אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > חוק ביטוח בריאות יחול גם על עובדים זרים השוהים תקופה ארוכה בישראל

צילום: Getty images Israel

חוק ביטוח בריאות יחול גם על עובדים זרים השוהים תקופה ארוכה בישראל


23.06.2014 | ליאור שדמי שפיצר

 

בפסק הדין האחרון של השופטת ארבל שפרשה אתמול, קבע ביהמ"ש העליון כי לא ניתן להתייחס לעובדים הזרים כאל חוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית, ויש לדאוג לצרכיהם הבסיסיים ולהשוות את הסדרי הבריאות החלים עליהם לאלו של תושבי ישראל

שר הבריאות ושר הרווחה יחויבו לגבש הסדרים מיוחדים שיחילו את חוק ביטוח בריאות גם על עובדים זרים השוהים תקופה ארוכה בישראל ולהם זיקה חזקה לישראל. כך קבע בית המשפט העליון בפסק הדין האחרון של השופטת עדנה ארבל שפרשה אתמול (יום א', 22.6).

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

השופטת ארבל, שאליה הצטרפו השופטים דפנה ברק ארז ועוזי פוגלמן, קיבלה את עתירתו של ארגון קו לעובד, שעסקה בעיקר בעובדי הסיעוד. המאפיין את עובדים אלו הוא אופק ההעסקה הממושך האפשרי מבחינתם, לאור תיקוני החקיקה המאפשרים למטפל לעבוד באופן רצוף ומתמשך עם אותו המטופל, וזאת לצורך רווחת המטופל ובמטרה למנוע ממנו סבל. התוצאה המתקבלת מכך היא פוטנציאל לשהייתו של עובד הסיעוד בישראל במשך שנים רבות ובאופן חוקי.

 

מיהו תושב?

 

בפסק דינה קבעה השופטת ארבל כי כאשר מחליטה המדינה להעניק רישיונות שהייה ועבודה לעובדים זרים לזמן ממושך, עליה להעניק להם בד בבד גם את זכויות היסוד המגיעות להם. "לא ניתן, לטעמי, ליהנות משירותיהם הטובים של עובדים זרים ומהיתרונות ששירותים אלו מצמיחים למשק הישראלי ולאזרחי ישראל, מבלי לשאת בנטל הזכויות המגיעות לעובדים אלו, אם מעצם שהייתם ועבודתם כאן, ואם כתוצאה נלווית לשהייה ממושכת בישראל. לא ניתן להתייחס אליהם כחוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית ולהתעלם מצרכיהם הבסיסיים. התנערות מחובות אלו כלפי העובדים הזרים יש בה מימד של ניצול שאינו מתיישב עם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית ושמירתה על זכויות אדם", כתבה השופטת.

השופטת ארבל ציינה כי העובדים הזרים אינם זכאים כיום לשירותי בריאות הניתנים מכוח חוק בריאות ממלכתי, אולם המחוקק הסדיר עבורם שורת של חובות החלות על המעסיקים, ובהן החובה להסדיר לעובד ביטוח רפואי למשך כל תקופת עבודתו. הסדר זה, לדעת השופטת, אינו חף מבעיות, בין היתר לאור העובדה שבעל הפוליסה הוא המעסיק ולא העובד, מעבר בין מעסיקים שעלול ליצור פגיעה ברצף הביטוחי, ניגוד העניינים של חברות הביטוח ועוד.

חוק בריאות ממלכתי חל על פי ההגדרה רק על תושב ישראל. בחוק אין הגדרה פוזיטיבית לשאלה מיהו תושב, אך הפסיקה פיתחה שורה של מבחנים וקריטריונים לסיווגו של אדם כתושב, לרבות עבודה במקום קבוע, חשבונות בנק, חיי קהילה ועוד. זאת, בתנאי שהוא אינו נכנס לגדר אחת האוכלוסיות המנויות בחוק הביטוח הלאומי, הכוללת גם את אוכלוסיית העובדים הזרים.

לשיטתה של השופטת ארבל, עובדי סיעוד השוהים בישראל תקופה משמעותית עונים על רבים מהקריטריונים שנקבעו בפסיקה לבחינת תושבות. מקום מגוריהם הקבוע הינו בישראל במשך שנים רבות; קשריהם החברתיים וחיי הקהילה שלהם מרוכזים בישראל; מקום עבודתם הקבוע הינו בישראל והם משלמים מיסים כנדרש; נכסיהם מנוהלים בישראל, גם אם נשלחים כספים לבני משפחה במדינת המקור; ולעיתים גם משפחתם הקרובה בישראל. שהותם הממושכת של עובדים אלו בישראל יוצרת זיקה חזקה בינם לבין המדינה, ובמקביל מנתקת את זיקתם ממדינת המקור ממנה באו. היעדר הכרה בזכויותיהם הסוציאליות בישראל עלול להותיר עובדים אלו ב"חלל סוציאלי", שבו לא מדינת ישראל ולא מדינת המקור מכירות בזכויותיהם הסוציאליות. "מצב קיצון זה אין לטעמי לקבל", קבעה השופטת. "יש להעניק משמעות מסוימת, גם אם לא מלאה, לזיקה שנוצרת מכוח השהות רבת השנים של עובדי הסיעוד בישראל".

 

ליבת הזכות לקיום בכבוד

 

לצד ההכרה בעובדי הסיעוד כתושבי ישראל הלכה למעשה, יש להתייחס גם להיבט המוסרי של הסוגיה, העירה השופטת ארבל וציינה כי "הארכת שהותם של עובדי הסיעוד לא נעשתה על מנת להטיב עמם, אלא על מנת להטיב עם מטופליהם הישראלים. היענות זו לצרכי המטופל אינה מתקיימת באמצעות רובוט או מכשיר, אלא באמצעות גורם אנושי – אדם, שעזב את ארצו ואת משפחתו והגיע לארץ זרה ורחוקה על מנת להתפרנס בכבוד. אותו אדם שממלא במסירות את תפקידו לטפל באדם חולה, קשיש או נכה ומקדיש לו את רוב עיתותיו ומרצו, אינו חפץ ואינו מכשיר ואסור שההתייחסות אליו תהיה כאמצעי בלבד להשגת המטרה להטבת חייו של המטופל. אותו אדם השוהה כאן במשך שנים ומטפל במסירות בבן חסותו מפתח במהלך הזמן זיקה חזקה למדינה בה הוא שוהה, זיקה המצדיקה לראותו, ולו חלקית, כבעל זכויות דומות לאלו של תושב.

השופטת קבעה כי הגישה לטיפול רפואי היא בליבת הזכות לקיום בכבוד, לצד זכות לדיור ולמזון. לאור זאת, אין זה סביר להותיר על כנו את מלוא הפער בין שירותי הבריאות הניתנים לתושבי ישראל לבין אלו הניתנים לעובדים זרים בעלי זיקה חזקה לישראל. זאת, בין אם על ידי החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי על העובדים הזרים ובין אם על ידי תיקון צו עובדים זרים.

השופטת ארבל חייבה את שרי הרווחה, הבריאות, האוצר והפנים לגבש הסדר שיקרב את הסדרי הבריאות החלים על העובדים הזרים בעלי זיקה חזקה לישראל, להסדר החל על תושבים. הסדרים אלה יכולים להיות מותנים בתקופה מינימלית של שהייה בישראל, אך זו לא תעלה על עשר שנים. לשם בחינה וגיבוש הסדרים אלה, תינתן לשרים שהות של שנה אחת.

 

 

בג"ץ  1105/06

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.