אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > על סכנות טהרנות השמאל: מה בין השופט רובינשטיין וארגון להב"ה

פרופ' אלון הראל

על סכנות טהרנות השמאל: מה בין השופט רובינשטיין וארגון להב"ה


28.01.2014 | פרופ' אלון הראל

האם על שופט לבטא את דעתו האישית שתופיע במסמך רשמי שעליו יתנוסס סמלה של מדינת ישראל? זו שאלה הראויה לעיון. עם זאת, אני סבור בהינתן האינטנסיביות הרגשית של נישואי תערובת טוב שהשופט רובינשטיין מצא דרך לבטא את עמדתו האישית. דווקא היכולת לבטא את ההסתייגות האישית שלו מנישואי התערובת מאפשרת לשופט באופן פוטנציאלי לאמץ עמדות משפטיות אמיצות, שאחרת עמדתו האישית הייתה זולגת לה אל תוך ההכרעה המשפטית

חברי ב-facebook מצאו בשבוע האחרון אילן חדש להתעמר בו: השופט רובינשטיין מבית המשפט העליון. העילה היא אמירת אגב בפסק דין בה הוא כותב: "אחרון אני שאתמוך בנישואי תערובת; אך פתרון לאזרחים המבקשים להינשא ראוי שימצא בתוך מדינתם".

אמירה תמימה זו עוררה את חמתם של טהרני השמאל אשר השוו את השופט רובינשטיין לחברי ארגון להב"ה (ארגון למניעת התבוללות בארץ הקודש) – ארגון העוסק ימים כלילות בתעמולה גזענית ונפשעת כנגד ערבים בישראל וממקד את מאמציו בהתעללות בזוגות מעורבים. מי יודע על פי הלוגיקה הזו אולי רשימה קצרה זו תביא גם לסיווג מחודש שלי כחבר כבוד של תנועת להב"ה.

הפרקטיקה החברתית התובעת מחברי קהילה דתית או אתנית להינשא בינם לבין עצמם איננה פרקטיקה גזענית. היא מקובלת אגב לא רק בין יהודים אלא גם בקבוצות אתניות ודתיות אחרות. אשתו (הלבנה) של אחד מחברי הטובים השייך לכת הברהמינים ההודית ספרה כי מידי פעם היא מקבלת טלפון בו היא נשאלת האם ניתן לשוחח באופן דיסקרטי עם מר X. בהכירה כבר את טון הדיבור (הנבוך והמתנצל) היא מבשרת להם בצער כי הם התקשרו באיחור מה וכי מר X  נשוי באושר. בהינתן המיעוט של ברהמינים בצפון אמריקה שדכניות חרוצות עסוקות בסריקת ספרי הטלפון כדי לזהות את מעט הברהמינים הפנויים בצפון אמריקה ולחתנם זה עם זו. אינני רואה פסול בפרקטיקה זו.

בעניין זה יש להפריד באופן חד בין הספירה הפרטית לציבורית. בספירה הפרטית רשאים פרטים להעדיף להינשא לבני קהילתם ובני קהילה אחרים רשאים לנסות ולשכנע בדרכי נועם חברי קהילה אחרים לדבוק בפרקטיקה זו. המדינה לעומת זאת איננה רשאית למנוע מפרט אחד להינשא לפרט אחר. השופט רובינשטיין ביטא בדיוק את האמביוולנטיות הזו. כאיש פרטי הוא סבור שעל בני הדת היהודית להינשא ליהודים. עם זאת הוא גם סבור כי מדינת ישראל חייבת לאפשר לאזרחיה להינשא זה עם זו ללא הבדל דת, גזע ואני הייתי מוסיף (ככל הנראה למורת רוחו של השופט רובינשטיין) גם מין.

האם על שופט לבטא בעניינים אלה את דעתו האישית אשר בסופו של יום תופיע במסמך רשמי שעליו יתנוסס סמלה של מדינת ישראל? זו שאלה הראויה לעיון. עם זאת אני סבור בהינתן האינטנסיביות הרגשית של נישואי תערובת טוב שהשופט מצא דרך לבטא את עמדתו האישית. דווקא היכולת לבטא את ההסתייגות האישית שלו מנישואי תערובת מאפשרת לשופט באופן פוטנציאלי לאמץ עמדות משפטיות אמיצות שאחרת עמדתו האישית הייתה זולגת לה אל תוך ההכרעה המשפטית. שופט שיכול להסתייג "באופן אישי" מנישואי תערובת על דפי פסק הדין יכול גם ביתר קלות להורות למדינה לאפשר לזוגות מעורבים לנהל את חייהם כרצונם.

הכותב הוא פרופ' למשפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

המאמר פורסם לראשונה בבלוג של הפקולטה

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה