אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בית המשפט העליון קיצר ביום אחד את עונשו של עבריין שנתפס במרדף

צילום: זיו קורן

בית המשפט העליון קיצר ביום אחד את עונשו של עבריין שנתפס במרדף


15.08.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטת המחוזית אסתר אפעל-גבאי גזרה על לואי אבו פארה 6 חודשי מאסר ויום אחד, אבל שלושה שופטי בית המשפט העליון הפחיתו יום אחד מתקופת מאסרו, העמידו אותה על שישה חודשים ואף "שוקלים לקבוע כי תקופה זו תרוצה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מטעם הממונה"

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר על לואי אבו פארה את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים ויום אחד, מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים ופסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של ארבע שנים. מכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו עולה כי ביום 16.03.2012 הוא נהג כאשר רישיון הנהיגה שלו נפסל בשנת 2006 ברכב מסוג פיאט ברחוב בבית שמש, כאשר עובר לנסיעה עישן אבו פארה סם מסוכן מסוג חשיש.

למרבה המזל, נסעה אחריו ניידת משטרה וסימנה לו לעצור. אבל הוא לא ציית לסימון, וניסה להימלט מהניידת בנסיעה במהירות מופרזת, תוך שהוא חוצה פס הפרדה רצוף וצמתים ב"אור אדום", ותוך שהוא מסכן רכבים אחרים בכביש וגורם להם לסטות מנתיב נסיעתם. בהמשך לכך, איבד אבו פארה שליטה על הרכב ופגע בתמרור, ואז ירד מהרכב והחל בבריחה רגלית עד שנעצר על ידי שוטר. בחיפוש שערך השוטר על אבו פארה התגלה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג חשיש.

לימים הוגש נגדו כתב אישום, וסנגוריו של אבו פארה הגיעו להסדר טיעון עם הפרקליטות במסגרתו הוא הודה במיוחס לו. בנוגע לעונש לא היתה הסכמה בין הפרקליטות לסנגוריו, והוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות מבחן בעניינו. בתסקיר פירט שירות המבחן את נסיבות חייו הקשות של אבו פארה, לרבות היותו אב חד-הורי, שמטפל ומפרנס את בתו ואת הוריו. בסופו של התסקיר ציין שירות המבחן כי התרשמותו מאבו פארה היתה חיובית למדי, ולכן המליץ שירות המבחן להסתפק בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות.

לאחר שבדיון בבית המשפט המחוזי הוחלט להפנותו לראיון בפני הממונה על עבודות שירות, הגיש הממונה את חוות דעתו, ובה ציין כי "המועמד הוזמן לריאיון מיון בשני מועדים שונים. הנ"ל לא התייצב ואף לא עדכן בדבר אי-הגעתו... התרשמותי היא כי מדובר במועמד חסר מוטיבציה להשתלב במסגרת זאת, אינו יוזם קשר, אינו מקבל מרות וסמכות החוק. לאור האמור, אין באפשרותי להמליץ על השמתו של המועמד במסגרת עבודות השירות".

בדיון שנערך בפני השופטת אפעל-גבאי סיפר סנגורו של אבו פארה כי הוא "מופתע" מחוות הדעת של הממונה, שכן משיחה שערך עם מרשו התברר לו שזה אכן התייצב לראיון במועד ובמקום שנקבע, אך "היתה בעיה ששלחו את כל מי שהיה שם הביתה". לכן ביקש סנגורו מבית המשפט המחוזי לאפשר לאבו פארה הזדמנות נוספת, שלישית במספר, להתייצב לראיון בפני הממונה.

אבל השופטת אפעל-גבאי החליטה: "אני סבורה כי יש לראות בחוות הדעת של הממונה... סוף פסוק לעניין ניסיונות השיבוץ של הנאשם בעבודות שירות, וגזר הדין יינתן על יסוד חוות הדעת השלילית שהונחה לפני בית המשפט". בית המשפט המחוזי גזר על אבו פארה את העונשים בהתאם לרף הענישה המקובל על העבירות המיוחסות לו.

במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, ובו נאמר כי אבו פארה מסר לקצין המבחן ש"הוא יתקשה לעמוד בהתחייבות לביצוע עבודות שירות למשך שישה חודשים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פיזית, על רקע מצבו הבריאותי, ולכן הוא מעדיף לרצות את עונשו בתוך כותלי הכלא". במהלך הדיון שהתקיים בפני השופטים סלים ג'ובראן, חנן מלצר ונעם סולברג, הודיע סנגורו כי לאחר ששוחח עם מרשו והסביר לו את משמעות הדברים – הוא הביע את נכונותו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.

טענתו המרכזית של אבו פארה היתה שיש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולהורות לממונה לזמן אותו לראיון נוסף לצורך בחינת התאמתו לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. לטענתו, יש במכלול נסיבותיו האישיות, ובמרכזן העובדה כי הוא "אדם נורמטיבי המגויס לפרנסת משפחתו ולגידול בתו בת החמש" – כדי להצדיק הימנעות משליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח.

ואכן, שופטי בית המשפט העליון החליטו לקבל חלקית את הערעור, כך שעונש המאסר בפועל שהושת על אבו פארה יקוצר ביום אחד, ויומר לעבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות השירות. "אכן, כאשר מזומן נאשם לראיון אצל הממונה, לצורך בחינת התאמתו לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, אך איננו מתייצב לראיון – הרי שככלל יש לראות בכך משום 'ראיה' לכך שהנאשם איננו מגלה את המוטיבציה הדרושה לצורך התאמתו למסגרת של עבודות שירות, בכפוף לכך שאין בפי הנאשם הסבר סביר לאי-התייצבותו", פסק בית המשפט העליון.

"במילים אחרות, כאשר נאשם איננו מתייצב לראיון, ואין לו הסבר סביר לכך – הרי שככלל אכן אין מקום ליתן לו הזדמנות נוספת, ובמצב דברים זה אין לנאשם אלא להלין על עצמו. ברם, נראה כי יש טעם בטענת בא-כח המערער לפיה אין לזקוף לחובת המערער את אי-התייצבותו לראיון בתאריך הראשון... שכן הדבר נבע מ'תקלת תקשורת' בין המערער לבין בא-כחו... המערער התייצב לראיון בתאריך השני, במועד ובמקום שנקבע לו, אך הריאיון לא התקיים בשל נסיבות שאינן תלויות במערער".

שופטי בית המשפט העליון קבעו כי "לגישתנו, בכך החמיר בית המשפט המחוזי הנכבד עם המערער יתר על המידה. בנסיבות אלה, שבהן נראה כי יש בעקרון מקום להסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, וכאשר קיימת אי-בהירות בנוגע לסיבה שבעטיה לא התקיים הריאיון בתאריך 06.02.2013 – היה מקום לאפשר למערער 'ליהנות' מאותה אי-בהירות, ובהתאם להורות לממונה לזמנו – פעם נוספת (ואחרונה) – לראיון לצורך בדיקת התאמתו לעבודות שירות".

 

(ע"פ 2472/13)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.