אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ילד מאומץ במשפחה חרדית שהוריו החילונים נחשפו בפניו יפוצה בחצי מיליון

צילום: Effib

ילד מאומץ במשפחה חרדית שהוריו החילונים נחשפו בפניו יפוצה בחצי מיליון


24.06.2013 | עו"ד לילך דניאל

השופטת נילי מימון: זכות המאומץ שלא לדעת על הוריו ומשפחתו הביולוגיים כדי להחזיר לידיו שליטה מסוימת בחייו ולשמור על הפרטיות

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים חייב בני משפחה ביולוגית של נער מאומץ לפצות אותו בחצי מיליון שקל על חשיפת זהותו ופגיעה בפרטיותו.

סגנית הנשיאה השופטת נילי מימון קיבלה תביעה שהגיש נער שאומץ בילדותו נגד הוריו ואחיו הביולוגיים ונגד עמותת "התנועה למען עתיד ילדינו" שסייעה להם לחשוף את זהותו. השופטת מימון פסקה כי בחשיפת זהותו של הנער המאומץ ביצעו הנתבעים עוולות של הפרת חובה חקוקה, רשלנות ופגיעה בפרטיות, וחייבה אותם לשלם לתובעים פיצויים בגובה 550 אלף שקל.

"בבסיס כל תיק הנוגע לענייני אימוץ ילדים עומד סיפור אנושי נוגע ללב", נכתב בפסק הדין. "במשך מספר שנים ניסו כמה מבני משפחתו הביולוגית של מאומץ למצאו, עד שלבסוף הצליחו להתחקות על עקבותיו ולאתרו בכוחות עצמם. עם הגיע המאומץ לגיל בגרות, יצרו בני המשפחה הביולוגית קשר עימו ועם משפחתו המאמצת, חרף רצונו של המאומץ, אשר עד לאותה עת כלל לא חפץ לברר פרטים על משפחתו הביולוגית". התביעה שנחתה על שולחנה של השופטת מימון עסקה בטענות של הנער המאומץ והוריו המאמצים נגד הוריו ואחיו הביולוגיים, בשל הנזקים שנגרמו להם בעקבות יצירת הקשר איתם, קשר שנכפה עליהם. בנוסף לכך, נטען בתביעה כי בני המשפחה הביולוגיים גרמו נזקים למשפחה המאמצת לאחר שאיתרו את הבן מיוזמתם, גילו לו את זהותם ופרסמו את דבר האימוץ בפומבי באינטרנט.

זיהוי אקראי

הנער שנולד כבן שישי להוריו נמסר לאימוץ מספר ימים לאחר לידתו. בני זוג חרדים חשוכי ילדים שאימצו את הילד, קיבלו אותו לחיקם, וגידלו אותו במסירות ובאהבה. הנער ידע מאז ילדותו שהוא ילד מאומץ. כמוהו ידעו על כך גם קשת מצומצמת של בני משפחה ומכרים. בקשת החברתית הרחבה יותר, בקרב חברי הישיבה שבה הוא למד, לא נודעה עובדת היותו מאומץ והדבר נשמר בסוד ובצנעה. עם הגיעו לגיל 18 בחר הילד המאומץ שלא לפתוח את תיק האימוץ ולא להיחשף להוריו הביולוגיים למרות שהיה באפשרותו לעשות כן.

כל השנים הללו של גידולו קיננה בבני המשפחה הביולוגית של הנער המאומץ כמיהה עזה אליו, והם נהגו לחגוג ולציין את ימי ההולדת שלו בקרבם ולכתוב לו מכתבים שהוכנסו לתיק האימוץ שלו. הם גם פנו במרוצת השנים לרשויות הרווחה כדי לקבל פרטים על גורלו, אך המידע היחיד שקיבלו היה שהילד המאומץ חי ומתגורר בישראל.

כשהילד המאומץ הגיע לגיל 14, הבחין בו קרוב של המשפחה הביולוגית באקראי, ולאור הדמיון החיצוני הרב שראה בינו ובין בני המשפחה הביולוגית החל לברר עליו פרטים. מאז שהילד אותר, נהגו אחדים מבני המשפחה הביולוגית להגיע מעת לעת לשכונת מגוריו החרדית, לסייר בה ולשבת בקרבת מקום מגוריו כעוברי אורח. עם זאת, הם לא יצרו איתו קשר באותה עת מתוך תקווה כי בהגיעו לגיל 18 יבחר לפתוח את תיק האימוץ.

לאחר שתקוותם הכזיבה, ובסמוך ליום הולדתו ה-19 של המאומץ, החליטו אחותו ואחיו הביולוגיים ליצור ביוזמתם, כל אחד מהם בנפרד, קשר עמו ועם המשפחה המאמצת. לשם כך יזמה אחותו שיחות טלפון לבני המשפחה המאמצת ולישיבה שבה הוא למד, האח הגיע לביקור בישיבה, ונערכו פגישות בין המשפחות. על רקע זה אף נעתר הילד המאומץ לפתוח את תיק האימוץ ולקרוא את המכתבים שבני משפחתו הביולוגית הטמינו בו.

עד שבמהלך אחת הפגישות בין הצדדים עלו יחסיהם על שרטון, והמשפחה המאמצת ביקשה במפורש לנתק את הקשר עם בני המשפחה הביולוגית. על רקע זה, אף הוצאו צווי הגנה שאסרו על בני המשפחה הביולוגית להימצא בקרבת התובע או להתקשר אליו. תוך כדי יצירת הקשר, נחשפה עובדת האימוץ בקרב המעגל החברתי הקרוב לילד המאומץ, ובהמשך נחשף הדבר גם בפומבי באתר האינטרנט של העמותה ולאתר "יוטיוב" הועלה סרטון המתעד פגישה בין הילד המאומץ לאחיו הביולוגיים.

המשפחה החרדית המאמצת החליטה לקבל סעד מבית המשפט וביחד עם הילד המאומץ הם עתרו לחייב את בני המשפחה הביולוגית לפצות אותם בשל הנזקים שנגרמו להם בעקבות יצירת הקשר הכפוי עימם ובגלל גילוי עובדת האימוץ לאנשים זרים. התביעה הוגשה גם נגד רשויות הרווחה.

שיקול דעת עצמאי

בעוד שלגבי אחריות ההורים הביולוגיים התקבלה התביעה, נפסק כי פרסום הסרטון ב"יוטיוב" לא נעשה בניגוד לחוק היות ולא ניתן לקבוע מי העלה אותו לאתר ומאחר שלא נלווה אליו כל הסבר בדבר זהות הצדדים. העלאת הסרטון לאתר העמותה לעומת זאת, נעשתה בליווי שני קטעים כתובים ומפורטים, שבהם צוין שמו המלא של המאומץ וניתן הסבר מהו המפגש המתועד. לכן נקבע כי העמותה המפעילה את אתר האינטרנט ביצעה בכך מעשה פרסום אסור לפי החוק, כמו גם האחות הביולוגית שמסרה את המידע והחומר המצולם לידי העמותה.

עוד נדרש בית המשפט לטענות התובעים בדבר פתיחה "כפויה" של תיק האימוץ על ידי המאומץ, אולם קבע כי לא הוכח שמאן דהוא כפה עליו לעשות זאת, בייחוד כאשר באותה עת כבר היה אדם בגיר בעל שיקול דעת עצמאי.

באשר לטענות התובעים על פגיעה בפרטיותם, קבע בית המשפט כי יש לדחותן בכל הנוגע ל"מעקבים" שערכו בני המשפחה הביולוגית בסתר אחרי אחיהם המאומץ, היות ולא נמצא כי היה בהם משום הטרדה, לא נטען כי הדבר נעשה באופן תדיר והתובע כלל לא היה מודע לכך. אולם, בנוגע ליצירת הקשר הכפוי עם התובעים ועם אנשים בסביבתם החברתית והפרסום והגילוי של דבר האימוץ – קבע בית המשפט כי גילוי או פרסום עובדת היותו של אדם מאומץ או עובדת היותם של בני זוג הורים מאמצים עומדת לא רק בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ אלא מהווה גם עוולה לפי חוק הגנת הפרטיות.

עוד דחה בית המשפט את טענת הנתבעים להגנת תום לב מכוח חוק הגנת הפרטיות ונקבע כי בפעולתם של הנתבעים לחשוף את זהותם באופן מכוון וברור בפני התובע והוריו המאמצים וכן בפרסום המידע הפומבי באינטרנט – פגעו באופן מכוון בפרטיות התובעים ולפיכך לא עברו את משוכת תום הלב. עם זאת נקבע כי הדברים אינם עולים לכדי עוולת לשון הרע, שכן מלבד היותה של הטענה סתמית ולקונית, אין לקבל את הטענה כי פרסום או גילוי עובדת היותו של אדם מאומץ או עובדת היותם של בני זוג הורים מאמצים מהווה השפלה, ביזוי או שיש בו כדי לעשותם מטרה לבוז, לשנאה או ללעג.

מעבר לכך, דחה בית המשפט את הניסיון להתבסס על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לצורך עוולת הפרת חובה חקוקה, היות שזה טרם הוכר בפסיקת בית המשפט העליון כיוצר חובה המשמשת בסיס לצורך עוולה זו. נוסף לאמור, קבע בית המשפט כי התקיימו גם יסודותיה של עוולת הרשלנות, שכן בני המשפחה הביולוגית והעמותה הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובעים בנסיבות של אימוץ. ביהמ"ש הדגיש כי גם שיקולי מדיניות משפטית ראויה המבקשת לחזק את מוסד האימוץ מחייבת הטלת אחריות וחובת זהירות על הנתבעים, נוכח פעולותיהם המכוונות לערער את האימוץ בניגוד לרצון המאומץ.

השופטת מימון דחתה את התביעה נגד רשויות הרווחה, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הרשויות מסרו נתונים כלשהם לידי הנתבעים או כל גורם אחר, מהם ניתן להבין מהי זהות התובעים. בית המשפט הבהיר כי לאורך השנים נמסר למשפחה הביולוגית מידע בסיסי בלבד לפיו המאומץ חי ומתגורר בישראל, וללא ספק אין די במידע זה כדי להביא לחשיפת זהות התובע. כמו כן, הוכח פוזיטיבית כי הקשר בין המשפחות נוצר ללא מעורבות רשויות הרווחה, בעקבות יוזמה עצמאית של המשפחה הביולוגית, ואף לאחר יצירת הקשר בין המשפחות לא הוכח כי בשיחות שבין העובדת הסוציאלית לבין הנתבעים זלג מידע כלשהו אשר עלול היה להביא לחשיפת זהות התובעים.

סערת רגשות

לדעת בית המשפט, עיקר הנזק שנגרם למאומץ הוא נזק לא ממוני, שכן אין כל ספק שהמפגש הלא-קרוא עם בני המשפחה הביולוגית הסב לו עוגמת נפש רבה וסערת רגשות, וכפה עליו להתמודד עם שאלות כבדות משקל ומטרידות, מהן בחר מלכתחילה להימנע. בית המשפט הדגיש כי זהותו של מאומץ שלא לדעת על הוריו ומשפחתו הביולוגיים היא חלק מזכותו לאוטונומיה אישית, לחירות ולחופש בחירה, והדבר אף מחזיר לו שליטה מסוימת בחייו ובגורלו בהיותו חופשי להחליט האם לפתוח את תיק האימוץ שלו ובאיזה עיתוי. במקרה זה, רמסו הנתבעים את זכויותיו של התובע כמאומץ ברגל גסה, פגעו באוטונומיה שלו והתעלמו לחלוטין מצרכיו האישיים ומהשאלה האם הוא בשל מבחינה רגשית ונפשית לפגשם ולהכירם אף כשידעו כי הוא בחר שלא להכירם.

השופטת מימון קיבלה אפוא חלקית את התביעה וחייבה לפצות את המאומץ בסך 350 אלף שקל ואת הוריו המאמצים בסך 200 אלף שקל, כך שסך כל הפיצוי שנפסק עומד על 550 אלף שקל.

 

(תמ"ש 13381-09)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה