אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בלוגר אנונימי יפצה ב-90 אלף שקל בגין לשון הרע לאחר שביהמ"ש חשף את זהותו

צילום: Getty images Israel

בלוגר אנונימי יפצה ב-90 אלף שקל בגין לשון הרע לאחר שביהמ"ש חשף את זהותו


29.04.2014 | עו"ד לילך דניאל

בעל הבלוג "מה מתרחש בשערי תקווה" ייחס לחברי הוועד המקומי עבירות פליליות, התחזות לנכי צה"ל וקבלת טובות הנאה. השופט אורן שוורץ: "הטלת חבות במקרים חריגים יכולה לסייע לעיצוב הולם של השיח ברשת, כך שתגן על השיח הביקורתי אך תסיר את שוליו הבוטים הפוגעים פגיעה אנושה בכבוד האדם"

בית משפט השלום קיבל את תביעתם של שלושה בכירים בוועד המקומי של הישוב שערי תקווה נגד חבר ועד אחר, שפרסם נגדם פרסומים משמיצים ומכפישים ביומן רשת אנונימי שניהל. לאחר שהורה על חשיפת זהותו של הבלוגר ועל סמך ראיות אחרות, קבע בית המשפט כי הנתבע הוא אכן העומד מאחורי הפרסומים, וחייבו לפצות את התובעים בסכום של 90 אלף שקל בגין רשומות שבהן ייחס להם עבירות פליליות. מנגד, קבע בית המשפט כי פרסומים אחרים חוסים תחת חריג הבעת הדעה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

הצדדים הם תושבי הישוב שערי תקווה, המונה כ-4,500 נפשות ומנוהל על ידי ועד מקומי שחבריו מכהנים בהתנדבות ונבחרים בבחירות דמוקרטיות וחשאיות. בשנת 2007, ניהל מנכ"ל הישוב, הוא התובע 1, תביעת לשון הרע נגד הנתבע, בגין ארבעה מכתבים משמיצים שהפיץ ביישוב. במקביל, פורסם באינטרנט בלוג בשם "מה מתרחש בשערי תקוה", אשר כלל 19 פרסומים שהתייחסו למנכ"ל הישוב, ובהם הוא תואר בין היתר כמי שמתחזה לנכה צה"ל, מתחמק מתשלום ארנונה, אינו מוכשר די כדי למלא את תפקידו, העביר כספים ציבוריים לצורך כיסוי חובותיו האישיים, ניצל קשרים עם משפחת פשע על מנת להתחמק מתשלום חובותיו לאזרח, איים על תושבי הישוב והטיל עליהם אימה, העניק שוחד ומעל בקופה הציבורית.

פרסומים נוספים בבלוג הנוגעים לתובע 2, רו"ח ומנהל כספים, ששימש כיו"ר הועד, ולתובע 3, עיתונאי ומגיש תכנית רדיו, המכהן כחבר בוועד המקומי. הפרסומים ייחסו לשניים התחזות לנכה וקבלת טובות הנאה בכדי שיתמכו במנכ"ל.

במקור היה מדובר בבלוג אנונימי, אולם בשלב מסוים ניתן צו בית משפט שהורה לחברת גוגל לחשוף את כתובות ה-IP שמהן פורסמו הפרסומים בבלוג, וכן צו שהורה לחברת בזק בינלאומי לחשוף את פרטי הגולש שעשה שימוש בכתובות אלו. בעקבות האמור, התברר כי הנתבע הוא זה שעשה שימוש בארבע כתובות IP מהן שודר הבלוג.

בנוסף, ניהל הנתבע בלוג נוסף בשפה האנגלית בשם "שערי תקוה – בחירות", שבמסגרתו כתב דברי פרשנות על החלטת בית המשפט לחשוף את זהותו וטען כי תוכן הפרסומים בבלוג הוא אמת. לאור האמור, הגישו התובעים תביעת לשון הרע שבה עתרו לחייבו בפיצוי בסך של מיליון שקל.

המניע – איבה תהומית

סגן הנשיאה, השופט אורן שוורץ, קיבל את התביעה בחלקה ודחה את טענת הנתבע כי הוא אינו כותב הבלוג. זאת, על סמך מכתבה של בזק בינלאומי אשר גובתה בעדותו של נציג מטעמה, לפיהם הלקוח שעשה שימוש בארבע מתוך 15 כתובות ה-IP שהוגשו לה על ידי גוגל הוא הנתבע. בעניין זה קבע השופט כי עדותו של נציג החברה הייתה מקצועית, ברורה ועקבית, ויש גם להתחשב בכך שמדובר בעד חיצוני שאין לו אינטרס בתוצאות המשפט.

עוד נקבע כי סגנון הכתיבה בבלוג הוא אחיד ומלמד כי הוא נערך על ידי כותב אחד, באופן המחליש את הסברה שהעלה בנו של הנתבע, כאילו צד שלישי התחבר למודם האלחוטי וערך את הפרסום בשמו של הנתבע. זאת ועוד, הבן אישר בעדותו כי מי שלא "מוזמן" ליומן הרשת אינו יכול לכתוב בו, וכן אישר כי על מנת להתחבר למודם האלחוטי של המשפחה נדרשים שם משתמש וסיסמה.

עוד הוסיף השופט כי הן המנכ"ל והן הנתבע תיארו את מערכת היחסים השוררת ביניהם כקשה, מורכבת ובלתי חברית, שאף כללה הגשת תלונות במשטרה ובמשרד הפנים. איבה תהומית זו, לדברי השופט שוורץ, היתה המניע לביצוע הפרסומים בבלוג.

השופט ציין עוד כי הנתבע קשר עצמו לתצלום תמונות וסרטונים שהיוו חלק בלתי נפרד מהבלוג, וכשעומת בחקירתו הנגדית עם הבלוג בשפה האנגלית, שאף כלל חתימת שם ופרטים אישיים עליו ועל בני משפחתו, הסבריו נמצאו מאולצים ומתחמקים.

השופט קבע כי הפרסומים המייחסים לתובעים ביצוע עבירות פליליות, שימוש בגורמים לא לגיטימיים לגביית כספים, אי סדרים חמורים בניהול כספי ציבור, יצירת חובות והתחמקות מתשלום עולים כדי לשון הרע. השופט שוורץ קבע כי אמנם היה בפרסומים אלו עניין לציבור, אך לא היה בהם כל אמת. בעניין זה, מצא השופט את עדותו של הנתבע לקונית ומתחמקת, והוא אף אישר בחקירתו הנגדית כי מדובר בפרסומים בלתי נכונים שאת חלקם כלל לא שמע באזניו.

גם עדויותיהם של העדים מטעם הנתבע היו בעלות משקל נמוך, שכן דובר ביריבים פוליטיים של המנכ"ל ובאשתו של הנתבע, שהיא בעלת עניין בתוצאות פסק הדין.

עוד צוין, כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, מקום בו מפרסם לשון הרע מייחס לניזוק מעשים בעלי גוון פלילי, נטל הראיה להוכחת אמיתותם הולך וגובר. במקרה זה, כבר נקבע שהנתבע לא הוכיח את אמיתות הפרסומים, וקל וחומר שלא הוכיח את תוכן הכותרות הצעקניות והבוטות שהוסיף מעל מרבית הפוסטים שפרסם. לפיכך, לא מתקיימת בנידון הגנת אמת בפרסום.

שימוש לרעה בפרגוד האנונימיות

אשר להגנת תום הלב, קבע השופט כי חלק מהפוסטים יכולים להכלל במסגרת חריג הבעת הדעה למרות אופיים הדיבתי, מאחר שמדובר באנשי ציבור ועל מנת לשמר את השיח הדמוקרטי. לעומת זאת, הפרסומים בהם ייחס הנתבע ביצוע עבירות פליליות לתובעים אינם נכללים בגדר הבעת דעה, שכן דובר בהצגת עובדות נחרצות שהתיימרו להיות אמיתיות באופן שאינו משאיר לקורא מקום לדמיון. לא זו אף זו, גם אם היה מדובר בהבעת דעה, הרי שבעניין זה קמה החזקה בסעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע, לפיה פרסום שאינו אמת נעשה בחוסר תום לב, כשהנתבע אף לא טרח לברר את אמיתות טענותיו טרם הפרסומים ולא איפשר לתובעים להגיב.

בשולי הדברים, הוסיף השופט כי הוא ער אני לוויכוח הנטוש בין מצדדי השמירה על אנונימיות ברשת לבין אלה הסבורים כי יש מקום להסדרת "הכאוס" הנוהג בה בעניין פרסומים קשים ומבזים שאינם מבוססים אשר יש בהם לפגוע פגיעה של ממש בכבודו של אדם. לשיטתו, התוצאה במקרה דנן מותחת קו גבול בין הבעת דעה לגיטימית לבין ייחוס עבירות פליליות לאנשי ציבור ללא כל בסיס מציאותי, המתיישבת מחד עם האיזון הנדרש בשמירה על האינטרנט כמקום מוגן לשיח דמוקרטי, ומאידך עם מניעת שימוש לרעה בפרגוד האנונימיות. כמו כן, הטלת חבות במקרים חריגים יכולה לסייע בדיעבד לעיצוב הולם של השיח ברשת, במובן זה שתגן על השיח הביקורתי אך תסיר את שוליו הבוטים הפוגעים פגיעה אנושה בכבודו של אדם.

לאור האמור, חייב השופט את הנתבע לפצות את התובעים בסך כולל של 90 אלף שקל, בגין כל הפרסומים אשר אינם חוסים תחת חריג הבעת הדעה, וכן חייב אותו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 78 אלף שקל.

 

ת"א 4854-07

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה