אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נדחתה תביעת עורכת דין שזייפה תצהירים נגד לקוחה שהלינה עליה במשטרה

השופטת קרן אניספלד. צילום: אתר בתי המשפט

נדחתה תביעת עורכת דין שזייפה תצהירים נגד לקוחה שהלינה עליה במשטרה


09.10.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטת קרן אניספלד פסקה כי עוה"ד יעל אור-פלדמן זייפה שלושה תצהירים בשם הלקוחה, שלכן התלוננה נגדה למשטרה וללשכה ובתגובה "חטפה" ממנה תביעת לשון הרע. נפסק כי סעיף בהסכם שכר הטרחה המטיל קנס על הלקוחה בסך של 15 אלף דולר אם תעזוב את עורכת הדין, חל רק בנסיבות מסוימות שכלל לא התקיימו בפרשה

שופטת בית משפט השלום בחדרה, קרן אניספלד, דחתה במלואן את תביעותיה של עורכת הדין יעל אור-פלדמן נגד לקוחתה, הן לקבלת שכר טרחה בשיעור של 15 אלף דולר (על פי הסכם שנערך ביניהן) והן את תביעת לשון הרע שהגישה עורכת הדין נגד הלקוחה בגלל תלונותיה למשטרה על זיוף תצהירים על ידי עורכת הדין אור-פלדמן.

בנוסף נקבע בפסק הדין, המחזיק למעלה מ-82 עמודים(!), כי עוה"ד אור-פלדמן זייפה את התצהירים ומשום כך עומדות ללקוחה שלה הגנות "אמת דברתי" ותום לב.

עם זאת, כן התקבלה תביעתה של עוה"ד אור-פלדמן לתשלום סכום מזערי בסך 540 שקל בגין החזר הוצאות צילום. עוה"ד אור-פלדמן חויבה בשל התנהלותה לשלם ללקוחתה 28 אלף שקל הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

סעיף מיוחד כדי שהלקוחה לא תעזוב

מפסק הדין עולה כי מדובר במערכת יחסים של עו"ד-לקוח לניהול תיקי משמורת מזונות ותביעת רכוש בבית המשפט למשפחה, על בסיס הסכם לתשלום שכר טרחת עו"ד על-פי אחוזי זכיית הלקוחה, ותוך הוספת סעיף על פיו תשלם הלקוחה סכום של 15 אלף דולר במידה ויחסיהם יסתיימו ללא הסכמה.

לטענת התובעת עוה"ד אור-פלדמן, מששלחה הלקוחה שלה הודעת הפסקת ייצוג היא חייבת לשלם את הסכום הקבוע בסעיף ההסכם והתביעה הועמדה על סך של 63,540 שקל ליום הגשתה.

בנוסף, הגישה עוה"ד אור-פלדמן תביעה נוספת נגד לקוחתה, ששמה אינו מצוין בפסק הדין (פלונית), בעקבות פרסום לשון הרע בתלונות על זיוף תצהירים שהגישה נגדה הלקוחה למשטרה וללשכת עורכי הדין.

לטענת עוה"ד אור-פלדמן, הוגשו נגדה תלונות למשטרה וללשכה כדי להשפילה, לבזותה, לעשותה מטרה ללעג ובוז, ולפגוע בה באופן שמזכה אותה בפסיקת פיצוי בגין פרסום לשון הרע ללא הוכחת נזק בסך של 60 אלף שקל.

התנהלות מחושבת ומניפולטיבית

השופטת אניספלד דחתה כאמור את שתי התביעות במלואן ופירשה את הסעיף בנוגע לקנס של 15 אלף דולר על פי אומד דעת הצדדים שכרתו את חוזה שכר הטרחה. נפסק כי הסעיף נועד למקרה שבו תחפוץ הלקוחה לקראת סיום ההליך המשפטי (ששכרו מותנה בתוצאות ומשולם באחוזים) לפטר את עוה"ד אור-פלדמן מייצוג או להגיע להסכמות עם בעלה שלא באמצעות עורכת דינה או מאחורי גבה, תוך התחמקות מתשלום המגיע לה על עבודתה. מטרת הסעיף היתה אפוא לקבוע מעין קנס שירתיע את הלקוחה מהתנהלות מחושבת ומניפולטיבית שכל תכליתה שלילת השכר המותנה בתוצאות מעוה"ד אור-פלדמן שעה שעל-פי תוצאות ההליכים היא תהיה זכאית לו.

בית המשפט דחה את האפשרות שהעלתה עוה"ד אור-פלדמן כי כל הפסקת ייצוג תזכה אותה בשכר טרחה, וקבעה כי טענה זו יסודה בחוסר תום לב ניכר וכי פרשנות כזו זרה לאומד-הדעת המשותף לעורכת הדין וללקוחה בעת חתימת ההסכם ולנסיבות שבהן נכרת ההסכם, והיא זרה גם ללשונו של ההסכם על-פי פשוטו.

השופטת אניספלד קבעה כי רק בהתקיים הנסיבות הללו של ניסיון להתחמק מתשלום שכר טרחה וקבלת כספים ישירות מהבעל – חל הסעיף המחייב בתשלום הסכום הגלובלי של 15 אלף דולר. עוד הבהיר בית המשפט כי הוכח שהפסקת הייצוג נעשתה כפועל יוצא מהתנהלות והתנהגות התובעת עוה"ד אור-פלדמן, שנכחה לדעת במהלך ההליך כי ניהולו לא יניב לה את שכר הטרחה לו ייחלה. כתוצאה מכך, היא פעלה בדרכים רבות כדי שהלקוחה תפטר אותה מייצוגה בתקווה לזכות בשכר הגלובלי.

כך למשל, באחד מימי השישי הגיעה הלקוחה לביתה של עוה"ד אור-פלדמן בקיסריה וביקשה לקבל מזוודת מסמכים שהחזיקה במשרדה הנמצא בביתה – מזוודה שנמסרה לה קודם לכן על-ידי הלקוחה והכילה תיעוד שנסב על ההליכים הפליליים בהם היא הייתה מעורבת. המזוודה נדרשה לה, לטענתה, כדי לצלם חלק מהתיעוד שנמצא בה עבור עורכי דין אחרים שייצגו אותה בנושאים ובהליכים שלא נמסרו לטיפולה של עוה"ד אור-פלדמן. בתום הביקור יצאה הלקוחה מביתה של עוה"ד אור-פלדמן כשהיא נוטלת עימה את המזוודה.

משהתברר במהלך המשפט כי לא הופסקו היחסים בשל רצונה של הלקוחה להתחמק מתשלום שכרה של עוה"ד אור-פלדמן, נקבע שאין לעורכתה דין זכות לקבל את הסכום הגלובלי.

ביהמ"ש: עורכת הדין זייפה 3 תצהירים של הלקוחה

אשר לתביעת לשון הרע קבעה השופטת אניספלד כי מהמזוודה שלקחה הלקוחה מביתה של עוה"ד אור-פלדמן היא מצאה שלושה תצהירים שעל גביהם זויפה חתימתה, שעה שהתצהירים היו מאומתים על ידי עוה"ד אור-פלדמן. הצדדים הגישו חוות דעת גרפולוגיות לבית המשפט, שעל פיהן נקבע כי עוה"ד אור-פלדמן היא לא זו שחתמה על התצהירים, והתצהירים זויפו. ואילו מנגד, הגישה הלקוחה חוות דעת גרפולוגית לפיה חתימות האימות שעל גבי אותם התצהירים כן נחתמו על ידי עוה"ד אור-פלדמן.

השופטת אניספלד קבעה כי משום שהתצהירים נמצאו במזוודה של עוה"ד אור-פלדמן, שהיתה רק בידיה ונמצאה בביתה שלה, ומשלא הוכיחה עוה"ד אור-פלדמן נגישות של עובדת אחרת מטעמה לתצהירים – הרי שהיא זו שזייפה את החתימות של הלקוחה שלה על גבי התצהירים. משום כך נקבע כי עומדות ללקוחה הגנות "אמת דיברתי" ואמירת דבר בתום לב על פי חוק לשון הרע במסגרת הגשת תלונותיה למשטרה וללשכת עוה"ד.

לבסוף, התביעה התקבלה כאמור רק בחלקה הזעום, לגבי סכום הוצאות הצילום שדרשה עוה"ד אור-פלדמן מהלקוחה שלה, בסך של 540 שקל. עוה"ד אור-פלדמן חויבה בתשלום שכר טרחת עו"ד מטעם הלקוחה בסך 20 אלף שקל, וכן סך של 8,000 שקל בגין הוצאות ההליך לרבות חוות הדעת הגרפולוגיות שהוגשו על ידה.

 

ת"א 1112-07

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.