אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > לא גילתה לבעלה לפני הנישואין שהיא חולת נפש ותפצה אותו ב-15 אלף שקל

Pixland; Getty images Israel

לא גילתה לבעלה לפני הנישואין שהיא חולת נפש ותפצה אותו ב-15 אלף שקל


11.07.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופט צבי ויצמן: יזהר אדם מלהסתיר מום כה מהותי ומשמעותי מבן זוגו קודם לנישואיהם, אבל הפיצוי הכספי צומצם משמעותית כי בזכות הנישואין זכה הבעל באוצר שלא יסולא בפז בדמותו של בנו יחידו

בעל גרוש שתבע את אשתו לשעבר בפיצויי נזיקין על כך שלא גילתה לו לפני נישואיהם שהיא חולת סכיזופרניה וסובלת מבעיות נפשיות משמעותיות בגינן היא נדרשת לטיפול תרופתי – יפוצה רק בסך של 15 אלף שקלים, במקום כ-184 אלף שקלים שתבע ממנה. כך פסק אמש השופט צבי ויצמן, מבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, שהכריע בפרשה על דרך הפשרה, והפיצוי ישולם רק לאחר הגיעו של בנם המשותף של הצדדים לגיל 18 ויישא הפרשי הצמדה למדד המחירים שפורסם ביום 15.6.13 בלבד.

מתעוררת בלילות וסופרת את הכסף בארנקה

מדובר ברווק שהתחתן לפני כעשור עם אישה שהיתה אז גרושה ואֵם לילד, והשניים היו כבני 38 בעת נישואיהם. הם הכירו זה את זו באמצעות שכנה של הורי האישה, ולאחר שיצאו ונפגשו במשך כחצי שנה של היכרות החליטו להתחתן. לאחר כשנה נולד להם בן. אך נישואיהם לא עלו יפה והשניים התגרשו כחלוף ארבע שנות נישואים, במהלכם האישה היתה צועקת בלילות ומעירה את בעלה בטענה כי מישהו מנסה לפרוץ לביתם אף שלא היה לדברים כל שחר.

בתביעת הנזיקין שהגיש נגד האישה כחלוף שנתיים לגירושיהם, טען הבעל לשעבר כי תקופה קצרה לאחר נישואיהם החל לחוש כי אשתו סובלת ממצבי רוח משתנים ומפרצי זעם, פעמים רבות הייתה ערה בלילות וסופרת את הכסף בארנקה. לעיתים הייתה מתעוררת משנתה בלילות וצועקת בקולי קולות ללא סיבה הנראית לעין, ובבקרים הייתה מאלצת אותו להביאה לבית הוריה כדי שתירגע. פעמים אחרות היתה נכנסת למיטתה ומתנתקת מסביבתה משך יום או יומיים.

לטענתו, בתקופת הריונה חלה התדרדרות ממשית במצבה הנפשי של האישה: היא הפסיקה לתפקד בבית, הייתה ערה בלילות ונהגה לבקש ממנו להחזירה לבית הוריה. אחרי הלידה אף סירבה להניק את בנם, והחלה לנהוג כלפיו באלימות מילולית, להתפרץ נגדו בהתפרצויות זעם חדשות לבקרים ולעיתים אף השליכה לעברו חפצים.

מצבה הבריאותי של האישה לאישורו נודע לבעלה דרך מקרה כשעיין במכתב מהביטוח הלאומי, שקיבלה אשתו, ממנו עלה כי היא הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לנכות כללית, והביטוח הלאומי קיבל את תביעתה וקבע לה אחוזי נכות משתנים מעת לעת.

הבעל לשעבר טען בתביעתו כי תקופת נישואיהם הקצרה של הצדדים הותירה שריטה ומועקה בנפשו, והוא עצמו נכנס לדיכאון ולמצב פוסט-טראומתי כתוצאה מנישואין אלו. לטענתו, עם הולדתו של בנם התקשתה אשתו לשעבר לתפקד ולטפל בו ובמקביל אף הופנתה על ידי פסיכיאטרית בית החולים לטיפול במרפאה לבריאות הנפש בשל מצבה המחמיר. הטראומה שחווה מחיי נישואיו הקצרים עם הנתבעת הותירה בו את חותמה, הוא נכנס לדיכאון וסבל מהתפרצויות זעם רבות עד שנאלץ להתפטר מעבודתו. לחיזוק טענתו זו צירף הגבר חוות דעת רפואית מטעמו, המעריכה את נכותו הנפשית כתוצאה ממערכת היחסים עם גרושתו בשיעור של 20%.

האישה הכחישה את טענות בעלה לשעבר, וטענה כי אומנם סבלה בעבר אחרי לידת בנה מנישואיה הראשונים מדיכאון שלאחר לידה, אולם היה זה מצב רפואי חולף שלא מצאה לנכון לגלות את הדבר לבעלה החדש. לטענתה, היא לא הסתירה מבעלה כל מידע מהותי על מצבה הנפשי קודם לנישואיהם, ומכל מקום בעלה "סבר וקיבל" אותה על כל מגרעותיה. הראיה היא שאף לאחר שהיא הגישה את תביעותיה הכספיות נגדו במסגרת הליכי הגירושין, הוא ביקש ממנה במספר הזדמנויות כי תשוב ותחיה עימו ב"שלום בית" בעצת רבנים.

יחסי אמון מיוחדים

"אף שדיני הנזיקין אינם נעצרים על מפתנו של התא המשפחתי", פסק השופט ויצמן במישור העקרוני, "הרי שבית המשפט ינקוט משנה זהירות קודם שיבוא ויכניס את דיני העוולות הנזיקיות במובנם הרגיל והשגור לפתחו של המרחב המשפחתי. בית המשפט יקדים ויבחן בחון היטב האומנם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להבחן במשקפיים נזיקיות רגילות או שמא בחינה שכזו רב בה הנזק על התועלת, שהרי שלמותו של התא המשפחתי ושמירתם של הנימים העדינים הקושרים בין פרטיו, תלויים לא אחת בהעדרה של עין בוחנת ובולשת אשר אינה מניחה לקשר המשפחתי להתפתח באופן טבעי. התערבות גסה בהתנהלות המשפחתית, אף אם מטרתה לתת סעד לצד נפגע, עלולה לגרום נזק לבני המשפחה האחרים ובכך נמצא ביהמ"ש עושה מלאכתו חסרה. מתוך שכך תביעה נזיקית בתוך המשפחה שעניינה בעילות העולות מהמרחב המשפחתי, דוגמת הפרת חובות הוריות או בינזוגיות, לא תבחן על דרך הכלל במטבעות חוק נזיקיות רגילות".

עם זאת, השופט ויצמן הסתייג מקביעות אלה וציין כי "פשוט וברור שאין לחסום תביעות נזיקיות במרחב המשפחתי שהורתן בתופעות שליליות שאין כל מקום להגן עליהם והאינטרס הציבורי חובר לאינטרס הפרטי במטרה למגרן. כך הם פני הדברים כאשר עסקינן, כדוגמה, בסוגיית אלימות בתוך התא במשפחתי, בין אם זו עניינה בבני הזוג בינם לבין עצמם ובין באלימות של הורה כלפי ילדו". כמו גם בתופעת סרבנות גט, גירוש אישה בעל כורחה, וכך בהתנהגות חריגה במיוחד של הורה כלפי ילדו המגיעה כדי התעללות נפשית.

"פשוט וברור כי בין בני זוג נוצרים יחסי אמון מיוחדים המבוססים, בין השאר, על כנות וגילוי האמת", קבע השופט ויצמן, "ולמעשה התא המשפחתי צומח ויונק מיחסי אמון אלו ובעת השתבשותם הוא קמל. בני זוג, עם התאחדותם בתא משפחתי אחד, מבקשים למעשה להטיל על עצמם מערכת של זכויות וחובות, וזאת מתוך גמירת דעת המבוססת על מידע מלא ככל שניתן על בן הזוג, אשר ניתן בתום לב... אלא מאי? מכירים אנו בטיבו של עולם ובטבעם של בריות ויודעים אנו דרך גבר בעלמה ונערה בנער – כי בעת היכרותם וחיזורם מדגישים הם זה בפני זו וזו בפני זה את השבח ומעלימים את החסר".

השופט ויצמן ניסה לאבחן את הגבול הדק ואת אמות המידה הראויות בסוגיית גילוי מומים או פגמים כאלה ואחרים של בן זוג כלפי משנהו לקראת נישואיהם, ושאל: האם, לדוגמה, זה שהסתיר מבחירת ליבו כי הוא נוחר נחירות עזות בשנתו העלולות להפריע את שנתה שלה, עָוַל עד כדי חיובו בפיצוי בת זוגו על כך שלילותיה לילות לבנים? ומה באשר להסתרתו את העובדה כי הוא נוהג לעשן או לשתות משקאות אלכוהוליים? או זה אשר אינו מגלה באוזני משנהו את דבר היותו לוקה במחלת עור נסתרת בגופו? או זה המציג עצמו כצעיר בשנים מכפי גילו? או המסתיר כי בעבר הורשע בפלילים? "כיצד והיכן נשרטט את קו הגבול בין הימנעות מגילוי או התייהרות והפרזה המהווים חלק ממעשה חיזור לגיטימי, לבין הסתרה המהווה עוולה נזיקית?", תמה השופט ויצמן. "האם כל פגם מוסרי של אי גילוי והסתרה יתגלגל לכדי עוולה נזיקית המזכה בפיצוי כספי? השאלה הנשאלת היא אפוא מהו שיעורם של דברים?".

כדי לאבחן את הגבולות של המקרים שבהם ניתן להסתיר זה מזו את הפגמים והמומים לפני החתונה, פנה השופט ויצמן למשפט העברי, ואימץ מבין השיטות הקיימות בפסיקה הרבנית-היהודית לדורותיה את גישתו של רבי יעקב קנייבסקי, המכונה "הסטעייפלר", לפיה בלשונו המודרנית של השופט ויצמן "החובה על בן זוג לגלות מום או עובדה הנוגעת אליו קמה ועולה אך ורק באם מדובר במום או פרט מהותיים ביותר אשר האדם הסביר לא היה מוכן להתקשר בקשר נישואין לו היה יודע עליהם ואף היה מבקש להתיר את קשר הנישואין באם התגלה לו הדבר אחר נישואיו, לא כן הדבר באם מדובר במום כזה שבמבחן אובייקטיבי של ה'אדם הסביר' יִמָצֵא כי אחר שכבר נכנס אדם בברית נישואין לא היה מבקש להתירם אך ורק בשלו של מום זה למרות הסתרתו ממנו, במקרה שכזה לא יחויב המסתיר בפיצוי בן הזוג השני".

"בזכות הנישואין זכה התובע באוצר שלא יסולא בפז"

התיעוד הרב שהוצג בפני בית המשפט העלה באופן ברור כי בניגוד לטענות האישה, היא אובחנה כסובלת מסכיזופרניה או הפרעת אישיות משמעותית ולא מלקות זמנית של דיכאון לידה. "הנתבעת לא סבלה מדיכאון לאחר לידה, כטענתה", קבע השופט ויצמן, "אלא מבעיות נפשיות משמעותיות וחמורות יותר, כעולה מהתיעוד הנזכר, אשר אפשר שהתגברו במהלך לידותיה". אם כי "חשוב לציין ולתת את הדעת לכך כי כעולה מהתיעוד הרפואי והתסקירים השונים שהומצאו לעיוני הרי שעל אף מחלתה של הנתבעת התנהלותה היומיומית היתה על פי רוב רגועה סבירה ויציבה".

אימה של האישה העידה בבית המשפט ואף לגירסתה של האם עצמה, היא לא גילתה את אוזנו של הבעל לקראת החתונה שבתה סובלת מבעיות נפשיות, אלא רק זמן קצר לאחר לידת בנם.

לכן פסק השופט ויצמן כי "אי-גילוי בדבר בעיה נפשית של סכיזופרניה הינו אי-גילוי של פרט מהותי אשר המסתירו מבן זוגו מעוול כלפיו בעוולת הרשלנות". עם זאת, הפיצוי הופחת משמעותית ש"הרי ככלות הכול נישואין אלו, בצד הכאב והסבל שגרמו לתובע, הביאו לו אף ברכה רבה" בכך שנולד לו בן. "האִם אין בעובדה שמנישואיו לנתבעת זכה התובע לבן, בכורו שלו, בכדי לאיין את כל טענותיו להחזר הוצאות החתונה? והרי בזכות נישואין אלו זכה באוצר שלא יסולא בפז בדמותו של בנו יחידו?", תמה וקבע השופט ויצמן.

 

(תמ"ש 14022/05)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה