אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > הקוד האתי לפרקליטי המדינה – האם הוא נחוץ ומשיג את מטרותיו?

צילום:משפחת המחבר

הקוד האתי לפרקליטי המדינה – האם הוא נחוץ ומשיג את מטרותיו?


11.09.2013 | עו"ד עמוס ויצמן

הקוד האתי לפרקליטי המדינה, שהופץ לאחרונה, נועד בעיקר כדי להילחם בהתקפות על הפרקליטות, לפעול לשיפור תדמיתה הציבורית ולהגברת אמון הציבור בה. יש לציין שהקוד פונה יותר כלפי חוץ, לציבור הרחב, ופחות כלפי פנים, אל הפרקליטים עצמם. במקום כללים וערכים בעלי תוקף הצהרתי וחינוכי בלבד, חשוב לקבוע כללים בעלי תוקף מחייב, שגם יטילו חובה על הפרקליטים להתנהג בחברות כלפי עמיתיהם הסנגורים

פרקליטות המדינה היא הגוף שתפקידו לייצג את המדינה בהליכים משפטיים, לנקוט בהליכים פליליים מטעמה ולייצג את המדינה בהליכים אזרחיים. בראש הפרקליטות עומד פרקליט המדינה, וכולם כפופים ליועץ המשפטי לממשלה, העומד בראש המערכת והפרקליטים פועלים מטעמו.

לאחרונה, ביום 7.8.2013, הניח פרקליט המדינה בפני פרקליטי הפרקליטות "קוד אתי לפרקליטי המדינה". לפי הצהרת כותבי הקוד (הכותבים הם מתוך הפרקליטות או מטעמה), הקוד לא נועד לקבוע כללי התנהגות שהפרתם תגרור עונש. מטרת הקוד היא: חינוכית הצהרתית. מחברי הקוד ביקשו להעמיד מסמך יסוד המפרט את זהות הפרקליטות ואת ערכיה.

אינני מפקפק במניעיהם של מחברי הקוד האתי. נראה לי שהוא משקף את רוח עבודת הפרקליטות ומאפיין את עבודת הפרקליטים.

בהמשך אפרט את דעתי בכל הקשור לשיקולים העיקריים לניסוח הקוד.

הבסיס לכתיבת הקוד – רקע היסטורי ושיקולים נוספים

ב-1975 נתמנה אהרן ברק (לימים נשיא בית המשפט העליון) ליועץ המשפטי לממשלה. אז נפתח דף חדש בתולדות מערכת התביעה בישראל. חשדות שהועלו בדבר מעשי שחיתות של אישי ציבור בכירים ביותר, הובילו לחקירות ולנקיטת הליכים פליליים נגדם.

כך ננקטו הליכים פליליים נגד אשר ידלין (המיועד לנגיד בנק ישראל), נפתחה חקירה פלילית נגד אברהם עופר (שר השיכון דאז), הוחלט לנקוט בהליכים פליליים נגד לאה רבין (אשת ראש הממשלה דאז) בגין החזקת חשבון דולרים בחו"ל, הליכים שקטעו את הקריירה של בעלה יצחק רבין (ראש הממשלה דאז). מגמה זו נמשכה גם בתקופה שלאחר סיום כהונתו של ברק. כך, למשל, ננקטו הליכים פליליים נגד אהרון אבוחצירא (חבר כנסת מטעם המפד"ל) בתקופת כהונתו של יצחק זמיר כיועץ משפטי לממשלה.

תופעת נקיטת ההליכים הפליליים נגד אישי ציבור עוררה רעש גדול בציבור והתקבלה בתחילה כתופעה רצויה של יישום "מבחן בוזגלו", לפיו דין אחד זהה חל על האדם הקטן ועל איש הציבור.

עם השנים, כמהלך נגדי, החלו אישי ציבור ואחרים, לתקוף את מערכת התביעה הפלילית. נטענו נגדה טענות על אופן תפקודה. האשימו את הפרקליטות בשקילת שיקולים פסולים במסגרת נקיטת הליכים פליליים ובתכנון עיתוי ההליכים נגד אישי ציבור. הפרקליטות הואשמה במגמות פסולות למנוע ולסכל את מינוים של אישי ציבור לכהונות שונות.

הביקורת על הפרקליטות התגברה והפכה לאגרסיבית יותר כאשר תיקים פליליים נגד אישי ציבור הסתיימו בזיכוים. הזיכויים, ולעתים אף גניזתן של תלונות ושל חקירות פליליות, שימשו את המבקרים כראיה לטענותיהם. מהמחצית השנייה של שנות התשעים של המאה הקודמת ועד לתחילתן של שנות האלפיים, הצטברה כמות לא מעטה של זיכויים: זיכויו של שמחה דיניץ מעבירות של דיווח על הוצאות פרטיות כהוצאות במילוי תפקידו כיו"ר הסוכנות (1995), זיכויו של רפאל איתן, הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר תנועת צומת (1997), זיכויו של פרופ' יעקב נאמן (1997) בכהונתו הראשונה כשר המשפטים, מעבירה של חתימה על תצהיר שאינו אמת (הליך פלילי שהביא להתפטרותו מכהונתו כשר), זיכויו של אביגדור קהלני (2002).

לעניין זה רלוונטית גם הביקורת שנמתחה על פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל (ביקורת שכללה גם התקפות אישיות), בעקבות חוות דעתה, שניתנה במסגרת החלטה בפרשה הידועה כ"פרשת בר און". היא הותקפה על עצם הוצאת החלטה מנומקת הכוללת דברי ביקורת על מעורבים בפרשה והן על תוכנה של ההחלטה. בחוות הדעת נכללו דברי ביקורת על עו"ד דרור חוטר-ישי, ראש לשכת עורכי הדין דאז (בתגובה, עוה"ד חוטר-ישי הגיש נגדה תביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע. התביעה נמחקה על הסף בקביעה שפרקליט פועל כגוף מעין שיפוטי כאשר הוא נותן החלטה שבה הוא מפרט ומנמק האם לנקוט בהליכים פליליים או לגנזם).

כתוצאה מכך, נאלצה הפרקליטות להתמודד עם התקפות בוטות עליה ועל תפקודה.

בזמננו, יש המשתמשים בשירותיו של מומחה ליחסי ציבור כדי לשפר תדמית בעיני הציבור. הפרקליטות אינה נוהגת כך, אם כי יש לה מחלקת דוברות ענפה. הקוד האתי, שכתיבתו החלה סמוך לאחר גל הזיכויים הנ"ל ומבול ההתקפות על הפרקליטות שבאו בעקבותיו – כוון לתת מענה לביקורת. מחברי הקוד ביקשו להציג בפני הציבור את מניעיה של הפרקליטות בפעולותיה כגוף המייצג את המדינה במרבית כתבי האישום הפליליים במדינה.

הקוד האתי נשלח על ידי פרקליט המדינה, משה לדור, בצירוף מכתבו הפונה אל כלל הפרקליטים. הוא מציין שכתיבת הקוד החלה ב-2003, בסמוך לאחר גל הזיכויים הנ"ל והסתיים כעשר שנים לאחר מכן.

על פי מכתבו של פרקליט המדינה, כתיבת הקוד לא נמשכה ברציפות ובאינטנסיביות לאורך כל התקופה הנ"ל (מתחילת כתיבתו ועד לסיומה). בתהליך כתיבת הקוד נסתמנו עליות ומורדות.

בתחילת 2004 החל מני מזוז את כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה. בתחילת כהונתו הוא החליט לגנוז את תיקי החקירה הפלילית נגד אריאל שרון. בשל כך (בין היתר) התעוררה תקווה שמזוז ינקוט במדיניות שונה מהקודמת, מדיניות מרוסנת יותר, בכל הנוגע לתלונות פליליות נגד אישי ציבור. נראה שכתוצאה מתקווה זו – שככו ההתקפות על הפרקליטות וחלה גם רגיעה בכתיבת הקוד.

אך במציאות התגלגלו הדברים אחרת; בהמשך כהונתו של מזוז נבדקו תלונות פליליות נגד אישי ציבור וננקטו נגדם הליכים פליליים. כך נגד עמרי שרון, נגד משה קצב (נשיא המדינה דאז) ונגד ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. כמו כן ננקטו הליכים פליליים נגד חיים רמון, בגין עבירה של מעשה מגונה, וכן נגד שר האוצר אברהם הירשזון.

עתה החל גל נוסף של ביקורת על התנהלות הפרקליטות, על העומדים בראשה ועל הפרקליטים שייצגו את המדינה, או שטיפלו מטעמה בהליכים הפליליים נגד אישי ציבור. הביקורת הייתה אגרסיבית ובאה בעיקר מטעם חשודים, נאשמים, באי-כוחם, יחצ"נים מטעמם ואישי ציבור אחרים. הביקורת כללה טיעונים שונים: כוונות לקבוע בדרך לא דמוקרטית כהונות ציבוריות רמות (עד כדי ראשות הממשלה), הדלפות מכוונות לתקשורת, התנהלות לא ראויה של פרקליטים במהלך חקירות ובניהול הליכים פליליים בבית המשפט. כך קרה שאפילו שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, שאמורה להיות לו תוכנית ומדיניות (אג'נדה) למלחמה בשחיתות, תקף את הפרקליטות, שתפקידה לעזור לו בקידום מדיניות זו.

תקלות שונות בעבודת הפרקליטות – תרמו אף הן לביקורת עליה ולהתקפות נגדה באמצעי התקשורת השונים:

כך כשלה הפרקליטות בפרשת חיים רמון, כשלא עמדה במחויבותה להמציא את מלוא חומר החקירה, ולא העמידה לרשותו של רמון הקלטות שהיו רלוונטיות להגנתו בתיק הפלילי.

דבר דומה קרה בע"פ 4765/98 נידאל אבו סעדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (1) 832.  פרקליטה ייצגה את המדינה בתיק רצח. היא טענה שבראיות החסויות (שלא הועמדו לרשות הנאשם) אין דבר היכול לסייע להגנה. לאחר שהנאשם הורשע ברצח, פרקליט מפרקליטות המדינה סבר כי יש בראיות החסויות דבר היכול לסייע להגנה וחשף אותן בדיון בערעור בבית המשפט העליון. הנאשם זוכה.

בית המשפט, בפסק הדין המרשיע שנתן נגד הנשיא לשעבר משה קצב, מתח ביקורת על גורמים שונים, וביניהם גם על בכירי הפרקליטות והיועמ"ש מני מזוז, בכל הנוגע לפרסומים ולשפיטת הנשיא קצב באמצעי התקשורת.

כשהפרקליטים מעליבים שופטים...

פרשה נוספת שהטילה צל קודר על התפקוד המקצועי של הפרקליטות, בפרט מול מערכת בתי המשפט והציבור הרחב, נחשפה לפני כשלוש שנים עם פרסום תמלילי הקלטות של סדנה שהעביר עו"ד אורי קורב, התובע בפרשות אולמרט, במכללת "שערי משפט" בהוד השרון. שם כינה עו"ד קורב את השופטים "חמורים", וציין כי לעתים "שופטים נפרדים מהשכל הישר" באולם בית המשפט. נגד עוה"ד קורב התנהל הליך משמעתי בנציבות שירות המדינה, ולאחר חופשה קצרה החזיר פרקליט המדינה לדור את קורב לצוות התביעה במשפטו של ראש הממשלה אולמרט.

עוה"ד קורב חתם על הסדר טיעון במסגרת ההליך המשמעתי שהתנהל נגדו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, במסגרתו הטיל עליו הרכב הדיינים נזיפה חמורה, הפקעת משכורת אחת, שתנוכה ב-10 תשלומים שווים ורצופים והורדה בדרגה לשנה. הרכב הדיינים קבע כי ההתבטאות של עוה"ד קורב "חרגה מגבולותיה המותרים של אווירת צחוק... במיוחד לנוכח תוכנה וחיצי פגיעתה, של מי שמופיע בתדירות יומית בפני אותה מערכת שיפוטית".

פרשה נוספת שהתנהלה בשנים האחרונות היא ההתנצלות של פרקליט המדינה משה לדור בפני ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בעקבות תביעת הדיבה שהגיש נגדו אולמרט. לאחר ההתנצלות, מחק אולמרט את תביעתו. במכתב ההתנצלות הודה הפרקליט לדור שאמר דברים לא מדויקים בראיון לעיתון "הארץ", שבו כינה את ההלוואה שקיבל אולמרט מיוסף (ג'ו) אלמליח "סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה". בהתנצלותו הבהיר לדור כי לא היה ער לעובדה שאולמרט דיווח למבקר המדינה על החזרת ההלוואה.

כזכור, אולמרט דרש מלדור להתנצל לפני שיתבע דיבתו. לדור סירב, ואולמרט מימש את איומו והגיש תביעה בסך 150 אלף שקל בטענה כי זכויותיו נפגעו, וכי לדור הוציא את דיבתו רעה. שכן, גם כי דבריו של לדור, לפיהם "עד היום ההלוואה הזו לא הוחזרה", אינם נכונים – לדבריו גם הפרקליטות עצמה הודתה במכתב התשובה להתראת אולמרט בהגשת תביעה, שההלוואה הוחזרה. הפרקליטות ביקשה מבית המשפט להעניק לפרקליט לדור חסינות מפני התביעה, בנימוק כי הדברים שאמר היו במסגרת תפקידו. אך השופטת ריבה ניב חשבה אחרת, ובהחלטה נוקבת דחתה את הבקשה להעניק לפרקליט המדינה לדור חסינות. הפרקליטות ערערה על ההחלטה של השופטת ניב, אבל בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה.

ניתן לומר כי היו אלה תקלות במקרים בודדים ובמרביתם הוכח או נקבע כי מדובר ברשלנות בלבד ולא בפעילות המתכוונת לשבש את הליכי בית המשפט. נקבע כי התקלות לא נבעו משיקולים פסולים או ממניעים כאלה.

במסגרת גלי הביקורת על הפרקליטות הועלתה הצעה, הקורמת בימים אלה עור וגידים, להקים גוף שיבקר את פעולות הפרקליטות ושיבדוק את התלונות נגדה ונגד פרקליטים. הצעה זו זכתה להתנגדות תקיפה מצד הפרקליטות.

על רקע גלי ההתקפות המחודשות – חודשה ביתר שאת כתיבת הקוד האתי.

פנייה כלפי חוץ

מסקנתי היא אפוא כי הקוד נועד בעיקר כדי להילחם בהתקפות על הפרקליטות, לפעול לשיפור תדמית הפרקליטות בציבור ולהגברת אמון הציבור בה. דעתי זו מתחזקת נוכח משלוח הקוד לעיתונות מיד עם הוצאתו לאור. נראה שהקוד פונה יותר כלפי חוץ, לציבור הרחב ופחות כלפי פנים, אל הפרקליטים עצמם.

קשה לקבל את הסברו של פרקליט המדינה, במכתבו הנלווה אל הדו"ח, כי הסיבה העיקרית ליוזמה המחודשת להשלמת הקוד היא: "ריבויים של פרקליטים צעירים שטרם 'ספגו' את אתוס הפרקליט ורוחה של הפרקליטות". חלק נכבד מהפרקליטים בפרקליטות החלו את דרכם שם עוד כמתמחים. רובם של עורכי הדין המשתלבים בעבודת הפרקליטות הם כאלה אשר מראש השקפת עולמם מתיישבת עם השקפת העולם של הפרקליטות. אינטרס הציבור הוא בראש מעייניהם. הם בוחרים להשתלב בעבודת הפרקליטות, ולא במגזר הפרטי כי מלכתחילה הם רואים בעבודתם – שליחות  ציבורית חשובה. רבים מהם הם אידיאליסטים.

נוכחתי בערכים שאומצו על ידי הפרקליטים, במשך שנות כהונתי הרבות בוועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (קודם כרכז הקבילה המשמעתית ואחר כך כפרקליט ועדת האתיקה) כאשר עבדתי בקשר הדוק ורצוף עם פרקליטים מהפרקליטות. בעיקר במקרים של עורכי דין שהסתבכו בעבירות פליליות. הפרקליטות טיפלה בצד הפלילי של העבירות ולשכת עורכי הדין – בהיבט המשמעתי שלהן. ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה – תפקידים חשובים גם במערכת המשמעתית של לשכת עורכי הדין.

מכאן, ספק רב בעיניי אם קיימת בעיה של "היעדר ספיגה של האתוס של הפרקליטות" על ידי הפרקליטים הצעירים. לכן, עילה זו להשלמת הקוד – יש לה חשיבות משנית בלבד, לדעתי.

לי נראה שכתיבת הקוד נועדה בעיקר כדי להראות לציבור הרחב כי הפרקליטות ממלאת את תפקידה הציבורי החשוב על פי עקרונות ראויים, ואם היו תקלות בעבודתה בעבר, הן היו חריגות ואין הן מאפיינות את כלל התנהגותה של הפרקליטות.

אך האם מדובר בקוד אתי במובנו הרגיל? כפי שנכתב בקוד עצמו וכן במכתבו המלווה של פרקליט המדינה, אין המדובר בקוד אתי רגיל.

בדרך כלל, גופים מנסחים לעצמם קוד אתי, כשעדיין אין להם נורמות אתיות כתובות. כך למשל: "קוד אתי לייצוג נוער בפלילים" שהוצא על ידי הסניגוריה הציבורית במשרד המשפטים בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב (פורסם באתר אוניברסיטת תל אביב  www.law.tau.ac.il/heb/_uploads/.../kodethi.pdf). קוד זה נכתב, בין היתר, על סמך ההנחה כי: "בכללי האתיקה המקצועיים של עורכי הדין בישראל אין פתרון לרוב הסוגיות שהועלו כאן (בקוד האתי לייצוג נוער בפלילים – ע' ו'), ואף אין ניסיון להתמודד עמן".

רק בחלק קטן מהקוד לפרקליטי המדינה – נקבעות נורמות חדשות שטרם נכללו בחיקוקים שונים. מרביתם של ערכי היסוד ושל הנורמות המפורטים בקוד האתי, היו קיימים וחלו על הפרקליטות עוד בטרם הוצאתו של הקוד, בהתאם לדינים הקיימים.

מהותו של הקוד

הפרקליטים להם מיועד הקוד הם עורכי דין וכן עובדי מדינה. לכן צוין בסעיפים 28 ו-29 לקוד כי הוא אינו מוציא את תחולת הכללים החלים על כל עובד מדינה וכן את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

ערכי היסוד המפורטים בקוד ובכלליו – מרביתם חלים על הפרקליטים ממילא מכוחו של הפרק "אתיקה מקצועית ושיפוט משמעתי" בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עורכי הדין) ובכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה).

הערך הראשון בין ערכי היסוד שבקוד הוא "נאמנות". הקוד מצהיר על חובת הנאמנות של הפרקליט למדינה, לחוקיה ולערכיה, לשלטון החוק ולהגנה על אינטרס הציבור, לזכויות האזרח ולכבוד האדם. פרקליט הינו עורך דין אשר יש לו לקוח אחד בלבד: מדינת ישראל. החובות הגלומות בערך "נאמנות" הינן חובות הזהות לאלה של כל עורך דין החייב לייצג את לקוחו בנאמנות. חובה זו מוטלת על עורך הדין מכוחם של: (א) סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין ו-(ב) סעיף 2 לכללי האתיקה.

אף הפסיקה מטילה דרישות דומות על עורכי הדין ככלל. כך ראינו בעל"ע 2579/90 הוועד המחוזי נ' פלוני, פ"ד מח(4) 729, 734. שם דובר על הרמה המוסרית הגבוהה הנדרשת מעורך דין ועל כך שהציבור מצפה מעורכי הדין שיהיו ישרים ושיזכו לאמון רב של הציבור בהם. ציפיות הציבור מעורך הדין חלות מקל וחומר גם על פרקליט בפרקליטות (שאף הוא עורך דין וחבר לשכת עורכי הדין).

"אחריות" הוא ערך נוסף המופיע בקוד. הקוד מחייב את הפרקליט להיות שותף באופן אישי ובעל אחריות ומחויבות לנושאים שבהם הוא מטפל. בערך "אחריות" מצאתי סתירה מסוימת לחובת הנאמנות של הפרקליט המוזכרת בפרק הכללים שבקוד. שכן, בכללים – הפרקליט צריך להימנע מהבעת דעה אישית בעניין שבו הוא מייצג את המדינה, שולחתו. כמו כן, קשה להבין מהקוד כיצד באה לידי ביטוי השותפות האישית של עורך הדין בעניין שבו הוא מטפל. טוב היה עושה מנסח הקוד אם היה ממלא בתוכן את הדרישה ל- חובת השותפות האישית של הפרקליט.

ערכים נוספים בקוד עוסקים ב-אמינות עורך הדין וב-יושרו. אף אלו באים לידי ביטוי בחוק לשכת עורכי הדין, בכללי האתיקה ובפסיקה המשמעתית. בעל"ע 1747/91 ועד מחוז הדרום נ' יוסף שמואל, פ"ד מו(4) 297, 402, חוזר בית המשפט על ערך יסוד של מקצוע עריכת הדין לפיו, אמון מלא בעורכי דין, הן של הציבור בכלל והן של ציבור הלקוחות בפרט – הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין.

לנושא אמינותו של עורך הדין בפני בית המשפט, חשוב להזכיר גם את סעיף 34 לכללי האתיקה, האוסר על עורך דין לטעון בבית המשפט טענה עובדתית או משפטית, כאשר ידוע לו שאין בה אמת. בעל"ע 2579/90 הוועד המחוזי נ' פלוני, פ"ד מח(4) 729 שהוזכר לעיל, נדונה השאלה: מתי עבירה שעבר עורך דין תהיה עבירה שיש בה משום קלון. פסק הדין מדגיש את החשיבות הרבה של יושרו של עורך הדין ושל ציפיות הציבור ממנו. יושר והגינות בבית המשפט מתבססים על חובת עורך הדין לעזור לבית המשפט. עורך דין הוא "קצין בית המשפט" (Officer of the Court).

תחת הכללים שבקוד המחייבים את הפרקליט בנאמנות ובניקיון כפיים מופיע גם האיסור להימנע אפילו ממראית עין של ניגוד עניינים. האיסור לפעול בניגוד עניינים מוצא את ביטויו גם בכללי האתיקה ובעיקר בסעיף 14 של כללים אלה. פסיקת בתי המשפט הנוגעת הן לעורכי דין והן לבעלי כהונות ציבוריות – עוסקת רבות בסוגיית ניגוד העניינים.

ערכי היסוד שבקוד של מקצועיות ושל נחישות באים לידי ביטוי גם בחוק לשכת עורכי הדין, בכללי האתיקה ובפסיקה המשמעתית. בעל"ע 18/87 ד"ר אלכסנדר סלומון נ' לשכת עורכי הדין נקבע כי עורך דין עובר עבירת משמעת כאשר הוא מטפל בעניין של לקוח כאשר הוא אינו יכול לתת שירות מקצועי, בגין חוסר ידע או בגין היעדר לימוד מספיק של הסוגיה שבפניו.

מקצועיות ונחישות הן חלק מחובת עורך הדין לשרת את לקוחו במסירות, כאמור בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין ובסעיף 2 לכללי האתיקה.

ערכי היסוד שבקוד, של ענווה וממלכתיות, כלולים בחובות עורך הדין בסעיף 54 סיפא לחוק לשכת עורכי הדין (החובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט), סעיפים 2 ו-32 לכללי האתיקה (החובה לשמור על כבוד בית המשפט), סעיפים 23, 33 לכללי האתיקה (חובת השמירה על כבוד הצד שכנגד). הפסיקה המשמעתית רצופה בפסקי דין רבים בגין עבירות על פגיעה בכבודם של אחרים.

בערך "עצמאות שיקול הדעת וכפיפות מקצועית" מתמודד הקוד האתי, בין היתר, עם כשל שאירע בעבר. ב-ת"פ 10106/03 של בית משפט השלום בתל אביב, הורשעה פרקליטה בעבירה של הדלפת חומר חסוי מהחקירה של אריאל שרון. לדעתה, אינטרס הציבור הצדיק את הפרסום. במסגרת ההליכים בבית הדין המשמעתי שהתקיימו בעקבות הרשעת הפרקליטה, היא טענה כי הלקוחות שלה הם אזרחי המדינה, לטובתם היא צריכה לפעול, ולטובתם פורסם המידע החסוי. מענה לכך מופיע כעת בקוד האתי: בערך של "הכפיפות המקצועית" מובהר הבהר היטב כי בייצוג המדינה הפרקליט חייב לפעול על פי הנחיותיהם של בעלי הסמכות לכך. הקוד מבהיר את היעדרה של עצמאות יתר של הפרקליט וכפיפותו לממונים עליו.

הערך "רעות" הוא ערך חשוב ומעניין שלא נכלל עד היום בדין אתי כלשהו החל על עורכי דין. הוא נועד כדי להצהיר על מצב הקיים בפרקליטות ממילא, למעט במקרים חריגים (הפרקליטה שעמדה לדין ב-ת"פ 10106/03 הנ"ל ניסתה להטיל את האחריות על אחרים כאשר נחקרה ההדלפה שהדליפה). ערך הרעות הופגן כאשר ננקטו הליכים משמעתיים בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין נגד פרקליטה בע"פ 4765/98 נידאל אבו סעדה נ' מדינת ישראל, שהזכרתי קודם. בהליכים המשמעתיים ייצגה את הפרקליטה הנאשמת – פרקליטה בכירה מפרקליטות המדינה, וחבריה לפרקליטות בה כיהנה ליוו אותה לדיונים.

לערך "רעות" חשיבות רבה. הוא נועד ללכד את פרקליטי הפרקליטות לעמוד כולם כאיש אחד כנגד המתקפות החוזרות ונשנות עליה או על מי מהפרקליטים. הקוד מבהיר כי אין להותיר את המותקף לעמוד לבד במערכה. הערך אמור ליצור תחושת סולידריות בין הפרקליטים ככלל ובפרט כשהם מותקפים.

הכללים שבקוד מפרטים את ערכי היסוד הנ"ל. אתייחס לכמה מהם:

הכלל של "חובת סודיות ושמירת מידע". כלל זה מוצא את ביטויו בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] וסעיפים 19–21 לכללי האתיקה. לגבי עובדי מדינה קיימת חובת סודיות גם בתקשי"ר ומכל מקום, כל פרקליט חתום על התחייבות אישית לשמירת סודיות. נראה כי כלל זה בקוד האתי נועד גם כדי להתייחס לתופעות כמו זו הנזכרת ב-ת"פ 10106/03, עניין הפרקליטה שהדליפה מידע מחומר חקירת אריאל שרון. כמו כן כדי להתמודד עם הדלפות מחקירות בעלות עניין ציבורי, כמו נגד אישי ציבור (חקירות המלוות בדרך כלל על ידי פרקליט).

נוכח הקוד האתי, החובק כמעט את כל עבודת הפרקליט, בולט בחסרונו כלל המחייב את הפרקליט ב-התנהגות חברית כלפי חבריו למקצוע, אלה שאינם פרקליטים בפרקליטות. אמנם סעיף 26 לכללי האתיקה מחייב עורך דין ממילא בהתנהגות חברית כלפי חבריו למקצוע, אך משנוסח הקוד תוך הכללת ערכים ונורמות רבים הנמצאים ממילא בכללי האתיקה, בולט היעדר ההתייחסות של פרקליט לחברו למקצוע שאינו פרקליט. ההתייחסות לסוגיה זו בקוד האתי היא חלקית בלבד ובעיקר מתמקדת בחובה לנהוג בעמית למקצוע בנימוס ובכבוד (סעיף 25 לקוד).

עוד צעד לקראת כללים מחייבים

השאלה הנשאלת היא האם ראוי לנסח קוד אתי לפרקליטי המדינה? כאמור בפרק העוסק בבסיס לכתיבת הקוד, שבמאמרי זה, ספק רב אם יש צורך בקוד כלפי פנים, כלפי הפרקליטים בפרקליטות המדינה.

כלפי חוץ, כנראה שהקוד האתי לפרקליטי המדינה לא ישפיע על אלה הנוהגים לתקוף את הפרקליטות ואת הפרקליטים. אישי ציבור חשודים ונאשמים, באי כוחם, עושי דברם, חבריהם ויחצ"נים, ימשיכו בוודאי בהתקפות. כלפי הציבור הרחב יוכל הקוד לשמש כמגן מפני המתקפות. חלק מהציבור (כנראה לא גדול) יושפע מהקוד ובכך יגבר האמון בפרקליטות של חלק נוסף מהציבור.

לדעתי, יש לקוד חשיבות גם בחלקים הקטנים שבו, שאינם מוצאים ביטוי בחוק לשכת עורכי הדין ובכללי האתיקה. כמו הכללים הנוגעים להתבטאות פרקליט בפומבי ובהופעותיו בפני גופים. כמו כן, יש בקוד התייחסות והדגשים הרלוונטיים במיוחד לפרקליטים, בנוגע לכללים הנמצאים גם בחוק לשכת עורכי הדין או בכללי האתיקה.

בכללים העוסקים באמינות, בהגינות ובטוהר המידות – יש התייחסות ספציפית לעבודת הפרקליט וכמי שמייצג את עמדת המדינה.

חשוב לראות בפרסום הקוד גם צעד לקראת קביעת כללים בעלי תוקף מחייב, שיחייבו את הפרקליטים (ולא רק כללים וערכים בעלי תוקף הצהרתי וחינוכי בלבד). הכללים בחוק לשכת עורכי הדין ובכללי האתיקה מתייחסים לכלל עורכי הדין. אין בהם התייחסות ספציפית לפרקליטים.

השוואה לכללי האתיקה בארה"ב

לעניין זה כדאי להשוות את הדין בישראל לדין בארה"ב. בארה"ב הוציא ה- ABA (American Bar Association) כללים לדוגמה להתנהגות מקצועית (Model Rules of Professional Conduct). כללים אלו מאומצים, כולם או חלקם, ככתבם וכלשונם או עם שינויים, על ידי הרשויות המשמעתיות השונות של המדינות השונות בארה"ב. בארה"ב כללי האתיקה – שונים ממדינה למדינה. הכללים לדוגמה להתנהגות מקצועית כוללים גם כללים ספציפיים לפרקליט (Rule 3.8: Special Responsibilities of a Prosecutor).

כלל 1.11 לכללים, לדוגמה – כולל התייחסות למקרים פרטניים של ניגוד עניינים החלים על עובדים ועל מועסקים על ידי הממשל (בהווה או בעבר). אמנם גם על עובדי מדינה ועל עובדי ציבור בישראל חלים כללים ספציפיים הנוגעים לניגוד עניינים (לאו דווקא עורכי דין, ולא לפי חוק לשכת עורכי הדין, או לפי כללי האתיקה) ואולם, בדומה לארה"ב, כדאי במסגרת כללי האתיקה לעורכי הדין, להקצות מקום גם לכללים פרטניים המתייחסים לפרקליטים.

סיכום

נראה כי הקוד האתי לפרקליטי המדינה כולל ערכי יסוד וכללים ראויים המשקפים נורמות מוסריות ומקצועיות גבוהות ביותר. הקוד האתי מכבד את הפרקליטות וכל הקורא אותו צריך להתרשם כי המדובר בפרקליטות בעלת סטנדרטים גבוהים המעמידים את המדינה בין המדינות המתקדמות ביותר בתחום שלטון החוק. ראוי היה שבעקבות הפרקליטות ילכו גם גופים ומוסדות נוספים, כמו למשל משטרת ישראל וינסחו לעצמם קוד אתי דומה.

 

הכותב כיהן כרכז הקבילה המשמעתית ופרקליט ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב

מאמר זה נכתב במיוחד לבקשת פורטל חדשות תקדין. לקריאת מאמרים נוספים של המחבר על אתיקה מקצועית, שיפוט משמעתי ורשלנות מקצועית של עורכי דין, הנכם מוזמנים להיכנס לאתר של המחבר: Weitzman-ethics.com

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה