אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בג"ץ הורה לשב"ס להעניק דרגה לקצין שקידומו נמנע במשך שנים בשל מוגבלותו

השופט חנן מלצר. צילום: אתר הרשות השופטת

בג"ץ הורה לשב"ס להעניק דרגה לקצין שקידומו נמנע במשך שנים בשל מוגבלותו


08.05.2014 | עו"ד לילך דניאל

הקצין לקה בדלקת קרום הלב במהלך שירותו וועדה רפואית הורתה להפחית את היקף משרתו לשש שעות ביום. השופט חנן מלצר קבע כי דחיית מועמדותו פעם אחר פעם לתפקידים שונים נגועה בהפליה וכי עבודה בהיקף משרה מלא אינה חלק מהדרישות המהותיות של התפקידים שעליהם התמודד

בג"ץ קיבל חלקית את עתירתו של קצין בשב"ס, שטען כי הופלה לרעה בקידומו ובדרגתו בשל מוגבלות בה לקה במהלך עבודתו, והורה להעניק לו דרגת רב כלאי "אישית". השופט חנן מלצר קבע כי חרף כישוריו, הכשרתו המקצועית, ניסיונו, וחוות הדעת המקצועיות החיוביות ביותר לגביו לאורך השנים, מצטיירת תמונה עגומה שלפיה נדחתה מועמדותו של העותר לתפקידים שונים פעם אחר פעם באופן שפגע בכבודו ושכרו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

העותר שירת כאחראי קשר ובקרה בשירות בתי הסוהר החל מאמצע שנות התשעים. בתחילת שנות האלפיים, סיים העותר קורס קצינים בדרגת כלאי והחל לשמש קצין מקצועי בתחום הקשר והבקרה, האחראי על ארבעה מתקני כליאה.

בשנת 2003 אובחן העותר כחולה בדלקת קרום הלב, ובחוות דעת רפואית שנערכה בעניינו צוין כי קיימת סבירות גבוהה לקשר נסיבתי בין תנאי עבודתו להדבקותו במחלה. מאותו מועד, פנה העותר למפקדיו ולממונים עליהם בבקשות חוזרות ונשנות להשתבץ בתפקיד חדש על מנת שיוכל להתקדם בדרגתו, ובתוך כך הגיש מועמדותו לשישה תפקידים שונים בדרגת תקן של רב-כלאי. בין לבין, החליטה הוועדה הרפואית של השב"ס להפחית את היקף משרתו לשש שעות ביום בלבד.

כל פניותיו של העותר נדחו על הסף, ועל כן הוא פנה לנציבות קבילות שוטרים וסוהרים. בתגובה, נענה העותר כי היקף העסקתו בפועל אינו תואם להיקף משרות התפקידים לקידום, ולכן מדובר בשיקול לגיטימי. בעקבות תשובה זו, הגיש העותר מועמדות לתפקיד קצין טכנולוגית בבית סוהר "מגידו" במסגרת מכרז חיצוני שפורסם אולם גם פנייה זו נדחתה על הסף בנימוק שמדובר בתפקיד רחב היקף המצריך עבודה במשרה מלאה.

התאמה לצרכיו של העובד

השופט חנן מלצר קיבל את העתירה בחלקה וציין כי הפלייה על פי החוק כוללת גם אי ביצוע ההתאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו. בגדר התאמות אלו נכללים גם התאמת מקום העבודה, הציוד, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה ועוד. מנגד, נקבעו בחוק מספר סייגים לחובת ביצוע ההתאמות, ובראשם אי החובה לערוך התאמות מקום בו הדבר מטיל על המעסיק נטל כבד מדי. בנוסף, קובע החוק את הדרישה כי העובד יהיה כשיר לביצוע התפקיד, ומבהיר כי אין רואים כהפליה פעולה או הימנעות מפעולה המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד.

השופט מלצר קבע כי ככל שהעובד עומד ב"כשירות פורמאלית" לתפקיד, קרי – תנאי סף מקדמיים כגון השכלה, ניסיון מקצועי, רישיון וכיו"ב, אזי מוטלת על המעסיק החובה לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי להביא לשילובו בעבודה, בכפוף לסייג הנטל הכבד. מחדל בעניין זה ייחשב להפליה, אלא אם כן יוכיח המעסיק כי הוא פטור מביצוע ההתאמות מאחר שמוגבלותו של העובד נוגעת לדרישה שהיא מהותית לביצוע התפקיד ומתחייבת ממנו, ולא ניתן יהיה לעמוד באותה דרישה גם לאחר שתבוצענה ההתאמות.

השופט מלצר ציין בנוסף גם את הוראת החוק המטילה מעביד המעסיק למעלה מ-25 עובדים את החובה לקדם באופן אקטיבי ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות במגוון המשרות והתפקידים הקיימים בארגון, תוך נקיטה במדיניות של העדפה מתקנת כלפי העסקתם וקידומם. חובה זו מתעצמת, לדעת השופט, כשמדובר במוגבלות שנגרמה עקב העבודה ובמהלכה.

נוכחות רציפה בשטח אינה הכרחית

לגופו של עניין קבע השופט כי אין חולק שהעותר עונה להגדרת "אדם עם מוגבלות" שבחוק, וכי חרף מוגבלותו מתקיימים בו תנאי הכשירות הבסיסיים הנדרשים להמשך שירותו בשב"ס. עוד סבר השופט כי העותר ניחן גם בכל הכישורים הנדרשים לצורך שיבוצו לרוב התפקידים שעליהם התמודד, לרבות בהשכלתו, בהכשרתו ובניסיונו המקצועי. למרות זאת, נדחתה מועמדותו של העותר פעם אחר פעם, באופן שבפועל נותר הוא בדרגת כלאי במשך 12 שנה – פי שלושה מפרק הזמן המינימאלי למעבר בין דרגות בהתאם לנוהל השב"ס.

השופט מלצר הבהיר כי שירות בתי הסוהר לא עמד בנטל להוכיח שעבודה בהיקף משרה מלא וגמישות בשעות העבודה הן חלק מהדרישות המהותיות של התפקידים עליהם התמודד העותר. התפקיד של קצין טכנולוגיות אינו אחד מתפקידי הליבה של המערך אלא תפקיד מקצועי-ניהולי, ולא ניתן לומר כי מבחינה אובייקטיבית מדובר בתפקיד המחייב בהכרח נוכחות רציפה בשטח בהיקף של משרה מלאה.

עוד קבע השופט כי המסקנה שלפיה העותר מופלה לרעה בקידומו מתבקשת גם נוכח "מבחן התוצאה", שכן קיים פער של ממש בין חוות הדעת וההערכות החיוביות ביותר שקיבל לאורך השנים לבין העובדה שהוא אינו מצליח להשתבץ בתפקיד שיאפשר לו קידום בדרגה. "קשה להשתחרר מהרושם שהמשיבים גמרו בדעתם שלא לעשות דבר על מנת לאפשר את קידומו של העותר", כתב השופט בפסק הדין.

בג"ץ 6069/10

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה