אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > חסר תקדים: איש עסקים ביצע מעשה סדום בפעוט בן שנה וחצי של בת זוגתו

צילום אילוסטרציה: Getty images Israel

חסר תקדים: איש עסקים ביצע מעשה סדום בפעוט בן שנה וחצי של בת זוגתו


27.11.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בת"א הרשיעו פה-אחד את ניסים חדד בביצוע מעשה סדום וחבלה בנסיבות מחמירות בפעוט בן שנה וחצי, במהלך שהותם לבד בחדר כושר במשך כרבע שעה. ההרשעה ניתנה ללא ראיה ישירה לביצוע העבירות וחרף העלמת צילומי מצלמות האבטחה של חדר הכושר, שהגדירו השופטים כמחדלי חקירה חמורים ומתסכלים מצד המשטרה והפרקליטות. הפרקליטות הודיעה שמדובר בתיק חסר תקדים וקשה לעיכול, ותבקש להטיל על חדד עונש מאסר ממושך ביותר

שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיעו הבוקר את ניסים חדד בביצוע עבירות של מעשה סדום בקטין על ידי בן משפחה, וחבלה בנסיבות מחמירות. מהכרעת הדין עולה מסכת קשה של ביצוע מעשי סדום בפעוט בן שנה וחצי.

חדד הוא בן 46, יזם נדל"ן, חסר הרשעות פליליות. בעבר היה נשוי כשמונה שנים והתגרש. לאחר מכן יצר קשר עם אישה ולשניים נולדה בת, שהיא כיום בת שנה וחצי. מהכרעת הדין עולה כי הוא הקדיש תשומת לב רבה לבתו ובילה בחברתה כמעט מדי יום, טיפל בה והיא נהגה ללון בביתו. חדד הרבה לעסוק בספורט בחדר כושר במועדון בו היה חבר ולעיתים גם בחדר הכושר שבקומת המרתף בבניין מגוריו.

הרשעה ללא ראיה ישירה לביצוע מעשי הסדום

כשלושה חודשים לפני האירוע שבו הואשם, הכיר חדד את אמו של הפעוט, ש.ה., ובין השניים התפתח קשר זוגי שבמסגרתו נפגשו השניים בביתה של ש.ה. ובביתו של חדד. מטבע הדברים, נכח בנה הפעוט של ש.ה. בחלק מאותם מפגשים וחדד הפגין כלפיו יחס אוהב, שהתבטא במשלוח מסרונים ובגילויי חיבה שכללו נשיקות וחיבוקים. כשבועיים לפני האירוע שבו הואשם חדד, כאשר ש.ה. שהתה בביתו של חדד, הוא ירד לבדו עם התינוק לג'ימבורי שבכניסה לבית הדירות בו הוא מתגורר, ושיחק עמו כשעה וחצי.

על פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 17.2.12 – 18.2.12 ישנו ש.ה. והפעוט בביתו של חדד. בבוקר יום 18.2.12 בשעה 10:35 ירד חדד עם התינוק לחדר הכושר שבקומת המרתף בבניין. בעת שחדד נותר לבדו עם התינוק, הוא ביצע בו מעשה סדום על ידי כך שאחז בחוזקה בפיו באמצעות כף ידו באופן שלא יוכל לצעוק והחדיר את איבר מינו או חפץ קשיח לפי הטבעת של התינוק. כתוצאה ממעשים אלה, נגרמו לתינוק חבלות בפי הטבעת, והוא הובא לחדר המיון של בית החולים שניידר בפתח-תקוה כשהוא חבול קשות בפי הטבעת, חבלות שכללו מספר קרעים. בנוסף, נראתה על לחיו השמאלית המטומה. בשל החבלות החמורות נזקק הפעוט לטיפול כירורגי ואושפז בבית החולים במשך שישה ימים.

בתגובתו לכתב האישום הודה חדד כי בתקופה הרלוונטית היה בן זוגה של ש.ה. הוא גם אישר כי ירד להתאמן בחדר הכושר במועד ובשעה הנטענים ולקח עמו את הפעוט, כדי שאמו תוכל להתארגן ולהתקלח לקראת יציאתם המשותפת למסעדה. חדד כפר בהאשמה לפיה ביצע בתינוק מעשה סדום, והכחיש את הטענה לפיה כתוצאה ממעשיו נגרמו לפעוט חבלות חמורות.

לטענת הפרקליטות, הצטברותן של הראיות נסיבתיות הכוללות חוות דעת רפואיות ופורנזיות, בנוסף על צילומי מצלמות האבטחה בבניין הדירות בו התגורר חדד, מובילים למסקנה שהוא אשם במיוחס לו. ואילו חדד טען מנגד כי אין בראיות הללו כדי להוכיח מתי ועל ידי מי נגרמו החבלות ומכחיש מכל וכל את מעורבותו במעשה.

השופטים שרה דותן, ד"ר שאול שוחט וד"ר דפנה אבניאלי הכריעו פה-אחד בשאלה מתי נגרמו לתינוק הפגיעות ועל ידי מי, וקבעו כי חדד אשם בביצועם של מעשי סדום חמורים שמיוחסים לו בכתב האישום. השופטים קבעו בהכרעת הדין כי "אין לפנינו ראיה ישירה המוכיחה במישרין את העובדה כי חדד ביצע את מעשה הסדום הנטען בגופו של הפעוט, ולפיכך מוטל עלינו לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות ולקבוע האם בהצטברותן זו לזו, ועל דרך ההיסק ומבחני השכל הישר הן מצביעות באופן חד-משמעי על ביצוע העבירה על ידי הנאשם, וכי האופציה הראייתית היחידה האפשרית בנסיבות העניין היא שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי אפשרות אחרת אין".

חבלות שלא יכלו להיגרם מאצבע עם ציפורן ארוכה ומחודדת

פרופ' פרנסיס סרור, מנהל מחלקת כירורגיית ילדים, שניתח את הפעוט, תיאר בעדותו בבית המשפט את בדיקתו הרפואית וציין כי הפעוט היה בהכרה מלאה, ערני, אך נראה המום. בהמשך פירט את הממצאים בפי הטבעת והוסיף כי "ממצא זה יכול להיות מוסבר על ידי חדירה".

גם ד"ר קונסטנטין זייצב, מהמכון לרפואה משפטית, בדק את הפעוט בבי"ח וולפסון. הוא סיפר בבית המשפט כי כשהתחיל בבדיקה וניסה לגעת בעכוזו של הפעוט הוא התחיל לבכות ולצרוח ולכן הזמין כירורג, שהחליט להוריד אותו לחדר ניתוח ולבצע את הבדיקה תחת הרדמה. על סמך תוצאות בדיקת הפעוט קבע ד"ר זייצב: "בפי הטבעת נמצאו שני פצעי קרע, דימום תת ריריתי והתרחבות פי הטבעת שנגרמו מהחדרת גוף קשיח כגון פין בזקפה או אצבעות או חפץ אחר דומה לפי הטבעת עד כ-12 שעות לפני מועד הבדיקה. בנוסף נמצא דימום תת עורי בלחי שמאל שנגרם מחבלה קהה ישירה פחות מ-18 שעות לפני מועד הבדיקה, ויכול להתיישב עם הפעלת לחץ מקומי באמצעות חפץ נוקשה כגון קצות האצבעות של כף יד".

השופטים שאלו אותו האם אצבע עם ציפורן ארוכה ומחודדת יכולה לגרום לחבלות המתוארות, וד"ר זייצב השיב "באופן ברור וחד-משמעי" כי אצבע עם ציפורן, אפילו חדה, לא יכולה לגרום לשני פצעי קרע כל כך עמוקים כפי שמצא (אחד מפצעי הקרע התארך לממדים של כ-4.5 ס"מ). יתרה מכך, ד"ר זייצב הדגיש כי בזמן הבדיקה פי הטבעת היה רחב ולכן אין הוא סבור שחדירה של אצבע, שהיא יחסית דקה לעומת התרחבות פי הטבעת, הייתה יכולה לגרום לאיזשהו נזק חדש או נזק נוסף.

מעבר לכך, בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי בהסתמך על עדותה של השכנה ששהתה עם בעלה כ-10 דקות בחדר הכושר ביחד עם חדד והפעוט, ובנוסף לצילומי מצלמות האבטחה בשעות הכניסה והיציאה של חדד מחדר הכושר, ניתן לקבוע כי נותר לבדו עם הפעוט כ-17 דקות לפחות.

פרופיל DNA תואם לפרופיל הקורבן

אימו של הפעוט, הייתה נסערת מאוד במהלך עדותה בבית המשפט, ודבריה לוו בבכי ובהתפרצויות כלפי חדד. השופטים התרשמו מעדותה כי להשקפתה אין כל ספק בדבר אשמו של חדד ולכן השופטים התייחסו לדבריה בזהירות שמא נשתרבבו לעדותה אמירות שנועדו לקבע את התוצאה שלדעתה היא התוצאה הנכונה. "יאמר מיד, כי לאחר שמנפים מהעדות את פרץ הצעקות וחילופי ההאשמות, אותם היטיב הסניגור ללבות, נמצא כי ליבת גרסתה עקבית, נתמכת בראיות ממקורות חיצוניים ותואמת בחלקיה העיקריים את גרסתו הראשונית של הנאשם", נקבע בהכרעת הדין.

בחקירתו הראשונה של חדד, שנערכה כשעתיים וחצי לאחר מעצרו, הוא תיאר בפני החוקרים: "אני התאמנתי, יופי, אחרי זה הרחתי את הילד... היה לו ריח, כאילו מהטיטול שלו היה ריח מסריח. אני גם מגדל ילדה בת שנה וחצי... הורדתי לו את הטיטול, שמתי אותו על ספסל עץ שבחדר כושר, שכב שם, הלכתי להביא ניירות על מנת לנקות אותו... הבאתי ניירות, ראיתי את הילד יושב מגרד קצת, מגרד לעצמו".

כשנשאל בחקירתו האם מדובר באזור מתחת למפשעה, השיב חדד: "המפשעה, פי הטבעת, אהה... זה היה האזור. הילד היה עם דם, הוא גירד את עצמו ואני, ואני ניגבתי אותו. הוא היה עם דם ובאותה שניה עלינו ללובי". בהמשך עימת אותו החוקר עם הטענה לפיה ילד בגילו של הפעוט אינו מסוגל לגרום לעצמו נזק וקרעים בפי הטבעת, וחדד השיב: "אני יודע מה הילד מסוגל לא מסוגל, הילד הזה מאוד חזק פיזית ואפשר לבדוק את זה". החוקר המשיך והקשה "הילד בן שנה וחצי" וחדד השיב: "הילד חזק... כן, והבת שלי כמה פעמים הייתה באה שרוטה לגמרי אחרי שישי שבת עם אמא שלה, עם שריטות עמוקות".

לאחר מעצרו מסר חדד לד"ר זייצב את התחתונים שלבש החל מיום חמישי בערב ועד למעצרו, עליהם נמצאו כתמים שנחשדו ככתמי דם. שניים מבין הכתמים נגזרו ונבדקו במעבדה הביולוגית במז"פ והתקבל פרופיל DNA תואם לפרופיל הקורבן.

נוהג "לגרבץ" הרבה

ומהם הסבריו של חדד לכתמי הדם שנמצאו על תחתוניו? בעדותו בבית המשפט הוא תיאר את עצמו כמי שנוהג לגרד את מבושיו ללא הרף, כולל בישיבות עבודה, ומקל וחומר שעה שהוא נכנס לשירותים וכהגדרתו הוא נוהג "לגרבץ" הרבה. "בכל מקום אני עושה את זה, גם בחברה, אני יכול להיות גם בפגישה עסקית עם חליפה ואני בא לי לעשות את זה". בהמשך עדותו הבהיר חדד שכיוון שטיפל בתינוק גם בחדר הכושר וגם בבית, מצאו את דרכן טיפות דם לחלק הפנימי של תחתוניו. אבל השופטים התקשו להבין איך הגיעו טיפות הדם של הפעוט לחלק הפנימי של תחתוניו.

ואילו את גרימת החבלה (ההמטומה) על לחיו של הפעוט, תירץ חדד בעקביות ש"אולי הוא קיבל מכה בחדר הכושר".

השופטת דותן התבססה בהכרעת הדין העיקרית שכתבה בפרשה גם על ממצאים שפורסמו בכתב העת Pediatrics במאמרBruising Characteristics Discriminating Physical Child Abuse From Accidental Trauma, בו נדונו חבלות באזורי הגוף השונים כאינדיקציה להתעללות בילד הנבדק, וביחס לחבלות על הלחיים צוין כי אין הן ראיה חד-משמעית להתעללות, מאחר שבמקרים לא מעטים חבלות כאלה נגרמות כתוצאה מתאונות. עם זאת, הדגש הוא על חשיבות בחינת מכלול הפגיעות. בעמ' 72 למאמר צוין כי אצל קורבנות התעללות נמצאו מספר חבלות על כמה חלקי גוף, ומכאן שאם מצטרפת לחבלה בפנים חבלה באזורים נוספים של הגוף, ובעיקר באיברי המין, שנמצאו אופייניים למקרי התעללות (עמ' 70 למאמר), הסיקה השופטת דותן כי יש מקום לחשוד בהתעללות בילד הנבדק.

לבית המשפט הוגשו מספר חוות דעת פסיכיאטריות לגבי תופעות פדופיליות. כך, אישר ד"ר ליאוניד לנדא, פסיכיאטר מומחה בתחום הפסיכיאטריה המשפטית, את הממצא המדעי שכמחצית ממבצעי עבירת מין כלפי ילדים אינם פדופילים, אולם סבר כי "אין פדופיל ללא כל סימן שמצביע על כך – באישיותו, בעיסוקיו או בחפצים שנמצאים בביתו". בית המשפט דחה את חוות דעתו של ד"ר לנדא בעקבות ממצאים של מאמרים מדעיים שהוצגו לשופטים.

לבית המשפט הוגשה גם חוות דעת של ד"ר שאלה שירזי, מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מארה"ב, שעוסקת בטיפול בילדים ובתוקף מומחיותה קיבלה מלגה לצורך הקמתו של מרכז טיפולי בסן פרנסיסקו לילדים מתחת לגיל שלוש הנמצאים בסביבה עם רמת סיכון גבוהה. היא העידה כי על פי ניסיונה המקצועי בילדים שנפגעו פיזית על ידי מבוגר מטפל, הם מפוחדים, נרתעים והתנהגותם לא מאורגנת בנוכחות המטפל התוקף. נתונים אלה אינם מתיישבים עם העובדה שהפעוט אשר חווה סוג של חדירה אנאלית ופגיעות המתוארות במסמכים הרפואיים בפרשה זו, יהיה רגוע ללא הפגנת סימני כאב או אי-נוחות בנוכחות המטפל הפוגע. השופטת דותן קבעה כי בחינת דבריה של ד"ר שירזי ויישומם על מצבו של הפעוט כפי שהוא נראה בהשוואה למצבו לאחר מכן, היא "מופרכת ואין לה על מה שתסמוך".

מחדלי חקירה חמורים ומתסכלים של המשטרה והפרקליטות

בהכרעת הדין הצביעו השופטים על שורה של "מחדלי חקירה חמורים ביותר" מצד המשטרה והפרקליטות בפרשה זו, "הנובעים מזחיחות ושאננות של החוקרים". אחד מסנגוריו של חדד, עו"ד יורם שפטל, טען בסיכומיו ביחס לחסרונם של צילומי מצלמות האבטחה של חדר הכושר, כי אין מדובר במחדל אלא בהעלמה מכוונת של ראיות שנועדה למנוע מחדד להוכיח את טענתו לפיה לא ניתן היה לבצע את המעשים המיוחסים לו בדקות הבודדות בהן שהה לבדו עם הפעוט בחדר הכושר.

חרף מחדלי החקירה החמורות, קבעה השופטת דותן כי "אכן מיטיבה היתה המשטרה לעשות (בלשון המעטה) אילו טרחה לבחון את הגרסאות השונות זו מול זו והעתיקה את כל הצילומים הרלבנטיים ממצלמות האבטחה, אולם סבורה אני כי למרות התסכול שאנו חשים נוכח מחדלים אלה, הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם" (ההדגשות אינן במקור, אי"פ).

השופט שוחט הוסיף מצידו כי "אין לתת אמון בגרסת הנאשם לפיה האם היתה זו שהחדירה אצבע לפי הטבעת של הקטין, במהלך הטיפול בו, בפרק הזמן שבין הגעתם לדירתו ועד לעזיבתה אותה עם הפעוט. מדובר בגרסה: כבושה, שהועלתה על ידי הנאשם לראשונה רק בעימות שנערך בינו לבין האם כאשר בחקירתו, שקדמה לעימות, שלל אפשרות שכזו מכל והכל והביע תמיהה על העלאתה; שאינה מתיישבת עם פעולה חודרנית שאמורה היתה, במצב בו היתה פגיעה בפי הטבעת של הפעוט, לגרום לכאבים ולפרצי בכי מה שלא היה לגרסת הנאשם".

ואילו השופטת אבניאלי ציינה בהכרעת הדין כי "לא בכל יום נדרש בית המשפט לדון במעשה כה נתעב, כאונס תינוק בן 18 חודשים. התמונות שצולמו בטרם נותח הפעוט בבית החולים מעוררות חלחלה ופלצות. זעקות השבר של האם, אשר העידה בבית המשפט כיצד נאלצה לחזות בבנה הסובל על לא עוול בכפו, מהדהדות באוזני, ומנגד – אדישותו המופגנת של חדד, שניסה לשכנענו כי התינוק גרם לנזקו במו-ידיו או לחילופין שאמו עשתה כן, בעת שטיפלה בו לאחר שחזר עמו מחדר הכושר לדירתו. אכן, חדד לא בחל ב'הסברים', תיאוריות ותירוצים, אך לא עלה בידו לעורר ספק בלבנו כי את המעשה המבחיל עשה לתינוק האומלל בעצמו".

פרשה קשה לעיכול

דובר משרד המשפטים, עו"ד משה כהן, מסר בתגובה להכרעת הדין כי "מדובר באחד מכתבי האישום החמורים בתחום עבירות המין בקטינים שהוגשו אי-פעם לבתי המשפט בישראל. מדובר בתיק קשה לעיכול, מאחר והמעשים הקשים בוצעו בתינוק בן שנה וחצי בלבד. בית המשפט קיבל, למעשה, את עמדת הפרקליטות שככל שהמעשה הוא בלתי נתפס, הרי שהוכחנו מעבר לכל ספק סביר שהוא בוצע על ידי חדד. כעת אנו עומדים לפני שלב הטיעונים לעונש. לא מוכר לנו מקרה דומה בחומרתו, ולכן סביר להניח שנבקש מבית המשפט להטיל על חדד עונש מאסר ממושך ביותר".

את התביעה ניהלו עורכות הדין קלאודיה בילנקה ורוית צאלח-מימון מפרקליטות מחוז תל אביב. על ניסים חדד סנגרו עורכי הדין יורם שפטל, אלי כהן, עינת גלוסר ורויטל סבג-שקד, ובכוונתם לערער על הכרעת הדין התקדימית בחומרתה.

 

פ"ח 52781-02-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה