אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > הליקויים של תיקון 19 לחוק החברות

עו"ד איל בן זקן

הליקויים של תיקון 19 לחוק החברות


09.07.2013 | עו"ד איל בן זקן

דיני חדלות הפירעון בישראל אינם מוסדרים כראוי בחקיקה מודרנית מאוחדת, ותיקון חדש בחוק החברות הוא צעד ראשון וקטן שנועד לתקן את הליקויים בהבראת החברות

דיני חדלות הפירעון בישראל אינם מוסדרים בחקיקה מודרנית מאוחדת כפי שראוי היה. במקום זאת, הם מפוזרים בין מספר דברי חקיקה, התואמים זה את זה לפרקים, אך בנושאים אחדים מציגים כללים כמעט סותרים.

הן פקודת פשיטת הרגל והן פקודת החברות (דינים העוסקים במישרין בהליכי חדלות פירעון) הן פקודות שחוקקו על ידי המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ולכן ההסדרים הכלולים בהן, שלא עברו תיקון חקיקתי מאוחר יותר, אינם מתאימים למציאות החיים המודרנית. ההוראות המצויות בפקודות הן מיושנות, לוקות בסרבול הליכים ובסרבול מינוחי, ורוויות בדרישות דיווח. מנגד, הן אינן מרחיבות די הצורך בהסדרת מעמד הזכויות המהותיות של הנושים.

גם הליך הבראת חברה המוסדר בדין הישראלי בסעיף 350 לחוק החברות ובתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר) משנת 2002, לא התאים למציאות החיים המודרנית – הואיל וסעיף 350 לחוק החברות היה עד לאחרונה דל ביותר ולא נתן מענה לסבך השאלות המשפטיות המתעוררות בהליכי הבראה.

תיקון מס' 19 לחוק החברות, שנכנס לתוקפו השנה, נועד לתת מענה לכמה מהסוגיות בתחום הבראת החברות – הן סוגיות שכבר הוסדרו בפסיקה הענפה שהתפתחה במהלך השנים האחרונות ושנמצא כי יש חשיבות לעגן אותן בחקיקה כדי להקנות ודאות והן סוגיות שטרם הוסדרו בפסיקה.

התיקון הוא חשוב ובעל השלכות נרחבות על כל הצדדים הרלוונטיים בתחום הבראת החברות והוא מחייב את הצדדים לקיים הליך לימוד והסתגלות להוראותיו החדשות. עם זאת, כפי שניתן ללמוד מפרשת קמור ומהחלטת השופט אורנשטיין אשר ניתנה לאחרונה בה (פר"ק 4089-12-12), תיקון 19 מהווה רק צעד ראשון לתיקון הליקויים בדיני חדלות הפירעון ובתחום הבראת החברות ויש בו עדיין חסרים רבים הדורשים השלמה.

קביעה זו של השופט אורנשטיין מתייחסת לאחד מעיקרי תיקון 19 העוסק בעיגון מנגנון ה"הגנה ההולמת" על הנושים המובטחים והבטוחות שבידם כאשר בעניין זה תיקון 19 קבע, בין היתר, תוספת חקיקתית פרקטית, בכך שהוא מחיל את הקפאת ההליכים גם ביחס למגזר של ספקים שזכויותיהם מול החברה מוגנות במסגרת תניית שימור בעלות.

לשיטת השופט אורנשטיין, על אף תיקון 19 הרי "שלשון הסעיף דלה, ואין בה כדי ליתן מענה למספר שאלות, ובכללן הדרך שבה יוערך שווי הנכס שאמור להבטיח את ההגנה ההולמת לנושה המובטח, האם שווי כעסק חי או שווי בפירוק? (ראה בהט, שם בעמ' 370). גם אין התייחסות בהוראת החוק האם יש להביא בחשבון ריבית והפרשי הצמדה בגין החוב לנושה המובטח".

כאמור, תיקון 19 הוא תיקון חשוב ומהותי, אך כפי שניתן לראות מהחלטת השופט אורנשטיין, התיקון הוא רק צעד ראשון (וקטן) להסדרה כוללת של תחום הבראת החברות בישראל.

 

הכותב הוא עו"ד במשרד איתן מהולל & שדות עורכי דין ועורכי פטנטים

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.