אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > "היותו של הפוגע קורבן תקיפה מינית בילדותו אינה מקהה מעוקצה של העבירה"

פדופיליה. צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

"היותו של הפוגע קורבן תקיפה מינית בילדותו אינה מקהה מעוקצה של העבירה"


25.03.2014 | ליאור שדמי שפיצר

ביהמ"ש העליון סירב להקל בעונש המאסר שנגזר על אזרח עובד צה"ל בן 67 שביצע מעשים מגונים בבתה בת ה-5 של שכנתו, וקבע כי העונש שנקבע, 3 שנות מאסר בלבד, אינו משקף כראוי את החומרה, הסלידה והתיעוב ממעשיו

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש שהוטל על בן 67 שביצע מעשים מגונים בקטינה בת 5, וקבע כי מחלות האלצהיימר והסרטן שמהן הוא סובל אינן מצדיקות הימנעות מכליאתו או הקלה כלשהי בעונש המאסר שהוטל עליו.

המערער, אזרח עובד צה"ל וסב לנכדים, התגורר בשכנות להוריה של הקטינה, ולבקשת אמה היה שומר עליה יחד עם רעייתו בעת שהאם היתה בעבודה,. על פי כתב האישום, במשך שנתיים, עד שהקטינה היתה בת 7, הוא ביצע בה מעשים מגונים בהזדמנויות שונות והזהיר אותה לבל תספר לאמה.

האלצהיימר מגביר מסוכנות מינית

בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר בפועל של 36 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת בסך של 75 אלף שקל. בקביעת העונש התחשב בית המשפט בתסקיר נפגע העבירה המורכב והקשה, שתיאר את מצבה הקשה של המתלוננת, החיה בתחושת נחיתות, חריגות ובדידות, סובלת מחרדות ומתסמיני פוסט טראומה ואינה בוטחת באיש.

בנוסף, נלקח בחשבון מצבו הרפואי של המערער, הסובל מאלצהיימר וממחלות שונות וכן היותו בעצמו קורבן לפגיעה מינית בילדותו. דו"ח הערכת מסוכנות שהוגש לבית המשפט המחוזי קבע כי הוא מביע אמנם רגשות חרטה ואשמה אותנטיים, אך אמפתיה חלקית בלבד למתלוננת. עוד צוין כי מחלת האלצהיימר שממנה הוא סובל עלולה דווקא להגביר את מסוכנותו המינית, מאחר שהיא מביאה לעיתים לעלייה באימפולסיביות הכללית והמינית, בצד ירידה ביכולת השיפוט ובדימוי העצמי.

המערער ערער על חומרת העונש לבית המשפט העליון, וטען כי מחלתו תחמיר בין כותלי הכלא, וכי הוא זקוק לטיפול נפשי על רקע הפגיעה המינית בילדותו שלא ניתן לקבלו במסגרת המאסר. בנוסף טען כי עליו לעבור טיפול להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס וכי חלה התדרדרות במצבו הגופני והנפשי.

היעדר אמפתיה ואדישות

תסקיר מבחן עדכני בעניינו של המערער ציין כי ניכר "היעדר אמפתיה ממשית והבנה מעמיקה ביחס לפגיעתו בקורבן, כשהוא ממוקד בתחושת הקורבנות שלו ובמחירים השונים שמשלם בעקבות ההליך המשפטי. שירות המבחן התרשם כי לאחר שנגזר עליו עונש מאסר, ירדה המוטיבציה של המערער להשתלב בטיפול, ולמעשה הוא "לא עשה עם עצמו כלום" והפגין אדישות וחוסר אונים.

השופטים אורי שהם, יצחק עמית וחנן מלצר דחו את הערעור וקבעו כי עונש המאסר שנגזר על המערער – שלוש שנים בלבד – הוא ללא ספק עונש מתון, "וכשהוא עומד לעצמו, אין בו כדי לשקף כראוי את מידת החומרה, הסלידה והתיעוב ממעשיו של המערער, אשר ביצע את זממו במתלוננת קטינה, תוך מתן דרור ליצריו המיניים המעוותים".

"איננו סבורים כי יש בטענה לפיה המערער עצמו היה קורבן לתקיפה מינית בילדותו, כדי להקהות מעוקצה של העבירה", נכתב בפסק הדין.

הטיפול רפואי אפשרי גם בשב"ס

השופטים ציינו כי מדובר בריבוי מקרים של מעשים חמורים, המעוררים חלחלה ושאט נפש, שנעשו בקטינה, תוך ניצול האמון שניתן בו על ידי הוריה. כתוצאה מהמעשים, נגרם למתלוננת נזק כבד, אשר מצא את ביטויו בהתדרדרות חמורה במצבה הנפשי, כאשר עד עצם היום הזה, כעשר שנים לאחר האירועים הקשים שהיו מנת חלקה, היא עדיין נתונה במצב של פוסט טראומה, וקשה לדעת אימתי, אם בכלל, תחזור לתפקוד רגיל ושיגרתי של נערה צעירה בגילה.

עוד צוין כי בית המשפט המחוזי כבר הקל בעונשו של המערער בשל מצבו הרפואי וגילו המתקדם, ונראה כי ניתן לטפל במחלותיו גם באמצעות השירותים הרפואיים בשב"ס. "בנסיבות אלה, איננו סבורים כי מצבו הרפואי של המערער מצדיק הימנעות מכליאתו, או הקלה כלשהי בעונש המאסר שהושת עליו", סיכמו השופטים.

 

ע"פ 3659/13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.