אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > עו"ד בעל כלב העסיק שלוש ערכאות בסוגיית טיבה של רצועה להחזקת כלב

צילום: Getty images Israel

עו"ד בעל כלב העסיק שלוש ערכאות בסוגיית טיבה של רצועה להחזקת כלב


29.08.2013 | עו"ד אנה נודל

עו"ד רפאל לויט הורשע באי-נקיטת אמצעי זהירות למניעת בריחת כלבים לרשות הרבים בגינה הציבורית כשכלבו נמצא משוטט חופשי ללא רצועה ונקנס ב-500 שקל. הוא ניסה לערער על ההרשעה והגיע עד לשערי בית המשפט העליון, שדחה את ניסיונו לפרש במובן הצר ביותר האפשרי את לשון החוק בניגוד לתכליתו

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש עורך הדין רפאל לויט, שהורשע בכך שנתן לכלב שלו להסתובב ללא רצועה בגינה הציבורית. כלבו נמצא בשעות הבוקר בגינה הציבורית ברמת גן כאשר הוא משוטט חופשי ללא רצועה. בעקבות המקרה הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, אשר ייחס לו עבירה של אי-נקיטת אמצעי זהירות למניעת בריחת כלבים לרשות הרבים ללא רצועה.

עוה"ד לויט טען שלוש טענות מקדמיות. ראשית, הוא טען כי קיים פגם בחיקוק שעל יסודו הוא הואשם בעבירה, שכן המחוקק לא הגדיר את סוג הרצועה שבאמצעותה יש להחזיק כלב. כמו כן, הוא טען כי קמה לו טענה של הגנה מן הצדק, שכן ראש הרשות המקומית לא פירסם ברשומות את ההנחיות בנוגע לאזורים ומועדים שבהם ניתן להוציא את הכלב לטיול ללא רצועה. הפרטים הללו אמנם פורסמו באתר האינטרנט של העירייה, אך לטענת עוה"ד לויט אי-פרסום ברשומות פוגע בתחושת הצדק וההגינות. בנוסף, טען עו"ד לויט, כי אי-נקיטת אמצעי זהירות למניעת בריחת כלבים איננה מהווה עבירה ומשכך כתב האישום איננו מגלה כל אשמה.

טיבה של הרצועה

בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הטענות של עוה"ד לויט, וקבע כי "טיבה של הרצועה הנדרשת נגזר מן ההוראה לפיה צריך שידובר ברצועה המאפשרת שליטה בכלב". בית המשפט דחה את טענות ההגנה מן הצדק וציין כי "הגנה מן הצדק תינתן אך במקרים המגלים התנהגות שערורייתית ובלתי-נסבלת של הרשות או במקרים שבהם עצם קיומו של ההליך הפלילי פוגע, באופן ממשי, בתחושת הצדק וההגינות, וזאת לנוכח התנהלותן הנפסדת של רשויות האכיפה". בית המשפט קבע כי טענותיו של עוה"ד לויט אינן עומדות בתנאים הללו. בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע אפוא את עוה"ד לויט בעבירה שיוחסה לו, וגזר עליו קנס בסך 500 שקל.

עוה"ד לויט ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, וחזר על הטענות המקדמיות שהעלה בערכאה הראשונה. אבל בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על כל חלקיו.

עוה"ד לויט לא התייאש, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בירושלים.

שופט בית המשפט העליון, אורי שוהם, ציין כי בקשה למתן רשות ערעור תינתן רק במקרים ייחודיים, המעוררים שאלה משפטית רחבת השלכות והיקף החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה או במקרים נדירים המעוררים חשש מפני עיוות דין. השופט שוהם קבע כי "חרף הלבוש התקדימי אותו מנסה להקנות המבקש לבקשתו, אין מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית או בשאלה משפטית בעלת השלכות והיקף רחב".

בית המשפט העליון אף דחה את הטענה של עוה"ד לויט, לפיה הערכאות הקודמות התיימרו לבצע חקיקה שיפוטית. השופט שוהם קבע כי "בתי המשפט פעלו במסגרת סמכותם לפרש את הוראת החוק הרלוונטית, בדרך של פרשנות תכליתית. המבקש מנסה להיצמד ללשון החוק, במובן הצר ביותר האפשרי, ובכך הוא חוטא לתורת הפרשנות המקובלת, ודוחק לקרן זווית את התכליות, הברורות והגלויות לעין כל, המונחות בבסיס החוק".

 

(רע"פ 5020/13)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה