אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש דחה תביעת אסיר נגד ידיעות אחרונות על פגיעה בפרטיותו בצילום לצד דרעי

צילום: Istock

ביהמ"ש דחה תביעת אסיר נגד ידיעות אחרונות על פגיעה בפרטיותו בצילום לצד דרעי


07.05.2014 | עו"ד לילך דניאל

אסיר שצולם לומד תורה בחצר בית הכלא בחברת אסירים נוספים, בהם הרב אריה דרעי, מצא את עצמו על השער של ידיעות אחרונות. לטענתו, דבר מאסרו נשמר בסוד מכל מכריו והפרסום גרם לו לנזק ולפגיעה בפרטיות. ביהמ"ש: חצר הכלא אינה רשות היחיד, והפרסום לא נועד לבזות או להפיק רווח

בית משפט השלום דחה את תביעתו של שלמה יפת ז"ל, אסיר לשעבר בכלא מעשיהו, בה עתר לחייב את העיתון "ידיעות אחרונות" בגין פגיעה נטענת בפרטיותו, לאחר שזה פרסם בשנת 2000 תמונה בה נראה יפת בחצר הכלא כשהוא לומד תורה עם אסירים נוספים, בהם הרב אריה דרעי. השופטת ריבה ניב קבעה  כי פרסום התמונה לא עלה כדי פגיעה בפרטיות היות שחצר הכלא אינה "רשות היחיד", וכי הפרסום לא נועד להפקת רווח או כדי להשפיל ולבזות את התובע.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע ריצה בעבר עונש מאסר של חמישה חודשים באגף התורני של כלא מעשיהו. בשנת 2000, פרסם העיתון ידיעות אחרונות תמונה בעמוד הראשון, שבה נראה חבר הכנסת אריה דרעי, שבאותה עת ריצה אף הוא מאסר באותו אגף, כשהוא מסב לשולחן בחצר הכלא עם אסירים נוספים, בהם התובע. בעקבות כך הגישו יפת ורעייתו, את התביעה שבה עתרו לחייב את העיתון ועורכו בפיצוי על סך של 250 אלף שקל בגין הנזקים שהסב להם פרסום התמונה, שעלה כדי פגיעה בפרטיותו של יפת.

המאסר נשמר בסוד

לטענת התובעים, דבר מאסרו של התובע נשמר בסוד כמוס מפני כל מכריהם, ולמעט המשפחה המצומצמת איש לא ידע על כך. בשל הפרסום, כך נטען, הוחמר מצבו הבריאותי של יפת, שהיה אז בן שישים, והוא אף אושפז בבית חולים. כמו כן, מחוץ לכתלי הכלא לקתה משפחתו של התובע בתדהמה, וילדיו לקו בבעיות בריאותיות ובמשברים בחייהם האישיים. עוד נטען כי גם לאחר שחרורו של יפת מהכלא החריף מצבו הבריאותי והוא לקה באירוע מוחי ואושפז. במקביל הוא הפך למנודה בקרב קהילתו, ואף סולק מתפקידו כגבאי בית כנסת שבו נשא קודם לכן.

התובעים טענו כי לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, גם אסיר, ככל אדם, זכאי להקפדה בכבודו ובצנעת פרטיותו, והצגת התובע "לראווה בפני הציבור" פגעה קשות בזכויות אלו. עוד הסתמכו התובעים על חוק הגנת הפרטיות, עוולת הרשלנות, ועוולת הפרת חובה חקוקה, בהתייחס לתקנה 86 לתקנות בתי הסוהר, האוסרת על צילום בית סוהר או חלק ממנו אלא ברשות נציב השב״ס ובכפוף לתנאים שיורה.

יפת נפטר במהלך ניהול ההליך.

ידיעות אחרונות טען מנגד כי הפרסום לא גילה דבר למעט העובדה שיפת הורשע ונאסר – אינפורמציה שלא מן הנמנע לגלותה שכן אינה סוד ואינה פרטית. בתוך כך, אין במאמצי התובעים להסתיר את דבר משפטו של התובע ממכריהם כדי לכרסם מזכותם של אמצעי התקשורת לפרסם עובדות אלה מכוח עיקרון פומביות הדיון, שהוא עקרון חוקתי. יתר על כן, לשיטת העיתון, זכות הפרטיות של מי שהורשע   מצומצמת מזו של אדם נורמטיבי, והיא נסוגה מפני העניין המיוחד שיש לציבור במידע מסוג זה בסמוך להרשעה ואף לאחריה.

ציפייה מופרכת לפרטיות

השופטת ריבה ניב דחתה את התביעה וקבעה כי תא הכלא, על אף היותו "מעין בית" של האסיר שבו הוא ישן, אוכל ומבלה חלק ניכר משגרת חייו, מהווה רשות הרבים. משכך, קל וחומר שלא ניתן לקבוע כי חצר הכלא היא "רשות היחיד". גם לגופו של עניין, אסיר שיוצא אל חצר בית הכלא, אם לצורך טיול אם לצורך פעילות חברתית אחרת כגון תפילה או לימוד תורה, יודע כי יימצא בלוויית אנשים נוספים הנמנים עם סגל בית הכלא, חבריו האסירים או מבקרים במקום. אשר על כן, אין האסיר בהיותו בחצר הכלא מצפה או יכול לצפות לפרטיות.

עוד ציינה השופטת כי אין חולק שהרשעה בדין פלילי וריצוי עונש מאסר עלולים להוביל לירידת קרנו של אדם. יחד עם זאת, באיזון בין שם טוב לעיקרון פומביות הדיון, בחר המחוקק לתת עדיפות לאחרון. במקרה זה, קבעה השופטת, התובע הורשע בדין והדיון בעניינו נערך בדלתיים פתוחות. כמו כן, התובע לא ביקש בשום שלב כי ההליך ינוהל בדלתיים סגורות, ולכן אינו יכול לטעון כעת כנגד פרסום דבר הרשעתו.

השופטת ציינה בנוסף כי התובעים אינם טוענים לביזוי והשפלה עקב הנראה בתמונה, שכן גם לשיטתם לימוד תורה בחברת אנשים נוספים, ובכללם רב מפורסם, אינה מהווה סיטואציה משפילה. לפיכך, טענותיהם מתמקדות אך ורק בהשלכות פרסום התמונה, קרי הידיעה כי התובע הורשע ונידון למאסר.

השופטת ניב ציינה כי תובעים לא הוכיחו כי צילום התמונה הושג באמצעות פגיעה בפרטיות, או כי מדובר בצילום הנוגע לצנעת חייו האישיים של האדם.

עוד נקבע כי לא מדובר בפרסום תמונתו של אדם לשם עשיית רווח, שכן עניין זה הוכר בפסיקה כנוגע לשימוש בתמונה למטרה מסחרית. במקרה זה, מדובר בפרסום תמונתו של אריה דרעי בעמוד הראשון של עיתון חדשותי, ולכן למרות שלא ניתן לנתק לחלוטין בין פרסום חדשותי להעלאת מכירותיו של העיתון – לא ניתן לומר כי מדובר במטרה היחידה או העיקרית שעמדה נגד עיני העיתון בעת פרסום התמונות אלא אינטרס הציבור בחשיפתו של דרעי כשהוא מאחורי סורג ובריח. לחילופין נקבע כי ממילא עומדת לעיתון הגנת סעיף 18(2)(ה) לחוק העוסקת בצילום בו דמות הנפגע מופיעה באקראי, שכן דמותו של התובע לא הייתה מרכז התמונה אלא הופיעה באקראי יחד עם דמויות נוספות, אשר חברו באותה עת לרב דרעי לצורך לימוד תורה משותף.

לאור מסקנתה לפיה לא דובר בפגיעה בפרטיות, קבעה השופטת כי אין מקום לדון בעילות הנוספות שהעלו התובעים, בעניין הפרת חובה חקוקה או רשלנות. למעלה מן הצורך, צוין כי מצבו הבריאותי של התובע לא היה שפיר עוד קודם לפרסום הצילום, וההתדרדרות בו חלה זמן רב לאחריו. משכך, גם אם היה נפסק פיצוי כלשהו היה זה ברכיב של עוגמת נפש בלבד.

 

ת"א 159607/02

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.