אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > גזר דין תקדימי: חקלאי שאב 2.8 מ"ק מים מהכינרת ונקנס ב-80 אלף שקל

צילום: Getty images Israel

גזר דין תקדימי: חקלאי שאב 2.8 מ"ק מים מהכינרת ונקנס ב-80 אלף שקל


17.11.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

אילן הלרמן, חקלאי בן 73 מכפר תבור, הפעיל שני מכוני שאיבת מים מהכנרת, המחייבים רישיון הפקה. ב-2005 בוטלו הקצאות המים של שני המכונים, ובין השנים 2005-2009 הוא שאב וסיפק מים לעצמו ולאחרים – בכמות כוללת של 2,820,900 מ"ק – מבלי שיהיה בידיו רישיון בתוקף, מבלי שדיווח על כמויות המים המופקות, ומבלי ששילם את היטלי ההפקה בגינם. בית המשפט ביקר את הפרקליטות שלקח לה חמש שנים עד להגשת כתב האישום

שופט בית משפט השלום בנצרת, נעמן אדריס, גזר היום (17.11.13) על הנאשם אילן הלרמן, חקלאי בן 73 מכפר תבור, את העונשים הבאים: קנס בסך 80 אלף שקל או חצי שנת מאסר תמורתו, חתימה על התחייבות כספית בסך 75 אלף שקל כך שיימנע מביצוע העבירה שבה הורשע במשך שלוש שנים, החל ממאי 2014. היה והלרמן לא יחתום על התחייבות זו בתוך 10 ימים מהיום, הוא ייאסר לפרק זמן של חודש ימים.

הלרמן הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של הפקה והספקת מים מהכנרת, ללא רישיון כדין. השופט אדריס הבהיר כי הטלת העונשים הנזכרים אינה מייתרת או מבטלת את תשלום החוב הכספי האזרחי לרשויות, בגין כל כמויות המים שהופקו על ידי הלרמן במהלך השנים.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן בו הודה, החזיק הלרמן שני מכוני שאיבת מים מהכנרת, המחייבים רישיון הפקה לצורך הפעלתם. בשנת 2005 בוטלו הקצאות המים של שני המכונים, ובין השנים 2005-2009 שאב וסיפק מים לעצמו ולאחרים – בכמות כוללת של 2,820,900 מ"ק – וזאת מבלי שיהיה בידיו רישיון בתוקף, מבלי שדיווח על כמויות המים המופקות, ומבלי ששילם את היטלי ההפקה בגינם.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי על הלרמן יוטל קנס לשיקול דעתו של בית המשפט, בטווח שבין 50 אלף ל-150 אלף שקל, וכן חתימה על התחייבות אשר תיכנס לתוקפה בתוך שישה חודשים מיום מתן גזר הדין.

שימוש במשאב ציבורי ועשיית דין עצמית

השופט אדריס ציין בגזר הדין כי מדובר בכתב אישום תקדימי, וכי טרם ניתנו גזרי דין רלוונטיים שניתן ללמוד מהם אומדן לעניין מתחם העונש. כך או כך, ומשמדובר בהסדר טיעון, נראה כי ממילא אין הכרח בקביעת מתחם ענישה עצמאי מטעם בית המשפט.

לגופו של עניין, ציין השופט אדריס כי אין חולק כי לעבירה המיוחסת להלרמן נודעת חומרה בשני מישורים. המישור הראשון עניינו בעצם השימוש באחד המשאבים הציבוריים החשובים ביותר של מדינת ישראל, ללא עמידה בתנאים ההכרחיים שנקבעו לצורך כך. אין חולק כי מדובר במשאב שחשיבותו אינה מוטלת בספק, ואשר מצוי במחסור, באופן המחייב את הסדרת חלוקתו בצורה היעילה וההוגנת ביותר למכלול צרכים וצרכנים. בהתאם, הזכות לשימוש במים כפופה להוראות החוק וכל פעולה בעניינם מחייבת פיקוח מתאים.

חומרה נוספת נודעת למישור השני של מעשי הנאשם, שעניינו בעשיית דין עצמית. בית המשפט הדגיש כי נכונות וצודקות טענותיו של הלרמן כלפי רשויות המים ככל שיהיו, אין בהן כדי להצדיק עשיית דין לעצמו. העובדה כי במשך שנים רבות פעל הלרמן בניגוד להחלטת הרשויות, יש בה משום פגיעה חמורה בערך המוגן של שמירה על סדרי השלטון והמשפט, אשר על חשיבותם ספק אם יש צורך להרחיב.

חמש שנים עד שהוגש כתב אישום

בין השקולים להקלת עונשו של הלרמן הביא בחשבון השופט אדריס את גילו (73) ועובדת היותו חקלאי ותיק, שהמכונים נשוא כתב האישום הם חלק ממפעל חיים שהקים במו-ידיו. "אין להתעלם גם מן העובדה כי בעבר היו בידיו רישיונות כדין, וזאת בשונה ממי שמשתלטים על שטחי ציבור ללא כל היתר ראשוני ועושים בהם כבשלהם", קבע בית המשפט.

בנוסף, הביא השופט בחשבון את השיהוי בהעמדתו של הלרמן לדין, כאשר השאיבה ללא רישיון החלה כבר בשנת 2005 – ונמשכה על פני חמש שנים תמימות – ואילו "כתב האישום הוגש רק באמצע שנת 2010, ולאחר שהשאיבה כבר נפסקה!" (ההדגשה במקור). "לא ברור מה מנע מהרשויות להגיש את כתב האישום במהלך כל אחת ואחת מהשנים הנזכרות, ומה עיכב את העמדתו לדין של הנאשם משך כל אותן שנים", ביקר נוקבות בית המשפט את הפרקליטות. "סביר להניח כי הצגת תמרור אזהרה מוחשי כדוגמת הגשת כתב אישום, היה מונע לכל הפחות חלק מן הנזק שנגרם כתוצאת מעשי הנאשם".

 

ת"פ 14483-08-10

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.