אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > "משפט חוזר אינו צינור להחלת דין חדש שלא היה קיים במועד המשפט המקורי"

השופטת מרים נאור. צילום: הנהלת בתי המשפט

"משפט חוזר אינו צינור להחלת דין חדש שלא היה קיים במועד המשפט המקורי"


27.05.2014 | עו"ד לילך דניאל

אדם שהורשע ברצח אשתו ביקש לקיים משפט חוזר בעניינו וטען כי יש להחיל עליו את סעיף 300א לחוק העונשין, שנחקק לאחר משפטו, המאפשר לגזור עונש מופחת על מורשע ברצח הסובל מהפרעה נפשית. השופטת מרים נאור דחתה את הבקשה וקבעה כי בחינת עניינו של המבקש על פי הדין החדש תהפוך את המשפט החוזר לערעור נוסף

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של מורשע ברצח אשתו לקיום משפט חוזר בעניינו, בטענה כי יש להחיל עליו את סעיף 300א לחוק העונשין שנחקק לאחר משפטו, המאפשר לגזור עונש מופחת על מורשע ברצח בנסיבות מסוימות. השופטת מרים נאור קבעה כי קיומו של משפט חוזר ביחס לעונש, לעומת משפט חוזר על עצם ההרשעה, הוא חריג שבחריגים, וכי הליך של משפט חוזר אינו "צינור" שדרכו ניתן להחיל רטרואקטיבית דין חדש שלא היה קיים במועד המשפט המקורי.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח אשתו ונידון למאסר עולם ולתקופת מאסר נוספת של 10 שנים בגין עבירות נוספות. במסגרת ההליכים, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש כי הוא אינו נושא באחריות פלילית מחמת אי שפיות או מחמת דחף שאינו בר-כיבוש, וקבע כי אף שאין ספק שהנאשם סובל מליקויים באישיותו, הוא אינו סובל ממחלת נפש.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחה, ופסק הדין הפך חלוט. כשנה לאחר מכן, נחקק תיקון 44 לחוק העונשין במסגרתו הוסף סעיף 300א, שאיפשר להטיל עונש מופחת בגין עבירות רצח במצבים מסוימים, לרבות  במצב שבו "בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש. להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה".

בשנת 2004 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי להפחתת עונשו בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק העונשין, הקובע כי מקום בו הורשע אדם בפסק דין חלוט, ולאחר מכן נקבע בחוק עונש קל יותר ממה שנגזר עליו, יהיה עונשו המירבי העונש החדש שנקבע בחיקוק. המבקש התבסס בבקשתו על מספר חוות דעת אודות מצבו הנפשי, שמהן עלה כי התקיימו בו התנאים להחלת הסעיף אילו היה קיים בתקופה הרלוונטית. הבקשה נדחתה על הסף, בנימוק כי סעיף 300א אינו מהווה "דין מקל" אלא מקנה שיקול דעת לבית המשפט בגזירת העונש. ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחה, תוך אימוץ קביעת בית המשפט המחוזי.

נטל ראייתי כבד

בהמשך, פנה המבקש אל נשיא המדינה בבקשה לקציבת עונשו, וזה נקצב פעמיים והועמד על תקופה של 28 שנים. לאחר שסיים לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו, הגיש המבקש בקשה לשחרור מוקדם אולם בקשתו נדחתה שוב ושוב על ידי ועדת השחרורים.

לבסוף, הגיש המבקש בקה להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו, בטענה כי עניינו מקיים שתיים מבין העילות לקיומו של משפט חוזר על פי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט: קיומן של ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאות המשפט, בדמות חוות הדעת המתארות את מצבו הנפשי, ועילה של עיוות דין, בשל העובדה שהמבקש מרצה עונש של מאסר עולם חובה, בנסיבות שבהן ניתן לשקול הטלת עונש קל יותר לפי סעיף 300א לחוק העונשין.

המשנה לנשיא מרים נאור דחתה את הבקשה וקבעה המחוקק הביע את עמדתו במפורש כי עילת עוות הדין נועדה למקרים של עיוות דין שנגרם בהרשעה, להבדיל מעיוות דין שנגרם כתוצאה מהעונש שנגזר. עמדה זו עולה גם מהפסיקה וגם מדברי ההסבר שצורפו להצעת החוק, שם צוין כי עילה זו תאפשר להורות על עריכת משפט חוזר במקרים שבהם "נתעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין לאדם שהורשע במשפט פלילי". מנגד, מנוסחת העילה של ראיות חדשות כעובדות או ראיות העשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". לשיטתה של השופטת נאור, תוצאות המשפט אינן כוללות רק את עצם ההרשעה אלא גם את גזר הדין ולכן  פורשה עילה זו כמאפשרת הצגת ראיות חדשות גם לעניין העונש בלבד. יחד עם זאת, כל הבקשות שבמסגרתן נתבקש עד כה קיומו של משפט חוזר בשל העונש נדחו ונפסק כי על מנת שתתקבל בקשה כאמור יש צורך שהראיות החדשות יהיו בעלות משקל סגולי כזה שביכולתו לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה. מכאן, שעל המבקש מוטל נטל ראייתי לא מבוטל. עוד הדגישה השופטת כי בקשה לקיומו של משפט חוזר, בין אם בגין ההרשעה בין אם בגין העונש, צריכה להיבחן במשקפיו של בית המשפט במועד המשפט המקורי, באופן המחדד את הקושי להחיל רטרואקטיבית סעיף חוק.

"תחושה קשה של מקריות"

עוד הזכירה השופטת נאור כי היות שסעיף 300א חוקק לאחר שפסק הדין בעניינו של המבקש הפך כבר לחלוט, על סיטואציה זו חולש סעיף 5(ב) לחוק העונשין הקובע כלל תחולה רטרוספקטיבי לגבי עונש בלבד. מכאן, השופטת ציינה כי ההליך של משפט חוזר הוא החריג ולא הכלל, והוראה על קיומו אינה ניתנת כעניין שבשגרה אלא שמורה לאותן נסיבות חריגות המצדיקות זאת. תפיסה זו קשורה בקשר בל יינתק לפרשנות השיפוטית שראוי לתת, בין היתר, לעילה בדבר ראיות חדשות. לפיכך, סברה השופטת כי קבלת טענת הסנגוריה לפיה יש לבחון את הראיות המוצגות במסגרת הבקשה בראי הדין במועד הגשתה – תהפוך את ההליך של משפט חוזר לערעור נוסף, באופן החותר תחת עקרון היסוד של סופיות הדיון.

השופטת נאור התייחסה לטענת הסנגוריה כי נוצרת "תחושה קשה של מקריות" בין עניינו של המבקש לבין מקרים אחרים של נאשמים ש"התמזל מזלם" וערעורם נשמע לאחר חקיקת סעיף 300א, וציינה כי לא מדובר במקרה זה בתוצאה בינארית של הרשעה או זיכוי. גם אם תתקבל הבקשה הרשעתו של המבקש תיוותר על כנה ולכל היותר יוביל לבחינת השאלה אם ראוי לסטות מעונש מאסר עולם ואם כן, על איזה עונש מאסר ראוי להעמידו.

עוד נקבע כי לא נראה שהמקרה של המבקש נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים הוראה על קיומו של משפט חוזר לעניין העונש, בפרט כשזה סיים כבר לרצות את מרבית תקופת מאסרו והוא צפוי להשתחרר בעוד פחות מחמש שנים. מכאן, ששינוי "מן הקצה אל הקצה" של העונש כבר לא יתכן. מעבר לכך, לקבלת בקשת המבקש עשויות להיות השלכות רוחב, שכן יש להניח שבסמוך לתיקון החוק ולהוספת סעיף 300א היו נאשמים רבים הנתונים במאסר בגין עבירות רצח, ולכן פתיחת עניינו של המבקש בדיון מחודש עשויה הייתה להביא לפתיחת עניינם של נאשמים רבים נוספים.

 

מ"ח 3139/13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.