אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > האם מבטלת את האב? לא תעתיק מגוריה עם הילדים לעיר אחרת

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

האם מבטלת את האב? לא תעתיק מגוריה עם הילדים לעיר אחרת


12.12.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטת שלי אייזנברג אסרה על אם לשלושה ילדים, בגילאי 7-18, להעתיק את מקום מגוריהם לעיר אחרת במרחק העולה על 10 ק"מ ממקום המגורים הנוכחי. מומחה שמינה ביהמ"ש קבע כי המעבר יגבה מחיר רגשי והתפתחותי שאותותיו יצרבו בילדים. נפסק כי האם איננה מייחסת חשיבות למקומו של האב בחיי הילדים, צורכיהם נסוגו מפני צורכיה היא, ו"יש למנוע את המעבר, מאחר והעדר שיתוף הפעולה בין ההורים ורמת הקונפליקט ביניהם יסכנו את המשך קיומו של הקשר בין האב לילדים, לאחר המעבר"

שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שלי אייזנברג, אסרה לאחרונה על אם לשלושה ילדים, בגילאי 7-18, להעביר את מקום מגוריהם לעיר אחרת במרחק העולה על 10 ק"מ ממקום המגורים הנוכחי. מומחה שמינה ביהמ"ש קבע כי המעבר יגבה מחיר רגשי והתפתחותי שאותותיו יצרבו בילדים. השופטת אייזנברג פסקה כי האם איננה מייחסת חשיבות למקומו של האב בחיי הילדים, צורכיהם נסוגו מפני צורכיה היא, וכי העדר שיתוף הפעולה בין ההורים ורמת הקונפליקט ביניהם יסכנו את המשך קיומו של הקשר בין האב לילדים, לאחר המעבר.

המדובר בזוג הורים גרושים מזה כארבע שנים, הורים לשלושה ילדים: בן בגיר, בן נוסף כבן 16 שנים וילדה כבת שבע שנים. הילדים נמצאים במשמורת של האם. לאב נקבעו הסדרי ראייה עם הילדים, פעמיים בשבוע, באחת מהן כולל לינה, ובנוסף אחת לשבועיים לשישי שבת.

לדברי האב, במהלך שיחת חולין בין הצדדים הודיעה לו האם על רצונה לעבור להתגורר עם הקטינים לעיר מסוימת בצפון הארץ. האב הביע התנגדותו ומאז לא הועלה הדבר בפניו שוב. כחלוף חודשיים, יצרה עם האב קשר טלפוני המחנכת של הבן, ומסרה לו כי בנו נעדר מהלימודים כ-100 שעות. לבקשת האב, תואמה לו פגישה עם מחנכת הכיתה בנוכחות הבן, בה הביע הבן מצוקה רגשית מהמעבר לעיר אחרת, שאז נודע לאב לראשונה על כוונת האם.

בשלב מסוים נודע לאב כי האם לא רשמה את הבת ללימודים בכיתה א', וכי היא רשומה בעירייה באגף החינוך בסטטוס של "עוזבת עיר". נוכח מהלכיה החד-צדדיים של האם נאלץ הוא להגיש את התביעה ביחד עם בקשה לצו מניעה. בסיכומיו הוסיף וטען האב כי בדיעבד נודע לו לאחר שהבן הבכור הנפיק תעודת זהות, כי האם אף שינתה את כתובת מקום מגורי הילדים במשרד הפנים – על דעת עצמה.

בשלב ראשוני נעתר בית המשפט במעמד צד אחד לבקשת האב, והוציא צו מניעה שאסר על האם להעביר את מקום מגורי הקטינים מהעיר, עד למתן החלטה אחרת.

במהלך המשפט טענה האם כי ברצונה לפתח את תפקידה המקצועי בעיר שאליה ברצונה להעתיק את מגוריה עם הילדים, וכי זהו השלב האופטימלי לביצוע מעבר המגורים. מאבחון הפסיכולוגי שנערך לנער בן ה-16 עלה כי מצוקתו בולטת, הוא חסר שקט, מרגיש לכוד וללא מוצא.

בהסכמת הצדדים מינתה השופטת מומחה מטעם בית המשפט, הפסיכולוג נדב ויינטראוב, שלאחר מפגשים עם הילדים המליץ לא להעתיק את מקום המגורים. הערכת המומחה היא כי תחושת המצוקה מבוססת על המציאות הנוכחית של חייו בתוך הקונפליקט הקשה בין הוריו. הנער משתמש בהגנותיו וביכולתו האינטלקטואלית לטובה, ומצליח להתמודד ולתמרן בין הוריו, אך ככל שהמצב יימשך יש סכנה שהמציאות הקשה תכרסם בהדרגה בבסיס הטוב הקיים.

בפני השופטת אייזנברג גם הונח דיווח חסוי מהמחלקה לשיתוף ילדים בעניין שיחת הקטין עם עובדת יחידת הסיוע, אשר התרשמה כי הנער לחוץ מאוד מהסיטואציה בה העמידו אותו הוריו, הוא קרוע ביניהם וקבלת החלטה היא מעבר לכוחותיו. העובדת הסוציאלית אף התרשמה שעל הנער מופעלים לחצים שמזיקים למצבו הנפשי.

נטלה לעצמה את המונופול על הילדים

בעקבות חוות הדעת הללו ביקש האב מבית המשפט להוציא צו קבוע שיאסור על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים מעיר מגוריהם כיום ולעשות כל צעד הנוגע לחינוכם ולבריאותם באופן חד-צדדי בהעדר הסכמתו. לטענתו, האם אינה מכירה בחשיבות מקומו בחיי ילדיו, בזכותו ליטול חלק בהחלטות הנוגעות לחייהם, כאשר פעולותיה כמו גם תצהירה וחקירתה מצביעים על כך כי היא נטלה לעצמה את המונופול על הקטינים תוך התעלמות מעמדתו של האב, אף שזו הובעה על ידו באופן ברור.

האם טענה, בין היתר, כי הסכם הגירושין לא הגביל את מקום מגוריה כהורה משמורן ולפיכך אין מניעה לאפשר לה היום לבצע את המעבר המבוקש על ידה. לטענתה, טענת האב ולפיה הוא הורה מעורב ומשמעותי בחיי הקטינים היא "הבל וריק ונטענת מהשפה ולחוץ". לדבריה, היא הייתה ועודנה ההורה הדומיננטי בחיי הקטינים, עול הטיפול בהם נפל על כתפיה תוך סיוע מינימלי מצד האב.

תמרור אזהרה

"ההכרעה בסוגיית מקום מגוריו של קטין, מקום בו לא הגיעו הוריו להסכמה הינה הכרעה קשה במיוחד", פסקה השופטת אייזנברג. "על בית המשפט להכריע בדבר כאמור  על יסוד עיקרון טובת הילד. טובתו של הילד תבחן על פי הילד הספציפי... מלאכתו של בית המשפט אינה קלה, כאשר עליו לאזן ב'משולש הזכויות': בין זכותם של הילדים לקיים קשר יציב ורציף עם שני הוריהם, לבין זכותו של ההורה המשמורן, בענייננו האם להמשיך בחייה, לקבוע את מהלך חייה, לפתוח בחיים חדשים, בשים לב לכך שלאב זוגיות חדשה, להתפתח, להתקדם ולגור בקרבת בני משפחתה המשמשים דמויות משמעותיות ותומכות עבורה. מאידך עומדת זכותו של האב שאינו משמורן, להמשיך ולקיים קשר משמעותי עם ילדיו, קשר שעומד בסיכון נוכח העתקת מקום מגורים ברדיוס של למעלה ממאה ק"מ ממקום המגורים הנוכחי".

במישור העקרוני בסוגיית העתקת מקום המגורים פסקה השופטת אייזנברג כי "על בית המשפט לקבוע הסדר המגשים במידה המרבית את זכות הילדים ליהנות ממסגרת יציבה כמו גם שמירה על קשר עם ההורה האחר. שומה על בית המשפט לבחון האם צורכי הילדים מצדיקים את העתקת מקום המגורים, האם יש בהעתקת המגורים כדי לפגוע במערכת היחסים בין האב לילדים והאם הפגיעה תהיה בדרגת חומרה שתביא לכך כי טובת הקטינים תועדף על פני רצונה של האם לשקם את חייה על ידי העתקת מקום מגוריה".

השופטת אייזנברג לא שוכנעה כי יש בשינוי המצב הקיים, ובהעדפת זכותה של האם לשיקום והתפתחות, כדי לחזק את טובתם של הקטינים ו"יש ואם אבכר זכות זו של האם ייפגעו הקטינים באופן הרסני. אל חוות דעת המומחה יש להתייחס כאל תמרור אזהרה, תמרור המזהיר מפני הסכנות הצפונות במעבר. בית המשפט בדעה כי כשם שעל ההורים להימנע (או בהיעדר הסכמה ביניהם יקבע בית המשפט), מהעברת קטינים לסביבה המסוכנת לבריאותם, למשל בהיותם חולי אסטמה, הרי שיש להימנע מהתרת מעבר שיש בו משום פגיעה בנפשותיהם הרכות. אין להקל ראש בחוסן הנפשי של הקטינים ובאמונה כי הם יסתגלו למעבר כמו לכל שינוי בחייהם".

נפסק כי במקרה זה "מדובר בקטינים שחוו פגיעה עם פירוק המשפחה ויש למנוע מהם פגיעה נוספת, העולה בבירור מחוות דעת המומחה. על כתפיהם הקטנות והרכות של הקטינים נשוא ההליך שבפני הוטל משא כבד, כעולה מחוות הדעת הקטינים עדיין נושאים את המשא, כאשר מעבר מגורים בנקודת הזמן הנוכחית, לא רק שיותיר את המשא על גבם אלא יגבה מהם מחיר רגשי והתפתחותי שאותותיו יצרבו בהם".

השופטת אייזנברג הוסיפה כי "מטענות האם התרשמתי לצערי כי היא איננה מייחסת חשיבות למקומו של האב בחיי הקטינים. לאם ביקורת על אופן הקשר של אב-ילדים, הקונפליקט בינה לבין האב אינו פתור וכדבריה התקשורת ביניהם מאוד לקויה והם אינם מצליחים להגיע לשיתוף פעולה הורי ביום יום. התרשמותי זו מחזקת את קביעתי כי יש למנוע את המעבר, מאחר והעדר שיתוף הפעולה בין ההורים ורמת הקונפליקט ביניהם יסכנו  את המשך קיומו של הקשר בין האב לילדים, לאחר המעבר".

לבסוף פסקה השופטת אייזנברג כי "ממצאי המומחה מחזקים את התרשמותי כי קיים קשר חזק ומיטיב בין האב לילדיו. קשר שלדאבוני האם ממעיטה בעוצמתו ובחיוניותו לקטינים", וביכרה את המשך יכולתם של הילדים ליהנות מהבילוי המשותף בחיק המשפחה המורחבת, "מבלי לאבד את זכותם הטבעית לקיים קשר קרוב ורצוף עם אביהם".

 

תמ"ש 714-03-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה