אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פס"ד: על הלשכה היה להרחיק לצמיתות עו"ד שלא כיבד הבטחתו לביהמ"ש

צילום:אתר בתי המשפט

פס"ד: על הלשכה היה להרחיק לצמיתות עו"ד שלא כיבד הבטחתו לביהמ"ש


17.10.2013 | עו"ד אנה נודל

עו"ד אריה בן ארי, המשמש מזה 35 שנה עורך דין, פגע אנושות בכבוד מקצוע עריכת הדין משהתחייב בפני שופט מחוזי עוד ב-2005 להפקיד לחשבון הנאמנות של בנק מזרחי-טפחות כשני מיליון שקל, אותם גבה מלקוחות הבנק אך לא העביר לבנק שייצג אז, אבל עד היום לא הפקיד שקל. ערעורו על השעייתו לשנה מלעסוק בעריכת דין נדחה על הסף, כשהשופט משה דרורי מבקר בחריפות גם את התנהלות הלשכה שלא התעקשה על הרחקתו לצמיתות משורותיה

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור שהגיש עו"ד אריה בן ארי על ההרשעה והעונש שהוטלו עליו במסגרת ההליכים המשמעתיים בלשכת עורכי הדין.

עורך הדין בן ארי התחייב בפני השופט אהרן פרקש, מבית המשפט המחוזי בירושלים, כי יפקיד סך של למעלה משני מיליון שקל לחשבון נאמנות, אך לא עשה כן. עוה"ד בן ארי הורשע בעבירות של התנהגות שאינה הולמת עורך דין ואי-שמירת כבוד המקצוע, ובית הדין המשמעתי של הלשכה גזר עליו עונש של שנת השעיה מלעסוק בעריכת דין ושמונה חודשי השעיה על תנאי.

גרף לכיסו למעלה משני מיליון שקל

עוה"ד בן ארי שימש כעורך הדין של בנק מזרחי-טפחות וייצג את הבנק בתיקי ההוצאה לפועל, מימוש נכסים וכינוס נכסים מול לקוחות הבנק. בשנת 2004 גילה הבנק אי-סדרים בדיווחים שמסר עורך הדין בן ארי לבנק על פעילותו. כאשר העמיק הבנק בבדיקתו, מצא כי בארבעה מקרים נגבו על ידי עורך הדין מאות אלפי שקלים, שלא נמסרו לבנק. הבנק דרש מעורך הדין בן ארי את הכספים, אך הוא סירב להעבירם לבנק, וטען טענות קיזוז.

הבנק הגיש נגדו שתי תביעות לבית משפט השלום בירושלים בסך של כשני מיליון שקל. עוה"ד בן ארי העלה טענות קיזוז. משהבנק לא השלים עם ההליך בערכאת השלום, הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת ההליך, עוה"ד בן ארי התחייב להפקיד את סכום התביעה בחשבון נאמנות לטובת בנק מזרחי-טפחות וההתחייבות קיבלה תוקף של פסק דין. אבל אז, עוה"ד בן ארי לא קיים את פסק הדין, והבנק הגיש נגדו תלונה אתית ללשכת עורכי הדין במחוז חיפה.

ועדת האתיקה המחוזית הגישה קובלנה נגד עוה"ד בן ארי, ובית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה הרשיע אותו בהתנהגות שאינה הולמת עו"ד ואי-שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין. עוה"ד בן ארי ערער לבית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה, אשר דחה את הערעור וחייב אותו בהוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.

במקביל, בית משפט השלום דחה את טענות הקיזוז שהעלה עוה"ד בן ארי וחייב אותו במלוא סכום התביעה שהוגשה נגדו על ידי הבנק – למעלה משני מיליון שקל, ובשכר טרחת עו"ד בסך של 150 אלף שקל. לימים גם דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור שהגיש עוה"ד בן ארי על פסק דין זה. עוה"ד בן ארי הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אבל גם הבקשה הזו נדחתה.

דוגמא שלילית חמורה לציבור הרחב

במסגרת הערעור על ההחלטה של בית הדין המשמעתי הארצי טען עוה"ד בן ארי בבית המשפט המחוזי בירושלים, באמצעות עו"ד רם דקל, כי "על פי הפסיקה אין כלל גורף המחייב הרשעה בעבירה משמעתית של מי שאינו משלם חוב שנקבע בפסק דין, אלא יש להתייחס לכל מקרה לפי נסיבותיו". כמו כן, נטען כי לעוה"ד בן ארי אין אפשרות כלכלית לשלם את הסכום שנפסק. נטען כי שווי חלקו בדירת המגורים נמוך מגובה הסכום שהיה עליו להפקיד בחשבון הנאמנות על שם הבנק.

עוה"ד בן ארי ציין גם כי הוא תיפקד במשך 35 שנה כעורך דין, בלא הרשעה כלשהי. הוא טען כי אורך תקופת ההשעיה, אשר עלולה להביא לסגירת משרדו ולפגיעה אנושה בפרנסתו, ספק אם תתקן את המצב, ולא כל שכן שלא יוכל לשלם לבנק את הכספים שנפסקו לחובתו.

סגן הנשיא, השופט משה דרורי, דחה כאמור את הערעור של עוה"ד בן ארי, וקבע כי מדובר ב"מקרה בולט, שבו עורך דין בן ארי משמש דוגמא שלילית לציבור הרחב, והוא מתווה נורמת התנהגות שלילית כלפי בית המשפט. קשה למצוא דוגמא יותר בולטת וברורה לכך שמערכת בתי המשפט מאז שנת 2005 מנסה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד עורך דין, לתשלום כספים המצויים בידו לפני מועד זה, ואותו עורך דין מבטיח לבתי המשפט כי יפקיד את הסכום השנוי במחלוקת בנאמנות, לא עושה כן, ובמקביל מנהל הליכים משפטיים בשלוש ערכאות, והתוצאה על אף כל זאת היא אי-קיום פסק הדין. זו אכן דוגמא שלילית חמורה מאד לציבור הרחב".

השופט דרורי הוסיף וציין כי "כל אדם מן הציבור הרחב אשר מקבל פסק דין לחובתו, ואינו פורע את המוטל עליו, יוכל למצוא לעצמו צידוק (כמובן שאינו נכון), בלשון זו או דומה לה: 'אם עורך דין בן ארי לא משלם חובות על אף שעניינו נדון בשלוש ערכאות, למה שאני אשלם חוב?!'. חלק גדול מהיוקרה ומהכבוד של הציבור הרחב כלפי עורכי הדין, היא האמון הבלתי-מסויג כי עורכי הדין (לפחות הם), רואים בהחלטות בית המשפט ובפסקי דיניו, צו שאין להרהר ולערער אחריו. לכן, תופעת עורך דין בן ארי, כמוסבר לעיל, פוגעת קשה, והייתי אומר – כמעט באופן אנוש – בכבוד מקצוע עריכת הדין".

בנוגע למצבו הכלכלי של עוה"ד בן ארי, הדגיש השופט דרורי כי החיוב בהפקדת הכספים בחשבון הנאמנות ניתן בהסכמת עוה"ד בן ארי: "עורך הדין בן ארי הופיע בפני שופט בית משפט מחוזי בירושלים בעניין רציני של עיקול. הוא ידע במה עוסק הדיון. בית המשפט הציע הצעה מסוימת, בדבר הפקדת הכספים בחשבון נאמנות, והוא קיבל הצעה זו". השופט דרורי ציין עוד כי כאשר הבנק ביקש שהכספים יופקדו לאלתר, עוה"ד בן ארי הסביר שהכסף נמצא בידו אלא שהוא נמצא בכמה חשבונות בנק ולכן הזמן הדרוש לו להתארגנות ואיסוף הכספים מאותם החשבונות והעברתם לחשבון הנאמנות, ייקח 30 יום. בית המשפט קיבל את עמדתו של עוה"ד בן ארי והקציב לו את 30 הימים שביקש. למרות זאת, עד היום לא הופקדו הכספים בחשבון הנאמנות.

מעל במעמד המועדף שניתן לו על פני אזרח רגיל

"בית המשפט המחוזי סמך על עורך דין בן ארי בכך שבמקום עיקול כספים אצל הנושה או התובע, או השארתם בבנק ועיקולם, הדרך שנבחרה על ידי בית המשפט היא שעורך דין בן ארי יהיה זה שיבחר את חשבון הבנק שאליו יועברו הכספים, ישלח העתק בדבר הפקדת הכספים לתובע-הבנק, והכספים יישארו בנאמנותו ובשליטתו", אפיין כעת השופט דרורי בפסק הדין בעניינו. "עורך דין בן ארי, לא הצדיק את האמון שניתן בו, ולא הפקיד את הכספים".

השופט דרורי ציין כי אם היה מדובר באזרח "רגיל", ולא עורך דין, היה הבנק מסכים רק לעיקול, כמקובל. דווקא בגלל שבן ארי היה עורך דין, נקבעה לו פרוצדורה מיוחדת של הפקדת כספים בחשבון נאמנות, תוך הבנה כי אם הוא יצהיר שהכספים בבנק בנאמנות, הוא לא יבצע בהם כל עסקה. מכאן שמערכת בתי המשפט נתנה לעורך הדין בן ארי מעמד עודף על פני אדם אחר, ולמרות זאת הוא מעל באמון שניתן לו.

בהתייחס לטענה לפיה הדירה של עוה"ד בן ארי, שאותה צריכים לממש כדי לשלם את החוב לבנק, רשומה על שמו רק במחצית, והמחצית האחרת היא של אשתו – קבע השופט דרורי "מבלי שאומר דבר ביחס להעדר ראיות בעניין זה, אזכיר כי הפסיקה של בית המשפט העליון קובעת כי כאשר מדובר בזוגות 'רגילים', האחריות לתשלום החובות מוטלת על שני בני הזוג. שכן, השותפות בחובות היא חלק משיתוף הנכסים בין בני הזוג".

ומה יאמרו 50 אלף עורכי הדין?!

עם זאת, במסגרת פסק הדין השופט דרורי העלה בשבט הביקורת את התנהלות לשכת עורכי הדין בפרשה. הלשכה, בטיעונים לעונש בבית הדין המשמעתי המחוזי, ביקשה כי יוטל על עוה"ד בן ארי עונש של הוצאה כליל משורותיה, כך שלא יוכל יותר לשמש כעורך דין בישראל. אולם, לאחר שבית הדין המשמעתי המחוזי הטיל עליו עונש של שנת השעיה, מי שהגיש את הערעור לבית הדין המשמעתי היה עוה"ד בן ארי בלבד, ואילו הלשכה לא הגישה ערעור מטעמה על העונש המֵקל לעומת מה שדרשה.

בא-כוח הלשכה, עו"ד רן זינגר, טען בפני השופט דרורי כי עונש של שנת השעיה בפועל הוא הולם וראוי. לטענת עוה"ד זינגר, הלשכה סברה שעונש של שנת השעיה אינו מצדיק ערכאת ערעור, במיוחד שהדבר היה בתקופה שבה התנהלו ההליכים האזרחיים בין עוה"ד בן ארי ובין הבנק.

השופט דרורי כתב על כך ש"קשה לי להבין את טיעוני הלשכה. אם הלשכה סברה 'מעיקרא' כי העונש המתאים הוא הוצאה לצמיתות מן הלשכה, מדוע בשלב הערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, 'לבסוף', עמדתה הייתה שאין מקום להגיש ערעור?".

יתירה מזו, כאשר הלשכה היא משיב בערעור, עמדת הלשכה אינה כי מדובר בעונש נמוך, שבדיעבד יש "להגן" עליו, אלא בעיקרי הטיעון מטעמה נאמר כי מדובר בעונש הולם וראוי. השופט דרורי כתב כי "מדיניות הלשכה הראשונית היא הנכונה", וכי "הנימוק של המתנה לפסק דין סופי וחלוט בעניין הכספי, אינו רלוונטי לאי-כיבוד פסק הדין במחוזי, שניתן בהסכמה בפני השופט פרקש".

השופט דרורי ציין כי "המצב של העדר פסק דין אזרחי חלוט, ביחסים שבין עו"ד בן ארי לבין הבנק, היה גם ביום הטיעונים לעונש בבית הדין המשמעתי המחוזי, ואז עמדת הלשכה הייתה כי העונש המתאים הוא הרחקה לצמיתות. מה השתנה בשלב של הערעור לבין הדין המשמעתי הארצי?!".

השופט דרורי יצא מגדרו והטיח בלשכת עורכי הדין דברים כדורבנות: "בנסיבות אלה עולה השאלה האם ראוי אדם זה להיות חבר בשורות עורכי הדין? מנקודת מבט של הלקוח העתידי, ישאל כל אדם את עצמו, האם היה מסכים שעורך דין שאינו מקיים פסק דין, בסכום של שני מיליון שקל, יהיה עורך דין המייצג אותו, כנאמן המחזיק כספים, במסגרת חוזה שבין מוכר ולבין קונה, או חוזה שבין משכיר לבין שוכר? מנקודת מבט של ציבור עורכי הדין – האם אחד מבין כ-50 אלף עורכי הדין בישראל, יסכים כי במחלוקת כספית כלשהי, ישמש עו"ד בן ארי כנאמן, כאשר הוא יודע שעו"ד בן ארי לא קיים פסק דין שבו חויב בתשלום שני מיליון שקלים, במשך שנים?". לכן הוסיף השופט דרורי כי "צדקה הלשכה בטיעוניה הראשונים בבית הדין המשמעתי המחוזי, שם דרשה כי יוטל על עו"ד בן ארי עונש של הרחקה לצמיתות מן הלשכה".

בית המשפט המחוזי חייב כעת את עוה"ד בן ארי גם בהוצאות המשפט של הלשכה בסך של 20 אלף שקל.

 

עמל"ע 45990-05-13

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה