אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > סוכל ניסיונו של מנקה חלונות להשתלט על נכסים בשווי 50 מיליון דולר

צוואה, צילום:Photodisc

סוכל ניסיונו של מנקה חלונות להשתלט על נכסים בשווי 50 מיליון דולר


07.10.2013 | עו"ד אנה נודל

סיפור מהאגדות: בועז יעקב ניסה להשתלט על נכסיה של אישה עשירה ומבוגרת בטענה שלאחר פטירתה בגיל 78 היא הורישה לו, ולא לאחייניה, את רכושה הנאמד בכ-50 מיליון דולר בהוקרה על שסעד אותה וטיפל בה בערוב ימיה. השופט יהורם שקד הגיע למסקנה שהמנוחה כלל לא הכירה את יעקב והצוואה שהציג מזויפת. יעקב חויב בהוצאות משפט בסך 120 אלף שקל

"המקרה אשר הובא בפניי על ידי התובע, אם אמת היה הוא, מן הסתם, יכול היה להיחשב כסיפור מהאגדות", אפיין השופט יהורם שקד את המקרה שנדון באולמו בבית המשפט למשפחה ברמת גן. "סיפור מרגש על אישה מבוגרת, אשר לקחה לה להיות לה לבן, שמעולם לא היה לה, אדם מן הישוב המוצא את לחמו בעבודת כפיים ומורישה לו את מלוא רכושה ובכך גומלת לו על טוב ליבו וכן מבטיחה לו, למשפחתו, לצאצאיו ולצאצאי צאצאיהם חיי רווחה ועושר לכל אריכות ימיהם. סיפור בו ימצא האדם ההגון הוכחה כי טוב הלב והחמלה גוברים על הכול וכי סופו של האדם המאיר את סביבתו, להיות מואר בעצמו, כמאמר החכם באדם: 'שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו' (קהלת יא, א). דא עקא, לא באגדה קסומה עניין לנו אלא בסיפור אחר לגמרי, סיפור אשר איננו נושק למציאות ואשר אין לו כל קשר למציאות, אם כי למציאות מדומה בה למנוחה אין כל תפקיד אמיתי, סיפור אשר לא מסופר על ידי המנוחה, לא נכתב על ידה ואף לא בוים על ידה. צוואת המנוחה, לית צוואה היא וניכר כי הגיעה העת לשוב מעולם האגדות אל עולם המציאות".

ניקוי שלטי חוצות בתחנת אוטובוס

ואכן, כחצי שנה לאחר פטירתה של רחל מיכקשווילי הוגשה לרשם לענייני ירושה בתל אביב בקשה לקיים את צוואתה, המעניקה לבועז יעקב ולא ליורשים הטבעיים את כל רכושה שנאמד בכ-50 מיליון דולר.

יעקב הצהיר שהוא הכיר באופן אישי את המנוחה, שנפטרה בגיל 78, סעד אותה וטיפל בה. הוא טען שהאישה הייתה בסכסוך עם אחייניה וביקשה להדיר אותם מהרכוש המשפחתי. לטענתו, המנוחה פנתה אליו בזמן שעסק בניקוי שלט חוצות בתחנת אוטובוס במסגרת עבודתו, וביקשה להיעזר בשירותיו כדי לנקות את החזית של בניין מגוריה. בשנים 2005-2001 הוא נסע במונית קבועה לביקורים מביתו ברמלה לבית המנוחה, כאשר בדרך כלל המונית המתינה מחוץ לבית המנוחה עד לתום הביקור.

כמו כן, לדבריו, הוא נהג להעביר למנוחה באמצעות נהג המונית הקבוע חבילות של מזון ובגדים. יעקב סיפר בבית המשפט כי בשנת 2005 הוא רכש רכב ולא נזקק עוד לשירותי הסעה לצורך ביקוריו את המנוחה. לטענתו, לאורך השנים הוא פגש את המנוחה עשרות פעמים מחוץ לביתה וביקר אצלה 10-9 פעמים. בתקופה האחרונה לחיי המנוחה הוא אף סעד אותה, טיפל בה והיה לה כבן.

חשדנית וחרדה לפרטיותה

השופט יהורם שקד, מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, דחה את תביעתו של יעקב להכיר בכשרות הצוואה הציג ואף קבע כי הצוואה זויפה. נקבע כי יעקב "לא היה מעורב בחיי המנוחה ולא הצביע על כל תחום בו העניק למנוחה סיוע". השופט שקד פסק כי יעקב "מסר מספר גרסאות, והיפוכן, ועדותו נמצאה בלתי אמינה בעיניי בכלל ובאשר לקשר בינו לבין המנוחה, בפרט". עוד ציין השופט שקד כי "התובע לא תמך את טענתו בדבר הקשר בינו לבין המנוחה בכל ראיה. התובע אף נמנע מהבאת עדים אשר על פי גרסתו ראו אותו יחד עם המנוחה".

יעקב טען שהוא ביצע תיקונים שונים בדירתה בתחילת היכרותו עם הקשישה, אך השופט שקד ציין כי "המנוחה הייתה חשדנית מאוד, חרדה לפרטיותה וסירבה לכניסת כל אדם לביתה, לרבות בעלי מקצוע. המנוחה אף סירבה להשכיר את הנכסים בבניין בו נמצאת דירתה כדי שפרטיותה לא תיפגע. לפיכך, גרסת התובע כי המנוחה נתנה בו אמון ואף הכניסה אותו לביתה, אינה סבירה".

בית המשפט מינה מומחה כדי שיבדוק את החתימה של המנוחה על הצוואה שהוצגה. המומחית קבעה בחוות דעתה חתימת המנוחה על גבי כל אחד משני עותקי הצוואה שהובאו בפניה נכתבה כחיקוי על פי מודל חתימה בשם המנוחה.

בפסק הדין נקבע כי "גרסתו של התובע, באשר לקשר בינו לבין המנוחה, הופרכה מניה וביה. התובע מסר גרסאות והיפוכן, לא תמך טענותיו בראיות אובייקטיביות ושוכנעתי כי התובע לא היה קרוב אל המנוחה, לא סעד אותה, לא טיפל בה וודאי שלא היה לה כבן – כפי שטען בהליך שלפניי. זאת ועוד, ספק רב בעיניי אם המנוחה הייתה בקשר כלשהו עם התובע. יתרה מכך, לאחר שקילת מכלול הראיות, נחה דעתי כי המסקנה שהמנוחה לא הכירה את התובע מסתברת יותר מהמסקנה שהמנוחה הכירה אותו".

כתב אישום מחורר ככברה

לאחר שהמשטרה חקרה את הטענות בדבר זיוף הצוואה הוגש נגד יעקב כתב אישום שייחס לו קשירת שקר לזיוף הצוואה. הפרקליטות טענה כי יעקב התקשר עם אישה שהציגה את עצמה כמנוחה בפני עורך דין וחתמה בשמה על הצוואה. אבל בית משפט השלום בתל אביב זיכה את יעקב לפני כחודש מכל העבירות שיוחסו לו, מחמת הספק. השופטת לימור מרגולין-יחידי כתבה בפסק דינה כי התיק "בנוי כולו על ראיות נסיבתיות", והסבירה ש"ראיות נסיבתיות יכולות להוות בסיס להרשעה, באותם מקרים שבהצטרפן זו לזו, הן יוצרות מסכת ראייתית נסיבתית מפלילה, עד כי המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק היא שהנאשם אחראי בפלילים ולא קיים הסבר אפשרי אחר השולל אחריות פלילית".

השופטת מרגולין-יחידי קבעה כי "תצרף הראיות הנסיבתיות בתיק זה, מאפשר לכל אחד מהצדדים בתיק לספר את סיפור המעשה באופן שונה, ולהעביר את הראיות דרך פריזמה אחרת... התמונה שנפרשה לנגד עיני מבססת חשדות כבדים מאוד כלפי הנאשם, והנאשם ניצב בחקירתו הנגדית לא פעם כשאין בפיו מענה ממשי לשאלות, לתמיהות ולתהיות שהוטחו בו". עם זאת, השופטת מרגולין-יחידי קבעה כי "קיימים חורים או חוסרים במארג הראיות בנרטיב של המאשימה שאין להם הסבר המעוגן בראיות (להבדיל מהשערות), ודי בהם כדי לבסס את הספק הסביר".

מאזן הסתברויות

השופט שקד התייחס לפסק הדין הפלילי של השופטת מרגולין-יחידי בעניינו של יעקב, וציין כי "להבדיל מנטלי ההוכחה בהליך הפלילי, בו נדרש לצורך הכרעה היעדר של ספק סביר, משפט אזרחי יוכרע על פי מאזן הסתברויות". השופט שקד קבע כי פסק הדין הפלילי אינו כולל "דבר וחצי דבר שיהיה בו להחליש את מסקנתי כי בצוואה מזויפת עסקינן וההיפך הוא הנכון". 

בית המשפט לענייני משפחה אף חייב את יעקב בתשלום הוצאות משפט של הנתבעים ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 120 אלף שקל.

 

ת"ע 100760-09

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.