אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פרופ' אשר מעוז זכה בתביעה לתשלום שכר טרחתו ויקבל 187 אלף שקל

צילום: Getty images Israel

פרופ' אשר מעוז זכה בתביעה לתשלום שכר טרחתו ויקבל 187 אלף שקל


02.04.2014 | עו"ד תום לוי

הנתבעות, אם ובתה, ביקשו לשכור את שירותיו של פרופ' מעוז כמייצג בהתנגדות לקיום צוואה, וחתמו על הסכם שכר טרחה המקנה לו מחצית מהזכויות שיקבלו מהעיזבון. ביהמ"ש דחה את טענתן כי ההסכם נחתם תוך עושק או כפייה וקבע כי מדובר בסכום סביר

בית משפט השלום בהרצליה קיבל את תביעתו של פרופ' אשר מעוז, עורך דין ופרופסור למשפטים, וקבע כי תניות הסכם שכר הטרחה הן סבירות ולא הוכח כי ההסכם נחתם תוך עושק, לחץ או כפייה.

הנתבעות, אם ובתה, פנו אל פרופ' מעוז בבקשה לשכור את שירותיו כמייצג בהתנגדות לקיום צוואה. הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה לפיו הנתבעות שוכרות את שירותיו "ביחד ולחוד" לשם הגשת ההתנגדות. במסגרת ההסכם הוגדרו שתי חלופות לתשלום שכר הטרחה. בהתאם לחלופה הראשונה, שכר טרחתו של מעוז יהיה בסך של 35 אלף דולר ועוד 2,000 דולר לכל ישיבה בבית משפט או בפני הרשם לענייני ירושה, וכן 5,000 דולר בגין סיכומים בכתב (בצירוף מע"מ כדין). על פי החלופה השנייה, שכר הטרחה לא יעלה על מחצית הסכום שייפסק לזכות הנתבעות או שיגיע לידיהן מתוך כספי העיזבון. בנוסף, נקבע כי ההסכם יחול רק על הדיונים בפני הרשם לענייני ירושה ובבית המשפט לענייני משפחה ולא בפני ערכאות אחרות.

בהמשך, ולאחר שהתקיימו חמישה דיונים בהתנגדות, בוטלה הצוואה בבית המשפט לענייני משפחה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ונחתם הסכם שכר טרחה נוסף, שבו הוסכם כי שכר הטרחה יהיה בסך של 10,000 דולר, שיכלול את ההוצאות שנפסקו ושיפסקו בהליך, אך בכל מקרה לא יעלה על 7,500 דולר ללא ההוצאות הנ"ל.

בסופו של דבר ניתן פסק דין על דרך הפשרה שבמסגרתו לא הוקנתה לאף אחת מהנתבעות זכות בעיזבון המנוחה. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבעות וניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שבמסגרתו הועברו כספים מהעיזבון לאם, וכן הועברו הזכויות בדירה בלוד.

סקר שוק בין עורכי דין יקרים

בתביעה שהגיש טען מעוז כי הוא זכאי לתשלום יתרת שכר טרחתו, בהתאם לשני ההסכמים, בסך כולל של כ-198,823 שקל. זאת, בהתבסס על החלופה השנייה של שכר הטרחה הראשון, שעל פיה הוא זכאי למחצית הזכויות שקיבלו הנתבעות מהעיזבון. מעוז הוסיף כי תביעה זו אינה כוללת את שכר טרחתו עבור ההליכים הנוספים שניהל, ובכלל זה הבקשה לביטול פסק דין, ייצוג בבית המשפט העליון וייצוג בהוצאה לפועל.

לטענתו, הוא כלל לא רצה לקבל על עצמו את התיק, ואף הפנה את הנתבעות לקבלת ייעוץ מעורך דין אחר, אולם לאחר שפנו למספר עורכי דין הדורשים שכר טרחה גבוה מראש, הן שבו ופנו אליו. בסופו של דבר, לא רק שהסכים לקבל על עצמו את הייצוג, אלא שאף הסכים להיענות לבקשתן ולקבוע כי שכר הטרחה יותנה בתוצאות ההליכים.

מנגד, טענו הנתבעות כי ההסכמים נחתמו בלחץ, כפייה או עושק ועל כן בטלים. זאת, בין היתר בטענה כי התובע עיכב את הטיפול בהתנגדות ולכן הן נאלצו לחתום על ההסכם בסד זמנים ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת ההתנגדות. עוד טענו כי שכר הטרחה הינו גבוה ולא סביר וכן כי לא הבינו את תוכן ההסכם לאור מצבה הרפואי של האם והעובדה שהיא אינה קוראת עברית.

באשר להסכם שכר הטרחה השני טענו הנתבעות כי לא היתה הצדקה לקבוע שכר טרחה נוסף, שכן לא הייתה להן ברירה אלא לשכור את שירותיו של התובע לשם ייצוגן בערעור.

"היכרות חברית ומיוחדת"

השופטת לימור ביבי-ממן קיבלה את תביעתו של מעוז וקבעה כי חובת הנאמנות של עורך הדין משתרעת גם על הסכם שכר הטרחה, כך שעליו לקבוע תנאים הוגנים וסבירים ולוודא כי הלקוח מבין את תוכנו של המסמך.

השופטת ציינה כי בחינת הראיות בתיק אינה מלמדת, כטענת הנתבעות, על קיומה של היכרות מוקדמת, חברית ומיוחדת בין הצדדים, באופן אשר יש בו כדי להצדיק אמון מיוחד של הנתבעות במעוז. עוד קבעה השופטת ביבי-ממן כי הנתבעות לא הוכיחו שההסכמים נחתמו תוך עושק, לחץ, כפיה או כי מעוז הפר את חובות הנאמנות המוטלות עליו.

השופטת דחתה את טענת הנתבעות כי ההסכם נחתם תוך שהן מצויות בסד זמנים וקבעה כי לא ניתן לתלות במעוז את העיכוב בפרק הזמן שבו לא הסכים לקבל על עצמו את הייצוג והפנה את הנתבעות לטיפול עורך דין אחר. עוד צוין כי מעוז הגיש בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, כך שהפגישה שבמסגרתה נחתם ההסכם התקיימה תשעה ימים לפני המועד האחרון.

טענת הנתבעות כי לא הבינו את ההסכם נדחתה אף היא, שכן לא הוצג כל מסמך רפואי התומך בטענה לפיה במועדים הרלוונטיים מצבה הרפואי של הנתבעת לא אפשר לה הבנה בדבר תוכנו של ההסכם. נקבע כי הנתבעת 2 הבינה את ההסכם עליו חתמה ואף תרגמה לאמה את עיקרי תוכנו.

בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה, נקבע כי אין מדובר בסכום שאינו סביר, וכי הנתבעות לא הציגו כל עדות של מומחה בתחום אשר יסביר מהו שכר הטרחה הסביר בנסיבות העניין, לא הביאו כל ראייה הסותרת את שיעור קומתו של התובע או ראייה על מורכבותו של ההליך.

עיון בהסכם שכר הטרחה הראשון העלה כי נקבע בו מפורשות שההסכם יחול רק באשר לייצוג בערכאה הראשונה ומשכך, נקבע כי דין הטענות בדבר בטלות הסכם שכר הטרחה השני להידחות. לאור האמור לעיל, נקבע כי הנתבעות חתמו על ההסכמים תוך שהן מבינות ומסכימות לתוכנם.

הנתבעת חויבה לשלם למעוז את יתרת שכרו בהתאם להסכם הראשון בסך של 154,138 שקל, וסכום נוסף של 32,617 שקל בהתאם להסכם השני. בנוסף חויבו הנתבעות בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 שקל.

 

ת"א 40383-02-10

 

 

 

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.