אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בית המשפט העליון החמיר בעונשו של מצית ביתו על 6 ילדיו ואשתו

צילום: Sylvain Pedneault

בית המשפט העליון החמיר בעונשו של מצית ביתו על 6 ילדיו ואשתו


24.06.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופטת עדנה ארבל הטילה על המצית 8 שנות מאסר במסר תקיף: "קצה נפשנו ממעשי אלימות הולכים ומתרבים, במיוחד נגד נשים מצד הקרובים להן ביותר, שהפכו למכת מדינה"

בצעד חריג ותקדימי החמיר היום בית המשפט העליון בעונש המאסר של חיים צוובנר זליג מירושלים, על שהצית את ביתו על אשתו וששת ילדיהם. השופטת עדנה ארבל קיבלה את ערעור הפרקליטות, והחמירה את עונש המאסר שהוטל על זליג משש שנים וחצי לשמונה שנות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

לבני הזוג החרדים זליג ואשתו שישה ילדים, והשניים נפרדו בינואר 2010, על רקע סכסוך סביב גלישה של האישה באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות. כחצי שנה לאחר הפרידה, ובעקבות תלונות שהגישה נגדו אשתו, הוגש נגד זליג כתב אישום בעבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין, הפרת הוראה שיפוטית ושיבוש מהלכי משפט. הוא שוחרר למעצר בית מלא בבית אחותו ונאסר עליו להגיע לביתו או ליצור קשר עם אשתו וילדיו. אבל ביום בהיר אחד זליג הפר את צו מעצר הבית שבו היה נתון, והגיע לביתו כשהוא מצויד בשתי שקיות, שהכילו תשעה בקבוקים של חומר להדלקת פחמים ושני בקבוקים נוספים שהכילו חומר לפתיחת סתימות ואקונומיקה. הוא הסתתר ליד פתח הבית, והמתין בסבלנות לפתיחת הדלת.

בסמוך לשעה 5:50 בבוקר, כשאשתו פתחה את דלת הבית כאשר בנה לצדה, הגיח האב ממקום המסתור, דחף אותה לתוך הבית והתיז על פניה ועל גופה חומר חומצי חריף. הוא עלה לקומה השנייה של הבית, והצית את חדר הילדים ואת חדר המחשב שבו על פי חשדותיו בגדה בו רעייתו באמצעות גלישה בפייסבוק. מכתב האישום שהוגש נגדו עולה כי זליג ידע שבני משפחתו נמצאים אותה שעה בבית, והצית את חדרי הדירה לאחר שנעל את דלת הכניסה. למרבה המזל, הצליחו בני המשפחה לחלץ את עצמם מהבית ולא נפגעו מהשריפה, אבל חדרי השינה ניזוקו באופן קשה. כתוצאה מהתזת החומר לעבר אשתו, היא נפגעה בקרנית עינה ונגרמו לה כוויות בחזה ובבטן.

השופט יורם נועם מבית המשפט המחוזי בירושלים גזר לאחרונה על זליג בעקבות ההצתות עונש מאסר בפועל של שש שנים וחצי, שנת מאסר על תנאי ופיצוי לאשתו בסכום של 200 אלף שקל.

הפרקליטות ערערה על קולת העונש לבית המשפט העליון, בטענה כי העונש מעביר מסר סלחני ושלילי, ובכך פוגע בכל היבטי הענישה – הגמול, ההרתעה הכללית והאישית והיבט המניעה.

סנגורו טען בתגובה כי אמנם מעשיו של זליג חמורים אבל בסופו של דבר לא נגרם לאשה נזק חמור, ולמעשה לזיג הוא זה שניזוק בצורה הקשה ביותר מהשריפה, בסבלו מכוויות ברגליו ובראשו.

למרות שאין זו דרכו של בית המשפט העליון להתערב בחומרת העונש שנקבע בערכאות הנמוכות, החליטה הפעם השופטת עדנה ארבל להחמיר בעונשו של זליג. "אין שיעור לחומרת מעשיו של המשיב", קבעה השופטת ארבל, בהסכמת השופטים חנן מלצר ונעם סולברג. "זה גמר אומר בלבו לפגוע בבני משפחתו בדרך של הצתת בית המשפחה. לשם כך הצטייד מבעוד מועד בלא פחות מתשעה בקבוקים המכילים חומר דליק, יצא בשעת בוקר מוקדמת מהמקום שבו אמור היה לשהות במעצר בית מלא, והסתתר עד לרגע המתאים שבו יכול היה 'להסתער' על הבית. בהיכנסו לבית שפך לעבר פניה וגופה של המתלוננת – רעייתו – חומר חומצי חריף ובדרך זו נטרל את כוח התנגדותה, כל זאת לנגד עיניו של אחד מילדיהם. המשיב שילח אש בכמה מוקדים בקומתו השנייה של הבית כשהוא יודע שבני משפחתו נעולים בתוך הבית ועלולים להיפגע כתוצאה ממעשה ההצתה".

השופטת ארבל אימצה את טענות הערעור של הפרקליטות וקבעה כי זליג "העמיד את בני משפחתו בסכנת נפשות של ממש. מעשיו יכולים היו בקלות להוביל לפגיעות בגוף ובנפש ורק במקרה לא הסתיים האירוע באסון כבד. המעשים בוצעו בתוך התא המשפחתי, לרבות נגד ילדיו, מי שאמורים לראות בו דמות מגוננת ובטוחה. המעשים בוצעו בבית המשפחה, שאמור להיות מקום מבצרה... כל זאת ביצע המשיב לאחר תכנון מוקדם, כאשר תלוי ועומד נגדו תיק המייחס לו אלימות במשפחה, ואגב הפרת תנאי מעצר הבית שבו הוחזק באותה שעה וצו הרחקה האוסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת וילדיו".

השופטים קיבלו רושם כי מדובר במקרה קיצוני ויוצא דופן, שלרוב אינו מאפיין את התיקים הרגילים של אלימות במשפחה. גם מהתסקירים שנערכו לזליג עלתה תמונה עגומה. קצינת המבחן התרשמה כי מדובר באדם שנקט באלימות פיזית ומילולית קשה כלפי אשתו וילדיו, המתקשה לראות את האחר ועסוק בצרכיו האישיים. לכן העריכה קצינת המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות העבירה ונמנעה ממתן המלצה טיפולית.

במישור העקרוני פסקה השופטת ארבל כי "קצה נפשנו ממעשי אלימות, ההולכים ומתרבים, במיוחד מעשי אלימות נגד נשים מצד הקרובים להן ביותר. התיק הנוכחי הוא בבחינת חוליה נוספת, המצטרפת למצבור הולך ומתרחב של מקרי אלימות מסוג זה, מה שנראה כ'מכת מדינה' המחייבת את בית המשפט לעמוד בפרץ ולהשית עונשים חמורים שירתיעו הן את העבריין העומד לפנינו, הן עבריינים פוטנציאליים".

לדידה של השופטת ארבל, העונש שגזר על זליג השופט המחוזי "אינו משקף נאמנה את הצורך להגן על ערך חברתי ראשון במעלה – לספק ביטחון לכל אישה ואישה בביתה, מקום מבצרה, בחיק משפחתה. מדובר בעונש סלחני יתר על המידה, הדורש החמרה, שיהיה בה מסר חד וברור: אלימות במשפחה תוביל על דרך הכלל לתגובה עונשית קשה, תוך הסגת מידת הרחמים מפני מידת הדין".

מעשים דוגמת מעשיו של זליג הם מסוג המעשים המותירים צלקות בנפשם של הקורבנות, קבעה השופטת ארבל, והביעה תקווה כי השהות במאסר תוביל בסופו של דבר גם להשתקמותו של זליג לאחר שיפנים את חומרת מעשיו ויתחרט עליהם".

סנגורו: כל עבירה היא 'מכת מדינה', אבל ענישה מחמירה לא תשיג מטרה

סנגורו של זליג, עו"ד מרדכי נוה מחיפה, מסר בתגובה ל'תקדין' כי "מה שהביא את מרשי לשפוך חומצה על אשתו הוא הסכסוך שפרץ בין בני זוג ותלונותיה למשטרה. מרשי היה מחוסר הכרה מרוב שהוא ניזוק מההצתה, ונותר בגללה עם כוויות בפנים ובגרון. הוא לא באמת זוכר את מה שהיה שם באותו יום, ולהערכתי אדם שרוצה להצית את אשתו לא היה שופך עליה טיפה אחת של חומצה מתוך תשעה בקבוקים שהיו ברשותו. מרשי עלה לקומה השנייה, והצית את המחשב כי לא רצה שאשתו תשתמש בפייסבוק כדי שלא תנהל רומן עם גברים".

עוד הוסיף עוה"ד נוה כי לטעמו, "פסק הדין של בית המשפט המחוזי שיקף נאמנה את חומרת המעשים של מרשי. בית המשפט העליון, מסיבות השמורות עמו וחרף העובדה כי העונש אינו חורג מרף הענישה במקרים דומים של מעשים, החמיר בעונשו של זליג. לדעתי, לא היה מקום להחמיר בעונשו של מרשי ולצערי אני לא השופט בתיק".

השופטת עדנה ארבל, פרקליטת המדינה לשעבר, סבורה כי מדובר ב"מכת מדינה"?

"כל עבירה מהווה היום 'מכת מדינה', החל מעבירת התפרצות ועד לאלימות במשפחה, ועקרונית ראוי להחמיר בכל העבירות, אבל לא בטוח שענישה מחמירה תשיג את המטרה החברתית הרצויה למיגור האלימות. יש להצטער על כך שתחת מנין השיקולים של בית המשפט העליון האם להתערב בעונש שנגזר על מרשי, בית המשפט העליון לא לקח בחשבון כי מרשי נעדר כל עבר פלילי ולראשונה מרצה עונש מאחורי סורג ובריח".

 

(ע"פ  305/12)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.