אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פריצת דרך: בית המשפט פטר אב ממזונות לילדיו בגלל משמורת משותפת

צילום: Getty images Israel

פריצת דרך: בית המשפט פטר אב ממזונות לילדיו בגלל משמורת משותפת


14.08.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

בלעדי: לראשונה פטר בית המשפט למשפחה אב מתשלומי מזונות לידי האם כשהילדים במשמורת משותפת. השופט יהורם שקד אף פרץ את הדרך למצבים שבהם הילדים במשמורת האם והאב משלם עבור הוצאותיהם – כך שייראו בתשלום ישיר של הוצאות אלו משום תשלום מזונות הכרחיים, מבלי לחייב את האב ב'תשלומי כפל' לידי האם

האם ההמלצות החדשות של הוועדה המקצועית בראשות פרופ' פנחס שיפמן על תשלומי המזונות נותנות את אותותיהן על פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, שהוגדרו על ידי חברי הוועדה כנפסקים ב"קפריזה שיפוטית"? עד ששרת המשפטים ציפי לבני תתפנה מעיסוקה בעניינים מדיניים, ותדאג למלא את שליחותה וחובתה הציבורית כלפי אזרחי המדינה בכך שהמלצות ועדת שיפמן יוכנסו כלאחר כבוד לספר החוקים הישראלי – בכפוף לדיון ציבורי ראוי לשמו בוועדות הכנסת השונות – נדמה כי שופטי משפחה אמיצים והגונים, היושבים בתוך עמם, ממלאים את שליחותם הציבורית בהתאם לידיעתם השיפוטית לשביעות רצונם של הורים שכל חפצם הוא לגדל את ילדיהם בכבוד הראוי ולהעמידם על רגליהם מבלי לשאת בתשלומי כפל מוגזמים לכל הדעות.

לא חייבים לשלם מזונות לידי האימא

ועדת שיפמן המליצה לפטור לחלוטין מתשלומי מזונות במקרים של משמורת משותפת. והנה, לראשונה פטר בית המשפט לענייני משפחה אב מתשלומי מזונות לידי האם כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת של ההורים. אף יתכן שנפתח פתח לא-צר למצבים שבהם הילדים במשמורת אוטומטית אצל האם והאב משלם עבור הוצאות חינוך, בריאות, ביגוד והנעלה – בהם ייראו בתשלום הישיר של הוצאות אלו משום תשלום "מזונות הכרחיים" ולא יהיה צורך בחיוב נוסף של תשלום מזונות הכרחיים לידי האם.

השופט יהורם שקד, מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, פסק תקדימית כי אבות גרושים שמוצאם יהודי אינם מחויבים לפי הדין העברי לשלם עבור מזונות ילדיהם דווקא לידי האם, אלא יכולים הם לשלם עבור צורכיהם הבסיסיים כהוצאה ישירה. "אין כל סיבה, לפי הדין העברי, שצרכי הקטינים ישולמו דרך האם תוך מתן שליטה לאם על כספי הקטינים", קבע עקרונית השופט שקד בפסק דין שהותר לפרסום לבקשת פורטל החדשות של תקדין.

"יובהר ויודגש כי הגם שעל פי הדין העברי, חייב אב לשאת לבדו בצרכיו ההכרחיים של קטין עד גיל 15, אין הדין העברי מטיל חובה על האב לשלם לידי האם עבור צרכים אלה כברירת מחדל, תוך התעלמות מנשיאתו הישירה בצורכי הילדים. חובתו של האב לזון את ילדיו, כשמה כן היא. חובה זו מתקיימת בין האב לבין ילדיו, כך שמחד, על האב קמה החובה לזון את הילדים ומנגד, לילדים קמה הזכות להיות ניזונים ממנו".

כצעד נוסף בשבילי החשיבה המשפטית הנהירה הזאת לכל בר-בי-רב דחד-יומא בעולמה של תורת ישראל והמשפט העברי הקדום, שעקרונותיו חלים כיום לפי חוקי מדינת ישראל בענייני נישואין וגירושין על כל אזרח יהודי, הוסיף וקבע השופט שקד כי "החובה לשאת בצרכיהם ההכרחיים של קטינים חלה במלואה על האב, על פי דינו האישי של האב, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון, וזאת מבלי להביא בחשבון את שאלת המשמורת וחלוקת השהייה. עם זאת, יש להביא בחשבון כי האב נושא בחלק מצרכיהם של הילדים – עת הילדים שוהים אצלו – באופן ישיר" (ההדגשה במקור).

האב ממילא נושא במזונות

הקביעה המהותית הזאת, שבוודאי תשפיע מהיום על מקרים דומים שבהם הורים גרושים מחלקים ביניהם את המשמורת על ילדיהם המשותפים ולמרות זאת האב מחויב בתשלומי מזונות גבוהים, ניתנה במסגרת תביעת המזונות שהגישה אם נגד אבי שלושת ילדיהם שהם מתחת לגיל 13. האב הוא מהנדס מכונות ובעל חברה העוסקת בייבוא, והאם בעלת תואר דוקטור.

בשלהי שנת 2007 יחסי הצדדים עלו על שרטון לאחר שהאם טסה למדינה באירופה במסגרת קידומה המקצועי. לקראת טיסתה חתמו בני הזוג הנשואים באותם הימים על הסכם ממון שבית המשפט למשפחה אישר אותו. הצדדים חילקו ביניהם את המשמורת המשותפת על הילדים באופן שבמהלך שהות האם בחו"ל, יהיו הילדים במשמורת ובאחזקת האב ובמהלך שהות האם בישראל, יהיו הילדים במשמורת ובאחזקת האם והמפגשים בינם לבין האב יתקיימו בתיאום מראש בין ההורים. השניים הסכימו עוד בהסכם הממון כי האב לא ישלם לידי האם עבור מזונות הילדים, אבל הוא כן ישלם את הוצאות אחזקת הבית השוטפות כשבהוצאות חריגות יישאו ההורים בחלקים שווים. האם תישא בהחזרי המשכנתא המשלימה בסך של כ-3,800 שקל והאב יישא בהחזרי המשכנתא לזכאים בסך של כ-450 שקל לחודש.

האם חיה עם בן זוג ממוצא לא יהודי, וכחלוף שנה ההורים הישראלים של שלושת הילדים התגרשו, אבל ניהלו מאבקים משפטיים סביב המשמורת של הילדים. לפני כחודשיים ניתן פסק דין בהסכמת ההורים שהילדים יהיו במשמורת משותפת של שני ההורים. במקביל, האם תבעה מהאב לשלם מזונות לילדיהם בהיקף של 13 אלף שקל לחודש. אבל במסגרת תביעת המזונות הזמניים פסק השופט נתן נחמני, שבינתיים פרש לגמלאות, כי "בשים לב לכך שהילדים נמצאים עם כל אחד מההורים זמן שווה כמעט... הרי שאין מקום לחייב את האב במזונות זמניים, וזאת בכפוף לכך שהאב ימשיך לשאת בעלות החינוך, הביגוד ומחצית הוצאות רפואיות".

על ההחלטה למזונות זמניים הגישה האם בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 30127-06-13). בתום דיון שהתקיים לפני כשנה בפני שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי, בהמלצת השופטים הסכימה האם למחוק את בקשת רשות הערעור, וכך היה.

עם פרישתו של השופט נחמני, עניינם של הצדדים הועבר להכרעת השופט שקד, שפסק דינו בפרשה נראה כמגובה בהכרעה האמורה של שופטי בית המשפט המחוזי. "טול מקרה בו ילדים שוהים במשמורת האב", הדגים השופט שקד. "במקרה זה, ברור כי האב הוא הנושא במזונותיהם באופן ישיר ולכן לא תישמע טענה כי חלה עליו חובה לשלם לידי אדם אחר כספים לצורך מימון המזונות, בהם הוא נושא ממילא. החיוב לשלם דמי מזונות לידי אדם אחר, קם רק כאשר אותו אדם מוציא כספים או משאבים לשם כיסוי מזונות הילדים, או חלקם...".

במישור העקרוני פסק השופט שקד כי במקרים דומים של משמורת משותפת דברים הגיוניים למדי: "לא יכול להיות חולק כי לחלוקת זמני השהות של הילד בין הוריו ישנה השפעה על אופן הנשיאה בין הוריו. הואיל והדין האישי מטיל, כאמור, על האב חובה אבסולוטית לשאת בצרכיו ההכרחיים של ילדיו, יש להביא בחשבון את אותם צרכים בהם נושא האב ממילא עת הילדים שוהים עמו. לא הרי הוצאותיו הישירות של אב במזונות ילדיו, אשר אותם אין הוא רואה כלל או לעתים נדירות בלבד, כהרי הוצאותיו הישירות של אב במזונות ילדיו אשר מחצית מזמנם שוהים הם בביתו וניזונים ממנו".

בלי מזונות ואף בלי הוצאות מדור

בפרשה זו מצא השופט שקד כי הכנסתו של האב (או יכולת הכנסתו) היא בסך של 13,282 שקל נטו לחודש, בעוד הכנסתה הכוללת של האם היא בסך של 18,333 שקל נטו לחודש. את סך ההוצאות עבור צורכיהם ההכרחיים של הילדים – כמו: מזון, ביגוד, הנעלה ובריאות – העריך השופט שקד בשיעור של 3,500 שקל לחודש. הואיל ובמקרה זה "הילדים נמצאים במשמורתם המשותפת של שני הוריהם והם נמצאים עם שני הוריהם זמן שווה, או אף זמן רב יותר עם האב", פסק השופט שקד, "ומשהאב נושא באופן ישיר לכל הפחות במחצית מצרכיהם של הילדים עת הם שוהים עמו, ובשים לב לדינו האישי של האב, בכוונתי לחייב את האב לשלם לידי האם מחצית מהסכום האמור, קרי סך של 1,750 שקל לחודש".

עם זאת, בחישוב שערך בית המשפט של הכנסות האב הפנויות לעומת הכנסות האם הפנויות, וביחס להוצאות הילדים שאינן הכרחיות, הגיע השופט שקד למסקנה כי "יש לחלק את הנשיאה במזונותיה של הילדים מדין צדקה כך שהאם תישא ב-80% והאב יישא ב-20%". למרות שלפי החישוב של בית המשפט היה על האב להעביר לידי האם כ-310 שקל לחודש, השופט שקד פסק כי "מצאתי לנכון שלא לחייב את האב להעביר לאם תשלום כלשהו, והריני לקבוע כי שני ההורים ימשיכו לפעול לטובת ילדיהם וימשיכו לשאת באופן ישיר בכל הוצאות הילדים בחלקים שווים ביניהם, אשר... אף בהתאם לדין האישי, מובילים לתוצאה נאותה בנסיבותיו של המקרה".

מעבר לכך, בית המשפט פטר את האב מחיוב בהוצאות אחזקת המדור של הילדים אצל האם – כמקובל בפסיקה נכון להיום עבור 3 ילדים בשיעור של 50% מעלויות הדירה ואחזקתה – משום ש"בעת חישוב הוצאות אחזקת המדור, יש להביא בחשבון אף את הוצאותיהם עת הם שוהים בבית האב. לפיכך, ממילא נושא האב ב-50% מהוצאות אלה, ואין מקום לחייבו מעבר לכך".

יצוין כי נכון להיום, ההלכה המנחה של בית המשפט המחוזי בחיפה מפי השופטת יעל וילנר היא שבמצב של משמורת משותפת יש מקום להפחית 25% מגובה המזונות לילדים. אמנם בעבר כבר פסקה שופטת משפחה, רבקה מקאיס, שכל אחד יישא בהוצאות הילדים באופן שווה כאשר המשמורת משותפת, אולם פסק דינה לא היה מנומק כלל כפסק דינו זה של השופט שקד, ויתכן שאף דיבר על ילדים מעל גיל 15.

אבא לא כספומט של אימא

עו"ד נלי רוסמן-גליס שייצגה את האב, מסבירה בשיחה עם תקדין כי "מהותו של פסק הדין היא לגבי חובת תשלום המזונות ההכרחיים. בית המשפט פטר את האב מכל תשלום מזונות שהוא לידי האם, הן מאחר שמצא כי האב נושא ישירות בלפחות מחצית מההוצאות ההכרחיות של הילדים והן מאחר שמצא כי חלקו בהוצאות ההכרחיות שהאם משלמת ממילא מתקזז מהסכומים אותם על האם לשלם בהוצאות שמעבר ל'צרכים ההכרחיים', וזאת מכוח חובתה המוגברת בהשתתפות בצרכים אלו על-פי 'דיני הצדקה' של המשפט העברי ובפרט כאשר היא משתכרת כמה אלפי שקלים יותר מהאב".

לדברי עוה"ד רוסמן-גליס, "ברור שמדובר בתחילתו של מהפך בהתחשבות של בתי המשפט למשפחה בצורך של אבות לקיים קשר ישיר שכולל רכישות משותפות של צורכי הילדים ולא שימוש כ'כספומט' בלבד כשהאם היא 'הגובה' הבלעדית של הכספים. אין ספק שמדובר בפריצת דרך שתוביל אבות לחפוץ בהמשך גידול משותף של ילדיהם ומעורבות משמעותית ומהותית בגידול משותף זה מבלי לחשוש ל'כפל תשלומים', כאשר מחד האבות נאלצים לשאת ישירות בצרכים של ילדיהם ומאידך הם נאלצים להעביר לידי האם את אותם הסכומים, עובדה שאילצה אותם גם להפחית שעות בילוי וטיפול בילדיהם לטובת השגת הכנסה נוספת".

 

(תמ"ש 49165-10-10)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה