אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > מהי עבירה שיש עמה קלון באתיקה מקצועית?

צילום: באדיבות המחבר

מהי עבירה שיש עמה קלון באתיקה מקצועית?


11.11.2013 | עו"ד עמוס ויצמן

כיצד ייקבע אם יש בנסיבות מסוימות בעבירה אתית שעבר עורך דין או שהיא מיוחסת לו, משום קלון? ומהם העקרונות הכלליים המשמשים במתן תשובה לשאלה מתי יש קלון בנסיבותיה של עבירה שעבר עורך דין? במשפט מבוים שהתקיים לאחרונה באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת לימודי אתיקה מקצועית בפקולטה למשפטים, יושמו העקרונות המנחים שעליהם נעמוד במאמר זה

מבוא

במאמר זה נתמודד עם השאלה: כיצד ייקבע אם יש בנסיבות העניין, בעבירה שעבר עורך דין או שמיוחסת לו, משום קלון? את מאמרנו זה נבנה על בסיס משפט מבוים שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למשפטים, בשנת תשע"ג, במסגרת לימודי אתיקה מקצועית.

אתייחס במאמר לעקרונות הכלליים המשמשים במתן תשובה לשאלה: מתי יש קלון בנסיבותיה של עבירה שעבר עורך דין? אראה כיצד יושמו העקרונות במשפט המבוים. ההליכים שנקבעו בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עורכי הדין) שהביאו לפתחו של בית הדין המשמעתי במשפט המבוים את סוגיית הקלון שבעבירה הם:

(א) בקשה להשעיה זמנית לפי סעיף 78(ב) לחוק לשכת עורכי הדין;

(ב) בקשה להטלת עונש לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין.

1.      שתי הבקשות מתבססות על הרשעה שהנאשמת הורשעה בה בביהמ"ש לתעבורה.

2.      סעיף 78(ב) הנ"ל מסמיך את בית הדין המשמעתי, לבקשת קובל, להשעות עורך דין זמנית מלעסוק במקצוע עריכת הדין אם הורשע על ידי בית משפט או בית דין צבאי בעבירה פלילית. בית הדין מוסמך לעשות כן אם מצא, בנסיבות העניין, שיש בעבירה שבה הורשע עורך הדין משום קלון.

3.      סעיף 75 מסמיך את בית הדין המשמעתי לגזור על עורך דין עונש אם הורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בפסק דין סופי ובית הדין המשמעתי מצא שבנסיבות העניין, בעבירות שבהן הורשע עורך הדין יש משום קלון.

4.      תכליתה של ההשעיה הזמנית היא לתת סעד זמני על מנת שעורך דין שהורשע, כאמור, לא ימשיך לעסוק במקצוע עד לגזירת העונש המשמעתי עליו.

5.      לכן, טוב עשה הקובל שביקש את שני הסעדים, הן השעיה זמנית והן הטלת עונש.

6.      עם זאת, לאחר שבית הדין המשמעתי במשפט המבוים דן בדחיפות בבקשה להטלת עונש ולאחר שמרבית השיקולים שיש לשקול בשתי הבקשות הם דומים, הוא לא מצא לנכון לדון בבקשה להשעיה זמנית בנפרד מן הבקשה להטלת עונש.

הרקע והעובדות במשפט המבוים

7.      נגד המשיבה במשפט המבוים הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בירושלים.

1.      לאחר דיון בכתב האישום, הורשעה הנאשמת ב:

(א) עבירות של נהיגה בשכרות.

(ב) נהיגה בקלות ראש על פי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

(ג) אי-ציות להוראות שוטר על פי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה).

(ד) אי-ציות לאור אדום ברמזור על פי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. הכרעת הדין צורפה אף היא כנספח לבקשה שבפנינו והוגשה לנו כראיה.

1.      בית המשפט גזר על המשיבה את העונשים הבאים:

(1) מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים שלא תעבור בתקופת התנאי עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה;

(2) פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים וחצי בפועל, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית;

(3) פסילתה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים;

(4) תשלום קנס בסך 2,500 שקל או 50 ימי מאסר תמורתם.

10. על פסק הדין הפלילי לא הוגש ערעור והוא סופי.

11. על פי הראיות שהיו בפני בית הדין המשמעתי במשפט המבוים, התברר כי העובדות נשוא הרשעת המשיבה הם:

א. היא נהגה בכלי רכבה באיטיות בכביש מס' 4. בשעה 04.00 בתאריך העבירה.

ב. תוך כדי נהיגתה היא שבה וסטתה מפעם לפעם לשול הימני של הכביש וכך לאורך כחצי ק"מ, עד שעוכבה על ידי שוטר.

ג. היא מסרה לשוטר את רישיונה, לאחר שקודם לכן סירבה לעשות כן למרות דרישותיו.

ד. מפיה נדף ריח אלכוהול.

ה. לשאלת השוטר השיבה: "מה זה בקבוק אחד". תוך כדי השיחה עם השוטר היא שתתה בירה מפחית בנפח של מחצית הליטר. זאת לנגד עיני השוטר.

ו. היא אמרה לשוטר שהיא יודעת כי מותר לה לשתות אלכוהול בשיעור של 50 מ"ג.

ז. בבית המשפט היא העידה: "פתחתי את הבירה ושתיתי מול השוטר, אין לי מושג למה. לא היה לי מה לעשות"

ח. הנאשמת סירבה לעבור בדיקה במכשיר הידוע כ"ינשוף" המודד את אחוז האלכוהול בדמו של הנהג החשוד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

ט. השוטר לא נענה לבקשת הנאשמת להשיב לה את רישיונה, לפיכך, היא החלה לנהוג ללא הרישיון ללא רשות השוטר כשדלת הרכב פתוחה. היא ברחה מהשוטרים, לא צייתה להוראותיהם לעצור והמשיכה בבריחתה. השוטרים רדפו אחריה עד שהגיעו לרמזור אדום בצומת מורשה. המשיבה המשיכה בנהיגה וחצתה את הצומת באור אדום ואילו השוטרים עצרו.

12. על פי העובדות הנ"ל, היא הורשעה על ידי בית המשפט בעבירות הנזכרות בסעיף 8 לעיל.

מתי נזקק בית הדין המשמעתי של הלשכה לסוגית קביעת הקלון בעבירה שעבר עורך דין או שהיא מיוחסת לו?

13. סוגית קיומו של קלון בעבירה נזכר בחוק לשכת עורכי הדין, במספר מקומות:

א. בסעיף 16 – במסגרת קביעת כשירותו של עורך דין לכהן כחבר בית דין.

ב. סעיף 17א1 – כאשר נגד חבר בית דין הוגש כתב אישום בעבירה שיש בה משום קלון, מוסמכת ועדת המינויים (ועדה שהוקמה במסגרת סעיף 18ד לחוק לשכת עורכי הדין ותפקידה למנות את חברי בית הדין וכן את חברי ועדות האתיקה), להשעותו מכהונתו.

ג. סעיף 75 – בית הדין מוסמך לפי בקשת קובל להטיל עונש על עורך דין שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בעבירה פלילית אשר בנסיבות העניין יש בה משום קלון.

ד. סעיף 78 – בית הדין מוסמך על פי בקשת קובל להשעות זמנית עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום פלילי [סעיף קטן (ג) או הורשע בעבירה פלילית (סעיף קטן (ב)] ובנסיבות העניין בית הדין מצא שיש בעברה משום קלון.

קיים הבדל בניסוח הסעיפים. בעוד שבסעיפים 16 ו-17א1 לחוק לשכת עורכי הדין מתייחס המחוקק לעבירה שיש בה משום קלון, בסעיפים 75 ו-78 לחוק לשכת עורכי הדין, מתייחס המחוקק לעבירה שאת הקלון שבה יש לקבוע לפי נסיבות העניין.

נראה לי שלמרות השוני בניסוח יש לקבוע קיומו של קלון לפי נסיבות העניין גם בהחלטות לפי סעיפים 16 ו-17א1.

הדיון שהתקיים במשפט המבוים

14. נוכח הרשעתה של המשיבה שם בעבירה פלילית, המשפט המבוים התנהל על בסיס בקשה להטלת עונש לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין.

15. על פי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, הוטל על בית הדין לקבוע קודם כל אם בנסיבות העניין, יש בעבירות שבהן הורשעה המשיבה משום קלון. אם ימצא כי יש קלון בעבירות שבהן הורשעה, יהיה עליו להחליט מהו העונש שייגזר עליה.

16. סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין יוצר חזקה חלוטה (Presumption Juris et de Jure) ולפיה, עבירה פלילית שיש בה משום קלון מהווה גם עבירה משמעתית.

17. על פי פרשנות סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, על בית הדין המשמעתי להתבסס לצורך החלטותיו על הקביעות העובדתיות שנקבעו לצורך הרשעת הנאשמת. בית הדין אינו יכול לשמוע ראיות העומדות בסתירה לממצאי בית המשפט, או המתייחסות לנסיבות העבירות, ואשר היו צריכות להיקבע על ידי בית המשפט או שיכולה להיות להן השלכה על הכרעת הדין הפלילית. עם זאת, רשאית הייתה המשיבה להביא ראיות אחרות שיכולות להיות להן השלכה לקביעה אם יש או אין קלון בעבירות בהן הורשעה (ראו: על"ע 6/70 פלוני נ' לשכת עורכי הדין, מחוז ירושלים, פ"ד כה (1) 673).

דיון בסוגית הקלון

18. שאלת הקלון שבעבירות מוצאת ביטוי בפסיקה לא מעטה. הקלון שבעבירות רלוונטי לא רק לעורכי דין אלא גם לבעלי כהונות ציבוריות ולעוסקים בעיסוקים שכמוהם ככהונות ציבוריות. הדין קובע כי מי שעבר עבירות שיש בהן משום קלון, צריכה להיות לכך השלכה על כהונתו ועיסוקיו, שכן עבירות שיש בהן משום קלון אינן יכולות להתיישב עם האמון שהציבור רוחש לבעלי כהונות ציבוריות.

19. המושג קלון הוא מושג עמום (ראו: בג"צ 251/88 עודה נ' ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, פ"ד מב (4) 837).

20. לגבי הקביעה אם יש בעבירה קלון – בפסיקה נאמרו דברים שונים וממנה ניתן למעשה ללמוד שאין הגדרה אחידה למונח קלון. יתר על כן, היקפו של הקלון עבר התפתחות עם השנים. ככל שהמדינה התקדמה והתפתחה, כך הורחב גם היקפו של הקלון. התרחבות הקלון היא פועל יוצא מהעלאת הרמה הנדרשת מהעוסק בעיסוקים שכמוהם ככהונות ציבוריות. התרחבות הקלון אף הושפעה מעלייה בחשיבות ערכים מסוימים שסעיפי החוק היוצרים את העבירות, באים להגן עליהם.

כך למשל מגדיר השופט כהן את הקלון בבג"ץ 436/66 בן אהרון ואח' נ' ראש המועצה המקומית, פרדסיה, פ"ד כא(1) 561:

"הקלון האמור כאן הוא פגם מוסרי (moral turpitude בלע"ז) המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם".

ב-עש"מ 6/77 יהושע מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(3)265, השופט כהן קובע כי אין בעבירות משום קלון אם על פי טיבן של עבירות אלה ניתן להמירן בכופר, במקום לנקוט בגינם בהליכים פליליים.

על פי הפסיקה הנ"ל, שהייתה בתוקף באותה תקופה, ספק רב אם היה מקום לקבוע שבעבירות נשוא המשפט המבוים יש משום קלון. לפי אותה פסיקה היה על בית הדין לקבוע האם מי שנהג תחת השפעת אלכוהול, הוא גם אדם שאינו ראוי "לבוא בקהל ישרים". האם יש בעבירה כדי ללמד שאין לתת בו אמון.

21. עם התפתחות הפסיקה התרחבה תחולת הקלון למקרים החורגים מחוסר יושר לעבירות אחרות, גם אם חמורות. כעבירות שיש בהן משום קלון נקבעו גם עבירות אלימות ועבירות אחרות שאינן מעידות על היעדר מהימנות דווקא. למשל על"ע 11744/04 עו"ד פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז ת"א והמרכז (פורסם בנבו). נאמר לגבי פרטי הרשעתו הפלילית של עורך הדין כי הוא הורשע:

"בעבירות של תקיפה חבלנית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) וגרימת נזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. הוא נמצא אשם בתקיפת שכנתו (להלן-המתלוננת), על רקע ויכוח שנתגלע ביניהם לאחר שהמערער חסם את חנייתה ברכבו".

בתיק בד"מ ת"א 50/05 ובד"א 97/05 הוועד המחוזי נ' פלונית נקבע קיומו של קלון בעבירה הפלילית שבה הורשעה עורכת דין פלונית, עבירה של גילוי בהפרת חובה לפי סעיף 117(א) לחוק העונשין. הורשעה שם פרקליטה שהדליפה לעיתונות פרטים מחקירה סודית נגד מי שהיה ראש ממשלה.

בתיקי בד"מ ת"א 28/03 ו-118/03 הוועד המחוזי נ' פלוני נקבע קיומו של קלון בעבירה הפלילית בה עורך הדין הורשע, עבירה של הפרת צו בית משפט להפסיק שימוש חורג בדירה למטרת משרד לעריכת דין.

בתיק בד"מ ת"א 64/11 ועדת האתיקה נ' פלוני נקבע קיומו של קלון בעבירות שבהן הורשע פלוני, עבירות של איום על שכן.

בבד"מ 50/11 ועדת האתיקה נ' פלוני, נקבע על ידי בית הדין המשמעתי קיומו של קלון בעבירה שיוחסה לעורך הדין, מסירת מידע חסוי ממחשב שהיה ברשותו כעובד משרד המשפטים, שלא לצורך עבודתו.

בבד"מ ת"א 13/11 ועדת האתיקה נ' פלוני, קבע בית הדין קיומו של קלון בעבירות של פגיעה בפרטיות ושל איומים.

בתי הדין קבעו קיומו של קלון בעבירות של הטרדה מינית. ראו למשל בד"מ ת"א 31/01 הוועד המחוזי נ' פלוני.

בתיק רע"פ 7120/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), נקבע קיומו של קלון בעבירה שבה הורשע פלוני, ראש עירייה בישראל, בעבירה של הפרת אמונים ללא מרמה.

22. פסק דין עקרוני לגבי קיומו של קלון לפי חוק לשכת עורכי הדין הוא על"ע 2579/90 הוועד המחוזי נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729. זהו פסק הדין העיקרי הקובע בהרחבה כיצד ייקבע הקלון לפי חוק לשכת עורכי הדין. נקבע בפסק הדין קיומו של קלון בעבירה של ניהול "בנק" פרטי לסחר במטבע חוץ (בעבר, עד להנהגת הליברליזציה במטבע חוץ, היה אסור הסחר בו ללא היתר). עבירה של סחר במטבע חוץ ניתנה להמרה בכופר (במקום הליכים פליליים) ובכך שינה פסק הדין את ההלכה הקודמת בפרשת יהושע מזרחי הנ"ל (צוטט בסעיף 20 לעיל) ולפיה עבירה הניתנת להמרה בכופר אינה יכולה להיות עבירת קלון. כך אף נקבעו עבירות מס שונות כעבירות שיש בהן משום קלון.

השופט ברק (לימים הנשיא) קבע בפסק הדין שבעל"ע 2579/90 את העקרונות שלפיהם על בית הדין לקבוע אם יש בנסיבותיה של העבירה משום קלון. אפרט את העקרונות שנקבעו:

א. השופט ברק חוזר על ההלכה ולפיה המושג קלון הוא עמום ואין לו הגדרה חד-משמעית.

ב. כמו כן, קביעת הקלון תיעשה על פי תכליתו של החוק המתייחס לעבירות שיש בהן משום קלון. כך, ייתכן שלצורך חוק מסוים לא תיחשב עבירה מסוימת, בנסיבותיה, כעבירה שיש בה משום קלון ולצרכי חוק אחר ולפי תכליתו היא תיחשב לעבירה שיש בה משום קלון.

בבג"ץ 251/88 עודה נ' טלאל (ראש מועצת ג'לג'וליה), פ"ד מב(4) 837 נקבע כי הרשעה בעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי, כאשר התקבלה טענת הנאשם כי הבנק הפר עמו הסכם בהחזרת השיק, אין בה משום קלון ולפיכך אין העבריין המורשע מנוע מלכהן כראש המועצה. לעומת זאת, סביר להניח כי הייתה מתקבלת טענה כי יש בעבירה קלון אילו היא הייתה נטענת נגד עורך דין שהורשע בנסיבות דומות. לציבור הרחב יש אמון רב בשיקים המשוכים על ידי עורך דין. משיכת שיק ללא כיסוי על ידי עורך דין פוגעת קשות באמון הציבור בעורכי הדין בענייני כספים.

ג. תכלית הדין המשמעתי שנקבע בחוק לשכת עורכי הדין היא לשמור על אמון הציבור בעורכי הדין ולשמור על טוהר המחנה, על רמתו ועל שמו הטוב. לכן, עבירות שעובר עורך דין על החוק אינן מתיישבות עם ציפיות הציבור מעורכי הדין. כל עבירה שתפגע באפשרות בתי המשפט לסמוך על עורכי הדין או על הציבור הרחב ליתן בהם אמון, יכול שיהיה בה קלון. לשון אחר – קביעת הקלון נועדה לשמור על האמון בעוסקים במקצוע עריכת הדין. נאמר בעל"ע 2579/90:

"העובר עבירה בנסיבות שיש עמן קלון עשוי להיפסל מלהצטרף ללשכת עורכי הדין (סעיף 44 לחוק), ואם היה כבר חבר בלשכה עשוי הוא להיענש בעונש משמעתי, כולל השעיה ואף הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין (סעיף 75 וסעיף 68 לחוק). מטרתן של הוראות אלו אינה מטרה עונשית רגילה. אדם שהורשע בביצוע עבירה פלילית זוכה לעונשו מידי אותו בית-משפט שהרשיע אותו, ובגוזרו את הדין לוקח כבר אותו בית-משפט בחשבון את מערכת הנסיבות הנוגעת לעניין. אין תפקידה של לשכת עורכי הדין להטיל על עו"ד שחטא עונש נוסף בשל היותו באותה עת חבר הלשכה. עמד על כך הנשיא שמגר, בציינו:

"הדין המשמעתי, הנערך לפי חוקים שונים בעקבות הרשעה בפלילים, עניינו בהסקת המסקנה, מה ההשלכה, אם בכלל, אשר יש להרשעה על עיסוקו של הנידון ועל תפקודו המקצועי... הדין המשמעתי בעקבות הרשעה בפלילים בא אפוא למנוע סתירה בין הנדרש מאיש המקצוע להלכה לבין התנהגותו למעשה" (ע"א 412/90 [4], בעמ' 427; וראה גם: בג"צ 13/57 [5], בעמ' 861).

המטרה לשמה הוקמה לשכת עורכי הדין היא איגודם של עורכי הדין בישראל ושמירה על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין (סעיף 1לחוק). הסנקציה המשמעתית מטרתה שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שרוחש הציבור בכלל, ומערכת המשפט בפרט, לציבור עורכי הדין (ראה:ו על"ע 3/87 [6], בעמ' 336). לפיכך, אחד הפירושים של המונח "קלון" – התואם את סוג העניינים שלפנינו – הוא פירוש הנגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל עורך-דין, על מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות לקוחותיו ובשירות בית המשפט כשורה, ועל מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית בעוסקים בעריכת-דין לא ייפגע...

6. נסיבות המעידות על אי-עמידתו של עורך-דין בדרישותיה של החברה מהעוסק במקצוע זה יכולות להיות נסיבות מנסיבות שונות. כך, למשל, עבירה הכרוכה בשיבוש הליכי משפט, כגון ניסיון לבידוי ראיה ושבועת שקר, מעמידה בספק את התאמתו של אדם לעסוק בעריכת-דין (על"ע 3/87 [6] הנ"ל). גם עבירות אחרות המעידות על חוסר אמינותו של עורך הדין, למשל מתן הצהרה כוזבת או עבירות אחרות הקשורות במרמה, יהיה בהן בדרך כלל משום קלון…

אך אין הכרח שנסיבות ביצוע העבירה יקשרו אותה ישירות לאמינותו של עורך הדין בניהול ההליך המשפטי. מהיות עוה"ד חלק מהמערכת המשפטית, ומהיותו עזר כנגד בית המשפט במלאכתו השיפוטית (ע"פ 236/88 [9], בעמ' 503), עליו להיות נאמן לחוקי המדינה ולגלות רמה מקצועית ואתית ההולמת את המקצוע וגם את האמון שהלקוח, בית המשפט והציבור נותנים בעורכי הדין. על-כן, עבירה על חוקי המדינה, המעידה על זלזול וחוסר כבוד של עורכי הדין כלפי החוק, ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון; עבירה – המעידה על אופי פגום או על היעדר שליטה ביצרו או על תפיסה אתית מעוותת של תפקוד עורכי הדין והחוק בחברה – ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון. עמד על כך פרופ' וולפרם (wolfram) בספרו הנ"ל, בציינו, בעמ' 94:

Many of the offences swept within the definition of moral turpitude undoubtedly strongly suggest that the lawyers involved have deficits in Their power of self control and social attitudes as to raise serious .doubts about their fitness to practice law

במסגרת זו עשויות להשתלב גם עבירות שבוצעו שלא במסגרת מילוי תפקידיו המקצועיים של עוה"ד (על"ע 4/88, 5, 7, 8[8] הנ"ל, בעמ' 481), ואף עבירות שאינן מהחמורות ביותר בספר החוקים. לעתים, אף רשימה ארוכה של עבירות מוחלטות – שאינן דורשות כל יסוד נפשי – עשויה להצביע, בנסיבותיה המיוחדות, על קלון בהתנהגותו של עורכי הדין".

ד. כפי שעולה מפסק הדין בעל"ע 2579/90, לא כותרת העבירה ולא שמה יקבעו קיומו של קלון, אלא הנסיבות שבהן נעברה עבירה. בין הנסיבות שאותן יש לשקול, גם מידת חומרת העבירה ומידת הפגיעה באינטרס הציבור. ככל שהערך המוגן שנפגע מביצוע העבירה יהיה בעל משקל רב יותר ובעל חשיבות רבה יותר, כך גם תהיה נטיית בתי הדין לקבוע כי בעבירה יש משום קלון.

ה. עוד עולה מפסק הדין הנ"ל שככל שיש לעבירה השלכה על העיסוק במקצוע עריכת הדין, כך תהיה הנטייה לראות בעבירה כעבירה שיש בה משום קלון. כך נקבע הקלון בבד"מ 50/05 (נזכר בסעיף 21 לעיל). לעבירה של גילוי בהפרת חובה יש השלכה ישירה על אמון הציבור באותה פלונית ובעורכי הדין בכלל, בכל הנוגע לשמירת הסודיות והחיסיון, שהם כידוע מאושיות המקצוע.

כך אף ביתר המקרים שפורטו לעיל. בכל המקרים ניתן לראות בבירור את השלכת העבירות על העיסוק במקצוע עריכת הדין או על כהונתו של המורשע.

ו. עם השנים, משקל הערכים המוגנים על ידי החוק הקובע את העבירה משתנה. לכן, עבירה שבעבר לא נחשבה לעבירת שיש בה משום קלון, יכולה להיחשב היום כעבירה שיש בה משום קלון עם שינוי משקלם של הערכים המוגנים.

בפסיקה שניתנה במשך השנים בסוגיות הקלון, אין כזו הקובעת כי עבירות של פגיעה באיכות הסביבה יש בהן משום קלון. תחת כותרת זו נמצאות עבירות של עישון במקום ציבורי, שפיכת פסולת שלא כדין במקום ציבורי וכיו"ב עבירות. עם השנים השמירה על איכות הסביבה תפסה מקום חשוב ביותר בחקיקה ובפסיקה. בבד"מ ת"א 121/09 הוועד המחוזי נ' פלוני, התבקשה השעייתו הזמנית של עורך דין שניהל תחנת מעבר לפינוי אשפה. התחנה גרמה למפגעים סביבתיים רבים במשך 3 שנים והמפגעים התגלו בביקורות רבות חוזרות ונשנות. בית הדין המחוזי הסתמך על מדיניות העבר לגבי עבירות כאלה וקבע כי אין קלון בעבירות המיוחסות לעורך הדין.

בערעור לבית הדין הארצי הוא קבע כי בנסיבות העניין יש קלון בעבירות שיוחסו לעורך הדין. אומר על כך בית הדין הארצי בתיק בד"א 38/10:

"במקרה שלפנינו, המשיב מואשם בעבירות בתחום פגיעה באיכות הסביבה. אין מדובר בעבירה חד פעמית ו/או יחידה, אלא, בעבירות ב-11 מקרים המתמשכות לאורך שלוש שנים בהיותו מנכ"ל חברה. עצם היותו של המשיב עו"ד, הייתה צריכה להיות למשיב מודעות יתרה לבעייתיות, אשר יכולה להיות מעצם ביצוע עבירות, גם אם הינן בתחום של איכות הסביבה ולא בעבירות של הונאה ו/או מרמה ו/או פגיעה בגוף.

"פגיעה בערכים חברתיים הם גם פגיעה במוסר ובהתנהגות המשיב. יש לבחון את התנהגות המשיב בביצוע העבירות המיוחסות לו לאור השקפות הרווחות בקרב הציבור, וכיצד היה האדם הסביר מן הישוב רואה את חומרת העבירות הללו.

"ערכים של פגיעה באיכות הסביבה אינם פחותים מערכים של פגיעה ממשית באדם או בזולת, או פגיעה מבחינת הונאה ומרמה. פגיעה באיכות הסביבה יכולה להיות פגיעה בערכים חשובים לכלל הציבור, במיוחד בתקופה בה המודעות לאיכות הסביבה גדלה פי מונים בשנים האחרונות ותודעת הציבור הינה מתפתחת מידי יום" (הטעויות במקור).

23. העקרונות הנ"ל הוחלו במשפט המבוים על העבירות שבהן הורשעה המשיבה:

א. היא הורשעה בעבירות שעל פי טיבן הן עבירות תעבורה.

ב. בסעיף 77 לחוק לשכת עורכי הדין, הורה המחוקק לבתי המשפט להעביר ללשכת עורכי הדין הרשעות פליליות נגד עורכי דין שנדונו בפניהם. שר המשפטים הוסמך לקבוע בצו הרשעות בגין אלו עבירות לא יהיה צורך להעביר. שר המשפטים הוציא בעניין זה את צו לשכת עורכי הדין (עבירות לגביהן לא יחול סעיף 77 לחוק), תשכ"ח-1967.

ג. בסעיף 1(3) לצו פטר המחוקק את בתי המשפט מלהעביר פסקי דין מרשיעים עורכי דין במרבית העבירות על תקנות התעבורה:

"(3) עבירות על תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, למעט תקנות 3(ב), 3(ג), 8, 11, 16, 18, 35, 158, 160, 173(ג), 174(ג), 208, 271(ב);"

ד. אנו רואים אפוא שהמחוקק לא חייב את בית המשפט להעביר פסקי דין מרשיעים עפ”י תקנות 22–23 לתקנות התעבורה. לפיכך, לכאורה, סבר המחוקק ב-1967 כי אין בעבירות על סעיפים אלה משום קלון.

המחוקק הורה להעביר ללשכת עורכי הדין הרשעות על פי פקודת התעבורה הכוללות עבירות של נהיגה בשכרות.

ה. עם זאת, עורך דין הינו חלק מהמערכת המשפטית במדינה. הוא "קצין בית המשפט" בהתאם להוראות סעיף 54 סיפא לחוק לשכת עורכי הדין. הציבור והחברה מצפים מעורכי הדין שיסייעו למשטרת ישראל להשליט את הדין ולפיכך, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו על ידי אי ציות לו ובריחה ממנו, כאשר היא מבוצעת על ידי עורך דין, עומדת בסתירה מוחלטת לתפקידו של עורך הדין ולציפיות הציבור ממנו. לפיכך, קבע בית הדין במשפט המבוים, שבעבירות של אי ציות לשוטר במילוי תפקידו יש בנסיבות העניין קלון.

ו. אשר לנהיגה ברמזור אדום, הניח בית הדין במשפט המבוים, כי במקרים רבים עבירה כזו כשלעצמה אין בה משום קלון. עם זאת, בנסיבות המקרה כאשר הנהיגה ברמזור אדום השתלבה עם עבירת אי ציות לשוטר ולבריחת המשיבה, מצא בית הדין בנסיבותיו של המקרה קלון גם בעבירה זו.

ז. אשר לנהיגה בשכרות, מצא בית הדין כי בעבירות בהן הורשעה המשיבה בעניין זה יש קלון. היא הורשעה לאו דווקא על פי מדידת אחוזי האלכוהול בדמה אלא על פי הנסיבות החמורות המפורטות בסעיף 11 לעיל המעידות על סיכון העוברים בדרך, כולל עצמה וכן על ביצוע העבירות ביודעין, בצורה בוטה ובזלזול. בית הדין במשפט המבוים בחר להשאיר ב"צריך עיון" את השאלה האם יש קלון בנהיגה בשכרות הבאה לידי ביטוי אך ורק בחריגה קטנה מהמותר של אחוז האלכוהול בדם.

על פי העקרונות שפורטו בסעיפים 18 – 22 לעיל ובמיוחד בסעיף 22(ו) לעיל, יש חשיבות לערך המוגן על ידי החיקוק היוצר את העבירה. העבירה של נהיגה בשכרות גורמת לסיכון רב לחיי אדם. יש על כן הצדקה לקבוע נורמה ולפיה יש קלון בעבירות של סיכון חיי אדם. לכן, עבירות של סיכון חיי אדם ביודעין תהיינה בדרך כלל עבירות שיש בהן משום קלון.

יצוין, בהחלטת בית הדין המחוזי תל אביב בתיק בד"מ 199/09 הוועד המחוזי נ' פלונית, התקבלה החלטה לראות בנסיבות דומות את העבירות בהן הורשעה הנאשמת כעבירות שבנסיבותיהן יש בהן משום קלון.

הכותב כיהן כרכז הקבילה המשמעתית ופרקליט ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב

לקריאת מאמרים נוספים של המחבר על אתיקה מקצועית, שיפוט משמעתי ורשלנות מקצועית של עורכי דין, הנכם מוזמנים להיכנס לאתר: Weitzman-ethics.com

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.