אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > דו"ח הסנגוריה הציבורית: מספר המעצרים ב-2012 הוא הגבוה מזה עשור

ד"ר יואב ספיר.צילום דובר הסנגוריה הציבורית

דו"ח הסנגוריה הציבורית: מספר המעצרים ב-2012 הוא הגבוה מזה עשור


16.09.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

הדו"ח השנתי החדש מצביע על עלייה של 35% במספר המעצרים בעשור האחרון, מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסניגור לפני חקירתם במשטרה וברוב הגדול של מעצרי הימים כלל לא מוגש בסוף כתב אישום נגד העצור והתיק נסגר. 35% הצלחה לערעורים המוגשים לביהמ"ש העליון

ערב כניסתו לתוקף של חוק הסניגוריה הציבורית, נשפטו רוב רובם של העצורים והנאשמים בישראל ללא ייצוג וללא ייעוץ משפטי. סמכויות שלטוניות הכרוכות בפגיעה חמורה בחירותם וכבודם של אנשים, דוגמת סמכות המעצר והסמכות להטיל עונשי מאסר, הופעלו כלפי חשודים ונאשמים לא מיוצגים. מחזה נפוץ ושכיח היה לראות חשודים ונאשמים העומדים בפני בית המשפט כשהם לא בקיאים בחוקים השונים, מתקשים להבין את השפה המשפטית ולא מצליחים לבטא את עצמם באופן ראוי לפני השופט.

נתונים ממקורות שונים העידו עד כמה שכיחה הייתה הבעיה של העדר ייצוג בהליכים פליליים ערב הקמת הסניגוריה הציבורית: כ-60% מהנאשמים בבתי משפט השלום לא היו מיוצגים במשפטם, כך גם כ-85% מהקטינים שעניינם נדון בבתי המשפט לנוער, וכ-80% מהעצורים לצורך חקירה בדיונים בבקשות להארכת מעצריהם. בהקשר זה הטרידה מיוחד התופעה של חוסר שוויון בולט בין המרכז לפריפריה, כאשר שיעורי הייצוג בבתי המשפט במחוזות הצפון והדרום היו נמוכים בהרבה מאלה שבבתי המשפט במחוזות המרכז.

תמונת מצב עגומה זו השתנתה במידה ניכרת בעקבות הקמתה של הסניגוריה הציבורית והתפתחותה כגוף עצמאי במשרד המשפטים, ואף התהפכה עם אימוץ והרחבת ההסדרים שנקבעו בחוק ובתקנות באשר להיקפה של זכות הייצוג. מנתונים שנאספו על ידי הנהלת בתי המשפט, עולה כי שיעור הלא-מיוצגים של נאשמים בבית משפט השלום עומד כיום על כ-15% בלבד. כמו כן, בניגוד לעבר, רוב רובם של הקטינים שעניינם נדון בבית המשפט לנוער ושל העצורים לצורך חקירה מיוצגים כיום בידי עו"ד.

ברבות השנים הפכה הסניגוריה הציבורית ל"שחקן" מרכזי ביותר בהליך הפלילי ולגוף המייצג את מרבית החשודים והנאשמים בפלילים בישראל. מנתונים שהועברו מהנהלת בתי המשפט עולה כי הסניגוריה הציבורית מייצגת קרוב ל-60% מהנאשמים בבתי משפט השלום, כ-80% מהנאשמים בבתי משפט השלום לנוער ולמעלה מ-50% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים. הנתונים הללו מלמדים כי פעילות הסניגוריה הציבורית צמצמה באופן ניכר את שיעורי הבלתי-מיוצגים. שיעורי הייצוג הפרטי נותרו דומים, ועדיין נותר חלק לא מבוטל של בלתי-מיוצגים.

62,291 מעצרים בשנת 2012 – המספר הגבוה בעשור האחרון

במסגרת עבודתה השוטפת בייצוג חשודים ונאשמים בהליכי חקירה ומעצר, נדרשת הסניגוריה הציבורית להתמודד עם מגמות כלליות הנוגעות למדיניות השימוש בכלי המעצר. למגמות אלו השלכות לא רק על מצבם של העצורים ועל זכויותיהם הבסיסיות, אלא גם על פעילותה ועומס עבודתה של הסניגוריה הציבורית, שמייצגת כיום את מרבית העצורים בישראל.

מזה שנים הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה מפני המגמה המטרידה של הגידול העקבי במספר המעצרים. כידוע, בשנת 1996 נחקק חוק המעצרים, שלא נולד בחלל ריק. החוק בא לעולם על רקע ריבוי הביקורות החריפות והצטברות הנתונים המדאיגים על השימוש הנרחב מדי בסמכויות המעצר, המחסור בבקרה מספקת של בתי המשפט על הליכי מעצר ותנאי המחייה הקשים במתקני המעצר בישראל. חברי הכנסת שחוקקו את חוק המעצרים ביקשו להתאים את דיני המעצר ותנאי המעצר בישראל לעידן החוקתי, ובמיוחד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההנחה הייתה כי החוק החדש יביא לצמצום במספר המעצרים – הן לצורך חקירה והן עד לתום ההליכים – שבמדינה ליברלית אמורים להיות החריג ולא הכלל, תוך הפחתת רמת הצפיפות בתאי המעצר ושיפור תנאי המחייה בהם.

אולם, הנתונים מלמדים שמספר המעצרים בישראל לא רק שלא פחת מאז חקיקת חוק המעצרים, אלא הלך וגאה. מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 1998 היו בישראל 40,345 מעצרים. מנתוני דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2012, שהוגש השבוע לשרת המשפטים ציפי לבני, עולה כי  מספרם של המעצרים טיפס באופן הדרגתי והגיע ל-62,291 בשנת 2012 – מספר המעצרים הגבוה בעשור האחרון.

מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, וחלקם היחסי הלך וגדל בעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, שהיוו כ-15% מכלל המעצרים, ואילו בשנת 2012 היו 19,864 מעצרים עד תום ההליכים, שהיוו כ-31% מכלל המעצרים. מהנתונים עולה כי מספר המעצרים לצרכי חקירה ("מעצרי ימים") אף הוא גדל בצורה משמעותית בעשור האחרון, מ-35,646 בשנת 2003 ל-42,427 בשנת 2012. בדו"ח מודגש כי ברוב הגדול של מעצרי הימים, כלל לא מוגש כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר מאוחר יותר.

שחיקת ההגנות והזכויות

מגמה נוספת בה נתקלת הסניגוריה הציבורית בשנים האחרונות היא שחיקת ההגנות והזכויות המנויות בחוק המעצרים. זאת במיוחד על רקע הלחצים ההולכים וגוברים כתוצאה מקשיים מעשיים ומערכתיים, ובכלל זה העומס המוטל על בתי המשפט.

דוגמא מובהקת לכך היא תיקון מס' 8 לחוק המעצרים משנת 2011, לפיו הערר השני לבית המשפט העליון בענייני מעצרים הומר מערר בזכות לערר ברשות. בדיקה מקיפה שנערכה על ידי הסניגוריה הציבורית מאז הומרה זכות הערר בערר ברשות, מלמדת כי בעקבות התיקון נטייתו של בית המשפט העליון להתערב בעררים שניים פחתה באופן משמעותי: מתוך כ-300 בקשות רשות ערר שהוגשו מאז כניסתו של התיקון לתוקף, התקבלו במלואם או באופן חלקי 24 עררים (כ-8%) בלבד. לעומת זאת, על פי הנתונים הרשמיים שהוצגו על ידי הנהלת בתי המשפט בדיוני ועדת חוקה בכנסת לפני חקיקת התיקון, בשנת 2010, למעלה מרבע (כ-27%) מהעררים השניים שהגישו העצורים התקבלו במלואם או באופן חלקי. מנתונים אלה נראה כי ביטול זכות הערר הביא עמו גם פגיעה מהותית בחירותם של העצורים. על רקע זה, פועלת הסניגוריה להגמשת הכללים ואמות המידה להתערבות בית המשפט העליון במסגרת בקשות רשות ערר המוגשות על ידי עצורים.

דוגמא נוספת בה נתקלה הסניגוריה הציבורית בשנת 2012 היא הקשיים הניכרים שהתעוררו במהלך הגשת עררים דחופים על החלטות של בתי משפט השלום במעצרים לצורכי חקירה. הקשיים באים לידי ביטוי בכך שחלק מבתי המשפט המחוזיים אינם קובעים מועדי דיון הולמים ומהירים לעררים אלה, ותחת זאת נקבעים מועדי דיון רחוקים באופן יחסי לתקופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט השלום. משמעות הדברים היא השארת עצורים לצרכי חקירה ימים ולילות מיותרים במעצר, ובמקרים רבים אף עיקור הליך הערר מכל תוכן מעשי.

בדצמבר 2012 פנה הסניגור הארצי ד"ר יואב ספיר למנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, במכתב מפורט בנושא שכלל דוגמאות רבות לתופעה החמורה. במכתב ציין ד"ר ספיר כי מצב הדברים פוגע בזכויותיהם החוקתיות של עצורים לחירות ולהליך משפטי הוגן, וכי הפגיעה חמורה במיוחד כשמדובר במי שבשלב המעצר הראשוני בו הם נמצאים, התשתית הראייתית המבססת לכאורה את מעצרם היא מועטה וחלקית בלבד.

מרבית העצורים לא זוכים לזכות ההיוועצות בסניגור

כתוצאה מפעילות הסניגוריה הציבורית חל בשנים האחרונות שינוי מהותי בתחום ייצוג העצורים. מרבית העצורים לצרכי חקירה מיוצגים כיום בדיונים להארכת מעצרם בבתי המשפט, ואין ספק כי הליך זה הוגן ושוויוני יותר משהיה בעבר. עם זאת, הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה בדו"ח החדש כי נותרה הבעיה הקשה והמתמשכת לפיה מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסניגור לפני חקירתם במשטרה. ברובם המכריע של המקרים, מודיעה משטרת ישראל לסניגוריה הציבורית על דבר מעצרם של העצורים לאחר שכבר נחקרו, כך שמידת האפקטיביות של מימוש זכות ההיוועצות בשלב זה נפגעת באופן ממשי.

למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון, ועל אף הוראות החוק והתקנות, לא מקפידה המשטרה ליידע את כל העצורים על זכותם להיוועץ בסניגור בכלל, ובסניגור ציבורי בפרט, טרם חקירתם. חלקם מקבלים הודעה על זכותם להיוועץ עם סניגור רק עם סיום פעולות החקירה והעברתם לבית המעצר. חלקם לומדים לראשונה על זכותם זו רק כאשר הם מובאים למחרת מעצרם לבית המשפט ופוגשים שם את הסניגור הציבורי התורן.

על העובדה שהוראות החוק והפסיקה אינן מיושמות ניתן ללמוד משני סוגים של נתונים: שיעור הבקשות לייצוג שהסניגוריה אינה מיודעת עליהן כלל על ידי המשטרה מראש (לא לפני חקירה ולא אחריה), והן מתקבלות אצלה לראשונה בשלב המאוחר של הארכת המעצר בבית המשפט; והשיעור הנמוך מאוד של הודעות שמתקבלות מהמשטרה טרם חקירתו של החשוד. 

באשר לשיעור ההודעות הכולל (בין לאחר חקירה ובין לפניה), קיבלה הסניגוריה הציבורית הודעות מהמשטרה ב-78.5% מתוך סך המקרים בהם ייצגה את העצורים. אכן, מדובר בתוספת של כ-6% לעומת הממוצע בשנת 2011 שעמד על 72.4%. עם זאת, במחוזות חיפה ודרום שיעור העצורים שנאלצת הסניגוריה לפגוש לראשונה בבית המשפט, ללא הודעה מוקדמת מהמשטרה, עדיין גבוה יחסית (במחוז חיפה הוא עומד על 33.7% ובמחוז דרום על 31.8%). אם כי מצוין בדו"ח שגם כאן מדובר בשיפור משמעותי לעומת השיעור בשנת 2011 שעמד על כ-44% בשני המחוזות.

התוצאה היא כי רוב החשודים המובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעותיהם מבלי שנמסר להם כי הם זכאים להתייעץ עם סניגור טרם חקירתם או מבלי שמתאפשר להם לקיים זכות זו, הלכה למעשה. זכות ההיוועצות לפני חקירה שמורה, אפוא, רק לנחקרים "מיוחסים" שדבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים, או לנחקרים מנוסים המודעים לזכויותיהם.

במהלך שנת 2012 המשיכה הסניגוריה הציבורית לנקוט באמצעים שונים ליישום פסיקות של בית המשפט העליון להעלאת כמות הפניות המגיעות מן המשטרה ולהקדמת עיתוי הגעתן. כך, בין היתר, הוחלט על הרחבה הדרגתית של שעות פעילות מחלקות המעצרים למערך של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, נערכו פגישות עם נציגי המשטרה במטה הארצי ובמחוזות השונים, רועננו והוטמעו ההנחיות לסניגורים להעלות טיעונים משפטיים בנוגע להפרת זכות ההיוועצות של נחקרים, שודרג תהליך איסוף וריכוז הנתונים בדבר כמות הפניות המגיעות מן המשטרה ועיתוי הגעתן, ונעשו פעולות לקידום החקיקה להסדרה ועיגון של זכות ההיוועצות.

מעצרי לילה מיותרים ואי-שחרור חשודים בערובה בתחנות המשטרה

גם בשנת 2012 המשיכה להתקיים התופעה הקשה והבלתי חוקית שאותה תיארנו בדוחות קודמים, הנמשכת מזה שנים, שלפיה משטרת ישראל מותירה אלפי חשודים במעצר לשווא למשך לילה שלם (ולעיתים לסוף השבוע), רק כדי להביאם בבוקר בפני שופט ולבקש את שחרורם בערובה כספית או בתנאים אחרים. זאת, במקום לשחררם בעצמה מיד בתחנת המשטרה, בתנאים דומים ובהסכמת החשוד, כפי שמסמיך ומחייב אותה הדין לעשות.

בין אם המניע לתופעה הוא הרצון שהאחריות לשחרור תוטל על בית המשפט ולא על המשטרה, בין אם המניע הוא שימוש במעצר ככלי ענישה ו"חינוך", ובין אם הוא מניע אחר כלשהו, לטענת הסנגוריה הדו"ח החדש מדובר בתופעה פסולה, שגורמת לפגיעה מרובעת: פגיעה חמורה ובלתי חוקתית בזכויות יסוד של החשודים – חירותם, כבודם, קניינם, זכותם להליך הוגן ועוד; פגיעה ממוסדת וממושכת בשלטון החוק, דווקא על ידי הגוף שאמור לאכוף את קיום החוק על אחרים; החמרה מיותרת של הצפיפות הקשה השוררת ממילא בתאי המעצר בישראל; ובזבוז כספי ציבור והשחתת זמנם היקר של בתי המשפט, הסניגוריה הציבורית, שירות בתי הסוהר והמשטרה עצמה.

בתי המשפט ממשיכים למתוח ביקורת קשה על התנהלות זו של המשטרה. בעקבות זאת החלה תופעה פסולה לא פחות, שלפיה המשטרה מגישה בקשות להארכת מעצר גם כאשר ברור לה שבית המשפט ישחרר את החשוד, וזאת כ"תחליף" להגשת בקשות לשחרור, שכאמור זוכות לביקורת. גם על תופעה זו נמתחה ביקורת של בתי המשפט (לדוגמה מציגה הסנגוריה הציבורית את החלטת השופט ד"ר שאול אבינור מבית משפט השלום בתל אביב בתיק 4082-10-12, מיום 14.10.2012).

שיעורי הצלחה גדולים בערעורים פליליים לעליון

בסניגוריה הארצית פועלת מחלקה המטפלת בסוגים השונים של ההליכים הנדונים בפני בית המשפט העליון, ובהם: ערעורים פליליים, בקשות רשות ערעור, עתירות לדיון נוסף ועתירות לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. האישור להגשת הליכים בתיקים אלה, מינוי עורכי הדין, הפיקוח המקצועי עליהם ואישור שכר הטרחה, נעשים במחלקה זו.

טבעם של הליכי ערעור בבית המשפט העליון להתמשך על פני יותר משנה קלנדרית אחת. התיקים שנבדקו הם תיקי ערעור פלילי שנפתחו מאמצע שנת 2011 ועד אמצע שנת 2012 – סה"כ 268 תיקים. לאחר ניכוי התיקים שטרם ניתן בהם פסק דין (66 במספר), ערעורים שנמחקו (13) ותיקים שעברו לייצוג סניגור פרטי (18), נותרו בקבוצת התיקים הנבדקת 171 תיקים. לגבי קבוצת תיקים זו, נמצא שב-60 תיקים (35%) פסק הדין משקף 'הצלחה'.

ממצאי הדו"ח עולה כי קשה להעריך במדויק את משמעותו של הממצא, אך נראה שהוא משקף שיעורי הצלחה גדולים לסניגוריה הציבורית כבעל-דין בערעורים פליליים, לעומת כלל הערעורים הפליליים הנדונים בבית המשפט העליון, וזאת בהשוואה למחקר שפורסם בשנת 2011 ובדק אמפירית את תוצאותיהם של ערעורים שנדונו בבית המשפט העליון בשנים 2007-2006. שיטת המחקר והאופן בו נבנה מסד הנתונים במחקר הנ"ל, אינם מאפשרים השוואה ישירה לנתוני הסנגוריה הציבורית, אולם עיבוד מסוים של הנתונים תומך בטענה של שיעורי הצלחה טובים יותר לסניגוריה הציבורית.

כך למשל, נמצא במחקר כי מתוך 1,148 ערעורי נאשמים – התקבלו 173 (15%) ומתוך 180 ערעורי מדינה – נדחו 34 (19%). אם נתאים את הנתון לשיטת הבדיקה של הסניגוריה הציבורית, דחיית ערעור מדינה תיחשב כ'הצלחה', וכך גם קבלת ערעור נאשם. חיבור שני סוגי המקרים יעלה שב-207 תיקים (173+34) מתוך 1328 (1,148+180) נרשמה הצלחה: מדובר בשיעור 'הצלחה' כללי לנאשמים של כ-16% – נתון נמוך באופן משמעותי משיעור ההצלחה של לקוחות הסניגוריה הציבורית (כ-35%, כאמור). בהתחשב בעובדה שבסיס הנתונים במחקר כולל גם את תיקי הסניגוריה הציבורית, הרי שהפער בשיעורי ההצלחה לטובת לקוחות הסניגוריה גדול כנראה אף יותר.

הפורום לתיקון הרשעות שווא

בשנת 2012 התקבלו במשרדי הסניגוריה הציבורית 44 פניות חדשות לייצוג בבקשות למשפט חוזר. בשנה זו, הגישה הסניגוריה הציבורית שתי בקשות למשפט חוזר.

מגמת העלייה במספר הפניות לייצוג בבקשות למשפט חוזר, בצירוף הבעיות המוסדיות שבהן נתקלת הסניגוריה הציבורית בניסיון לאתר ולבטל הרשעות שווא, חייבו היערכות מחודשת במחלקת משפטים חוזרים, שבה משמשת רק עורכת דין פנימית אחת במשרה מלאה ומתמחה בחצי משרה. כחלק מההיערכות המחודשת, ננקטו בשנת 2012 מספר יוזמות במאמץ לגייס שותפים חדשים לצורך קידום הנושא. בין היתר, הוקם הפורום לתיקון הרשעות שווא, במסגרתו גויסו מספר משרדי עורכי דין, מהמובילים בישראל, למיזם משותף עם הסניגוריה הציבורית לאיתור וביטול הרשעות שווא.

עורכי הדין השותפים למיזם הם: עו"ד נבות תל-צור ועו"ד ירון ליפשס ממשרד כספי ושות'; עו"ד יעקב וינרוט, עו"ד גרשון גונטובניק ועו"ד עודד גזית ממשרד ד"ר י. וינרוט ושות'; עו"ד אייל רוזובסקי ועו"ד נועה נודלמן ממשרד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי ושות'; עו"ד דן שינמן, עו"ד נוית נגב ועו"ד איריס ניב-סבאג ממשרד שינמן-נגב-ניב; עו"ד אלי זהר ועו"ד רועי בלכר ממשרד גולדפרב, זליגמן ושות'; עו"ד פרופ' קנת מן ועו"ד פרופ' דוד ליבאי ממשרד מן-ליבאי.

בנוסף, הסניגוריה הציבורית הייתה שותפה להקמת "פרויקט חפות" במסגרת הקליניקה לזכויות בפלילים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת הפרויקט סטודנטים מסייעים לעורך דין, המקבל מהסניגוריה הציבורית פניות לייצוג בבקשות למשפט חוזר.

עמוד פייסבוק לסניגוריה הציבורית

השדרוג הטכנולוגי החל בסנגוריה הציבורית באיחור-מה. כך רק במהלך השנה החולפת הושק, בשיתוף מחלקת הניו-מדיה בדוברות משרד המשפטים, עמוד פייסבוק ייעודי לסניגוריה הציבורית. כארבעה חודשים בלבד לאחר השקתו של העמוד, הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הסניגוריה הציבורית מעל 800 חברים, והעמוד מוביל במספר ה'לייקים' את רשימת עמודי הפייסבוק של יחידות משרד המשפטים.

העמוד כולל עדכונים על תיקים מעניינים בהם ייצגו עורכי הדין של הסניגוריה הציבורית, עדכונים באשר לפרסומיה ועמדותיה המוסדיות של הסניגוריה בנושאים שונים, וכן מידע רלוונטי מן הארץ והעולם בנושא ייצוג חשודים ונאשמים.

ד"ר ספיר: הסנגוריה הציבורית "מממשת את עקרון השוויון"

יצוין כי הסניגוריה הציבורית פועלת בשיטה של מיקור חוץ, כך שיש לה צוות מצומצם יחסית של סניגורים "פנימיים" עובדי מדינה (כיום כ-100) וצוות חיצוני רחב של סניגורים "חיצוניים" הפועלים ממשרדיהם הפרטיים מטעם הסניגוריה הציבורית (כיום כ-850).

"בדברים המובאים בדו"ח מתבטאים הישגיה הרבים של הסניגוריה הציבורית ועבודתה הקשה למתן ייצוג הולם לחשודים נאשמים ואסירים הנזקקים לשירותיה", מסביר הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר עו"ד יואב ספיר. "בפעולתה היומיומית מסייעת הסניגוריה הציבורית למערכת המשפט לעשות צדק והיא מממשת את עקרון השוויון. האמור בדו"ח מציג את פעילותנו למען חירויות הפרט אל מול כוחה הרב של המדינה לא רק בתיקים ספציפיים אלא גם בהצגת עמדות עקרוניות בדיונים עקרוניים בבתי המשפט, בהליכי חקיקה ובפורומים נוספים.  בדוח אף מוצגת גישה מפוכחת המעדיפה דרכים של שיקום, מניעה וטיפול מוקדם במצוקות אישיות וחברתיות, כדרכים ראויות ויעילות יותר לצמצום הפשיעה, על פני גישה פופוליסטית המעדיפה שימוש נרחב בכלים פוגעניים כמו מעצרים נרחבים ועונשי מאסר ממושכים, אשר גם יעילותם מוטלת בספק".

המשטרה: הדו"ח לא משקף את תמונת המצב המלאה

מהמשטרה נמסר בתגובה כי "הנתונים המוצגים בדו"ח אינם משקפים את תמונת המצב המלאה, שכן הם עוסקים בשחרור בערובה כספית בלבד, בעוד שבמקרים רבים מאוד משוחררים בתחנות המשטרה עצורים בתנאים שאינם כוללים ערבות כספית. לשם המחשה בחודשים ינואר-יולי השנה שוחררו בערובה על ידי קציני משטרה בתחנות כ-62 אלף חשודים ורק כ-900 מתוכם בערובה כספית.

"לעניין עליה במספר העצורים, שמרביתם על פי הדו"ח מעצרי ימים בגינם אינם מוגשים כתבי אישום, יש לזכור כי תכלית המעצר אינה הגשת כתבי אישום כי אם חקירה ודווקא השחרור לאחר מימוש תכלית זו מצביע על שימוש ראוי בכלי המעצר. בנוסף, ניתן להצביע בבירור על מגמת עלייה מובהקת במעצרים עד תום ההליכים מתוך סה"כ המעצרים, נתון המעיד על עלייה עקבית באיכות המעצרים.

"למותר לציין כי משטרת ישראל מקפידה על הוראות החוק והנהלים בנושא זכויות החשודים".

לשכת עוה"ד בתגובה: יש לכונן גוף פיקוח ובקרה על רשויות אכיפת החוק

יו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, הגיב לממצאי דו"ח הסנגוריה הציבורית וציין כי מזה חודשים ארוכים מתריע הפורום על התופעות שפורטו בדו"ח ואף נלחם בכל במה אפשרית נגד מעצרי השווא, הפגיעה בזכויות נחקרים, העלייה במעצרם של אזרחים רבים והשימוש במעצר ככלי הרתעה. "לצערנו, נוצרה פרקטיקה פסולה שהיד המשטרתית קלה מידי על ההדק ועושה שימוש נרחב בסמכות המעצר ומנגד, בתי המשפט נעתרים ברוב המקרים לבקשות המשטרה לעצור אזרחים שלימים כלל לא מוגשים נגדם כתבי אישום", אומר עוה"ד חימי. לפי עמדת הפורום, זכות ההיוועצות עם עו"ד הוכרה כזכות יסוד חוקתית בשיטת משפטנו והיא זכות חשובה מאין כמותה, יתכן אף מהחשובות ביותר שיש לחשוד. העובדה שחשוד נתון במעצר במועד קבלת הייעוץ אינה אמורה לפגוע בהיקפה של זכות זו ולצמצמה, כפי שמעידים נתוני הסנגוריה הציבורית.

"הפורום הפלילי הארצי פועל מול ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות חה"כ מירי רגב, למיגור תופעות נפסדות אלה ואף עתיד להפיץ בתחנות המשטרה ספר רשימת עורכי דין פרטיים שיוצג בפני נחקרים, כדי לממש את זכות ההיוועצות המגיעה להם על-פי דין ובכך להבטיח קיום הליך הוגן. הפורום הפלילי מקווה שנתונים מדאיגים אלה יובילו את בתי המשפט לחשיבה מחודשת שתאזן בין צרכי החקירה לזכויות יסוד מהותיות של חשודים ונחקרים. אנו קוראים למפכ"ל המשטר יוחנן דנינו לפעול לצמצום ולמיגור תופעת מעצרי הלילה הפוגעים בזכויות אדם חוקתיות ולהבטחת זכויות אדם של נחקרים, חשודים ונאשמים בישראל".

ראש לשכת עורכי הדין בישראל, עו"ד דורון ברזילי, מסר בתגובה לממצאי הדו"ח החמורים כי "נתוני הסנגוריה הציבורית מדגימים במלוא החריפות את הצורך בכינון גוף פיקוח ובקרה על רשויות אכיפת החוק בנושא מעצרים ובדרך של מסירת נתונים ודיווחים תקופתיים ובכך להבטיח כי לא יישנו מקרים דומים בעתיד. יש לשקול יצירת מאגר נתונים ממוחשב הנותן תמונת מציאות מהימנה, עדכנית ומדויקת ביחס למספר הנחקרים, עילות המעצר, לרבות מספר העצורים שתיק החקירה נגדם נסגר".

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.