבוי השאלות הבעייתיות חותר תחת תקפות המבחן כולו. השופטת נאוה בן אור קבעה כי טענות אלה לא הוכחו וכי הדיון הציבורי בדבר מתכונת בחינת ההסמכה אינו יכול לשמש תשתית לבירור העתירות.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

חמש העתירות שנדונו במאוחד עסקו בהשגות נבחנים על בחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין שנערכה בחודש מאי 2014. העותרים, בוגרי תואר ראשון במשפטים אשר סיימו את תקופת התמחותם, לא השיגו את הציון הנדרש על מנת לעבור את הבחינה ולכן הגישו השגות לועדת הבחינות של הלשכה ביחס לחלק מהשאלות שנכללו בה.

משהשגותיהם נדחו, עתרו הנבחנים לבית המשפט המחוזי וטענו כי יש לפסול חלק מאותן שאלות בשל ניסוח לקוי ומטעה, ולחלק אחר יש להוסיף חלופות. כמו כן, לגבי אחת מן השאלות,  שעסקה ברוב הנדרש לקבלת החלטות בבית משותף, נטען כי היא חורגת מסמכות שכן החומר עליה היא נסמכת לא נכלל בחומר הבחינה בהתאם לתקנה 18(6) לתקנות לשכת עורכי הדין.

מלבד הטענות שכוונו כלפי השאלות הקונקרטיות, העלו מרבית העותרים גם טענות כלליות, שעניינן בחוסר תום לב בהתנהלות לשכת עורכי הדין, בכך שהיא עושה שימוש במבחן ההסמכה ככלי לטיפול בבעיית "הצפת" מקצוע עריכת הדין. שימוש זה, לשיטתם, מהווה חריגה מסמכות וחוסר תום לב באופן המחייב את בית המשפט להתערב בשיקול דעתה של ועדת הבחינות של הלשכה. עוד נטען כי מספר גדול של שאלות הן בלתי ראויות, בין בשל ניסוחן הלקוי ובין משום שנבחרה לגביהן תשובה שאינה נכונה, ולכן מתעוררים סימני שאלה לגבי תקפותו של המבחן כולו.

בחינה לא חריגה

השופטת נאוה בן אור דחתה את העתירות וקבעה כי הטענה לפיה ועדת הבחינות מונעת משיקולים זרים שתכליתם למנוע את "הצפת המקצוע" נטענה כטענה בעלמא. השופטת ציינה כי באחת העתירות התבססו העותרים על כתבת תחקיר מאתר Ynet, שאינה מהווה תשתית הולמת לביסוס טענה כה חמורה. גם לגופו של עניין סברה השופטת כי טענה לפיה גוף כוועדת הבחינות, שבראשו עומדים שלושה שופטים וחברים בו בין היתר עוד שלושה נציגים מן השירות הציבורי, שוקל שיקולים זרים ומתנהל בחוסר תום לב, היא טענה רחוקה שיש לבססה בראיות של ממש ולא בהפרחת מילים באוויר.

השופטת בן אור הבהירה את ההתנהלות הנהוגה בוועדה לאחר קבלת תוצאות הבחינה, לרבות קיום התייעצות בסיוע יועץ סטטיסטי תוך שימת לב לטענות ביחס לשאלות שהתבררו להיות בעייתיות במיוחד, ובהתאם פסילת או הוספת חלופות בדיעבד לשאלות שהתברר כי נפל בהן כשל חמור כגון ניסוח לא מדויק, טעות סופר, שאלה שחרגה מן החומר לבחינה וכיו"ב. כל זאת, תוך מתן הניקוד המלא לנבחנים, בין אם ענו נכונה ובין אם לאו. זאת ועוד, הליך ההשגה שבו רשאים הנבחנים לנקוט אינו מתחייב על פי החוק, ומאפשר לוועדת הבחינות לבחון את עצמה פעם נוספת. לפיכך, קבעה השופטת, מדובר בהתנהלות הוגנת ואין עילה לקבוע שהתנהלות ועדת הבחינות היא חסרת תום לב.

עוד הוסיפה השופטת כי ככל שמדובר בביקורת על מתכונת הבחינה כשלעצמה, הרי שסוגיה זו מצויה בעיצומו של דיון ציבורי שאינו יכול לשמש תשתית לבירור הטענות בעתירות. באשר לטענה כי מספרן הרב של השאלות הבעייתיות חותר תחת תקפות המבחן כולו, ציינה השופטת כי מדובר בטענה שמבקשת להניח את מה שנטען בה והעובדה שהעותרים מצאו לנכון להשיג על מספר רב של שאלות אינה מוכיחה דבר. עוד הובהר בהקשר זה כי אחוז הנבחנים שעבר את הבחינה בהצלחה במועד זה לא היה שונה מהותית מהנתונים הרלוונטיים לשנים האחרונות, וממילא אין לומר שהמדובר בבחינה חריגה ועתירת כשלים.

פתרון בשיטת האלימינציה

בסיום הפרק הכללי, דחתה השופטת גם את הטענה בדבר היעדר הנמקה בהליך ההשגות, וציין כי בעניין זה נקבע מפורשות שועדת הבחינות אינה כפופה לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) וכי בהתחשב בלוח הזמנים הצפוף הנובע מהצורך לערוך בחינות בעל פה לנבחנים שעברו בהצלחה את המבחנים בכתב – אין לצפות מגוף קולגיאלי להנמקה יותר מפורטת מאשר הצבעה על התשובה הנכונה או על תשובה נוספת בגינה מוכנה הוועדה לקבוע ניקוד.

לאחר שדחה את טענותיהם הכלליות של העותרים, בחנה השופטת את השאלות הקונקרטיות שנתקפו בעתירות וציינה כי ללשכת עורכי הדין ולמוסדותיה מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל ישים עצמו בית המשפט בנעליהם בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על בחינות ההסמכה. אשר לטענה בדבר חריגה מסמכות מהטעם שאחת השאלות נשענה על אינה חומר שאינו כלול בבחינה, קבעה השופטת בן אור כי העמדה בפסיקה היא שלנוכח היקפו הרחב של חומר הבחינה מתחייב מתן פירוש דווקני לנושאים הכלולים בתקנה ככל שהגדרתם עמומה, אולם יש להעדיף פרשנות סבירה המקיימת את סמכותה של ועדת הבחינות לשאול אותה שאלה, על פני פרשנות המאיינת את הסמכות.

בנוסף נדחתה הטענה ששבה וחזרה בעתירות, לפיה ההנחיה המופנית לנבחן לבחור בתשובה "הנכונה ביותר" עומדת בניגוד לתקנה 18ב לתקנות הלשכה והיא למעשה "שורש הרע", שכן זו הובילה את הועדה לנסח שאלות לא ברורות בעלות תשובות דו-משמעיות. השופטת קבעה כי עיון בנוסח התקנה האמורה מלמד כי העותרים קוראים אותה שלא כהלכה, היות שזו אינה מורה לוועדת הבחינות לנסח אחת מן האפשרויות כ"תשובה הנכונה" באופן אולטימטיבי אלא מדריכה את הנבחן לסמן תשובה אחת מבין האפשרויות שתינתנה לו כתשובה הנכונה, לאחר שמצא כי היתר אינן נכונות. משכך, יש בהנחיה זו כדי לסייע לנבחן לערוך מיון בשיטת האלימינציה, וגם בית המשפט העליון לא מצא בה כל פסול.

גם ביתר השאלות שעמדו בבסיס העתירות לא מצאה השופטת עילה להתערב בשיקול דעתה המקצועי של ועדת הבחינות, והעתירות נדחו. העותרים חויבו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך של 30 אלף שקל.

 

עת"מ 506-06-14

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

73% מהנבחנים עברו את בחינת ההסמכה בכתב. בראש הטבלה – מכללת ספיר 

 

נמשכת הצפת המקצוע: 2,830 נבחנים ייגשו היום לבחינות ההסמכה בכתב של הלשכה 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה