אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > נדחתה תביעת עו"ד שתבע את המדינה על החרמתו על ידי דיינים

צילום:stockbyte;Getty images Israel

נדחתה תביעת עו"ד שתבע את המדינה על החרמתו על ידי דיינים


29.08.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטת אביגיל כהן דחתה את תביעת הנזיקין של עו"ד רפאל שטוב נגד הנהלת בתי הדין הרבניים על החרמתו בידי הדיין צבי שיינפלד ופסילתו הגורפת מלייצג לקוחות ב-21 תיקים בגלל אלימות מילולית, סגנון בוטה ומעליב, ושימוש בביטויי גנאי "משפת השוק" כלפי דיינים בדיונים שנערכו בפניהם ובכתבי טענות. ביהמ"ש: "גם אם עורך הדין לא התנהג כראוי, אין לצפות ממערכת בתי הדין לנהוג אף היא באותה המטבע"

בית משפט השלום בתל אביב דחה כעת את תביעתו של עו"ד רפאל שטוב נגד הנהלת בתי הדין הרבניים וקבע שאין המדינה חייבת חבות נזיקית כלפי עו"ד שטוב, בגין פסילתו מלהופיע בפני הרכבים מסוימים בבתי הדין הרבניים האזוריים, שכן החלטות הפסילה התקבלו במסגרת תפקידם ובהתאם להחלטות שיפוטיות.

נשיא בתי הדין: "שיתעלה על עצמו"

תחילת הפרשה בין השנים 1999-2006, במהלכם נפסל עוה"ד שטוב מלייצג לקוחות בבתי הדין הרבניים ב-21 תיקים שונים בענייני ממונות והקדשות, בשל יריבות אישית של עוה"ד שטוב עם הדיין צבי שיינפלד, שישב בשני הרכבים ייחודיים כאב בית דין.

הואיל ולאור החלטת הדיינים נקבע כי עוה"ד שטוב לא יכול לייצוג לקוחות בתיקים הנשמעים בפניהם, נוצר בפועל "חרם" שמנע ממנו לייצג לקוחות בענייני ממונות והקדשות – עניינים בתחום מקצועיותו. בתגובה לחרם תבע עוה"ד שטוב ארבעה דיינים שדנים בעניינים אלה באופן בלעדי בבתי הדין האזוריים הפרוסים כל רחבי הארץ. התביעה הוגשה גם נגד המדינה שהנהלת בתי הדין הרבניים פועלת בסמכותה וממומנת על ידי משרד האוצר של המדינה.

החרם הגיע עד לשולחנו של הרב הראשי לישראל ונשיא בתי הדין הרבניים לשעבר, הרב שלמה משה עמאר, שהורה לעוה"ד שטוב ש"יתעלה על עצמו ויקיים דברי חכמים" בכך שיתנצל בפני הדיין שיינפלד ולבקש ממנו "מחילה כדין". עד אז, היה על עוה"ד שטוב להגיש "בקשה פרטית ומפורטת בכל תיק עצמו" שתידון באותו הרכב אם לאפשר לו לייצג לקוחות בפני הרכב הדיינים שהדיין שיינפלד יושב בראשו. אם תידחה בקשתו, ביכולתו לערער לביה"ד הרבני הגדול. ואילו בתיקים חדשים שבהם טרם נקבע הרכב הדיינים, הותר לעוה"ד שטוב לבקש למנות הרכב דיינים שיוכל להופיע בפניו בשם לקוחותיו.

עוה"ד שטוב לא הסתפק ב"מתווה הרב עמאר" ותבע את הדיינים ואת המדינה בגין הנזקים שגרמו לו. בית משפט השלום דחה את טענתו כי לא התקיימו תנאי החסינות של הדיינים מפני תביעת הנזיקין שהגיש נגדם. גם ערעורו של עוה"ד שטוב לביהמ"ש המחוזי נדחה על הסף ושלושה שופטי המחוזי המליצו לו ש"ימחל על כבודו ויתנצל בפני בית הדין על מנת לנסות וליישב ההדורים ולאפשר הופעתו בפני ביה"ד". אם כי שופטי המחוזי ציינו כי "היה מקום שביה"ד הרבני הגדול היה מוצא פתרון ראוי עוד טרם הפסילות החוזרות ונשנות, כדי שלא לפגוע במערער למעלה מהנדרש, ובמיוחד שנראה כי תוצאת החלטות הפסילה אכן יצרה 'חרם' על ייצוג המערער בענייני ההקדשות". לכן שופטי המחוזי אף לא חייבו את עוה"ד שטוב בהוצאות המשפט של המדינה.

כאשר הפרשה הגיעה לבית המשפט העליון בשנת 2004, כתב השופט (שכיום כבר בדימוס) מישאל חשין כי "...לכאורה – ואנו מדגישים: לכאורה – דומה שבית הדין הרבני האזורי פעל שלא בסמכותו בהטילו 'חרם' כפי שהטיל על הופעותיו של עוה"ד שטוב לפניו... ספק אם 'חרם' מעין זה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין הכללי בישראל".

הורשע משמעתית ונקנס

ברבות השנים עוה"ד שטוב הועמד לדין משמעתי בפני בית הדין לאתיקה של לשכת עורכי הדין והורשע על שימוש במילים שאינן ראויות כלפי הדיין צבי שיינפלד. עוה"ד שטוב נענש באזהרה ונקנס בסך של 1,500 שקל.

במקביל, הגיש עוה"ד שטוב תביעה נזיקית נגד הדיינים ועובדי ציבור שונים בהרכבים אלה, אשר נדחתה מתוקף החסינות השיפוטית שאותה נושאים הדיינים (מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין). השאלה המשפטית שנותרה להכרעת בית המשפט היא האם מדינת ישראל אחראית באחריות ישירה או שילוחית בשל המעשים או המחדלים שיוחסו לדייניה.

"חסינות נושא משרה שיפוטית לגבי פעולות שנעשו תוך כדי מילוי תפקיד שיפוטי היא חסינות מהותית ואין 'לעקוף' את החסינות הזו בדרך של הגשת תביעה נגד מדינת ישראל", פסקה עקרונית השופטת אביגיל כהן. "מהניתוח העובדתי שערכתי לעיל, עלה כי הדיינים נתנו החלטות שיפוטיות שלא מתוך זדון או בחוסר סמכות מודעת, אלא החלטות שסברו כי הן מחויבות המציאות נוכח החלטת ביה"ד הרבני הגדול בעניין כולל וואהלין. בנסיבות אלו, אין מקום לחייב המדינה באחריות בגין החלטותיהם השיפוטיות של הדיינים".

בפסק הדין נקבע כי המדינה, אשר יוצגה ע"י עו"ד שושי נרי מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), אינה חבה באחריות כלפי עוה"ד שטוב ודין התביעה להידחות.

"בסגנון פרוע ומשתלח"

השופטת כהן דחתה כאמור את תביעתו, וקבעה כי היריבות בין עוה"ד שטוב לדיין שיינפלד "לא נוצרה בחלל ריק, יש מאין". עוה"ד שטוב לא הסכים להתנצל לאחר מתווה הרב עמאר ו"הטיח האשמות קשות ביותר והגיש תלונות מתלונות שונות כמעט כנגד כל גורם אפשרי", קבעה השופטת כהן.

כך למשל, הוגדר מכתבו לשר המשפטים הקודם, פרופ' דניאל פרידמן, בדרישה להעביר מכהונתה את נציבת תלונות הציבור על השופטים, כתבה השופטת טובה שטרסברג-כהן כי מכתבו של עוה"ד שטוב "עמוס בדברי בלע... וכתוב בסגנון פרוע ומשתלח שמקומו לא יכירנו בין בני תרבות ובוודאי לא מפי עורך דין...".

עם זאת, גם השופטת אביגיל כהן, שהיא שופטת דתית מבני ברק, אפיינה בפסק דינה הנוכחי כי "גם כשנחשפתי אני להשלכתו של 'החרם' אשר היווה בפועל 'חרם', גם אם ישנו רצון מצד הנתבעת להמעיט בחומרתו, סברתי כי לא טופל באופן מערכתי בצורה הולמת וראויה. רק הרכב אחד פעל בתקופה הרלוונטית במערכת בתי הדין הרבניים בישראל כולה, ועו"ד שטוב נפסל מלהופיע באותו הרכב. פירושו של דבר – נמנע ממנו לייצוג ולעסוק בתחום התמחותו, ולא נעשה ניסיון לפתור את הבעיה במועדה ובאופן הולם. רק שנים רבות לאחר תחילת ה'חרם' ולאחר שביהמ"ש העליון כתב את שכתב, נכתב 'מתווה הרב עמאר' והבעיה, כללה, באה על פתרונה".

אין לנהוג באותה המטבע

השופטת כהן הוסיפה בפסק דינה כי "אינני סבורה כי עו"ד שטוב עצמו נהג 'כטלית שכולה תכלת' ובוודאי שהיה מצופה ממנו להעביר על מידותיו ולהתנצל בפני הרב שיינפלד כפי שקבע ביה"ד הרבני הגדול, אך גם אם עורך הדין לא התנהג כראוי, אין לצפות ממערכת בתי הדין לנהוג אף היא באותה המטבע".

עוה"ד שטוב טען בהליך זה כי הדיינים לא היו מוסמכים כלל לחייבו להתנצל בפניהם, בייחוד כאשר מדובר באמירות שבגינן הועמד לדין משמעתי, נשפט וריצה את עונשו.

מהנהלת בתי הדין הרבניים טרם נמסרה תגובה לפנייתנו.

עוה"ד רפאל שטוב מסר לפנייתנו כי אינו מעוניין להגיב על פסק הדין בפרשה.

 

(ת"א 35927-06)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה