אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > מורה טרנסקסואלית ולסבית חויבה לחדול משיחה על נושאים חברתיים ופוטרה

השופטת עידית איצקוביץ. צילום: הנהלת בתי המשפט

מורה טרנסקסואלית ולסבית חויבה לחדול משיחה על נושאים חברתיים ופוטרה


14.05.2014 | ליאור שדמי שפיצר

שופטת ביה"ד לעבודה עידית איצקוביץ סברה כי ייתכן המרכז לטכנולוגיה חינוכית היה נזהר טרם העלאת טענות בדבר עידוד שיחות על מיניות עם התלמידות, אלמלא הושפע מזהותה החריגה של התובעת. נציגי הציבור חשבו אחרת, וטענת האפליה נדחתה

אור שדמי שפיצר

 

בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה של חונכת טרנסקסואלית ולסבית לפיצויים בגין פיטוריה הנגועים לטענתה באפליה מחמת זהות מגדרית ונטייה מינית, לאחר שהיא התבקשה להפסיק לעסוק בנושאים חברתיים עם תלמידיה. פסק הדין ניתן ברוב דעות של נציגי הציבור נגד דעתה החולקת של השופטת עידית איצקוביץ, שסברה כי המרכז לטכנולוגיה חינוכית לא הפריך את החשש כי הוא הושפע מזהותה, ובעיקר משונותה של התובעת, ולא הפריך את החשש כי הליך הפיטורים הוכתם בשיקולים מפלים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעת שימשה חונכת להוראה מקוונת במתמטיקה במרכז לטכנולוגיה חינוכית, במסגרת תוכנית נחשון לקידום מצוינות בפריפריה. במסגרת התוכנית, חונכים סטודנטים קבוצות קטנות של תלמידים באמצעות טכנולוגיה של הוראה וחניכה מרחוק, במטרה להגדיל את מספר התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות.

התובעת היא אישה טרנסקסואלית ולסבית, והמרכז ידע על כך טרם קבלתה לעבודה. בשנת הלימודים תשע"ג קיבלה התובעת תלמידות לחניכה משני בתי ספר, האחד מבית ספר דתי חרדי לבנות, והשני מבית ספר ממלכתי דתי.

התובעת זומנה לשיחת בירור עם מנהלת התכנית בעקבות דיווח שהעבירה על אודות שיחה עם קבוצת תלמידות דתיות שחנכה, אשר נגעה להשעיית תלמידת אולפנה שהשתתפה בתכנית "דה וויס" ופיטוריה של מורת אולפנה רווקה שהרתה באמצעות תרומת זרע.

לטענת התובעת, בשיחת הבירור נאמר לה שלא תוכל להמשיך בחניכה, אלא אם תחדל מלדון בנושאים חברתיים, ושעליה לבחור בין המשך החניכה לבין "יציאתה מהארון" מול תלמידיה כאישה טרנסקסואלית ולסבית. בפועל פוטרה התובעת באותו היום, והשימוע שנערך לה היה למראית עין בלבד.

עוד טענה התובעת כי המרכז לטכנולוגיה חינוכית פעל בחוסר תום לב ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן דעות קדומות, אטימות, חוסר סובלנות ואפליה הם שהביאו לפיטוריה.

נורמות מקובלות של מיניות ומיגדר

לטענת המרכז, מטרת התוכנית אינה כוללת חינוך בלתי פורמלי, והשיחות שניהלה בנושאים חברתיים עם תלמידותיה הדתיות היו בניגוד להנחיות התוכנית ובניגוד להכשרתה. עוד נטען כי התובעת סירבה לחדול מלדון בנושאים החורגים ממתמטיקה, וניכר כי היא מנסה להסיט את הדיון לזהותה המגדרית ונטייתה המינית.

במסגרת ההליך התייצבה לדיון בתביעה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, והעבירה את  עמדתה בסוגיה העקרונית של אפליה תעסוקתית בקרב חברי קהילת הלהט"ב. לטענת הנציבות, רוב מקומות העבודה בישראל אינם מכבדים את זהותם של טרנסקסואלים ודורשים מהם להתנהג בהתאם לנורמות החברתיות של מיניות ומיגדר.

השופטת איצקוביץ קיבלה את עמדת הנציבות לפיה חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מקים הגנה מפני אפליה מחמת זהות מגדרית, הנכנסת תחת הגדרת אפליה מחמת מין.

באשר לנסיבות הפיטורים, סברה השופטת איצקוביץ כי לא בכדי טעתה התובעת בהבנת תפקידה כחונכת בתוכנית, שכן במהלך הכשרתה ניתנה התייחסות ליצירת קשר אישי, יצירת שיחות עם תלמידים והיות החונכת מודל לחיקוי, והתובעת אף העבירה דיווחים שוטפים לממונים עליה על שיחות בנושאים כגון אלימות בדרכים וחופש הביטוי ולא נאמר לה כי היא חורגת מתפקידה. השופטת ציינה עוד כי הטענות שהופנו כלפי התובעת, שהביאו להחלטה לפטרה, לא היו אחידות והשתנו תוך כדי ההליכים עד לסיום עבודתה. בין היתר טען המרכז לטכנולוגיה חינוכית כי התובעת עודדה תלמידות להתנסויות מיניות עם בנות מינן, אך בהמשך חזר בו מטענה זו.

השופטת איצקוביץ קבעה כי אמנם יש ממש בטענות המרכז בדבר חריגה מהעיסוק במתמטיקה, אך המסר שהועבר לתובעת בהליך ההכשרה והנחייה השוטפת לא היה ברור, וייתכן שהיא הבינה את תפקידה אחרת. משכך, סברה השופטת כי לא היה בכך סיבה מספקת לפיטוריה של התובעת, ועל כן הנטל להוכיח כי לזהותה המגדרית ונטייתה המינית של התובעת לא היתה השפעה על התהליך מוטל על הנתבע.

הנתבע אינו "חשוד מיידי"

השופטת הבהירה כי אף כי ייתכן שדרישת המרכז שלא לפתח דיון בנושא נטייה מינית וזהות מיגדרית היתה לגיטימית – נקל להבין מדוע פורשה דרישה זו על ידי התובעת, כמי שנלחמת כל חייה נגד סטיגמות, להסתיר את מי שהיא.

עוד ציינה השופטת כי עלה החשש שעצם ייחוס אג'נדה לתובעת בדיונים שקיימה עם תלמידותיה הושפע מסטריאוטיפים בשל היותה אישה טרנסקסואלית ולסבית. רושם זה מתחזק, לדברי השופטת, גם כתוצאה מהקלות שבה ייחס המרכז לתובעת עידוד תלמידות לקיים יחסי מין. "לצערי לא אוכל לפסול את האפשרות שאילו היה מדובר בחונכים שאינם טרנסקסואלים ואינם הומוסקסואליים בנטייתם המינית, היה הנתבע נזהר יותר טרם העלאת טענות בדבר 'עידוד' ו'ייזום' שיחות על מיניות", כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת איצקוביץ הדגישה כי העובדה שהתובעת היא טרנסקסואלית ולסבית אינה הופכת את הנתבע לחשוד מיידי ביחס מפלה, אולם במקרה זה גובר החשש שהנתבע בתגובתו הושפע מזהותה, ואולי בעיקר משונותה, של התובעת, באופן שעלה כדי אפליה. 

בתוך כך, ציינה השופטת כי לא ניתן להתעלם מחלקה של התובעת בהשתלשלות העניינים, ועל כן סברה שיש לפסוק פיצוי מופחת בגין אפליה לפי חוק שוויון ההזדמנויות.

נציגי הציבור, עו"ד חנה גלאי ואורי שלוש, קבעו כנגד דעתה החולקת של השופטת כי הפסקת עבודתה של התובעת נבעה משיקולים ניהוליים סבירים וענייניים, ללא קשר להיותה טרנסקסואלית ולסבית. לשיטתם, התובעת פירשה את תפקיד החונכת כתפקיד "בחינוך הבלתי פורמלי", התעלמה ממילוי קפדני של ההנחיות להקלטת השיעורים, הרחיבה ביוזמתה את נושאי השיחה בשיעור לענייני דת, חברה ופוליטיקה, שלהם הקדישה זמן רב, ובכך חרגה באופן קיצוני מהנחיות המרכז לטכנולוגיה חינוכית. על כן נדחתה תביעתה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות.

עם זאת נפסק כי על המרכז לפצות את התובעת בסך כולל של 6,600 שקל בגין הפרת חובת השימוע, שכן נראה כי השימוע שנערך לה היה למראית עין, וההחלטה לפטרה התגבשה עוד לפניו, וכן בגין זכויות סוציאליות נוספות הנובעות מקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

 

ס"ע 791-06-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.