אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > הלכה מנחה וחדשה: מן הראוי להשעות לצמיתות עו"ד ששלח יד בכספי לקוח

השופט משה דרורי. צילום: אתר בתי המשפט

הלכה מנחה וחדשה: מן הראוי להשעות לצמיתות עו"ד ששלח יד בכספי לקוח


30.09.2013 | עו"ד לילך דניאל

נדחה ערעורו של עו"ד וורד עאסי על השעייתו מלשכת עורכי הדין למשך 5 שנים, לאחר ששלח יד בכספי ביטוח בסך של כמה אלפי שקלים שהגיעו ללקוח שעבר תאונת דרכים. השופט משה דרורי: עבירת שליחת יד בכספי לקוח היא אחת העבירות החמורות שיכול לבצע עו"ד, וככלל דינו הוא הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, למעט נסיבות אישיות חריגות או כשמדובר בסכומים פעוטים

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של עורך דין וורד עאסי שהורשע בשתי ערכאות של לשכת עורכי הדין בביצוע עבירות משמעת, ונידון להשעיה בת 5 שנים מעיסוק במקצוע. עאסי זייף על כתב סילוק תביעות את חתימתו של לקוח שייצג בהליך פיצויים עבור תאונת דרכים, ושלח יד בכספים שהתקבלו בשל כך מחברת הביטוח. סגן הנשיא השופט משה דרורי קבע כי אין להתערב בהרשעה, וכי בהתחשב בעבירה המקבילה בחוק העונשין – גניבה, לא נראה כי העונש שהוטל על עורך הדין היה קיצוני ואף הקל עמו במידה רבה.

עדות יחידה של בעל עניין

תחילתה של הפרשה בהגשת קובלנה נגד עוה"ד עאסי לבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה של לשכת עורכי הדין. בקובלנה נטען כי עוה"ד ייצג לקוח בתביעה לפיצוי בגין תאונת דרכים, אבל לא דיווח לו על התקדמות הטיפול המשפטי בעניינו. בהמשך, לאחר שפנה המתלונן לחברת הביטוח ולעו"ד אחר, התברר כי חברת הביטוח סילקה את תביעתו על יסוד כתב "קבלה ויתור ושחרור סופי" שהתיימר להיות חתום על ידי המתלונן, תמורת סך של כמה אלפי שקלים. לפיכך, נטען כי עוה"ד עאסי זייף את חתימתו של המתלונן ושלח ידו בכספים שהגיעו לו.

לאור האמור, יוחסו לעוה"ד עאסי עבירות של שליחת יד בכספי לקוח, אי-שמירה על כבוד המקצוע, חוסר נאמנות ומסירות כלפי לקוח, וכן אי-מתן תגובה לתלונה. בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה הרשיע אותו על יסוד העדפת עדות המתלונן שנמצאה מהימנה ונתמכה בחיזוקים, על פני גרסת עוה"ד עאסי. בעקבות זאת, נגזרו על עוה"ד עאסי השעיה בפועל מהעיסוק בעריכת דין למשך חמש שנים, השעיה על תנאי של שנתיים ותשלום הוצאות ללשכה בסך של 2,500 שקל.

ערעור שהגיש עוה"ד עאסי לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין נדחה, תוך שבית הדין אימץ את מסקנותיו וקביעותיו של בית הדין המשמעתי בחיפה. עוה"ד עאסי לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה כי ההכרעה בעניינו לקתה בחסר ונעדרה פירוט והנמקה מהותיים, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובהגנתו. עוד הוסיף עוה"ד עאסי בערעורו כי טעה בית הדין המחוזי משנתן אימון בעדותו ובגרסתו של המתלונן, על אף הסתירות והתמיהות הרבות שעלו מעדותו ומחקירתו הנגדית, ועל אף שמדובר בעדות יחידה של בעל עניין.

עדות אובייקטיבית מול עדות כבושה

השופט דרורי דחה כאמור את הערעור במלואו. תחילה, ציין בית המשפט כי חלקו העיקרי של הערעור נשען על פרשנויות אפשריות שהעלה עוה"ד עאסי לדברים שאמרו העדים השונים בפני הערכאה הדיונית, אולם בהתחשב בהלכה הידועה בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות נוכח יתרונה המובהק של הערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה מהעדים – אין בטענות אלו כדי להוות בסיס ראוי לקבלת גרסת המערער. זאת ועוד, עוה"ד עאסי לא הביא ולו ראיה אחת המצדיקה התערבות בשלב הערעור, בייחוד כאשר מדובר בערעור שלישי. לפיכך, נקבע כי קביעתו של בית הדין המחוזי בדבר מהימנותה של גרסת המתלונן והעדפתה על פני גרסתו של עוה"ד עאסי הייתה מוצדקת.

עוד הוסיף השופט דרורי את עדותו של עורך הדין החדש אליו פנה המתלונן, שהייתה עדות אובייקטיבית ונתפסה על ידי בית הדין המשמעתי כאמינה ביותר ועקבית. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שעדותו של עוה"ד עאסי הייתה עדות כבושה, בהתחשב בכך שכבר נוהל נגדו משפט אזרחי במעמד צד אחד, במסגרתו חויב לשלם את הכסף נשוא הערעור למתלונן, מבלי שהתגונן במהלך המשפט ומבלי שהגיש בקשה לביטול פסק הדין.

עצמאות בשיפוט המשמעתי

נוסף לאמור, סבר בית המשפט כי ככלל יש לתת לבתי הדין המשמעתיים עצמאות במתן פסקי הדין, הן בשיקול הדעת לעניין ההרשעה והן בשיקול הדעת בענישה, וכי ראוי שבית המשפט יימנע ככל הניתן מהתערבות בהחלטותיו למעט חריגות המצדיקות התערבות. גם לאור נימוק זה, לא ראה בית המשפט מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. בעניין זה, התייחס בית המשפט בפרט לעובדה שבהליכים משמעתיים לא קיימת בחוק הנחייה בנוגע לענישה, לא נקבעו עונשי מינימום ומקסימום ולא נקבעו עונשים בצמוד לכל עבירה ועבירה, אלא רק עונש כללי. לפיכך, ולצורך יצירת השוויון בין המורשעים נקבע בפסיקה כי מן הראוי לפחות לקבל השראה מתיקון 113 לחוק העונשין, העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.

מבחן נוסף שהציע השופט דרורי הוא בחינת חומרת העבירה המקבילה בדין הפלילי וגזירת העונש המתאים מכך. בכל הנוגע לעבירת שליחת יד בכספי לקוח, ציין בית המשפט כי מדובר באחת העבירות החמורות אותן יכול עו"ד לבצע, וכי ככלל דינו של עו"ד המבצע עבירה כאמור הוא הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, למעט בהתקיים נסיבות אישיות חריגות ביותר או כאשר מדובר בסכומים פעוטים או נמוכים יחסית. עם זאת, מאחר שבמקרה זה לא הוגש ערעור מטעם הלשכה על קולת העונש שנגזר על עוה"ד עאסי, סבר השופט דרורי כי אין מקום להתערב בענישה, על אף שהיה ראוי לשיטתו להשעות את המערער לצמיתות מהלשכה.

"קשה מאוד מאוד להעלות על הדעת"

עוד צוין כי המקבילה בחוק העונשין לעבירת שליחת יד, היא עבירת הגניבה, המסווגת ככלל כ"עוון", אולם ישנן נסיבות בהן העבירה מועלה לדרגה חמורה יותר של "פשע". לדעת השופט דרורי, במקרה זה הנסיבות אכן מצדיקות את סווג העבירה כפשע, וקשה להעלות על הדעת כי המקבילה לעבירה זו בדין המשמעתי תאפשר את המשך עבודתו של עורך דין ששלח יד בכספי לקוחו. "לאור הנאמר בחוק העונשין, ולאור העובדה כי מדובר בעבירה חמורה, של עד שבע שנות מאסר, קשה מאוד מאוד להעלות על הדעת כי המקבילה לעבירה זו בדין המשמעתי, תאפשר את המשך עבודתו כעורך דין, של עורך דין ששלח יד בכספי לקוח, כפי שמבקש ב"כ המערער", פסק השופט דרורי.

לבסוף, בהיקש מתיקון 113 לחוק העונשין, ציין השופט דרורי כי משורה של פסקי דין ניתן ללמוד כי הענישה הנהוגה בעבירת שליחת היד בכספי לקוח היא עבירה חמורה, שנעה בין השעיה למספר שנים ועד להשעיה לצמיתות. לפיכך, לא נראה כי העונש שהוטל על עוה"ד עאסי חרג באופן קיצוני לחומרה או לקולה ממדיניות הענישה הנהוגה.

יתרה מכך, לחובתו של עוה"ד עאסי הרשעות נוספות בעבירות דומות, עניין שגם לו יש לתת משקל כחלק משיקולי הענישה. עוד נקבע כי אין בנסיבותיו האישיות של עוה"ד עאסי בכדי להשפיע באופן משמעותי על תוצאות הערעור, שכן נראה כי הענישה של בית הדין המשמעתי הארצי הייתה מקלה עימו, ויתכן כי ללא נסיבותיו האישיות היה ראוי להטיל עליו עונש חמור יותר.

 

(עמל"ע 33798-02-13)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה