אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נדחתה תביעת רשלנות מקצועית נגד עו"ד אריה דנציגר בסך 4 מיליון שקל

השופטת ד"ר דרורה פלפל צילום:באדיבות המכללה האקדמית נתניה

נדחתה תביעת רשלנות מקצועית נגד עו"ד אריה דנציגר בסך 4 מיליון שקל


23.10.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

לאחר התדיינות משפטית בת 12 שנה(!) דחתה השופטת ד"ר דרורה פלפל תביעת רשלנות שהגיש איש העסקים אהרן אהרוני נגד עורך דינו לשעבר אריה דנציגר בסך של למעלה מארבעה מיליון שקל. השופטת פלפל: "עורך דין אינו נדרש לחשב את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה"

עורך דין אינו נדרש לחשב את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה. כך פסקה עקרונית השופטת ד"ר דרורה פלפל, סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת הכרעתה בתביעת רשלנות מקצועית שהגיש איש העסקים אהרן אהרוני נגד עורך דינו לשעבר, אריה דנציגר, שותף בכיר במשרד עורכי דין אלחנני-דנציגר-שפורן ושות'.

יצוין כי פסק הדין בפרשה ניתן לאחר התדיינות משפטית שהתנהלה במשך 12 שנה, משנת 2001, עוד כשהשופט עדי אזר ז"ל ישב על המדוכה בפרשה זו והחליט לדחות את טענת ההתיישנות של עורכי הדין הנתבעים. התיק התגלגל משופט לשופטת, עד שנמסר להכרעת השופטת פלפל לפני כשנתיים.

נכנעו לתכתיבים בגלל רשלנות עורך הדין

אהרוני הגיש תביעה נגד משרד עורכי הדין לתשלום פיצויים בסך של 4,250,000 שקל, בעקבות רשלנות מקצועית של המשרד במתן שירותים משפטיים. אהרוני הוא איש עסקים שבשנת 1994 החזיק ב-40% מהון המניות ובשליש ממניות ההנהלה של חברת "ג'ואי נכסים". לאהרוני היו שני שותפים נוספים בחברה: דני יצחקי, שהחזיק אף הוא ב-40% מהון המניות ובשליש ממניות ההנהלה, וישראל יצחקוב שהחזיק ב-20% ממניות חברת ג'ואי ובשליש ממניות ההנהלה שלה, באמצעות חברה אחרת שהיתה בבעלותו.

בשלב מסוים, אהרוני ויצחקוב פנו לעוה"ד דנציגר לקבלת ייעוץ משפטי, בין היתר לצורך גיבוש עסקה, במסגרתה הם ירכשו את חלקו של השותף יצחקי בחברת ג'ואי, ובמקביל תגובה הרכישה במכירת המניות שיירכשו מיצחקי, לצד ג'. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טירחה, אבל מספר חודשים לאחר מכן הגיש יצחקי לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפירוק חברת ג'ואי, ולאחר משא ומתן שנוהל בין עורך דינו של יצחקי לבין עוה"ד דנציגר שייצג את אהרוני, נחתם הסכם פשרה בין שלושת השותפים בחברה, במסגרתו הוסכם על מנגנון התמחרות הדדית בין השותפים, שבסופה ירכוש צד אחד את חלקו של הצד השני בחברת ג'ואי.

בתביעתו הנוכחית טען אהרוני כי עוה"ד דנציגר התרשל כלפיו הן בניסוח הסכם ההתמחרות והן בניהול המשא ומתן עם חברת "שיא החזקות" לרכישת מניותיו של יצחקי מאהרוני ומיצחקוב. כפועל יוצא מרשלנותו הנטענת של עוה"ד דנציגר נוצר מצב שבו זכו אהרוני ויצחקוב בהתמחרות שהתקיימה בביהמ"ש המחוזי ונקבע שעליהם לשלם בתוך חודש את הסכום בסך 1,680,000 דולר שהציעו ליצחקי עבור מניותיו, אולם בשלב זה טרם נחתם בינם לבין חברת שיא הסכם המחייב את האחרונה לרכוש מהם את מניותיו של יצחקי.

בנוסף לכך טען אהרוני שרק בדיעבד התברר לו וליצחקוב שעל-פי נוסח הסכם ההתמחרות, במידה ולא ישולם ליצחקי הסכום של 1,680,000 דולר בתוך חודש, תעמוד לו הזכות לרכוש את מניותיהם במחיר הבסיסי שהוא הציע בהליך ההתמחרות. לטענת אהרוני, רק יום לפני המועד שנקבע להעברת התשלום ליצחקי התקיימה פגישה עם באי כוחה של חברת שיא, אולם עוה"ד דנציגר לא הופיע ואהרוני עם יצחקוב נאלצו לטענתו לחתום על ההסכם עם חברת שיא, בתנאים אחרים שהרעו את מעמדם בחברת ג'ואי.

עוד טען אהרוני כי הוא מסר לעוה"ד דנציגר את השיק של חברת שיא, שנועד לתשלום עבור מניותיו של יצחקי, ועוה"ד דנציגר הפקיד את השיק הזה בקופת בית המשפט. לטענת אהרוני, עוד באותו יום חתמו הוא ויצחקוב על המחאת זכות, לפי דרישת עוה"ד דנציגר, בה המחו לחברת שיא את זכותם לקבל את הכסף שהופקד בקופת בית המשפט. כחלוף מספר חודשים בפגישה שהתקיימה במשרדי חברת שיא, התברר לאהרוני שהסכום שהוחזר לחברת שיא על-ידי בית המשפט על סמך המחאת הזכות, נחשב כסכום הלוואה שנתנה החברה, ושהוחזר לה. בנסיבות אלה, מאחר שבתאריך 14.10.94 היה אמור להתבצע התשלום ליצחקי, לא היתה לאהרוני ברירה אלא "להיכנע" לתכתיבי חברת שיא ולחתום עימה על הסכם חדש, במסגרתו מכרו לה אהרוני ויצחקוב חלק מאחזקותיהם בחברת ג'ואי בתמורה מופחתת.

חלק מטענות ההתיישנות של עוה"ד דנציגר התקבלו על ידי הרשם ש' ברוך ז"ל והתביעה המתוקנת בפרשה נידונה אך ורק ביחס לעילה הנובעת מהעובדות הקשורות להמחאת הזכות.

הפעלת מיומנות סבירה

השופטת פלפל דחתה כאמור את תביעת הרשלנות, לאחר שעמדה על התנאי לקיומה של חבות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות בצורך להוכיח קיומם של מספר מרכיבים: חובת זהירות של המזיק ביחס לניזוק, הנחלקת בין חובת זהירות "מושגית" ובין חובת זהירות "קונקרטית"; הפרת חובת הזהירות על ידי סטייה מסטנדרט התנהגות סביר, וקיומם של נזק וקשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין קרות הנזק.

נפסק כי חובת הזהירות של עורך הדין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור. פסיקת בית המשפט העליון אף הרחיבה את חובת הזהירות של עורך הדין גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו של עורך הדין. עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח, רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא, שלפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו.

השופטת פלפל הציגה את הפסיקה הקובעת כי עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטיפולו בענייני לקוחו – בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן, עם זאת, כי לא כל כישלון של עורך הדין ייתפס כהפרת חובה. חובתו של עורך הדין היא לפעול עבור לקוחו כאיש מקצוע מיומן וזהיר, וזאת, בין השאר, נוכח החובות המפורשות המיוחדות המוטלות עליו בחוק ובכללי לשכת עורכי הדין.

בכל רגע ורגע יכולה החלטת עורך הדין להתברר כשגויה

לגופו של עניין, פסקה השופטת ד"ר פלפל כי לא הוכח שעוה"ד דנציגר הוא זה שיזם או ייעץ מלכתחילה לאהרוני שלא להעביר את התשלום ישירות לידיו של יצחקי ותחת זאת להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט, צעד שכתוצאה ממנו הוחתמו אהרוני ויצחקוב על המחאת הזכות.

הסיבה למימוש המחאת הזכות ומשיכת הכספים מקופת בית המשפט על ידי חברת שיא, אינה קשורה לעובדה שיצחקי "לא לקח את הכסף" כפי שהעיד אהרוני, אלא הפעולה בוצעה נוכח הבקשות לעיקול הכספים שהגישו לבית המשפט נושי חברת ג'ואי.

בנסיבות אלה, פסקה השופטת פלפל, הפעיל עוה"ד דנציגר שיקול דעת ברמה הנדרשת מעורך דין מיומן וזהיר, בכך שייעץ לאהרוני ליצחקוב לחתום על המחאת הזכות, שבלעדיה הם היו נותרים חשופים לסיכון שבאי-קיום התחייבותם ליצחקי ולסיכון שבהפרת ההסכם בינם לבין חברת שיא.

השופטת פלפל דחתה את הטענה של אהרוני לפיה עוה"ד דנציגר התרשל בכך שלא דאג ליצירת מנגנון נאמנות של צד שלישי על הכסף, כך שתוגן זכותם של אהרוני ושל יצחקוב מפני חברת שיא. שכן, "גם חובת הזהירות וגם חובת המיומנות המוטלות על סניגור בניהול המשפט אינן עולות אלא כדי חובה של שיקול דעת לעניין במסגרת הנתונים המשפטיים – המהותיים והדיוניים – הקיימים", ציטטה השופטת פלפל מפסק דין משנת 1975 (ע"א 735/75).

מפסק דין מחוזי ציטטה השופטת פלפל כיצד "בכל יום ויום שומה על עורכי הדין לקבל החלטות הנוגעות לניהול ענייניהם של לקוחותיהם. בכל רגע ורגע יכולה החלטה להתברר כשגויה. לא ניתן לחייב את עורכי הדין לצפות מראש את שידוע בדיעבד" (בר"ע 934/05). מעבר לכך ש"עורך דין אינו נדרש לחשב את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה", ציטטה השופטת פלפל מפסק דין מחוזי אחר (2278/09).

אהרוני חויב לבסוף בתשלום שכר טרחת עורכי הדין הנתבעים בסכום כולל בסך 200 אלף שקל. ואילו עורכי הדין הנתבעים ישלמו לחברת הביטוח איילון, באמצעות משרד עו"ד אטיאס-נוה, שכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל, וכן את הוצאותיהם, אותן ישום הרשם. עוד 50 אלף שקל ישלמו עורכי הדין הנתבעים למשרד עו"ד שטיינר על ייצוג סוכנות הביטוח מרוז.

לטענת עו"ד אריה דנציגר בפנייתו לפורטל חדשות תקדין, התובע אהרן אהרוני יאלץ לשלם כעת סכומי עתק על התביעה שהגיש נגדו בפרשה לפני 12 שנה: "נוסף לשכר הטרחה ששילם לעורך הדין שלו ונוסף לאגרת המשפט ששילם להנהלת בתי המשפט היינו 100 אלף שקל, הוא ייאלץ לשלם לנתבעים את הסכומים הבאים אשר נפסקו לזכותם על ידי השופטת פלפל והשופטים שטיפלו בהליכי הביניים של המשפט: 200 אלף שקל שכר טרחת עורך דין של הנתבעים, הוצאות משפט של הנתבעים כדלקמן:

א.      אגרות משפט שהנתבעים שילמו בהודעה לצד ג' בסך 100 אלף שקל.

ב.      שכר טרחת עורכי הדין של צד ג' בסך 100 אלף שקל.

ג.       הוצאות משפט שנפסקו בהליכי ביניים שהנשיאה בהן כפופה לתוצאות המשפט בסך 42 אלף שקל.

ד.      עלות חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים 12 אלף שקל.

"כך שבסך הכול לתשלום לנתבעים 454 אלף שקל. זאת העלות הישירה של העלילה שהאיש יידרש להוציא מכיסו בתוך 30 הימים הקרובים כמתחייב מחוק ההוצאה לפועל".

 

ת"א 2333-01

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה