אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > סירבה לקבל את הגט 15 שנה ותפצה את בעלה ברבע מיליון שקל

צילום: Jeffrey Hamilton

סירבה לקבל את הגט 15 שנה ותפצה את בעלה ברבע מיליון שקל


30.06.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטת טובה סיון חייבה ב-250 אלף שקל אישה שסחטה את בעלה כספית. "השימוש ב'נשק' מניעת הגט – פסול, אך האישה לא בוחלת בדבר למנוע את מתן הגט, תוך שימוש ציני בערכאות"

בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן קיבל היום במלואה את תביעת הנזיקין שהגיש בעל נגד אשתו, בסך של 250 אלף שקל, בשל סרבנות לקבל את גטה.

האישה סירבה להישמע להוראות הדיינים מבית הדין הרבני בירושלים ודרשה לקבל רכוש רב יותר מבעלה, תוך הפעלת לחצים פסולים עליו. מספר רב של פעמים קבעו הדיינים מועדים לסידור הגט, אבל האישה הגישה בשעת השי"ן ערעורים לבית הדין הרבני הגדול כדי לסכל את הוראות הדיינים, שאף הטילו עליה צווי הגבלה כחוק.

"הגיע הזמן לשים סוף לתעלולי האישה"

הפרשה עברה גלגולים שונים במשך כ-15 שנה בפני הרכבים שונים של דיינים, שברבות השנים כבר התחלפו אבל בני הזוג הפרודים משנת 1996 – פורמלית עדיין היו "נשואים". כמעט על כל החלטה של בית הדין הרבני האזורי הגישה האישה ערעור שגרם להימשכות ההליכים המשפטיים.

באחד הדיונים שהאישה זומנה להופיע בהם אבל נעדרה מהדיון, פסקו הדיינים כי הם "בדעה שצודק הבעל, והגיע הזמן לשים סוף לתעלולי האישה וב"כ. התברר מעל לכל ספק שהאישה כלל אינה מעוניינת לדון עם הבעל בענייני הרכוש בבית הדין, ובמיוחד אם נזכור שאין לצדדים דירה, וכל הרכוש הם זכויות הבעל במקום עבודתו. ולאור העובדה שבסך הכול חיו הצדדים יחד 3-4 שנים, הרי שהסכום אותו היא עשויה לקבל, קטן בהרבה מסכום המזונות שגבתה מהבעל במהלך כל השנים שהם בפירוד. ובוודאי שאין התביעות הללו בענייני רכוש, אם בכלל תוגשנה, יכולות לעכב את סידור הגט".

האישה גם נדרשה להמציא העתק מאושר מהכתובה שלה אך לא טרחה להמציאו לדיינים, כך שאין הם יודעים כלל מה שיעור הכתובה שלה. בשלב מסוים בית הדין הרבני הגדול כבר קבע כי "אין ספק שהתנהגות זו של האישה במשך תקופה ממושכת יוצרת אמתלה מבוררת למאיסותו של הבעל בה". עוד פסקו הדיינים כי אין ספק שפירוד של כ-14 שנים בין בני הזוג הוא עילה מובהקת לגירושין. הדיינים קבעו כי גם האישה ועורכת דינה מבינים שאין שום אפשרות שהצדדים יחזרו לחיות ביחד, ולכן הן נתלות בטענות כספיות אבל מתחמקות מלקיים דיון מסודר בהן. מעבר לכך שהאישה לא הוכיחה שום טענה מטענותיה בדבר אלימות הבעל או בגידתו.

בג"ץ: "העותרת מעגנת את הבעל ונוקטת בסחבת"

הדיינים הטילו על האישה צווי הגבלה שמנעו ממנה לצאת מהארץ, לקבל דרכון ישראלי או להאריך את תוקפו, להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון הבנק שלה, ואף מנעו ממנה להשתמש ברישיון נהיגה. בית הדין הרבני הגדול אישר את ההגבלות שהוטלו על האישה, אבל זו עתרה לבג"ץ נגד ההגבלות שהוטלו עליה. שופטי בג"ץ זיהו מיד עם "מי יש להם עסק", ודחו על הסף את העתירה ללא קבלת תגובה מהמשיבים, כי "העותרת מעגנת את הבעל ונוקטת בסחבת כדי לא לקבל את הגט. מהחומר עולה כי בני הזוג חיו ביחד למשך תקופה קצרה, אין להם דירה משותפת, ודומה כי כל תביעותיה הרכושיות של העותרת מסתכמות בנכסי הקריירה של הבעל, לאחר שהסכים על חלוקת הרכוש המשותף".

הבעל נאלץ להגיש תביעה נזיקית נגד אשתו, בטענות כי אשתו גרמה לו לנזקים רבים, כמו הטרדות במקום מגוריו ובמקום העבודה ומגורי הוריו, בשל תלונות סרק במשטרה ואי-ציות להסדרי הראייה שנקבעו. האישה יזמה הליכים שמטרתם "לטרטר" את הבעל בכל מיני דרישות, והוא נותר עגון במשך כ-15 שנה, לא יכול היה להקים משפחה נורמטיבית ואף נאלץ להתחיל בטיפול לשיקום מצבו שכן נקלע לדכדוך ודיכאון. בנוסף טען הבעל כי קשריו עם ילדיו נפגעו בשל התנהגות האישה, כאשר הוא איבד את זכותו לקשר בריא עם הילדים. וכן נגרמו לו הוצאות משפטיות בעוד הנתבעת מקבלת סיוע משפטי בחינם ממשרד המשפטים לאורך כל הדרך.

הזכות לבחור עם מי לא לחיות

עוד טען הבעל כי הופרה זכותו לחירות ואוטונומיה עצמית, וכן זכותו להתחתן ולהתגרש – זכותו של כל אדם לבחור עם מי לחיות את חייו, ויותר מכך, עם מי לא לחיות.

לטענת האישה, הבעל אינו מוכן לשלם לה את כתובתה ומזונותיה, וכן את המגיע לה בזכויות שצבר ממקום עבודתו בחברת החשמל, וכן פיצויים על זניחתה במשך שמונה שנים לטובת אישה זרה והתעללות קשה כל השנים. האישה תסכים להתגרש בלית ברירה, כי הבעל מסרב לחזור לשלום בית, אבל היא דורשת מלוא כתובתה והתוספת כשהם משוערכים להיום, פיצויים על זניחתה לאישה אחרת ותשלום מחצית זכויות הבעל, סכום המוערך בסך של חצי מילון שקל.

האישה טענה לחילופין כי הנזקים שנגרמו לה במהלך השנים שהוחזקה בידי הבעל, אינם נופלים ואולי אף עולים, על הנזקים שנגרמו לו, אם בכלל. כך שהנזקים מתקזזים. לטענתה, אין כאן סחטנות של גט, אלא "עמידה לגיטימית על קיום זכות שהוקנתה לנתבעת".

שימוש פסול ב"נשק" מניעת הגט

השופטת טובה סיוון קיבלה את תביעת הבעל ופסקה דברים כדורבנות כי "מדובר במקרה מובהק של אישה שאינה בוחלת בדבר ועושה כל שלאיל ידה כדי למנוע ולעכב את מתן הגט, תוך שימוש ציני באפשרות הקיימת לעשות כן, בטווח שבין סמכויות שתי הערכאות והדין העברי". השופטת סיוון פסקה כי לא מצאה ממש בטענות האישה, שכן "כעולה מהחומר המצוי בפני, הנתבעת לא הגישה תביעה לחלוקת הרכוש. יתרה מזאת, קיימת החלטה חד-משמעית של ביה"ד הרבני כי לא מגיעה לה תוספת כתובה וכן אין חולק כי התובע שילם משך שנים רבות את מזונותיה, עד שאלה הופסקו וזאת בעטיה של הנתבעת והתנהגותה".

מעבר לכך, פסק בית המשפט כי "לא מדובר בטענות ממוניות משמעותיות – כל כולו מחצית מהזכויות שצבר הבעל במקום העבודה במשך כשלוש שנים בקירוב, אשר התובע גילה נכונות להעבירו לאישה במספר הזדמנויות". במישור העקרוני פסקה השופטת סיוון כי "מקובלת עלי, בנסיבות דנן, הטענה כי גם אם תביעות רכושיות מוצדקות בידה של הנתבעת, אין מניעה מעימה לקבל את הגט ולנהל אותן במקביל. השימוש ב'נשק' המצוי בידה – מניעת הגט, הוא פסול, אינו ראוי ובוודאי שאינו מידתי בנסיבות העניין".

לאחר שקבעה השופטת סיוון כי האישה היא "סרבנית גט", ויישמה על הפרשה את העקרונות והיסודות של דיני הנזיקין, התקבלה תביעת הבעל במלואה. האישה חויבה לשלם בתוך חודש לבעלה המעוגן ממתן גט פיצוי נזיקי בסך של 250 אלף שקל. והיא אף חויבה בתשלומי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו בסך של 10,000 שקל.

 

(תמ"ש 31523-04-12)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.