אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > מורה דתי שהושעה עקב מכתב נגד לימודי מורשת רבין יפוצה ב-360 אלף שקל

יצחק רבין ז"ל. צילום: IDF

מורה דתי שהושעה עקב מכתב נגד לימודי מורשת רבין יפוצה ב-360 אלף שקל


07.10.2013 | עו"ד לילך דניאל

בית המשפט המחוזי חייב את משרד החינוך לפצות מורה על-פי שיטת "ברקאי", שהיא שיטה חדשנית ללימודים תורניים, בשל פגיעה בהעסקתו בבית ספר ממלכתי-דתי בחיפה. חלק משיקולי השעייתו של המורה היו שיקולים פסולים, כמו מכתבו המהדהד לגבי לימודי מורשת רבין ותרעומת של משרד החינוך על נקיטתו בהליכים משפטיים נגד המשרד

"שיטת ברקאי" היא שיטה ללימודים תורניים המיושמת במספר מסגרות חינוכיות במתכונות שונות. בסוף שנות ה-90 יזמה קבוצת הורים בחיפה את הקמתו של בית הספר הממלכתי-דתי "מוריה-ברקאי", בו בצד תכנית הלימודים הרגילה מתחנכים הילדים על פי שיטת ברקאי, תוך מעורבות רבה ופעילה של ההורים ובמימונם. בית הספר הוא בית ספר רשמי המשתייך למשרד החינוך, אשר מנהלו ומרבית המורים בו מועסקים על-ידי משרד החינוך.

משרד החינוך התחשבן עם מורה שלא צעד בתלם

ישראל שירן, מורה ומנחה על פי שיטת ברקאי, שבסוף שנות ה-90 החל לעבוד בבית הספר הזה מטעמם של ההורים ובמימונם המלא, שימש כמנהל חינוכי וכמרכז תכנית ברקאי. מספר חודשים לאחר תחילת עבודתו, הוא כתב מסמך שבו הביע את דעתו לגבי ההוראה שניתנה על ידי משרד החינוך לקיים עצרות זיכרון ושיחות עם התלמידים על מורשתו של יצחק רבין ז"ל. המכתב זכה לתהודה ציבורית רבה, בעקבותיה הושעה שירן מעבודתו לאלתר. לאחר ימים בודדים בוטלה השעייתו ושירן חזר לעבודתו עד תום שנת הלימודים, אז עזב את בית הספר. בשל חוסר שביעות רצון ההורים מהאופן שבו הופעלה שיטת ברקאי בשנים שלאחר עזיבתו של שירן, פנו אליו נציגי ועד ההורים בבקשה לחזור לבית הספר וחתמו עימו על הסכם העסקה. משרד החינוך עודכן על כריתת ההסכם רק בדיעבד ולכן נדחה בקשת ההורים להעסקתו של שירן. בהמשך נערך לשירן שימוע בפני ועדה של משרד החינוך, אולם גם זו החליטה שלא לאשר את העסקתו בבית הספר.

שירן לא ויתר, ועתר לבית המשפט לעניינים מנהליים. בעקבות העתירה, הודיע משרד החינוך כי הוא מסיר את התנגדותו להעסקתו של שירן בבית הספר. עם זאת, התעוררה מחלוקת נוקבת בשאלת מתכונת העסקתו ובשאלת פרשנותו של פסק הדין בעתירה המנהלית: בעוד שוועד ההורים ושירן סברו כי פסק הדין חייב את משרד החינוך לאפשר את העסקתו של המורה במתכונת ובהיקף הרחבים שנקבעו ביניהם, הרי שמשרד החינוך טען כי בית המשפט קבע שמתכונת העסקתו של שירן צריכה להיות "תלויה בנסיבות הזמן והמקום", ולכן תפקידו צריך להיות מצומצם ולהתמצות בתפקידי הדרכה למורים בהיקף העסקה של יומיים בלבד.

לאחר שהמחלוקות והמתח בין ההורים ומשרד החינוך הלכו והעצימו, הודיעו הורי התלמידים לשירן על הפסקת ההתקשרות עימו, והגישו בקשה לביזיון החלטת בית המשפט על ידי משרד החינוך. בית המשפט קבע בתגובה כי טענות אלו צריכות להתברר בהליך אזרחי, ולכן הגיש שירן תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה כי התנהלותו של משרד החינוך כלפיו לכל אורך הדרך נבעה משיקולים פסולים, ובהם המסמך שכתב על לימודי מורשת רבין בבתי הספר הדתיים, ובהמשך הרצון "להתחשבן" עימו על כך שהעז לנקוט נגד משרד החינוך בהליכים משפטיים. עוד הוסיף שירן בתביעתו כי כתוצאה מההתנהלות האמורה נגרמו לו נזקים כספיים ניכרים, בגינם יש לחייב את משרד החינוך לפצות אותו.

העסקה צרה או רחבה

השופט אריה רומנוב חייב את משרד החינוך לפצות את שירן. לאחר שבחן את ראיות וטענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה שלא ניתן לקבוע כי בפסק הדין שניתן בבית המשפט לעניינים מנהליים חוייב משרד החינוך להעסיק את שירן במתכונת ההעסקה הרחבה, שכן נאמר שם במפורש כי שאלת נחיצותו של שירן בבית הספר "תלויה בנסיבות הזמן והמקום". בצד זאת, סבר בית המשפט כי יש לקבל את טענתו של שירן לפיה פסק הדין מהווה "מעשה בית דין" לגבי שנת הלימודים בה ניתן, וכי עולה ממנו שהנימוק העיקרי לסירובו של משרד החינוך להעסקתו (היעדר הסמכתו להוראה) היה טעם מלאכותי ומאולץ שנועד להסתיר את הנימוק האמיתי לסירוב – "פרשת רבין".

לכן סבר השופט רומנוב כי מפסק הדין המנהלי עולה שגם אם היו למשרד החינוך טעמים נוספים ו"כשרים" שלא להעסיק את שירן, הרי שהשיקול העיקרי לכך היה שיקול פסול. כפועל יוצא, יש לקבל את טענתו של שירן כי הסירוב להעסיקו על פי ההסכם הראשון שנכרת בינו לבין ההורים נבע משיקולים פסולים, ולכן יש לקבל את תביעתו לגבי שנת הלימודים תשס"ח.

משקעים שנוצרו מהתדיינות משפטית

מכאן, פנה בית המשפט לבחון את השאלה האם לאחר שהוצג בפני משרד החינוך הסכם ההעסקה השני, נפל פסול בהחלטתו לאפשר את העסקתו של שירן במתכונת ההעסקה הצרה ולא במתכונת ההעסקה הרחבה, כפי שרצו שירן והורי התלמידים. על כך הבהיר השופט רומנוב כי הקושי לעמוד על שיקוליו האמיתיים של משרד החינוך גדול יותר לאחר מתן פסק הדין המנהלי, שכן כעת הוא מעלה שיקולים הנראים על פני הדברים ענייניים ועקרוניים. נפסק כי אין להוציא מכלל אפשרות שביסוד יחסו של משרד החינוך לשירן והתנהגותו כלפיו עמדו מספר שיקולים, ובכללם המסמך שכתב על לימודי מורשת רבין, משקעים שיתכן ונוצרו אצל גורמים במשרד החינוך עקב כך ששירן נקט נגדם במספר הליכים משפטיים, כמו גם משקעים שנוצרו במהלך השנים כתוצאה מההתנצחות בהליכים אלה ומתוצאותיהם או שיקול עקרוני באשר לחלוקת התפקידים ובאשר להיררכיה במסגרת הפעלת "תכנית ברקאי" בבתי ספר דתיים-ממלכתיים.

עוד סבר בית המשפט כי לא ניתן לשלול את האפשרות שללא כל קשר עם שירן, משרד החינוך סבר שאין מקום להעסיק בבית הספר אדם במתכונת ההעסקה הרחבה. בעניין זה, סבר בית המשפט כי מכתבו של שירן על לימודי "מורשת רבין" והעמדות הפוליטיות המשתמעות ממכתב זה לא תפס משקל רב בהחלטותיו של משרד החינוך, בפרט נוכח העובדה שהמכתב נכתב כשבע שנים ויותר לפני האירועים מושא התובענה וכי שירן חזר לעבודה בבית הספר ולאחר מכן עבר ללמד בבית ספר אחר באישור משרד החינוך. עם זאת, באשר ליתר השיקולים סבר בית המשפט כי ניתן להניח שאלו אכן עמדו ביסוד יחסו של משרד החינוך אל שירן, ולכן סביר לקבוע כי החלטת משרד החינוך הייתה מודרכת גם על ידי שיקולים לא-ענייניים שעיקרם התרעומת על כך ששירן "העז" לנקוט בהליכים משפטיים והמשקעים שנוצרו כתוצאה מההתדיינות וההתנצחות מולו לאורך השנים.

על יסוד האמור קבע בית המשפט המחוזי כי יש להטיל על משרד החינוך אחריות לכך ששירן החל להיות מועסק בשנת הלימודים הבאה במתכונת העסקה צרה. בצד זאת קבע בית המשפט כי יש להטיל מחצית מהאחריות גם על שירן והורי התלמידים בשל העובדה שלאחר מתן פסק הדין המנהלי לא פנו אל משרד החינוך כדי לגבש ולקבוע ביחד את האופן שבו שירן ישתלב בבית הספר ואת מתכונת העסקתו. במקום זה, ניהלו ההורים מגעים ושיגרו למשרד החינוך את הסכמי ההעסקה רק בדיעבד.

עם זאת, נקבע כי אין מקום להטיל על משרד החינוך אחריות לכך שעבודתו של שירן בבית הספר הופסקה כליל, ולכן אין להעניק לו פיצוי ביחס לתקופה שלאחר עזיבתו את בית הספר. לאור האמור, פסק בית המשפט לשירן פיצוי בסכום כולל של 329,150 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30 אלף שקל.

 

ת"א 3507-09

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה