אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > המת-החי: כמה רחוק נלך אחרי אהבת מתינו?

עו"ד דיינה הר-אבן

המת-החי: כמה רחוק נלך אחרי אהבת מתינו?


12.02.2014 | עו"ד דיינה הר אבן

מדוע לא ינחיל כל אדם לצאצאיו צוואה ביולוגית, המאפשרת להם או שמא מחייבת אותם בציווי, להבטיח הולדת שבט של ילודים אחרי מות ואולי גם לפני המוות? האם לא נוכל בכך לשמר את הייחוד שבכל אחד מאיתנו כבן אנוש עד קץ כל הדורות?! זהו כמובן אבסורד מוחלט. המשמעות של הולדת ילד ל"יתמות מתוכננת" היא הולדתו לכאב. עורכת הדין דיינה הר-אבן ברשימת הרהורים על הצוואה הביולוגית, בעקבות כתבת "המערכת" (ערוץ 2, 10.2.14)

 

קשה להישאר אדיש לתופעה של סבים שכולים המבקשים לייצר לעצמם נכד/ים מזרע או ביצית של ילדם המת. לכאורה נמצאה הנוסחה הגואלת לנצח את המוות. אין בכך כמובן ולו במעט כדי להקל על הכאב הבלתי-נסבל של הורים המאבדים את יקיריהם. אין זו דרך הטבע שילדים נכחדים, בטרם עת, בעוד הוריהם נותרים בחיים לבכות את לכתם. הכאב הוא בלתי נתפס. והנה נמצאה הנחמה – נוסחת הפלא, אמנם אין בה מזור לאובדן הנורא, אך יש בה חסד ללב הדואב.

 

יתמות מתוכננת

אפשר גם להבין את העדפתן של נשים המבקשות להרות למשפחת המת ומבקרות את זרע המת או הביצית על תרומת זרע אנונימית. ללדת לתוך משפחה, לא לגדל את הרך שייוולד לגמרי לבד, לדעת מה מקורות עץ המשפחה – מה עשוי להיות המטען הגנטי וגם התרבותי של ילדם המתוכנן.

ביתרונות אלה אין כדי להכשיר את התופעה של החייאת המת המתגלגל אל הילוד היתום מבראשית, מה שמכונה בהגה המקצועית "יתמות מתוכננת".

לכתחילה נולדה התופעה של שימור הזרע או הביצית כאמצעי להבטיח לאדם שחלה את האפשרות שאם חס וחלילה תפגע הפוריות במהלך הטיפול במחלה לא תימנע ממנו האפשרות להקים, בבוא העת, תא משפחתי או להרחיבו. לימים הורחבה אפשרות זו לחיילים היוצאים לקרב. גם כאן מתוך מחשבה שאם יפגעו בגופם לא תיכחד היכולת לכונן משפחה עתידית. זו כשלעצמה תופעה מבעיתה, כיוון שלא מדובר רק בפגיעה פיזית באיברי הרבייה, אלא גם בחסינות לכאורית מפני המוות. המדינה שולחת את טובי בניה למוות, אך מבטיחה לשמר את זרעם. זו תופעה מקאברית ובלתי מוסרית בעליל. תפקיד המדינה להגן על בניה, לשמר את החיים ולא לשלח צעירים אל מותם.

היות האין בזרם הזמן הוא בלתי נתפס בחוויה האנושית. ואולם, המוות הוא בבירור סוף החיים עלי האדמות. האדם מעצם בריאתו חי בצילו של המוות. החיים נמצאים, בכל רגע נתון בחוויית המוות כמציאות קיומית של בן אנוש מעצם היותו. לא יתכן כי "המצאה" זו של שימור המטען הגנטי והחייאת המת באמצעותו תככב כחלק מחיינו! היכן הגבול? האם לא כל איש ואישה רשאים בדרך זו לשמר את המטען הגנטי שלהם? מדוע לא, בעצם? מדוע "הזכות" תוענק ליחידי סגולה בלבד? מדוע לא ינחיל כל אדם לצאצאיו צוואה ביולוגית, המאפשרת להם או שמא מחייבת אותם בציווי, להבטיח הולדת שבט של ילודים אחרי מות ואולי גם לפני המוות? האם לא נוכל בכך לשמר את הייחוד שבכל אחד מאיתנו כבן אנוש עד קץ כל הדורות?! זהו כמובן אבסורד מוחלט. מוות, ממש כמו הולדה, הוא אבן יסוד של הקיום האנושי. אנחנו חיים לקראת המוות. המוות אפשרי תמיד והוא סופי ומוחלט.

 

תופעה חברתית פסולה

גם אם נרד מההיבט הפילוסופי אל קרקע המציאות נגלה כי ה"פטנט" של הולדת נכד לסבים הוא תופעה חברתית פסולה. תופעה זו מתעלמת, במידה רבה, מטובת הילד שייוולד.

ילד שנולד לתוך יתמות, שמלמדים אותו מעת היוולדו שאביו או אמו מתו, הוא ילד שנולד לתוך טראומה. תפקידו המוצהר הוא לשמש נר זיכרון לאדם שניפטר, באמצעותו מנציחים את זכרו של המת. את הילד מלמדים מראשית כי הודות לנפטר הוא חי. סביב לו תמונות ומראות ולעיתים קרובות גם דמעות. הילד נולד לתוך עצבות וחסר. וכיצד יראו חייו? הסבים הם שמצאו לו אם או אב, לא בחיר הלב של המת אלא סתם אישה או איש שנבחרו למלא תפקיד. והתפקיד הוא להחיות את אותו המת על ידי הבאת הילד לחיים. הגבר או האישה הזרים הם מכשיר בידי הוריו של המת.

מדרך הטבע נקרע ילד כזה מראשית חייו בין עולמות שאינם ברורים לו. למי אני שייך? להורה המת? להורי ההורה? להורה שעמו אני חי? יתמות היא קשה כשכול וכואבת.

המשמעות של הולדת ילד ל"יתמות מתוכננת" היא הולדתו לכאב. אם לא די בכך, הורי הורים אינם מתעתדים לחיות חיי נצח. לרוב מדובר באנשים מבוגרים שגם הם נאלצים להיפרד מעולם החיים, לעיתים בעוד צאצא המת עדיין עול ימים ונאלץ להיפרד מדמויות משמעותיות בחייו.

החיים מלמדים אותנו כי התקווה ליצירת משפחה מלאכותית באמצעות איש או לרוב האישה שהם זרים להורי הנפטר, איננה תמיד סיפור של הצלחה, בלשון המעטה. הורי המת רוצים כי הנכד המלאכותי שנתהווה ימצא בחיקם. האיש או האישה שהתנדבו להחיות את המת זקוקים לחיים משל עצמם. כאשר איש או אישה כאלה מוצאים לעצמם זוגיות, זו מעצם טבעה פוגעת בזכרו של המת.

כלל החיים למודי אכזבות. אנחנו מודעים לכך שלא פעם, ואולי אף ברגיל מתהווים חיכוכים במשפחות נורמטיביות סביב היקף הביקורים של ילדים שבגרו ומצאו לעצמם זוגיות. אצל הורים, לא מעטים יש חוסר נחת מבני/בנות הזוג. כאן בהיעדר בן זוג מאזן, הכעס והתסכול מופנים ישירות אל האדם שמלא את התפקיד להיות הורה לצאצא המת.

בחוק בישראל אין זכויות להורי הורים. זכותם היחידה היא במקרה חס וחלילה של מות ילדם כשהוא בעצמו הורה לילדים, לקבל זכות ביקור אצל הנכדים שלהם. גם זכות זו מסויגת והיא מוענקת במסורה. סבים לא יקבלו זכות ביקור במקרה שיש קרע בינם לבין ההורה שנותר בחיים. זכות הביקורים כפופה לטובת הקטין. אמנם בפועל מקבלים על עצמם הורי ההורים פעמים רבות להושיט עזרה לילדיהם ולקחת חלק בטיפול בנכדים. זוהי דרכו של עולם, אך היא איננה זכות או חובה חוקית.

אולם הקושי האמיתי לדידי, נובע מעיוות רצונו המשוער של המת. הורות היא שיאה של אינטימיות בחיי הזוגיות. אדם בוחר לעצמו את בן/בת זוגו ואת הדרך שבה הוא רוצה לגדל את ילדיו. מהמת נמנעת זכות הבחירה בבן/בת הזוג. חמור מכך, נגזלת ממנו ההנאה שבגידול ילדיו. שימור המטען הגנטי טפל למוסד ההורות שעיקרו בחוויה שביצירת תא משפחתי. ההנאה והאחריות שבגידול הילדים הם העיקר (לכן הורים חשוכי ילדים מאמצים ילדים או עושים הכול לייצרם בדרך של הפריה חוץ-גופית). כל הרגשות העזים הנלווים לזוגיות והורות נגזלים מן המת. והוא נותר אילם וחסר אונים לומר את דברו ביחס לבחירות השרירותיות שעושים אחרי מותו הוריו. האם היה המת רוצה בהולדת ילדו ליתמות? ספק רב בכך. שימור כבוד המת מחייב שלא לכפות עליו אחרי לכתו הולדת ילדים בכורח!

אדם שלעת חולי או לעת מלחמה הותיר צוואה ביולוגית לא מתכנן לרוב את מותו. הקפאת זרע או ביצית מקנים אופציה ליצירת חיים עתידיים אצל האיש או האישה שהחלימו ממחלה או פציעה, אך לא נועדו מעצם טבעם לאפשר להורי הורים להחיות את ילדם המת.

הסייג לכל האמור לעיל הוא מעמדה של האלמנה. כאן כבר נבחרה זוגיות ונתהווה תא משפחתי ולכן המחוקק בחקיקת משנה, התיר לאלמנה, ולה בלבד את הזכות לקבוע אם היא מעוניינת לשמר את התא המשפחתי שכבר נתהווה על ידי הולדת ילדים, שמטבע הדברים, תוכננו מראש.

בשולי הדברים אציין כי הפסיקה איננה מכירה בהיות המת ההורה של זרעו שהתהווה לאחר לכתו.

 

הכותבת היא עורכת דין ומגשרת העוסקת בדיני משפחה. לקריאת מאמרה הקודם בפורטל חדשות תקדין, ראו:

 

ינקות מסוכסכת

 

http://www.hareven-law.co.il

 

 

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה