אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > מנהל לוגיסטי של דניה סיבוס תבע פיצוי בסך של 1.1 מיליון שקל ונדחה

צילום: חן כדורי

מנהל לוגיסטי של דניה סיבוס תבע פיצוי בסך של 1.1 מיליון שקל ונדחה


26.08.2013 | עו"ד תום לוי

השופט אורן שגב קבע כי יש לראות בטיוטות שנחתמו כחוזה עבודה מחייב בין נחמן ריבקין ובין דניה סיבוס, אולם לא הוכחה כוונה מפורשת או משתמעת לכך שמדובר בהסכם העסקה לתקופה קצובה. ריבקין חויב בהוצאות משפט בסך של 25 אלף שקל

השופט אורן שגב מבית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של עובד לשעבר של חברת דניה סיבוס לפיצוי בגין ביטול הסכם העבודה עמו, וקבע שאין מדובר בהסכם לתקופה קצובה.

נחמן ריבקין, עובד לשעבר של חברת דניה סיבוס בע"מ, שהוצב כמנהל לוגיסטי של פרויקט בניה של החברה ברומניה, תבע את דניה סיבוס (כמנכ"ל דאז שימש עופר קוטלר) בסך של כ-1.1 מיליון שקל נטו, לטענתו, בשל הפרת התחייבות להעסקתו לתקופה קצובה בת כשנתיים.

ריבקין שימש כמנהל מטעמה של חברת דניה סיבוס בפרויקטים שונים להקמת מבנים. הפרויקט הראשון בו לקח חלק, בוצע עבור חברת אינטל והתקיים בקרית גת. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אישי המסדיר את תנאי העסקתו של התובע בפרויקט ובין היתר קבע תקופת עבודה קצובה, שכר חודשי והטבות שכר שונות.

בהמשך, ולאחר סיומו של פרויקט אינטל, הצטרף התובע לפרויקט נוסף שהתקיים ברומניה. במהלך שהותו שם, ובטרם נחתם בין הצדדים הסכם עבודה ובמהלך החלפת טיוטות של ההסכם בין הצדדים, הודיעה החברה לריבקין שבכוונתה להפסיק את עבודתו, משום שלא היתה מרוצה מתפקודו.

לטענת העובד, החברה התחייבה להעסיקו לתקופה קצובה בת כשנתיים עד לסיום הפרויקט ברומניה, וחרף העובדה לא נחתם הסכם עבודה בין הצדדים, סוכם בינו לבין החברה כי ההתקשרות תהיה לתקופה קצובה בת 23 חודשים. זאת בהתבסס על עקרונות הסכם עבודה קודם שהיה בעבר בינו לבין החברה לתקופה קצובה.

חייב להיות ברור וחד-משמעי

בית הדין לעבודה דחה כאמור את התביעה על כל רכיביה, ואף חייב את העובד בתשלום הוצאות משפט של החברה בסך של 25 אלף שקל.

בית הדין אימץ את הטענות של חברת דניס סיבוס, שיוצגה באמצעות עוה"ד נחום פינברג ומיכל פינברג-דורון, וחזר על העקרונות המנחים בדבר פרשנות חוזה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט העליון. בכל הנוגע להסכם עבודה לתקופה קצובה, קבע בית הדין כי מדובר בהסכם בעל משמעות כלכלית מרחיקת לכת, הן מבחינת הגבלת החופש של צד להסכם להשתחרר ממנו, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים במקרה של הפרת חוזה.

כפועל יוצא, הסכם לתקופה קצובה חייב להיות ברור וחד-משמעי ולשקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות שהם נוטלים על עצמם. נקבע כי כל ספק בעניין זה יטה את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה.

השופט שגב קבע כי יש לראות בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים כחוזה עבודה חדש ומחייב. זאת, בין היתר, נוכח התנהגותם של הצדדים, ממנה ניתן ללמוד על כוונתם לאמץ את הנאמר בטיוטות. כך למשל, ריבקין נסע לרומניה במועד שנקבע, שכרו שולם בהתאם והתקיימו יתר התנאים שסוכמו.

עם זאת, קבע בית הדין לעבודה כי אין לראות בטיוטות שהוחלפו כהסכם לתקופה קצובה. זאת, הן מלשון ההסכם, אשר בה לא מופיעה הסכמה לגבי תיחום תקופת העבודה, והן ממכלול העדויות בתיק, ובכלל זה עדות העובד שנמצאה על ידי בית הדין כבלתי מהימנה.

 

(תע"א 11872-08)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.