אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > קביעת סטנדרט מדיד ושקוף של קיום בכבוד – תנאי הכרחי לצמצום העוני

צילום: Getty images Israel

קביעת סטנדרט מדיד ושקוף של קיום בכבוד – תנאי הכרחי לצמצום העוני


04.11.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

כך דורשת האגודה לזכויות האזרח מראש הוועדה לצמצום העוני אלי אלאלוף לאור העובדה העגומה כי כיום סכומי קצבאות הקיום, ובראשן קצבת הבטחת ההכנסה וקצבת הילדים – שרירותיות לחלוטין, לא מתבססות על תחשיב מנומק כלשהו ואין שום התאמה בינן לבין סטנדרט כלשהו של זכות היסוד החוקתית של קיום בכבוד. האגודה מציעה לאמץ את המדדים הקיימים בארצות המערב, כמו למשל בשבדיה שם קובעים את רף קצבת הבטחת ההכנסה בהתאם לצריכת כלי התקשורת

חובת המדינה לקבוע סטנדרט מושכל ומדיד של קיום בכבוד ותגזור ממנו את גובה קצבאות הקיום. כך דורשת האגודה לזכויות האזרח בנייר העמדה שהגישה הבוקר (ב', 4.11.13) לשר האוצר יאיר לפיד, לשר הרווחה מאיר כהן ולראש הוועדה לצמצום העוני, אלי אלאלוף.

משרד האוצר הודה כי אין בידיו תחשיב של הסכום המספיק לקיום בסיסי של אדם יחיד או של משפחה, וכי גובה קצבת הבטחת הכנסה או קצבאות קיום אחרות הוא שרירותי ואינו מבוסס על תחשיב כלשהו הנובע מבחינת הצרכים לסיפוקו של קיום בסיסי. כך, גובה קצבת הבטחת ההכנסה נע היום בין 1,697 שקל לאדם יחיד לבין 4,269 שקל למשפחה.

נייר העמדה פורס את השינויים השרירותיים שנעשו בקצבת הבטחת ההכנסה ברבות השנים, והפכו אותה לקצבה שאינה מאפשרת מימוש של הזכות החוקתית לקיום בכבוד. צמצום הקצבה הביא לכך שחלקה בכלל הגמלאות שמחלקת המדינה הוא 3.8% בלבד, כך שעלויותיה לאוצר המדינה נמוכות יחסית.

על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, קצבת הבטחת ההכנסה נמוכה מקו העוני ב-50% בממוצע בכל הנוגע למשפחות עם שני ילדים ומעלה. תחולת העוני בקרב משפחות המקבלות הבטחת הכנסה היא 64.5%. תחולת העוני בקרב ילדים החיים במשפחות אלה עומדת על 83%.

"רשת בטחון" – ביטוי יפה אך ריק מתוכן

אמנם באופן רשמי מדינת ישראל מכירה בזכות לקיום בכבוד כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולשם כך קבעה את המושג "רשת ביטחון", שאמורה להגן על אזרחים מפני עוני. אולם בפועל, המדינה מסרבת לצקת כל תוכן מכומת וממשי במושג הזה, כי מרכיביה השונים של "הרשת" והיחסים ביניהם שרירותיים לחלוטין. 

כך לדוגמא, סכום קצבת הבטחת ההכנסה נותר קבוע למשפחה בעלת שני ילדים ויותר. כלומר, לא משנה כמה ילדים יש לך – שניים או שמונה, גובה קצבת הבטחת ההכנסה שתקבל יישאר אותו סכום כספי. הכוונה המקורית הייתה ששילוב בין קצבת הבטחת ההכנסה וקצבאות הילדים יספק את הרף המינימלי הנדרש לקיום בכבוד, אבל עובדה שכרגע הורידו את קצבאות הילדים ללא שום התחשבות בגובה קצבת הבטחת ההכנסה. אין שום מנגנון שמווסת את הקצבאות השונות ועורך איזון ביניהן, והתוצאה היא שתחולת העוני בקרב ילדים החיים במשפחות שמקבלות קצבת אבטחת הכנסה מהווה כאמור 83%(!).

בג"ץ "מניח" שיש רציונל מאחורי סכומי הקצבאות

בתי המשפט בישראל יוצאים מנקודת הנחה שיש בידי המדינה מנגנון מושכל ומנומק לקביעת גובה סכום הקצבה. או, לכל הפחות, רמזו בעבר שופטי בג"ץ שעל המדינה ליצור מנגנון כזה. אולם בפועל, המדינה מתעלמת מהאיתותים הללו.

גם היחס כלפי העניים כאל אוכלי חינם ופרזיטים – איננו המצאה של העשורים האחרונים. מנייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח עולה כי ישראל מעולם לא הייתה מדינת רווחה כפי שהצהירה על עצמה: עד שנות ה-80 מנגנון תשלום הקצבאות לא היה אחיד ומוסדר, ולמעשה מי שנזקקו להבטחת הכנסה היו תלויים לחלוטין בחסדיהן של לשכות הסעד העירוניות. לפי הגישה שרווחה אז, כדי לקבל קצבה, על הנזקק היה להסכים לקבלת סיוע פסיכו-סוציאלי שהוצע לו על ידי לשכת הסעד. זאת מתוך תפיסה כי אדם נזקק הוא אדם שמשהו לא בסדר איתו. ואכן, גם היום כמו אז, האנשים שלא עובדים נתפסים כעול על צוואר החברה.

בשבדיה קובעים את קצבת הבטחת ההכנסה בהתאם לצריכת כלי התקשורת

מה הפתרון? בעולם ישנן שתי שיטות עיקריות לקביעת גובה קצבת הבטחת הכנסה – הצמדה לשכר/פנסיה או הצמדה לסל צריכה. האגודה לזכויות האזרח סוקרת בנייר העמדה שלה שלל מנגנונים לחישוב גובה קצבאות הקיום המקובלים במדינות המערב שבהן קיים סטנדרט מנומק ושקוף לקיום בכבוד – גרמניה, ליטא, קפריסין, לוקסמבורג, דנמרק, הולנד, פינלנד ומדינות נוספות.

כך, בגרמניה סל הוצאות על בסיס סקר מקיף בקרב 60 אלף משפחות שאינן נתמכות בקצבה הסל כולל הוצאות על מזון, ביגוד, בריאות, החזקת הבית, אנרגיה שאינה לחימום, תחבורה, בידור ותרבות. הרשות המקומית מממנת הוצאות על דיור וחימום. כך, במלטה הסכום הקובע את גובה קצבת הבטחת ההכנסה לנפש הוא 80% מגובה שכר המינימום במשק, ואילו בדנמרק הרף נקבע בין 60-80% מגובה דמי האבטלה המקסימליים, בהתאם להרכב המשפחה.

בשוודיה קצבת הבטחת ההכנסה מעודכנת אחת לשלוש שנים, מבוססת על סקר מחירים של מוצרים שונים בחנויות נבחרות וכוללת התייחסות להוצאות על חיי תרבות (למשל צריכת אמצעי התקשורת: עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט וכיוצא באלה). הרשות המקומית מממנת הוצאות על דיור והוצאות הקשורות לבית. ואילו בקפריסין, אחת לשנה מתבצע סקר שבודק הוצאות של משפחות שונות באזורים שונים. הסל מתחשב ברכיבי צריכה שונים ובהם דיור, מזון, ביגוד, צריכת חשמל, ומוצרים חיוניים נוספים.

המדינה מתנערת מאחריותה להבטיח קיום בכבוד

לדברי עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לרווחה ולקיום בכבוד באגודה לזכויות האזרח, "גובה קצבת הבטחת ההכנסה, שנותק בתחילת שנות האלפיים מכל מדד מציאותי ונקבע כנגזרת שרירותית מסכום שרירותי, אינו מספיק בפועל לקיום בכבוד ואף אינו מכסה צרכים אנושיים מינימליים. התוצאה היא שהמדינה מתנערת מאחריותה להבטיח קיום בכבוד ודנה את מקבלי הקצבה לעוני מחפיר ולתלות משפילה בנדבות וצדקה".

עוד מסבירה עוה"ד בנדל כי "על המדינה חלה חובה חוקית לקבוע מנגנון אמפירי, מנומק ושקוף לקביעת גובה הקצבה. הוועדה לצמצום העוני חייבת לייחד מקום מרכזי בדיוניה לקביעת סטנדרט של קיום בכבוד כדי להבטיח שפירות עבודתה לא יתמסמסו תחת לחצים תקציביים ופוליטיים".

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה