אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > "המפגש בין ברכו של שוטר ובין אשכיו של אזרח הוא בלתי נתפס ובלתי נסבל"

השופט שמאי בקר. צילום: אתר בתי המשפט

"המפגש בין ברכו של שוטר ובין אשכיו של אזרח הוא בלתי נתפס ובלתי נסבל"


24.10.2013 | עו"ד אנה נודל

שוב בית המשפט מבקר בחריפות התנהגות שערורייתית של שוטרים אלימים נגד אזרח תמים: השופט שמאי בקר זיכה לחלוטין אברך כולל שנהג על קטנוע והעיר לשוטרים על שעצרו רכב ללא סיבה מוצדקת, ובתגובה "חטף" מהשוטרים שמואל קבע וג'וני סער ברכיה לאשכיו, נעתקה נשימתו ממנו, הוא נעצר והובא לתחנת משטרה, שם הופשט מבגדיו ונערך בו חיפוש כשהוא עירום ועריה 

בית משפט השלום בתל אביב זיכה תלמיד כולל שהואשם בתקיפת שוטר, ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות השוטרים, מח"ש והתביעה המשטרתית. השופט שמאי בקר, שלאחר סיום לימודי התואר השני שלו במשפטים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית מונה לשיפוט בשנת 2010, העלה בשבט הביקורת את ההתנהלות של השוטרים וקבע עקרונית כי "המפגש בין ברכו של שוטר ובין אשכיו של אזרח הוא בלתי נתפס ובלתי נסבל".

התערב באירוע משטרתי לא לו ו'חטף' ברכיה לאשכיו

נגד בן דואני הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר במילוי תפקידו. השוטרים רס"ר שמואל קבע ורס"ל ג'וני סער עצרו בצד רכב שנהג לטענתם במהירות מופרזת. דואני, שנסע בעקבות השוטרים, עצר את הקטנוע שלו בסמוך לניידת והפציר בהם להניח לבעל הרכב שלדעתו נעצר ללא כל סיבה מוצדקת. השוטרים ביקשו מדואני לעזוב את המקום, לשווא.

לאחר מכן הם בדקו במסוף המשטרתי את הקטנוע שלו, וגילו שהוא נוסע ללא רישיון רכב בתוקף. השוטרים ביקשו מדואני להעלות על המדרכה ולבדוק את רישיונותיו. לפי כתב האישום, דואני סירב "תוך שהוא מפנה אצבע מורה לעבר פניו של השוטר בצורה מאיימת ואומר: אתה לא יכול לעשות לי כלום, אתמול עברתי טסט". טענה שבדיעבד הובררה כנכונה. לפי כתב האישום, כשהשוטר ביקש מדואני להזיז את אצבעו מפניו, הוא היכה אותו "מכה חזקה בבטנו, באמצעות האמה". השוטרים עצרו את דואני תוך שהוא התנגד למעצרו ואזקו את ידיו. 

השופט שמאי בקר זיכה את דואני ומתח ביקורת נוקבת על האלימות שהפעילו השוטרים קבע וסער ועל התנהלות התביעה המשטרתית. "שמיעת הראיות בתיק גילתה פער מהותי בין המתואר בכתב האישום לבין שאירע במציאות", קבע השופט בקר, לאחר שקיבל את גרסתו של הנאשם לפיה הוא "התערב באירוע משטרתי לא לו, 'חטף' ברכיה לאשכיו, נעתקה נשימתו ממנו, הוא נעצר והובא לתחנת משטרה, שם הופשט מבגדיו ונערך בו חיפוש".

לאחר מעצרו, דואני הובא בפני שופט בית משפט שלום, שם ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו למשך יותר מיומיים. דואני נעצר למשך יומיים, או לפחות יממה נוספת, לצורך ביצוע השלמות חקירה. השופט בקר העיר כי לאחר שדואני הגיש ערר לבית המשפט המחוזי על מעצרו, "והנה, ראה זה פלא, תוך שעות ספורות, אם לא שעה קלה, בעת בירור עררו בפני בית המשפט המחוזי, מודיעה המשטרה על גמר ביצוע אותן השלמות שלשמן התבקשו למעלה מ-48 שעות, והנאשם אף מתבשר כי לא יוגש נגדו כתב אישום", כתב השופט בקר וציין כי הנאשם שוחרר לביתו, כאשר הוא יודע כי גם לא יוגש נגדו כתב אישום וגם הוגשה בשמו תלונה למח"ש, כך על פי החלטה מפורשת של בית המשפט.

אלא שלאחר מספר חודשים הגיעה הודעה על סגירת התיק במחלקה לחקירות שוטרים, בשל חוסר שיתוף פעולה למרות שהזימון לנאשם נשלח לכתובת שגויה, ועל הגשת כתב אישום נגד דואני בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת ביצוע תפקידו.

היד רועדת בכתיבת פסק הדין החריף

במהלך הדיון בתיק המליץ השופט בקר לתביעה המשטרתית להרהר ביחס להמשך בירור כתב האישום נגד דואני, וזו הודיעה לאחר שמיעת כל הראיות שהיא מסכימה לחזור בה מכתב האישום.

השופט בקר כתב בפסק דינו כי "מדובר בנסיבות המצדיקות, ללא צל של ספק, ביטול כתב האישום נגד הנאשם. ברם, לא אעשה מלאכתי קלה, ולא אעצור כאן, שכן אני מוצא טעם רב בעתירתו של הנאשם שלפניי לזכותו מן הדין, ולא להסתפק, ממש כך, בביטול כתב האישום נגדו, מחמת הגנה מן הצדק".

השופט בקר קבע כי "קבלת גרסתו של הנאשם ועדיו על פני גרסתם של שוטרים אינה עניין של מה בכך, כלל ועיקר, שכן בית המשפט רוצה להניח כי גרסתם של שוטרים היא דבר דבור על אופניו; הרי בשוטרים עסקינן, משרתי ציבור, שאין להם פניות או אינטרס מיוחד בעת ביצוע מלאכתם; אף אודה על האמת – היד רועדת שעה שמסקנה זו, הסותרת הנחת היסוד דלעיל, עולה על הכתב".

בית המשפט ציין בפסק הדין כי "עניין של יום ביומו ששוטרים באים בפני בתי המשפט, ואין הם זוכרים דבר וחצי דבר מן האירועים עליהם הם מתבקשים להעיד. אין תימה שכך הם פני הדברים, שכן בידוע הוא שידי השוטרים מלאות בעבודה, ומן הרגע שבו קורה אירוע פלוני, וכתב אישום קורם עור וגידים והשוטר מוזמן להעיד בדבר, יכולים לחלוף ירחים רבים, ולעתים קרובות – אף חולפות מספר שנים, למרבה הצער. אין לצפות משוטר לזכור אירוע פלוני שאירע לפני שנה או שנתיים, בוודאי שלא למעלה מכך".

אולם, קבע השופט בקר, "שונים הם פני הדברים, לחלוטין, באותם המקרים בהם מדובר בעדויות של שוטרים כקורבנות עבירה או כמתלוננים, עת כתב האישום עוסק בעבירות נגד שוטרים. אך סביר הוא כי שוטר יזכור, ולו במעומעם, את אותה התקיפה שידע, ואשר באה לידי ביטוי בכתב האישום. אני מבדיל לעניין זה את עבירת תקיפת השוטר מעבירת ההפרעה לשוטר, שהיא עבירה נלווית לעבירות סמים רבות, למשל, ובכלל, וברי שאין זו, החמורה והמכוונת נגד גופו של שוטר, כהרי העבירה של 'סתם' הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שהיא גם נפוצה הרבה יותר".

השופט בקר הוסיף כי "מקרה בו שוטר אינו זוכר את התקיפה נשוא כתב האישום, בוודאי ובוודאי גם לאחר שעיין בדו"ח הפעולה שכתב, בהחלט יכול שתהא לו השלכה על משקל העדות שניתן יהיה לתת לאותה עדות, ולו מן הטעם – אך לא רק – כי מן ההגנה נשללת חקירה נגדית אפקטיבית. וכי איזה כלי אחר, משמעותי, יש בידי ההגנה כדי לנסות ולמלא תפקידה?".

איזו הצדקה יש למפגש אלים ואכזרי בין ברכו של שוטר לבין אשכיו של אזרח?!

השופט בקר יצא מגדרו ופסק דברים כדורבנות על האלימות המופרזת של שוטרים כלפי אזרח תמים שנעמד לצידם: "למען האמת, איני יכול כמעט (ואני אומר 'כמעט' רק לשם הזהירות, בבחינת לעולם אל תאמר לעולם לא) – להעלות על הדעת מצב בו יהא שוטר 'מחויב' במתן ברכיה לאזרח, כאשר לא נשקפת סכנה ממשית, מיידית ומוחשית לחיי השוטר. המפגש בין ברכו של שוטר ובין אשכיו של אזרח הוא בלתי נתפס ובלתי נסבל".

הגם שהשופט בקר סייג את קביעותיו: "ייאמר מיד, כי איני עיוור לתלאות השוטרים ברחובות השוקקים והקשים של עירנו, ובוודאי שכך בלילותיה. ברי לי, כי השוטרים נאלצים להתמודד, מדי יום וליל, עם ברנשים מפוקפקים, ועם איומים מאיומים שונים. ובכל זאת, אם חש שוטר כי אזרח פלוני מפריע לו בעבודתו, והוא ממשיך ונעמד בצמוד אל השוטר, ואותו בן בליעל מאיים על המרחב האישי שלו, יתכבד השוטר ויהדוף או ידחוף את האזרח, וזאת עוד טרם הבאנו בחשבון אמצעים וכלים נוספים עימם מצוידים השוטרים".

אולם, קבע השופט בקר כי "בית המשפט אינו יכול להסכין או לקבל, בוודאי שלא להצדיק, מפגש כה אלים ואכזרי בין ברכו של שוטר לבין אשכיו של אזרח. קל וחומר שמהלך כגון דא לא יכול לעבור לסדר היום, שעה שהשוטר, הוא עצמו, מספר כי בברכו הוא הודף את האזרח התוקף, ואילו בידיו הוא מקרב אותו או אוחז בו, שעה שהוא מתנגד לכאורה למעצרו. הדיפה, גם באמצעות ברכיה, והחזקה בצוואר לשם ביצוע מעצר, בעת ובעונה אחת – לא יכולות לדור בכפיפה אחת, ואחיזה בצוואר שוללת ומפריכה את קיומה של אותה הסכנה הנטענת אותה חש ואותה ביקש להדוף לכאורה השוטר".

עוד הוסיף השופט בקר שהוא "מוכן להניח כי לעתים נדירות כאשר נקלע שוטר לסכנת חיים מיידית, בוודאי מפתיעה, נוכח קרבה גופנית בינו לבין תוקף אלמוני, שלא יהיה מנוס מפגיעה באשכיו של תוקף. ברם, אפילו כך, והדברים נכתבים תוך חירוק שיניים, על מנת שלא יהא מצב בו שוטר ייפגע חלילה מפאת שחשש להשתמש בברכו, הרי שהמקרה שלפנינו, בו עשה הנאשם שימוש באמתו כלפי בטנו של השוטר, ואולי אף פגע בה, הוא בוודאי ובוודאי לא אותו מקרה בו יוכל בית משפט להתיר ולהבין, בדיעבד, את המפגש האסור והמוקצה בין ברכו של שוטר ובין אשכיו של אזרח".

מה במח"ש מכתיב את האינטרס הציבורי?

ביקורת נוקבת העלה בית המשפט גם נגד ההתנהלות של המחלקה לחקירת שוטרים על נימוקיה לסגירת התיק נגד האלימות המופרזת של השוטרים. "נימוק 'חלוף הזמן שעבר בין מועד האירוע נשוא התלונה לבין מועד הגשת התלונה' כבסיס לסגירת תיק המח"ש – אינו ברור לי ואינו מקובל עלי", פסק השופט בקר. "התלונה המקורית הוגשה הרי באדיבות בית המשפט השלום, בהחלטתו מיום 9.2.2010, פחות מיממה מקרות האירוע נושא התלונה. פניית הסנגור, שבלית ברירה בוצעה לאחר שהנאשם הופתע לקבל את כתב האישום, בחודש דצמבר 2010, איננה מהווה את המועד המקורי או ה'נכון' של הגשת התלונה. אולם, אפילו נניח כי התלונה אכן הוגשה, או למצער – הוגשה מחדש, בדצמבר 2010, אז מה בכך? האם אותם תשעה חודשים כשרים להוליד כתב אישום בתקיפת שוטרים, אולם הם מביאים להפלת טענותיו של אזרח שהותקף לכאורה על ידי שוטר – עוד טרם יצאו לאוויר העולם ובוררו לגופן?".

השופט בקר הוסיף כי "לא ברור לי, עם כל הכבוד, כיצד זה מכתיב האינטרס הציבורי בירור כתב האישום, הכולל עבירות נגד שוטרים גרידא (כלומר: לא היה עוד חומר חקירה סבוך, ביחס לפריצה או אלימות כלפי הזולת, למשל), אולם שאלת תקיפתו של אזרח על ידי שוטרים, אינה באה במסגרת אותו האינטרס. פשיטא בעיני, כי מבלי להקל ראש, כהוא זה, בעבירות נגד שוטרים (ענין חמור כשלעצמו, ללא ספק), הרי שלא פחות חשוב לציבור לדעת, כי לובשי המדים, המופקדים על הגנת הציבור, אינם חורגים מן השורה וממשימתם זו".

פשוט עיצבן את השוטרים

בסופו של דבר זיכה כאמור השופט בקר את דואני מכל אשמה וקבע כי מהראיות והעדויות עולה כי "הנאשם, אם מטעמים של שומרוני טוב, לשיטתו, ואם מפאת נטייתו להתערב בעניין לא לו, לשיטת השוטרים, העלה את חמתם של האחרונים, ובמילים פשוטות – פשוט עיצבן אותם".

בית המשפט הוסיף עקרונית כי "אם סברו השוטרים כי הנאשם מפריע למילוי תפקידם, היה עליהם לעכבו או בהמשך לעוצרו בשל כך, אולם מכאן ועד לתגובה האלימה, המיותרת, או הבלתי מידתית בעליל, רחוקה הדרך כרחוק מזרח ממערב".

השופט בקר ציין ש"אני ער לכך כי שומה על האזרחים שלא למנות עצמם מבקרים אד-הוק של שוטרים בעת ביצוע משימתם, אולם עדיפים בעיניי עשרה מבקרים מהצד בכל אירוע ואירוע משטרתי, על פני שוטר אחד שנוקט אלימות בלתי מוצדקת כלפי מעוכב, עצור או אפילו אחד מן המבקרים הללו".

יצוין כי דואני יוצג בפרשה על ידי עו"ד ניר רהט מהסנגוריה הציבורית.

 

ת"פ 4964-12-10

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה