אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פרטנר תפצה לקוח בגין מסירת מידע לאשתו שעורר את חשדה כי הוא בוגד בה

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

פרטנר תפצה לקוח בגין מסירת מידע לאשתו שעורר את חשדה כי הוא בוגד בה


01.04.2014 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש דחה את מרבית טענותיו של התובע אודות "ההרס והחורבן" שגרם האירוע לחיי הנישואין שלו, אך קבע כי פרטנר התרשלה כשלא הטמיעה בקרב נציגי המכירות את חובת השמירה על סודיות המידע השמור במאגריה, ולכן תפצה ב-30 אלף שקל

בית משפט השלום בראשון לציון פסק פיצוי של 30 אלף שקל למנוי של חברת הסלולר פרטנר, לאחר שנציגת מכירות של החברה שביקרה בביתו מסרה לאשתו מידע שגרם לה לחשוד כי הוא בוגד בה. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית טענות התובע אודות "ההרס והחורבן" שגרם האירוע לחיי הנישואין שלו

התובע היה מנוי על שירותי הטלפון סלולארי של פרטנר. באחד הימים הגיעה לביתו נציגת שיווק ומכירות "מדלת לדלת" של החברה, שהיתה לקוחה של בית העסק של אשתו, הפעל מביתם. לטענת התובע, הנציגה החזיקה במחשב נייד שהכיל מידע ביחס ללקוחות החברה, ובביקורה לצורך קבלת שירות מבית העסק, מסרה לאשתו מידע אודות מנוי הסלולר שלו, לרבות פירוט שיחות יוצאות ונכנסות, שעות ביצוע השיחות, יעדים מועדפים וכן מספר טלפון נוסף השייך לעסק שבבעלותו. כל זאת, ללא הסכמת התובע ואף בניגוד להוראתו המפורשת שלא להעביר מידע לאיש.

התובע הוסיף כי בין היתר נמסר לאשתו כי הוא ניהל שיחות טלפון רבות עם אישה שעמה היה בקשר עסקי במטרה לפתוח בית עסק לעיסוי. לטענתו, מידע זה גרם לאשתו לחשוד כי הוא בוגד בה, ועל כך ביקשה להתגרש ממנו, ביתם פורק לאחר שנות נישואין רבות וילדים משותפים והוא נאלץ לעזוב את הבית.

התובע טען כי הן משפחתו והן הוא ניזוקו מקריסת התא המשפחתי, לרבות בפן הנפשי והכלכלי, ועל כן הגיש את התביעה לחייב את פרטנר בפיצוי בסכום של 800 אלף שקל, בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות, עוגמת נפש ועוד.

בגין האירוע הוגשה גם תלונה לפרטנר על דליפת המידע, ובעקבותיה ערכה החברה חקירה ובדיקה פנימית שבסופה פוטרה הנציגה מעבודתה.

עדות חסרה, ערטילאית ומבולבלת

השופטת יעל בלכר דחתה את רוב התביעה וקבעה כי גרסת התובע ואשתו באשר להשתלשלות האירועים, עד לפתיחה בהליך הגירושין ולאחריו, הייתה חסרה, בלתי ברורה ולא קוהרנטית. עוד הוסיפה השופטת כי הגרסה הערטילאית של התובע, שכללה השמטת פרטים ולוחות זמנים, נועדה בין היתר כדי לחזק ולבסס את טענתו בדבר קשר סיבתי מיידי וישיר כביכול בין מסירת הפרטים לאשתו ובין הגירושין ופירוק התא המשפחתי. התובע הסתיר מבית המשפט ומהצד שכנגד באופן שיטתי כל מידע שעלול היה לפגוע בטענתו, בעוד שבכל כתבי בי הדין שלו חזר וטען כי הוא ואשתו התגרשו וכי "חייו נהרסו". אולם בחקירתו על דוכן העדים התברר כי הוא כי חזר לחיים תקינים עם אשתו והם אף מצפים לילד נוסף ומנהלים עסקים מצליחים.

יחד עם זאת, שוכנעה השופטת בלכר כי אף שהתובע לא הוכיח את משקל מסירת המידע על חיי המשפחה שלו, בכל זאת הוכח כי נציגת פרטנר מסרה לאישה מידע כלשהו אודותיו, אשר אכן גרר עימות מסוים בין בני הזוג והעיב על חיי הנישואין והמשפחה שלהם בשל תחושתה של האישה כי התובע אינו נאמן לה.

השופטת ציינה כי בעת ביקורה של הנציגה בבית התובע, היא העלתה את מספר המנוי שלו על צג המחשב, ובתוך כך הופיעו פרטי המספרים המובילים שנחשפו לעיניה של אשתו, ללא פרטים נוספים כגון שמות או כתובות. כמו כן, נדחתה טענת הנציגה כי ניתנה הסכמתו של התובע למסירת המידע במפורש או מכללא, כשמסקנה זו מתחזקת גם מדו"ח החקירה שערכה החברה.

לפיכך, נקבע כי הנציגה ביצעה עוולה של פגיעה פרטיות. עם זאת, מאחר שהתביעה הוגשה למעלה משלוש שנים ממועד האירוע, קבע בית המשפט כי היא התיישנה.

השופטת בלכר קיבלה את התביעה נגד פרטנר בחלקה, וקבעה כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי פרטנר חבה חובת זהירות כלפי כלל לקוחותיה על מנת להבטיח את סודיות המידע הנאגר במאגריה ואת השימוש בו לצרכי עבודה בלבד. כמו כן, חבה פרטנר גם בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שלא להעביר מידע שמצוי במאגריה לאחרים, שלא באישורו.

הדרכה היתה מונעת את זליגת המידע

השופטת ציינה כי פרטנר לא קיימה הדרכה, פיקוח ובקרה מספיקים לנציגי מכירות השטח שלה, המקבלים לידם מחשב נייד לשימוש מחוץ לנקודות השירות של החברה. מדובר בסיטואציה הטומנת בחובה סיכון אינהרנטי מוגבר לדליפת מידע או לשימוש לא מורשה בו, ועל כן היה על החברה לתת דעתה לכך ולהתייחס לסיטואציה באופן שונה מההתנהלות ביחס לעובדים האחרים במוקדי השירות הפרונטאליים והטלפוניים. נוסף לאמור, הראיות שהציגה פרטנר בעניין הטמעת החובה לשמור על פרטיות המנויים בקרב עובדיה, הכשרתם של העובדים והפיקוח עליהם היו כלליות ותלושות ואינן מספקות בלשון המעטה.      

יחד עם זאת, על אף שנקבע כי התרשלה, השופטת קיבלה את טענתה של פרטנר לפיה הנזק הנטען על ידי התובע לא הוכח, ובחלקו המשמעותי אף נסתר בראיות.

מנגד, התקבלה התביעה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, שכן נקיטת אמצעי הדרכה, הטמעה פיקוח ובקרה מיוחדים על עובדי "מדלת לדלת" היתה עשויה למנוע את המקרה. מעבר לכך, שוכנעה השופטת כי מבחינה עובדתית מסירת הפרטים גרמה לאשת התובע לחשוד כי הוא בוגד בה ולהטיח בו את הדברים, כשסביר להניח שגם ילדיהם של בני הזוג היו עדים לסיטואציה. לפיכך, גם אם נמצא שהתובע הפריז בתיאור מידת הנזקים שתבע ולא אמר את כל האמת בנוגע אליהם, יש לפסוק לו פיצוי סביר בגין האירוע, בסך של 30 אלף שקל.

 

ת"א 8238-05-11

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה