אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > העליון: אל לשופטים מנהליים להשתחרר מחובתם להכריע בשאלות פרשנות

צילום:שפרה לויתן

העליון: אל לשופטים מנהליים להשתחרר מחובתם להכריע בשאלות פרשנות


11.08.2013 | עו"ד אנה נודל

בית המשפט העליון חייב את משרד הבינוי והשיכון לסייע למשפחה של חוסה, וביקר את החלטת השופטת המחוזית אסתר קובו: "בית המשפט לעניינים מינהליים אינו יכול להסתפק רק בבחינת הסבירות של פעולת הרשות ולהשתחרר מחובתו להכריע בשאלות של פרשנות, כאשר אלה עולות בפניו"

בפעם שנייה בתוך מספר שבועות: בית המשפט העליון שוב ביקר את החלטת סגנית הנשיא, השופטת אסתר קובו, מבית המשפט לעניינים מנהליים – הפעם בגלל שהחליטה לדחות תביעה נגד משרד הבינוי והשיכון ואגף האיכלוס מחוז מרכז-שרון שהפסיקו סיוע בשכר דירה לאדם הסובל מפיגור שכלי, ליקויי ראייה ושמיעה ובעיות נוספות. כזכור, אך לאחרונה ביקרו בחריפות שופטי בית המשפט העליון את השופטת קובו על פסיקתם התמוהה בפרשת המרכולים שפתוחים בשבת ברחבי העיר תל אביב, וביטלו את פסק דינה בפרשה ההיא.

הסבירות כחזות השיפוט המינהלי

כעת, מדובר בגבר בן 37 הסובל מפיגור שכלי, אפילפסיה, ליקויי ראייה ושמיעה, מבעיות אורטופדיות בגב, מפוליפים סרטניים ומהפרעות התנהגות קשות. הוא מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה ברמה של 88%, בעל היעדר כושר עבודה בשיעור של 75%. נוכח מצבו הבריאותי הלקוי, הוא הוכרז כחסוי, והוריו מונו כאפוטרופוסים עליו.

גם אביו סובל מבעיות רפואיות והוא הוגדר כחולה סיעודי המוכר על-ידי הביטוח הלאומי כנכה בדרגה של 100%. האב ובנו קיבלו כל אחד בנפרד סיוע בשכר דירה והתגוררו ביחד בדירה שכורה.

בשנת 2007 הוצע לאב להיכלל במבצע שאפשר לו לרכוש דירה לעצמו תוך קבלת מענק בסך של 325 אלף שקלים והלוואת משכנתא בסך של 375 אלף שקלים בתנאים מסובסדים. אחרי שבני המשפחה עברו להתגורר ביחד בדירה אותה רכשו ההורים, הופסק תשלום הסיוע בשכר דירה לבנם.

ועדת האכלוס טענה כי על מנת לקבל סיוע בשכר דירה נדרש כי מקבל הסיוע ישכור בפועל דירה. כשההורים התגוררו עם בנם החוסה בדירה שכורה, ועדת האכלוס ומשרד השיכון התייחסו לבן כמי ששוכר חלק בלתי-מסוים בדירה ישירות מהמשכיר, במקביל להוריו, וכך התמלא התנאי הדורש ממקבל הסיוע לשכור בפועל דירה. בני המשפחה פנו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, אבל השופטת קובו דחתה את תביעתם וקבעה כי החלטות הרשויות המנהליות בעניין מצויות במתחם הסבירות.

קשר סיבתי ישיר

שופטי בית המשפט העליון ד"ר חנן מלצר, ניל הנדל ופרופ' דפנה ברק-ארז החליטו לקבל את הערעור – פה אחד, ולבטל את החלטת סגנית הנשיא, השופטת אסתר קובו.

השופט מלצר כתב בפסק הדין כי בית המשפט לעניינים מינהליים אינו "יכול להסתפק רק בבחינת הסבירות של פעולת הרשות (תוך קביעת מתחם הסבירות) ולהשתחרר מחובתו להכריע בשאלות של פרשנות, כאשר אלה עולות בפניו". מלצר ציין כי הקביעה של בית המשפט לעניינים מנהליים מקפלת בתוכה למעשה את קבלת הפרשנות של הרשויות לסעיף "הוצאות דיור נוספות בגין נכות". ואולם, "מאחר שהתיבה האמורה מאפשרת פרשנויות נוספות רחבות יותר, נראה כי מוטב היה אם בית המשפט הנכבד קמא היה נותן דעתו במפורש לשאלה הפרשנית שהתעוררה פה", נכתב בפסק הדין.

השופט מלצר כתב כי הפרשנות הנכונה, הן מבחינת לשון הנוהל והן מבחינת הגשת תכליות, היא "להכיר גם בחלק מהוצאות רכישת הדירה הבאות לידי ביטוי בענייננו אף בתשלום חלק מהחזר המשכנתא כהוצאות דיור נוספות, וזאת ככל שמתקיים קשר סיבתי ישיר בין ההוצאה לבין הנכות. באמרי "קשר סיבתי ישיר", כוונתי שיש להוכיח שחלק מההוצאות ששילמו, או משלמים הקרובים עבור הדיור (לרבות בעת רכישתו) מיוחס לעובדה שהנכה מתגורר (או עתיד להתגורר) בדירה, בצד הוכחה שמגורי הנכה בדירה הם מחויבי המציאות. מצב כזה מתעורר, למשל, כאשר ניתן להוכיח שהקרובים רכשו דירה גדולה יותר מזו שהיו רוכשים לעצמם, רק על מנת לאפשר את מגוריו של הנכה עמם".

ראויים להערכה והוקרה רבים

בית המשפט העליון חייב את הרשויות להעביר לתובעים סיוע מאז הפסקתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. השופט מלצר ציין בסוף פסק הדין כי "בני הזוג העדיפו לטפל בבנם בביתם במסירות, חרף הקשיים האדירים, תחת להעבירו למוסדות שונים. על כך הם ראויים להערכה והוקרה רבים".

השופטים ניל הנדל ודפנה ברק-ארז הצטרפו לעמדתו של מלצר. השופטת פרופ' ברק-ארז הוסיפה כי "אף לולא נמצא פתרון לעניינם של המערערים במסגרת הנהלים, אין מקום לגישה לפיה קיומם של נהלים פוטר את הרשויות מהפעלת שיקול דעת במקרים חריגים. בנסיבות העניין, המשפחה עברה ממתכונת סיוע אחת למתכונת סיוע אחרת בעידוד הרשויות ובליווין. לגישת הרשויות, למעבר זה צפויה הייתה להיות השפעה דרמטית על המשך זכאותו של הבן לסיוע בדיור.

"אולם, לאורך התהליך כולו לא נמסר למשפחה דבר וחצי דבר בעניין השלכות המעבר למתכונת הסיוע שיוענק לה, חרף העובדה שקשייה ומצוקותיה היו ידועות, ובכלל זה המצב הרפואי הקשה של אב המשפחה שנאלץ לשאת גם בעול קבלת ההחלטות החיוניות לקיומה של המשפחה. במקרה מסוג זה, ראוי היה שהמשיבים יפעילו שיקול דעתם להכרה במקרה זה כבחריג, תוך התחשבות בפגמים שנפלו בהתנהלותם ובנזק שעלול היה להיגרם למערערים כתוצאה מהם, ולא יאחזו בנהלים כבקרנות המזבח כאילו אין אחריהם ולא כלום".

עמותת ידיד בתגובה: תקדים חשוב ועקרוני

עורכת הדין שני רבינוביץ, הממונה על תחום הדיור במחלקה המשפטית של עמותת "ידיד", מסרה בתגובה לפורטל תקדין כי "אנו שמחים שנעשה צדק לא רק עם המערערים בתיק, אלא שנוצר כאן תקדים משפטי אשר יסייע לאנשים נכים אחרים הנתמכים על ידי קרובי משפחתם. ואולם אולי עוד יותר חשוב מזה – בית המשפט הכיר בכך ש'מתחם הסבירות' – אותה טענת הגנה המועלית על ידי רשויות המדינה פעם אחר פעם כדי להצדיק את החלטותיהן השוללות זכויות – אינה באמת יכולה להוות תמיד הצדקה, ויש לבית המשפט סמכות ואף חובה גם לדון בעצמו בשאלת הפרשנות הנכונה של החוק או הנוהל הרלוונטי".

 

(עע"ם 6884/12)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.