אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > השופט רוזן: הפעלת פרוטקציה בתמורה לשכר או טובת הנאה שווה שוחד

צילום: Adiel lo

השופט רוזן: הפעלת פרוטקציה בתמורה לשכר או טובת הנאה שווה שוחד


31.03.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

לצד ביקורת נוקבת על התנהלות הפרקליטות בעיסקת הטיעון שלה לאחרונה עם שולה זקן, ביקר השופט רוזן בשבט הביקורת את תופעת המתווכים למיניהם, המכונים "מאכרים", והמליץ לחברי הכנסת להתקין חוק בנושא. "שתדלנות אסורה היא זו הנסמכת על מתן טובות הנאה שוות כסף, נכס, מוצר או שירות... היא זו המושתתת על קשרים אישיים או קשרים אחרים בין השדלן לבעל התפקיד הציבורי או מקבל ההחלטה"

ביקורת נוקבת על הפרקליטות שחתמה על עסקת טיעון עם שולה זקן בפרשת הולילנד: השופט דוד רוזן הטיח בצוות התביעה בראשות עו"ד יהונתן תדמור כי הוא ירצה לקבל פרטים יותר מפורטים משהוגשו לבית המשפט. "כפי שתראו בהכרעת הדין, לא מדובר פה בפקידה זוטרה ולא מדובר פה במי שהתפתתה. מדובר פה בגורם מרכזי, גורם שנטל מאות אלפים לעצמו ואני לא בטוח שתמיד בידיעתו של אהוד אולמרט. היו דברים שהיא לקחה לעצמה, גורם עצמאי, שאני ארצה לדעת בדיוק למה אתם מבקשים את מה שאתם מבקשים".

עם זאת, השופט רוזן ציין כי "אם מדובר פה ב'ניקוי אורוות', אז בהחלט אני אהיה פתוח וקשוב. אם מדובר פה בעניין של שיבוש מהלכי משפט, אז אני חושב שאין פה בכלל מהפך גדול, כיוון שאני מתאר לעצמי שאתם ידעתם שהשתיקה שלה לא נובעת רק מתוך זה שהיא חושבת שהנה רודפים ראש ממשלה בישראל. לא נפלתם מהכיסא כשהיא באה ואמרה לכם למה היא שותקת, וגם לא כשהיא העידה כפי שהיא העידה במשפט. אם יש 'ניקוי אורוות', בהחלט שאני אהיה קשוב. אם לא, תצטרכו להתאמץ ולעשות כל אשר לידכם על מנת שאסכים לקבל בקשתכם להקל בעונש. כמובן שאני עדיין לא מביע את דעתי. אני מבקש מכם פירוט, פירוט רחב, אני לא מעוניין שתפרטו לי כמו שפירטתם בבקשה".

בתגובה לדברי השופט רוזן ביקש עו"ד רועי בלכר, מצוות ההגנה של אהוד אולמרט, כי גזר דינו של ראש הממשלה לשעבר יינתן לפני שמיעת הראיות החדשות שהביאה זקן לפרקליטות. השופט רוזן הוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לתשעת הנאשמים שהורשעו היום בפרשת הולילנד וקבע כי הטיעונים לעונשם יישמעו החל מיום 28.04.14. הנאשמים שהורשעו חויבו להתייצב, ולא – ייעצרו.

יצוין כי בהכרעת הדין קבע השופט רוזן דברים כדורבנות על אהוד אולמרט ומזכירתו שולה זקן, כמו גם על מעורבותם של שאר הנאשמים בפרשת הולילנד. כך, קבע השופט רוזן, כי אולמרט

באשר לזקן, אפיין השופט רוזן כי "ניכר היה בבית המשפט כי הנאשמת מוכנה להקריב עצמה למען אולמרט, תרתי-משמע, ולא לומר מילה או חצי מילה, שבכוחה לפגוע, ולו קצת שבמקצת, באיש לו היא חבה כל-כך הרבה, האיש עמו שהתה וחוותה אירועים גדולים ומפוארים בחייה". ואילו אולמרט, מצידו היה מודע לנאמנותה חסרת הגבולות של זקן. רק למשל, ציין השופט רוזן, משהואשמה זקן ביחד עם אולמרט בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשות ראשונטורס וטלנסקי, פעל אולמרט לממן לה הגנה משפטית. אולמרט סיפר בבית המשפט כי לא הייתה בכוונתו להפקיר את זקן והוא שמח לעזרה שהעניק לה ידידו דניאל אברהמס לצורך המימון המשפטי. אבל השופט רוזן רואה במימון זה ככזה ש"נשא פירות": זקן "בחרה שלא להעיד בבית המשפט המחוזי בירושלים כעדת הגנה במשפט בו הואשמה יחד עם האיש הנערץ עליה. לשתיקה במשפט היה 'מחיר' אותו שילמה הנאשמת בעיניים פקוחות, למשמעות המשפטית המכבידה של שתיקת נאשמת בבית משפט".

שמואל דכנר – קמצן או נדיב ורחב לב?

את הכרעת הדין ביסס השופט רוזן על עדותו של עד המדינה שמואל דכנר, אשר נפטר במהלך המשפט. עד המדינה העיד על עצמו פעמים רבות במהלך עדותו בבית המשפט כי הוא עבריין שרימה את רשויות המס. הוא הצהיר בבית המשפט כי ביצע לאורך שנים מעשים פליליים רבים, בהם "זייף מסמכים, הונה, שיקר ועיקר העיקרים, שיחד בצורה שיטתית פקידי ונבחרי ציבור עמם בא במגע במהלך עבודתו", אפיין השופט רוזן. "עד המדינה פעל לאורך שנים בנכלוליות במגעיו עם מוסדות ציבור ורשויות חוק ושלטון. בשנים האחרונות לא נרתע מלשקר, לזייף ולהונות לשם השגת מטרותיו. נוכח קביעות אלה, המוסכמות, בסך הכול, על באי-כוח הצדדים, כמעט בלתי נחוץ להציג מקרים בהם נתפס עד המדינה בקלקלתו במהלך עדותו בבית המשפט". והשופט רוזן פירט נכלוליות דרכו של דכנר, סתירות ופרכות שנגלו בעדותו כעד המדינה, על-פני כ-10 עמודים.

מול עדות בעייתית של עד המדינה, "מורכבת ורוויית שקרים, ניצבות עובדות שהינן בבחינת אבני תושבת לעדותו בבית המשפט", קבע השופט רוזן. "במהלך המשפט הוחוור כי עיקרים בעדותו של עד המדינה, שהם במידה רבה בסיס כתב האישום הוכחו כדבעי – בראיות עצמאיות שאינן קשורות דווקא לעדות עד המדינה – וחלקם מוסכמים על הצדדים.

כך, עד המדינה "תרם" לאורי לופוליאנסקי, באמצעות "יד שרה", מאות אלפי שקלים, מסר "עבודות" לאורי שיטרית בשווי מאות אלפי שקלים, שילם חובו של שיטרית בסך מאות אלפי שקלים לבנק הפועלים, ומסר לאחיו סך 130 אלף שקל. דכנר העביר לאחיו של אהוד אולמרט, יוסי אולמרט מארה"ב, כחצי מיליון שקל. דכנר העביר לשולה זקן, מזכירתו המיתולוגית של אולמרט, לאורך השנים סכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים. דכנר "תרם" לאברהם אריה פיינר באמצעות מוסדות "בית מלכה" מאות אלפי שקלים. כיו"ר מועצת המנהלים של בנק הפועלים דן דנקנר העביר למאיר רבין, באמצעות דכנר, כ-1.3 מיליון שקלים.

"עיקרים אלה הוכחו בבית-משפט בצורה מוחלטת", קבע השופט רוזן. "אלה תומכים ומייצבים עדותו של עד המדינה בבית המשפט. עדות עד המדינה הינה עדות בעייתית ביותר, המחייבת חיזוק משמעותי, אבל עדות בעלת משקל ותוקף".

אולמרט עצמו תיאר את דכנר בחקירותיו במשטרה כמי שהייתה לו התנהלות של יהודי שהולך עם מקל ונכנס ומסתובב בין הלשכות השונות, דפוס התנהגות "מאכרי". אולמרט אף כינה את דכנר "קמצן", מה שקומם את השופט רוזן, כי כולם תיארו את דכנר כאדם נדיב ורחב לב. כך, אולמרט העניק לדכנר חנוכייה מכסף כאות הוקרה על תרומותיו ל"יד שרה", ואף השתתף עימו באירועי צדקה שונים. "האם אדם הזוכה לכבוד והוקרה שכזו בגין תרומותיו הנדיבות למוסדות צדקה וחסד, ניתן לכנותו קמצן שלא הוציא 'מכיסו אגורה'?!", תמה השופט רוזן.

השופט רוזן נתן אמינות רבה בעדותו של דכנר לפניו, משזה הסכים לחזור בבית המשפט מדברים מפורשים וחד-משמעיים שמסר בחקירתו במשטרה, בהם הפליל את הנאשמים. "בבית המשפט, משראה כי שגה, נטל אחריות וציין בצורה ברורה כי לא מדובר בכספים שקיבל לצורך תשלום שוחד, אלא כספים שקיבל לרשותו באופן לגיטימי. לאמור, עד המדינה התייצג בבית המשפט לאו דווקא כמי שגמר אומר להשחיר הנאשמים ויהי מה. נראה היה בבית המשפט, לעיתים, לאור חקירתם המיומנת של הפרקליטים המלומדים, כי בסך הכול ביקש להעיד אמת, גם משזו לא הייתה נוחה עבורו, לעיתים מרה ושימשה כלי נשק מחודד בידי הפרקליטים המלומדים שעשו בה שימוש נגדו".

"צדיקים" ו"נדיבים' הרימו תרומה לאח יוסי אולמרט?

בסופו של יום, אולמרט הורשע בקבלת שוחד בסך 60 אלף שקל, כסף שנמסר לזקן על ידי עד המדינה דכנר, וכנראה השתמשה בכסף לחופשה באילת.

כמו כן, אולמרט הורשע בעבירת שוחד בכך שדכנר העביר אליו סך של חצי מיליון שקל באמצעות אחיו, יוסי אולמרט. האח יוסי אישר בעדותו בבית המשפט את גרסת דכנר, לפיה הכסף הועבר לו באמצעות שישה שיקים דחויים, שהעברתם התבצעה במהלך פגישה שנערכה בבית קפה אפרופו בתל אביב, פגישה לה היה עד אברהם נתן.

מאחר ועדותו של נתן בבית המשפט סתרה בעליל את עדותו במשטרה, השופט רוזן לא האמין בדבריו לבית המשפט וקבע לגביו כי "אברהם נתן התייצב בבית-המשפט כמי שגמר אומר שלא להאיר התמונה העובדתית שנתרחשה לנגד עיניו, גם במחיר אי-אמירת אמת בעדות בבית המשפט".

בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי "עד המדינה לא הכיר את יוסי אולמרט, ויוסי אולמרט לא הכיר את עד המדינה, קודם לקבלת הכסף... הקשר היחיד בין יוסי אולמרט לעד המדינה הינו אדם אחד ויחיד: אהוד אולמרט". להעברת חצי מיליון השקלים היתה מטרה אחת: לקדם את האישור הסופי של פרויקט הולילנד בעיריית ירושלים.

אולמרט ניסה להתנער מאישום זה והדגיש בבית המשפט כי אילו בשנת 2002 היה יודע את עומק קשייו הכלכליים של אחיו יוסי, היה מסייע בידו לפתור את בעיותיו בעזרת חבריו בארצות הברית, בעלי ממון שהיו נענים לבקשתו בחפץ לב ופותרים קשייו של אחיו, בדרך לגיטימית כזו או אחרת, "הוא היה בא ב-2002, הדבר הכי קל בעולם", טען אולמרט להגנתו, והוסיף כי הדבר האחרון, שהיה עולה בדעתו זה לקבל שוחד, באמצעות אחיו, מעד המדינה. אך השופט רוזן קבע כי "עובדה שאינה במחלוקת היא, שבשנת 2004, גם אליבא דגרסתו בבית משפט, הנאשם אולמרט היה מודע לתהום אליה נפל אחיו, תהום של מיליוני שקלים, חובות לאנשי שוק אפור, 'מלווים בריבית קצוצה שדופקים בלילה על הבית', וגם אז הנאשם אולמרט לא פנה לאותם חברים בעלי ממון לסייע לאחיו בדרך לגיטימית!".

בשלב זה של הכרעת הדין הארוכה, המשתרעת על פני כ-700 עמודים, תיאר השופט רוזן בציניות את מסקנותיו הנחרצות: "עינינו הרואות, לנאשם אולמרט קו הגנה רציף, קבוע ונוקשה. אנשים נדיבים ובעלי ממון משפיעים עליו מטובם ושותקים. אנשים נדיבים מוצאים 'להשקיע' מאות רבות של אלפי שקלים באחיו – אותו לא הכירו מעולם, וממילא לא היה מעניינם (ראה למשל עדות יוסי אולמרט, כי לא שמע בשום צורה שהיא את השם 'דכנר' לפני יום 22.04.04 או לאחריו) – וממשיכים לחיות בדרכם, מבלי לספר או להתגאות בפניו כי סייעו לאח הנזקק, שנקלע לחובות כספיים. 'צדיקים' 'נדיבים', כך הנאשם אולמרט, לא נתבקשו על-ידו להרים תרומה לאח, הוא כמובן, כך הנאשם אולמרט, לא תנה בפניהם צרות האח, והמה טרחו ופנו לאח ומטעמי "חסד וצדיקות" העבירו לרשותו מאות אלפי שקלים. השנים חלפו נקפו וה'צדיקים' שמרו את סודם מפניו. לגישתו של הנאשם אולמרט, בטח ציפו אלה להכרת תודה וגמול מהקדוש ברוך הוא על כך שנקרא בדרכם אדם הזקוק לסיוע והמה נרתמו לטובתו והעבירו לידיו מאות אלפים של שקלים בדממה מוחלטת".

עם זאת, אולמרט זוכה מחמת הספק, ליתר דיוק "צל ספק", בכל הנוגע למימון הסקר על-ידי עד המדינה דכנר בעלות של 70 אלף שקל. כמו כן, זוכה אולמרט בבקשתו מעד המדינה לסייע לאורי שיטרית במצוקתו.

ואילו זקן הורשעה בכך שנטלה מעד המדינה מאות אלפי שקלים עבור מערכות הבחירות של אולמרט, קיבלה סך של כ-100 אלף דולר מעד המדינה לרכישת דירה, קיבלה סך 10 אלף דולר מעד המדינה, ועוד 150 אלף שקל קיבלה זקן מדכנר בהזדמנויות שונות. זקן גם ביקשה מעד המדינה לממן סקר בעלות של 70 אלף שקל עבור אולמרט ואף קיבלה מדכנר מתנות שונות בשווי אלפי שקלים, כמו: טבעת, עגילים, תמונה ופינת ישיבה לביתה – אך ורק בגין תפקידה הציבורי, וכדי שזקן תסייע לו, על-פי בקשתו, בקידום הפרויקטים בהם עסק באותן שנים. השופט רוזן שלל מכל וכל את הרעפת המתנות של דכנר על זקן בשל היותה, כהגדרתה, "ידידת נפש" או "חברה אינטימית". זקן גם הורשעה בהלבנת הון, על כך שהפקידה כספי השוחד בחשבונות בנק במטרה להסוות ולהסתיר מקור הכספים וזהות בעלי הזכויות בהם.

לראשונה: מאכר שווה שוחד

בהכרעת דינם של דן דנקנר ומאיר רבין, דן השופט רוזן ברותחין את תופעת המתווכים למיניהם, המכונים "מאכרים", הנפוצה במחוזותינו, ואף המליץ לחברי הכנסת להתקין חוק בנושא.

כזכור, דנקנר הורשע על כך שהעביר סך של כ-1.3 מיליון שקל למאיר רבין. לגרסתו, שכר את שירותיו הטובים של רבין כ"מאכר" כדי לקדם את העסקה בין תעשיות המלח ומנהל מקרקעי ישראל.  

"מדובר בתופעה פסולה, מושחתת ומשחיתה", הוקיע השופט רוזן את המאכרים. "בעלי ממון שבכוחם לשכור שירותיו של 'מאכר' נהנים מערוץ 'מיוחד' לטיפול בענייניהם הפרטיים. מצב דברים השוחק אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון, מצב דברים שיש בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנהגות של עובדי ציבור".

השופט רוזן ערך אבחנה בין 'שתדלנות פסולה' לבין 'שתדלנות לגיטימית', באופן שבו ש"שתדלנות לגיטימית היא זו המניחה בפני מקבלי ההחלטות מידע, ניתוחי מצב, הגיגים ורעיונות לנושאים שבדיון. שתדלנות זו באה לידי ביטוי בדרך של הצגת עמדות, העדפות וצרכים של הציבור לטובתו השדלנים פועלים ואותו משרתים. בשתדלנות זו יש גם כדי לעודד השתתפותו של האזרח בתהליכי קבלת ההחלטות במערכת הציבורית".

בהתייחס לחוק הלוביסטים, שנכנס לתוקף בשנת 2008, אפיין השופט רוזן כיצד "מכלל הפעולות המותרות על-פי חוק, ניתן ללמוד על הפעולות הנמצאות מחוץ לגדרות החוק. שתדלנות אסורה הינה זו הנסמכת על מתן טובות הנאה שוות כסף, נכס, מוצר או שירות". 'שתדלנות אסורה' היא "זו המושתתת על קשרים אישיים או קשרים אחרים בין השדלן לבעל התפקיד הציבורי או מקבל ההחלטה. קשרים שבגינם ניתנת העדפה לשדלן ולמי שהינו מייצג; במהות ההחלטה, דרך גיבושה וניסוחה, השהייה, החשה, האטה, בסדר העניינים הנדונים על-ידי מקבל ההחלטה או במתן יתרון כלשהו לשדלן, וליתר דיוק לשולחו, למי שמטעמו פועל, או הפליה לרעה של אחר, שהינו בבחינת יריב או מתחרה אישי/עסקי או מתמודד לתפקיד מול שולחו של השדלן, וכיו"ב. מסירת מידע לשדלן בשל מערכת קשריו עם בעל התפקיד הציבורי – מידע שאינו פתוח לציבור ואינו זכאי לקבלו בדרכים הקבועות עלי חוק – הינה בבחינת העדפה אסורה".

בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת הדן כי "מאכר", אזרח העוסק בשדלנות אסורה, חוצה גבולות נורמטיביים ומטביע עצמו בפלילים. השופט רוזן הגיע למסקנה כי 'פרוטקציה' שווה קשרים אישיים עם האדם הנכון במקום הנכון, והפעלתם של קשרים אלה בתמורה לשכר או טובת הנאה שווה שוחד. הבסיס המשפטי למשוואה זו נתון בחוק. כך הגיע השופט רוזן למסקנה לפיה ה"מאכר" העושה שדלנות אסורה הינו בבחינת מתווך לשוחד, והוסיף כי "ראוי למחוקק לתחום את גבולות המותר והאסור גם בפעילות השתדלנות הלגיטימית".

 

ת"פ 10291-01-12

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.