אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביה"ד: תושבי הפריפריה מופלים לרעה בהיצע השירותים הרפואיים ובאיכותם

בית חולים. צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

ביה"ד: תושבי הפריפריה מופלים לרעה בהיצע השירותים הרפואיים ובאיכותם


01.05.2014 | עו"ד לילך דניאל

ביה"ד לעבודה חייב את קופ"ח כללית לממן את הוצאות אשפוזה של תושבת טבריה בביה"ח תל השומר לצורך צנתור, אף שלכאורה היה עליה לקבל שירות זה בביה"ח פוריה. השופט אורן שגב: ניתן בהחלט להבין את התנהלותה של התובעת, שביקשה לקבל את הטיפול בבית חולים בעל מוניטין במרכז הארץ

בית הדין האזורי לעבודה קיבל במלואה את תביעתה של תושבת טבריה לחייב את קופת החולים כללית לממן את הוצאות אשפוזה בבית החולים תל השומר בגין הליך צנתור שעברה, אף שלכאורה היה עליה לקבל שירות זה בבית החולים פוריה שבעיר מגוריה. בשולי הדברים העיר השופט אורן שגב כי נראה שהמבוטחים המתגוררים בפריפריה סובלים מאי שוויון מובנה ביחס לתושבי המרכז בהיצע שירותים רפואיים ובאיכותם, באופן הפוגע בעיקרון השוויון המתחייב ממתן שירותים אלו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעת, בסוף שנות השישים לחייה, היא תושבת העיר טבריה העובדת למחייתה בחדר האוכל של אחד המלונות בעיר. בשנת 2010, חוותה התובעת אירוע של כאבים בחזה עם הקרנה לכתף ולאורך היד, ועל כן פנתה לאורתופד מטעם קופ"ח כללית שהמליץ על ביצוע בדיקת MRI. בשל סבלה של התובעת מקלסטרופוביה, הומלץ כי הבדיקה תבוצע בהרדמה כללית הכוללת אשפוז, ולשם כך הופנתה לבית החולים שיבא תל השומר כשהיא מצוידת בטופס הפניית רופא ובטופס 17.

טרם ביצוע ההרדמה, הורה רופא מרדים שבדק את התובעת להמציא לעיונו בדיקת אק"ג עדכנית. בשל תוצאות הבדיקה, הופנתה התובעת לחדר מיון ואושפזה בבית החולים פוריה שבטבריה, שם הוסבר לה כי עליה לעבור צנתור כללי שבהתאם לתוצאותיו יוחלט האם יש צורך לנתחה בניתוח לב פתוח.

לאחר שסורבה בקשתה לדעת מי ינתח אותה אם תידרש לכך, ומאחר שידעה כי לא יהיה מקרב בני משפחתה מי שיעמוד לצדה לאחר הצנתור, החליטה התובעת כי ברצונה לעבור את הצנתור בתל השומר. שיקול נוסף שהנחה את התובעת היה העובדה שאחייניתה משמשת כאחות בכירה בתל השומר, ולפיכך סברה כי תוכל לסעוד אותה לאחר ההליך. לפיכך, יצרה התובעת קשר עם אחייניתה וזו סידרה לה תור דחוף לצנתור כבר למחרת היום על ידי קרדיולוג בכיר בעל שם המועסק בתל השומר. כחודשיים לאחר שחרורה מבית החולים, קיבלה התובעת דרישת תשלום מבית החולים על סך של כ-12 אלף שקל, ולחילופין המצאת טופס 17 תחתיו.

קופת החולים דחתה את בקשתה לטופס 17, וכן את דרישתה למימון לפחות חלק מעלויות האשפוז שממילא היתה משלמת לבית החולים פוריה לו היה הצנתור מבוצע שם.

שוויון במימוש הזכות לבריאות

בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה בתל אביב טענה התובעת כי העובדה שהיא הופנתה קודם לכן לבית החולים שיבא לצורך בדיקת ה- MRI יצרה אצלה מצג לפיו לקופת החולים קיים הסדר תשלום עמו, ועל כן פעלה בתום לב. לשיטתה, התנערות הקופה מתשלום החוב מנוגדת לדין ופוגעת בזכויותיה, באשר זו מופקדת על מתן שירותי בריאות למבוטחיה, וככזו חלות עליה נורמות מהמשפט הציבורי והמנהלי ובכלל זאת קבלת החלטות בהגינות, סבירות ושוויון.

שירותי בריאות כללית טענה מאידך כי אין עליה כל חובה הסכמית או חובה שבדין לממן עבור התובעת את הטיפול, שכן התובעת חרגה מהוראות חוק הבריאות בהחליטה לעזוב את בית החולים פוריה ולפנות באופן עצמאי אל בית חולים ומומחה רפואי על פי בחירתה. זאת, בעוד שהיא יכלה לקבל את אותו טיפול ממש, הכלול בסל הבריאות, בבית החולים במקום מגוריה ולשם כך גם אושפזה בו.

השופט אורן שגב קיבל את טענות התובעת וחייב את קופת החולים בתשלום מלוא סכום התביעה. השופט ציין כי הרציונל המונח בבסיס חוק ביטוח בריאות ובבסיס השיטה החדשה שהנהיג הוא כי ההנאה משירותי בריאות היא שוויונית לכל לפי הצורך הרפואי ואינה אמורה להיות תלויה בעיקרה בתשלום.

עוד קבע השופט כי בשל מרכזיותה של בריאות האדם בחייו והשפעתה המרכזית והמכרעת על עצם החיים, כל דיון במימוש הזכויות הקשורות לקבלת שירותי בריאות חייב לנבוע מעיקרון השוויון על מנת להבטיח שהזכות תהיה ישימה ורלוונטית לכלל האוכלוסייה. במאמר מוסגר, ציין השופט כי מבלי לקבוע מסמרות, נראה שמבוטחי קופות החולים המתגוררים בפריפריה מופלים בהשוואה לתושבי המרכז, הן מבחינת כמות נותני השירותים ולעיתים גם מבחינת איכותם.

השופט שגב הוסיף כי מעיון בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות ביחס לשירותים רפואיים מיוחדים עולה שגם המדינה נתנה דעתה לעניין זה, שכן נקבע בו כי על הסדרי הבחירה בין נותני השירותים להיות שוויוניים, וכי מטרתם של אלו היא בין היתר להבטיח שאפשרות הבחירה הנתונה לכל אחד מהמבוטחים תהיה שווה לזו הניתנת ליתר המבוטחים ותתבסס על תנאים שווים.

התעקשות דווקנית על השיקול הכלכלי

במקרה זה, ציין השופט שגב, אין חולק שהתובעת לא פנתה אל קופת החולים וממילא לא אל ועדת חריגים מטעמה בטרם החליטה להתאשפז בבית החולים תל השומר. עם זאת, אין בכך כדי לאיין את זכותה, בוודאי לא נוכח עדותה שנמצאה מהימנה אודות מצבה הרפואי וסערת הנפש שבה הייתה מצויה, אשר בעטיים לא התאפשר לה לטפל בפרוצדורות המנהלתיות של הגשת טפסים ובקשות.

עוד נקבע, כי ניתן בהחלט להבין את התנהלותה של התובעת, נוכח נסיבותיה וחששה המוצדק כי הצנתור יתגלגל לכדי ניתוח לב פתוח, עת החליטה לעבור את הצנתור בבית חולים בעל מוניטין כבית החולים תל השומר במרכז הארץ. זאת, גם בהתחשב באמור אודות היעדר השוויון המובנה בהיצע השירותים הרפואיים ובאיכותם בין תושבי הפריפריה למרכז. לפיכך, לדעת השופט, לכל הפחות היה על קופת החולים לשפות את התובעת בגובה הסכום שהיתה משלמת לבית החולים פוריה עבור הצנתור שלא התבצע שם בסופו של דבר, מכוח דיני תום הלב המוגברים החלים עליה כנותנת שירותי בריאות ציבוריים והמקבלת מאוצר המדינה תקציבים לשם כך.

עוד הדגיש השופט כי הקופה בחרה שלא להתייחס כלל בטיעוניה לנסיבותיה האישיות של התובעת, ויש להצר על גישתה הדווקנית והלא מתפשרת בנסיבות אלה, שעל פני הדברים הייתה מונעת משיקול כלכלי גרידא, במיוחד כשהעלות המבוקשת לא הייתה גבוהה מזו אשר היתה נושאת בה אילו עברה התובעת את הצנתור בפוריה.

בסיכומו של דבר התקבלה התביעה במלואה וקופת החולים חויבה לשלם לתובעת את סכום החוב בסך של 12,885 שקל או להמציא לידה התחייבות כספית (טופס 17) המופנית לבית החולים תל השומר. בנוסף, נוכח התנהלותה ועמידתה הדווקנית על עמדתה, תישא קופת החולים בהוצאות המשפט ושכ"ט עורך דינה של התובעת בסך של 10,000 שקל.

 

חב"ר 8893-07-11

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה