אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ניסיון להביא צד לפשרה והבעת דעה על סיכויי התביעה אינם עילה לפסילת שופט

צילום: Getty images Israel

ניסיון להביא צד לפשרה והבעת דעה על סיכויי התביעה אינם עילה לפסילת שופט


26.03.2014 | עו"ד לילך דניאל

נשיא ביהמ"ש העליון אשר גרוניס דחה ערעור של אוהד כדורגל שטען לפציעתו עקב פיצוץ רימון עשן במגרש על החלטת שופט לא לפסול את עצמו: התייחסות לחוות דעת רפואית מטעם התביעה כ"לא מחזיקה מים" אינה גיבוש דעה מוגמרת

נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, דחה את ערעורו של אוהד כדורגל, שטען לפציעתו עקב פיצוץ רימון עשן באיצטדיון, על החלטת שופט בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו לאחר שלשיטתו הביע דעה נחרצת באשר לסיכויי התביעה. נקבע כי העובדה שבית המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי פשרה אינה מקימה עילת פסלות, גם כשהדבר נעשה במהלך שלב ההוכחות, וכי מלבד זאת עיתוי העלאת הטענה הוא תמוה.

המערער, ירון סרור, הגיש ב-2007 תביעה נזיקית לבית משפט השלום בטענה ששלוש שנים קודם לכן נפגע במהלך שהותו באצטדיון ברמת גן עקב פיצוץ רימון עשן במגרש.

לשם דיון בטענות שברפואה הגישו הצדדים חוות דעת מומחים, וגם בית המשפט מינה מומחה מטעמו. בהמשך, נערך דיון אליו זומנו להעיד עדים מטעם המשיבים, כשבפתח הישיבה קיים בית המשפט דיון מחוץ לפרוטוקול בניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה. משלא צלח הניסיון, החלה להישמע עדותו של אחד העדים. בשלב זה, ציין בא-כוח המערער, עו"ד יעקב דוידוביץ, כי לשיטתו בעת ניסיון הפשרה הביע בית המשפט את דעתו הנחרצת באשר לסיכויי התביעה, באומרו כי חוות הדעת של המומחה מטעם המערער "אינה מחזיקה מים", ואף הוסיף כי היה מקום שהמומחה יבדוק את המערער לאחר מתן חוות דעתו וכן יבדוק את החומר הרפואי שהצטבר לאחר הגשת חוות הדעת. לפיכך, ביקש עו"ד דוידוביץ מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק.

השופט דחה את הבקשה ואת ניסיון ב"כ המערער "להכניס מילים לפיו", תוך שקבע שדבריו נאמרו במסגרת ניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה וכי אין באמירותיו בנוגע לעדות המומחה משום הבעת דעה נחרצת. עוד הוסיף השופט כי המומחה מטעם המשיבים טרם נחקר ולכן עדיין לא נפרשה בפניו התמונה הרפואית כולה ובוודאי שלא ניתן לומר שהוכחו נסיבות אובייקטיביות או משוא פנים כלפי המערער או כל רמז אחר שדעתו ננעלה.

נשיא העליון אשר גרוניס דחה את הערעור וקבע כי העובדה שבית המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי פשרה אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות. לדבריו, לא אחת נפסק כי עצם העובדה שבית המשפט ניסה להגיע להסכמה על מנת שניתן יהיה להביא את הדיון לסיומו אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין. ניהול הדיון והצעת הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת, הם מסמכותו הטבועה של בית המשפט, ועל כן אין בעצם העלאת הצעה כאמור כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים ולהקים עילת פסלות. כל זאת, גם מקום בו הדבר מועלה בשלב ההוכחות.

השופט גרוניס ציין כי במקרה זה בית משפט השלום אף הבהיר בהחלטתו שלא לפסול עצמו מהדין כי לא גיבש דעה סופית ונחרצת בתביעה. בנוסף, גם העיתוי בו העלה המערער את טענת הפסלות אומר דרשני היות ולא העלה אותה מיד בסמוך לאמירה של בית המשפט שעליה ביסס את טענתו, אלא המשיך בניהול המשפט והחל בחקירת עדי הגנה. רק במהלך החקירה, משלא היה שבע רצון מזמן החקירה שהוקצב לו, התרעם על אמירת בית המשפט מתחילת הדיון, ומשהובהר לו שיש להגיש בקשת פסלות, עשה כן.

לפיכך, סבר הנשיא גרוניס כי טענת הפסלות הועלתה בשיהוי שדי בו כדי לדחות את הערעור. מעבר לצורך, הוסיף כי חשש סובייקטיבי בדבר משוא פנים אין בו כדי לפסול את בית המשפט מלישב בדין, ולכן גם אם אמירות בית המשפט נטעו חשש בלב המערער, הדבר אינו יכול להועיל לו. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 12 אלף שקל.

 

ע"א 1422/14

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.