אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > עד שנתיים מאסר מאחורי סורג ובריח למבצעי לינץ' בחייל נתן זאדה

הכיכר בה ביצע נתן זדה את הפיגוע, המשמשת כיום כאנדרטה לנרצחים. צילום: Almog

עד שנתיים מאסר מאחורי סורג ובריח למבצעי לינץ' בחייל נתן זאדה


28.11.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטים אילן שיף, חני הורביץ וצילה קינן קבעו בגזר הדין כי "לצערנו, אנו חיים במדינה למודת פיגועים, וצודקת התביעה בטיעונה כי אין ניתן להתייחס בסלחנות ללקיחת החוק לידיים, בצורה כה אכזרית, המסכנת חיי אדם, אף אם הוא רוצח. עלינו לשדר מסר כי כל המבצע מעשים דומים, בנסיבות שכאלו, ללא הבדל גזע, דת או השתייכות, יבוא על עונשו ולא תעמוד לו 'ההגנה' עתיקת היומין של 'עין תחת עין ושן תחת שן', שהייתה נכונה בשעתה, בהיעדר רשויות מוסמכות לאכיפת החוק. מן הראוי שדברים אלו יהדהדו בליבם של שואפי נקם פוטנציאליים"

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עונשי מאסר על מבצעי הלינץ' בחייל נתן זאדה, בין שמונה חודשי מאסר על תנאי ועד שנתיים מאסר בפועל, תוך שהשופטים מביעים תקווה בגזר הדין "מי ייתן ומקרים כגון אלו, לא יחזרו על עצמם!".

לינץ' באוטובוס עם צעקות "מוות ליהודים"

על נעמאן בחוס נגזרו שנתיים מאסר בפועל, כי היכה בזאדה עם מסגרת חלון והטיח לעברו, טווח קצר, אבנים. בשלב שלאחר שפיכת הדלק, בחוס, ביחד עם אחרים תקף את זאדה, בעט בו ודרך על צווארו. חלק מהבעיטות בוצעו כשהוא "נוחת" על זאדה, מספר פעמים, מבלי שידע החי הוא אם מת. לכן הורשע בניסיון הריגה. בנוסף, בחוס הורשע בתקיפתם בנסיבות מחמירות של מספר שוטרים שהוזעקו למקום בכך שזרק לעברם אבנים וחפצים שונים שפגעו בשוטרים. כן הורשע בחוס גם בעבירה של התפרעות שסופה נזק על שיידה אבנים לעבר האוטובוס וכתוצאה מכך נגרם נזק לאוטובוס.

נאשם נוסף, ארקאן כורבאג', נדון ל-11 חודשי מאסר בפועל, על שיידה אבנים וברזלים לעבר זאדה ולעבר שוטרים שהיו באוטובוס. הוא תקף את זאדה באגרופים ובבעיטות בהיותו בתוך האוטובוס, אם כי לא הוכח שאבן שיידה פגעה בשוטר או בזאדה. הוא תקף את השוטרים שהיו מחוץ לאוטובוס בכך שסטר לאחד מהם ויידה לעברם אבנים. לכן הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, והתפרעות שסופה נזק.

הנאשם השלישי, מוניר זקוט, נידון לשמונה חודשי מאסר על תנאי, על שבנסותו להיכנס לאוטובוס, כדי לפגוע בזאדה, הוא תקף את השוטרים שעמדו בדרכו, בכך שירק עליהם ודחף אותם. לכן הורשע בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

הנאשם הרביעי, באסל קדרי, נידון לשנתיים מאסר בפועל, על נכנס לתוך האוטובוס, בשלב שלאחר שפיכת הדלק, ותקף את זאדה, בו-זמנית עם אחרים, בכך שבעט בו מספר בעיטות. במהלך תקיפתו את זאדה, סבר הנאשם שזאדה חי, או שלפחות לא ידע אם הוא חי או מת. הוא נטל חלק דומיננטי בהתפרעות ההמון, וביחד עם אחרים יידה אבנים לעבר האוטובוס, השוטרים וזאדה. הוא הסית והלהיב את ההמון, בקריאות כי אסור לתת לזאדה לצאת בחיים, וכי מי שיגן עליו ייפגע אף הוא. לכן הורשע בעבירות של ניסיון להריגה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, והתפרעות שסופה נזק.

הנאשם החמישי, באסל חטיב, נדון ל-20 חודשי מאסר בפועל, בגלל שבעט ברגליו ובגבו של זאדה, כיוון שלשם הצליח להגיע. חטיב הודה כי השוטרים מנעו ממנו מלהרוג את זאדה. ביחד עם אחרים הוא פעל בשלב שזאדה היה פצוע משמעותית, כתוצאה מגלים של תקיפות קשות, שחטיב היה שותף להן ספונטנית והשופטים ייחסו לחטיב גם את פעולותיהם האלימות הקשות של האחרים, בכוונת קטילה. חטיב גם יידה אבנים לעבר השוטרים והאוטובוס, בעומדו מחוץ לאוטובוס ואף פגע בשוטרים. הוא יידה אבנים בתוך האוטובוס, פגע בשוטרים ובזאדה. לכן הורשע בעבירות של ניסיון להריגה,  תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, התפרעות שסופה נזק.

הנאשם השישי, פאדי נסראללה, נדון שנה וחצי מאסר, על כך שביחד עם אחרים הוא תקף את זאדה, בכך שבעט בו ברגליו, בשלב שלפני שפיכת הדלק. הוא גם תקף את השוטרים בבעיטות ובאגרופים. בהיותו מחוץ לאוטובוס, הוא יידה אבנים לעבר האוטובוס, השוטרים וזאדה שהיו בתוכו. לכן הורשע בעבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, וכן בהתפרעות שסופה נזק.

הנאשם האחרון, מבין אלה שהפרקליטות העמידה לדין, ג'מיל ספורי, נדון לשנתיים מאסר בפועל. ספורי זרק אבנים ממרחק קצר לעבר זאדה, הן לפני שפיכת הדלק והן לאחריה. מחמת הספק, לא קבעו השופטים כי האבנים פגעו בזאדה, אם כי אותה עת זרקו גם אחרים אבנים ואבנים פגעו בזאדה. ספורי היה דומיננטי בצעקותיו ובנוכחותו במהלך התקיפה המסיבית של זאדה בעודו בחיים. בין השאר צעק "מוות ליהודים" ואף צעק שצריך להרוג את זאדה.

ספורי גם תקף את השוטרים שהוזעקו לזירה. הוא בעט ברגלו בחזה של שוטר, תקף שוטר אחר בכך שבעט בו, נתן לו אגרוף בפנים וירק עליו. עוד תקף שוטר שלישי בכך שקפץ עליו, נתן לו אגרופים וסטירות לפנים וניסה לנשוך את ידו. הוא גם יידה אבנים לעבר שוטרים והזיק לאוטובוס. לכן הורשע ספורי בעבירות של ניסיון להריגה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, וכן התפרעות שסופה נזק.

מהומה רבתי ואיבוד עשתונות של ההמון

כזכור, ביום 4.8.05 נתן זאדה, לבוש במדי צה"ל, חמוש בנשקו האישי, נכנס לאוטובוס שיעדו שפרעם. בהגיעו לעיבורה של העיר הערבית שפרעם, הוא ירה למוות בארבעה תושבי העיר, חפים מפשע, ופצע אחרים רק על שום היותם ערבים. הידיעה על הרצח המתועב עברה מפה לאוזן ולמקום הזדעקו רבים, בהם כאלה שחרדו לגורל קרוביהם, שכניהם ומכריהם. אליהם הצטרפו בהמשך רבים שחשו הזדהות וזעם. "לא קשה לתאר את הזעזוע", נכתב בגזר דינם של המתפרעים. "ההלם והכאב בהם היה נתון ההמון שהתקבץ במקום, שהלכו והתגברו לנוכח מחזה הזוועה שנגלה לעיניהם, למראה גופות הנרצחים שנותרו באוטובוס עד לשלבים האחרונים של האירוע. סיפורי הפצועים והניצולים ששרדו את התופת, הלהיטו עוד יותר את האווירה. הרקע הלאומני – גזעני של הרצח שלהב את היצרים והביא לפריקת הזעם ולהתפרעות הספונטנית של ההמון, שהביאה בסופה למותו של זאדה".

מגזר הדין עולה עוד כי "לאווירה הכאוטית, הבלתי נשלטת, תרמה גם העובדה שבשל ההתנתקות מרצועת עזה, היה קושי אובייקטיבי בהחשת כוח משטרה מסיבי למקום. ניתן להניח כי היערכות רגילה, מוגברת יותר של כוחות הביטחון, הייתה עשויה להביא להרגעת הרוחות בשלב מוקדם, לפיזור ההמון, לחילוצו של זאדה, השמתו במעצר והבאתו לדין, כמתחייב. מעשיו של הרוצח נעשו במקום שבו אכן, כטענת ב"כ הנאשמים, ניתן היה לצפות כי מעשיו הנפשעים יגרמו למהומה רבתי ולאיבוד עשתונות של ההמון. האם לכך התכוון זאדה במעשיו? האם היו שותפים להגיגיו ולמעשיו? ניתן רק לשער, אך ככל הנראה, לעולם לא נדע, שכן מי שהרג את זאדה סיכל האפשרות להעמיק חקור גם בנושא זה. אנו מציינים זאת, שכן ב"כ הנאשמים חזרו וטענו בפנינו, אף שטענה זו נדחתה על ידי בג"ץ, כי הפיגוע שביצע זאדה לא נחקר כדבעי על ידי הרשויות", כתבו השופטים בגזר הדין.

השופטים אילן שיף, חני הורביץ וצילה קינן כתבו בגזר הדין של שבעת הנאשמים כי בביצוע העבירות הם "פגעו בערכים חברתיים בסיסיים וראשונים במעלה. בראש ובראשונה ב'קדושת החיים' ובשלמות גופו של אדם באשר הוא, ללא קשר למעשיו. כמו כן, בערך החשוב של ההגנה על שלטון החוק והסדר הציבורי".

מהראיות שהובאו לבית המשפט התברר כי לאחר שהאוטובוס נעצר בעקבות הרצח הנתעב, נכנסו לתוכו אזרחים, תושבי שפרעם, שנטרלו את זאדה, הוציאו מידיו את הנשק ומסרו אותו לידי שוטרי תחנת שפרעם שהגיעו למקום. זאדה נאזק והושם תחת משמורת השוטרים ולא נשקפה ממנו עוד כל סכנה. ו"במצב דברים זה כל פגיעה בזאדה היוותה פגיעה חמורה בערכים החברתיים".

בית המשפט המחוזי קבע כי "אל ניסיון פגיעה בערך החיים ובשלמותו הגופנית של אדם יש להתייחס בחומרה, אף כאשר מדובר בפגיעה בפושע חסר מצפון הפוגע קשות בערכים אלו". כפי שכבר נקבע בהכרעת הדין שניתנה בפרשה לפני כחודש: "אין חברה ומדינה מתוקנת רשאיות להשלים עם נקמת דם ועם מעשה לינץ' אף כאשר המעשים מבוצעים כלפי רוצח נפשע. הנקמה היא לאלוהים והענישה היא תפקידה של הרשות השופטת. על כולם להבין, כי 'נקמה היא סוג של צדק פראי, אשר ככל שטבע האדם דוחפו אליה, כן צריך החוק לעוקרה מן השורש' (מדבריו של הפילוסוף האנגלי, סר פרנסיס בייקון במאמרו 'על הנקמה')".

אירוע אכזרי שנמשך כשעתיים

השופטים הוסיפו וציינו לנימוקיהם את פגיעתם של הנאשמים בשוטרים, המהווה אף היא פגיעה בערכים חשובים של סדרי שלטון ומשפט.

לקולה התחשבו השופטים בכך ש"למעשיהם של הנאשמים לא קדמו תכנון והכנה, והם נעשו באופן ספונטני בסערת רוחות ולאחר קנטור רבתי. כפי הנראה מטרת הנאשמים לא הייתה לפגוע בשוטרים, אלא להגיע בכל מחיר, עדי זאדה כדי לפגוע בו. עם זאת, אין מדובר בהתפרעות ואלימות רגעיים, אלא באירוע אכזרי שנמשך כשעתיים ושבמהלכו עשו נאשמים, בצוותא חדא עם אחרים, שימוש באבנים, ברזלים, בעיטות ומכות ובתוך נחישותם פגעו בשוטרים שמלאו חובתם, פגיעות רבות".

השופטים גם הדגישו את תחושת המצוקה בה היו נתונים השוטרים לאורך האירוע, לנזק שהיה צפוי ממעשי הנאשמים והטראומה אותה חוו. השופטים ציינו כי היו רבים מתושבי שפרעם שלא נסחפו בפרץ הנקמה ואף סייעו לשוטרים בניסיון להגן על זאדה ועל השוטרים.

אין ראיות לאכיפה בררנית כנגד ערבים לעומת היהודים

טענת הסנגורים כי העמדתם לדין של הנאשמים, מהווה אכיפה בררנית, המפלה בין נאשמים הנמנים על המגזר הערבי ביחס לאלה הנמנים על המגזר היהודי, שעשו מעשים דומים, בנסיבות דומות – כבר נדחתה במסגרת הכרעת הדין. לטענה זו לא הובאו ראיות, אף לא בשלב של הטיעונים לעונש.

הנאשמים גם טענו בבית המשפט כי יהודים שפגעו במפגעים ערבים ונשפטו, זכו לחנינה. אבל השופטים קבעו כי "לא מצאנו לנכון להידרש לטענה זו שכן, אף אם היא נכונה, אין בכך כדי להוות הגנה מן הצדק ולהשפיע על גזר הדין, אלא על ההליכים שלאחר גזר הדין".

אין יותר הגנה של 'עין תחת עין ושן תחת שן'

השופטים התחשבו לקולא בכך ששקלו את הימשכות ההליכים בהליך המשפטי: כתב האישום הוגש כארבע שנים לאחר האירוע, כשמונה שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר.

מנגד, כל הנאשמים לא נטלו אחריות למעשיהם, ואיש מהם לא הביע צער על מעשיו. השופטים קבעו בגזר הדין כי "לצערנו, אנו חיים במדינה למודת פיגועים, וצודקת התביעה בטיעונה כי אין ניתן להתייחס בסלחנות ללקיחת החוק לידיים, בצורה כה אכזרית, המסכנת חיי אדם, אף אם הוא רוצח. עלינו לשדר מסר כי כל המבצע מעשים דומים, בנסיבות שכאלו, ללא הבדל גזע, דת או השתייכות, יבוא על עונשו ולא תעמוד לו 'ההגנה' עתיקת היומין של 'עין תחת עין ושן תחת שן', שהייתה נכונה בשעתה, בהיעדר רשויות מוסמכות לאכיפת החוק. מן הראוי שדברים אלו יהדהדו בליבם של שואפי נקם פוטנציאליים".

לצד הדברים כדורבנות החליטו השופטים לעכב את ביצוע ריצוי עונשי המאסר. בהסכמת הפרקליטות הסכימו הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד 12 בינואר 2014. במועד זה על הנאשמים להתייצב במזכירות פלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה.

 

תפ"ח 4256-06-09

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.