אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון הכיר במחילת חוב של בעל מניות יחיד לטובת החברה כ"עסקה מלאכותית"

צילום אילוסטרציה: istock

העליון הכיר במחילת חוב של בעל מניות יחיד לטובת החברה כ"עסקה מלאכותית"


30.04.2014 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש קבע כי מחילת החוב של ד"ר יהודה שנהב שבבעלותו נועדה ליצור הפסד שניתן לקזזו כנגד רווח הון מעסקה אחרת. השופט עמית: הזכות לתכנון מס היא חלק מזכות הקניין של הנישום, אולם כנגד זכות זו יש לאזן את האינטרס הציבורי בגביית מס אמת ובקיום מערכת מס שוויונית וצודקת

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בעל מניות יחיד בחברה נגד הקביעה שלפיה הסכם למחילת חוב בגין הלוואת בעלים מהווה "עסקה מלאכותית", שתכליתה המרכזית היא להימנע מתשלום מס. השופט יצחק עמית קבע כי מחילת החוב היתה פעולה "חשודה" מלכתחילה, בהתחשב בזהות המוחל – בעל המניות היחיד בחברה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המערער, ד"ר יהודה שנהב, רכש את מלוא הון מניותיה המונפק של חברת אווז ישראל במסגרת הסדר נושים שנערך לה. לפי ההסדר, המחו הנושים הבלתי מובטחים את חובם בסכום של כ-5 מיליון שקל לשנהב כנגד תשלום של 25% מהחוב במזומן, כך שנרשמה לזכותו יתרת זכות בסכום זה בספרי החברה. בנוסף, נקבע כי שנהב ישקיע חצי מיליון דולר בהון המניות של החברה, יעמיד הלוואה בסך של 100 אלף דולר לבעלי המניות הקודמים אשר יזרימו סכום זה לקופת החברה, וחובות החברה לנושים המובטחים ייפרסו לטווח ארוך.

עסקה חסרת טעם מסחרי

לצורך ביצוע ההסדר נטלה החברה הלוואה בסך מיליון דולר בערבות מדינה. החברה חזרה לפעילות רגילה, אולם שנתיים לאחר מכן הפסיקה את פעילותה היצרנית, מכרה את כל הציוד שברשותה, והחלה להשכיר את נכס המקרקעין שבבעלותה.

בהמשך, הגיש הנושה העיקרי של החברה, הבנק לפיתוח התעשייה בישראל, בקשה לכינוס נכסים וניתן פסק דין ובו צו לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים קבוע לחברה. מספר שנים לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסדר לפריסה ארוכת טווח של חובות החברה, שבמסגרתו חתם שנהב על כתב ערבות אישית. מעבר להשקעתו הראשונית בחברה, העמיד שנהב לחברה הלוואות בעלים, אולם בהמשך חתם על הסכם עם החברה שבו מחל לה על למעלה מ-3 מיליון שקל בגין הלוואות אלו.

במקביל, נוצר לשנהב רווח הון בסך של כ-3.5 מיליון שקל כתוצאה מהחלפת מניותיו בחברת הביטוח מגדל במניות של חברה אחרת. באותו יום, שלח המערער לפקיד השומה בקשה שלא לשלם מקדמה על רווח ההון שנצמח לו בעסקת החלפת המניות, מאחר שמחק את חוב החברה כלפיו, מה שיצר אצלו הפסד הון שניתן לקזזו כנגד רווח ההון בעסקת החלפת המניות.

פקיד השומה המשיב קבע כי מחילת החוב לחברה נעשתה ללא טעם מסחרי ונועדה אך ורק להפחית את המס בגין רווח ההון שצמח, ולכן הוסיף למערער סך של כ-3.9 מיליון שקל כרווח הון.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של שנהב על החלטת פקיד השומה וקבע כי מחילת החוב לחברה נבעה מהאינטרס לרשום הפסד הון כנגד רווח הון בעסקת החלפת המניות, וכי מדובר בעסקה המחוסרת טעם מסחרי ושבבסיסה עמד רק הרצון להימנע ממס – ועל כן יש לראותה כ"עסקה מלאכותית". בעניין זה, נדחו טענותיו של שנהב לגבי הטעם המסחרי שעמד בבסיס מחילת החוב, כשתימוכין למלאכותיות העסקה מצא בית המשפט בעדכון סכום המחילה באופן רטרואקטיבי, באופן שמחילת החוב הותאמה לשיעור רווח ההון שנוצר מהחלפת המניות. עוד קבע בית המשפט כי מחילת חוב בהתקיים "יחסים מיוחדים" מעוררת חשש שמטרתה יצירת הפסד מלאכותי, והמערער לא הצליח להדוף את נטל השכנוע בחזרה למשיב ולהראות מהי התכלית העסקית לפעולה.

פעולה חשודה

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש שנהב על פסיקת המחוזי וציין כי הזכות לתכנון מס היא חלק מזכות הקניין של הנישום, אולם כנגד זכות זו יש לאזן את האינטרס הציבורי בגביית מס אמת ובקיום מערכת מס שוויונית וצודקת. לפיכך, מאפשר סעיף 86 לפקודת מס הכנסה לפקיד השומה לסווג עסקה מחדש, וכך להתעלם מיתרון המס שביקש נישום להשיג באמצעות עסקה או פעולה מסוימת בצורה מלאכותית. בעניין זה, התייחסה הפסיקה לא אחת לשאלת סיווגה של עסקה כ"מלאכותית", כשמבחן מרכזי בסוגיה זו הוא "מבחן הטעם המסחרי", אשר לפיו יש לבחון האם לאור מכלול נסיבות העסקה ותכליותיה עומד ביסודה טעם כלכלי ממשי, או שמא כל מטרתה היא להביא להפחתת מס.

במקרה זה, קבע השופט יצחק עמית, לא עמד טעם מסחרי כלשהו בבסיס מחילת החוב של שנהב לחברה. השופט ציין כי מחילת חוב מוחלטת ללא תמורה היא פעולה "חשודה" כשלעצמה, בפרט כשמתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים, בהינתן עיתוי המחילה הסמוך לרווח הון שנצמח בעסקה אחרת, ובמיוחד בהתאמה בין סכום המחילה לרווח ההון. בהינתן כל אלה, קבע השופט כי נטל השכנוע עבר אל המערער, אולם הוא לא עמד בנטל זה. עוד צוין כי שנהב לא הצליח לנמק את עיתוי המחילה, את היקפה ואת הגדלתה רטרואקטיבית למעלה משנה לאחר מכן, ולמרות טענתו, לא ניצל הטבת מס או תמריץ מס, ולפיכך אין לקבל את הטענה כי מדובר בתכנון מס חיובי.

 

ע"א 4060/12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה